חנה וסע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שלט חנייה של "חנה וסע"
חניון חנה וסע בכביש 1 סמוך למחלף שפירים

חניון חנה וסע[1] הוא חניון שמטרתו העיקרית הוא עצירת ביניים לשם החלפת כלי תחבורה מכלי רכב פרטי (מכונית או אופנוע) לתחבורה ציבורית. חניוני "חנה וסע" הם חלק ממערכת שלמה של מנגנון תחבורתי כחלק מעידוד תחבורה בת קיימא.

החניון נותן מענה חלקי למצב בו יוממים רבים המתגוררים מחוץ לעיר, מעוניינים להיכנס לעיר בתחבורה ציבורית ולא עם מכוניתם הפרטית. שיקולים לכך הם לרוב שיקולי זמן וכסף - מחיר הדלק של הנסיעה ומחיר החנייה היומית וכן חיסכון בזמן על ידי הימנעות מעומסי התנועה המאפיינים את שעות ההגעה והחזרה מהעבודה. החניונים נותנים מענה בעיקר למי שנגישותו לתחנות רכבת או אוטובוסים מרכזיות אינה פשוטה ומחזיק ברשותו רכב פרטי.

כדי לפעול ביעילות, חניונים אלה צריכים להיות ממוקמים במרחק הליכה מזערי מתחנות התחבורה הציבורית ולהיות נגישות כמה אפשר לכלי רכב פרטיים באזורים פרבריים מחוץ לעיר כך שההגעה אליהם לא תהיה מלווה בעומסי תנועה גם כן. כמו כן, החנייה היומית בחניונים אלה חייבת להיות ללא תשלום, תשלום הנכלל באופן מוסדר במחיר הנסיעה בתחבורה הציבורית או לכל היותר תשלום זעיר שלא יגרע מכדאיות השימוש בו.

הקמת החניונים מעודדת במקרים רבים פיתוח של מרכזי קניות, סופרמרקטים ומסחר נוסף לידם בשל כדאיות כלכלית רבה המבוססת על קניות לבית מיד לאחר יום עבודה.

הקמת מנגנוני "חנה וסע" החלו לראשונה בשנות ה-60 בעיר אוקספורד בבריטניה והחלו מאז להיות נפוצים באזורים מטרופוליניים רבים בעולם. בישראל פועלים בפועל עשרות חניונים בגישה זו ליד תחנות רכבת ישראל.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שם המונח באנגלית, ""Park and ride", מקובל גם במדינות רבות שאינן דוברות אנגלית.