כביש 443

כביש 443
מראה קטע בכביש
סיווג	כביש אזורי
ציר	כביש רוחב
כינוי	מעלה בית חורון
אורך	28.3 ק"מ
נקודת התחלה	צומת גינתון
ערים ראשיות	לוד, מודיעין
נקודת סיום	צומת גבעת זאב

פילבוקס בסמוך לכביש, מרץ 2007

מחסום צה"לי בסמוך ליישוב מודיעין-מכבים-רעות, אפריל 2007

קטע של גדר ההפרדה בצידי כביש 443, סמוך לצומת גבעת זאב. קטע זה בנוי ממספר קומות של גדר תלתלית ("גדר תייל")

כביש 443 מגבעת התיתורה במודיעין-מכבים-רעות

קטע של גדר ההפרדה בצידי כביש 443, סמוך לירושלים. הציור בוצע במקור על ידי הקבלן הבונה

כביש 443 הוא כביש ראשי בישראל, המחבר בין לוד למודיעין-מכבים-רעות. המשכו של הכביש בהרי בנימין ומשם הוא מתחבר לכביש 45 ובהמשך לכביש 404 (דרך בגין) החוצה את ירושלים מצפון לדרום. כך, הוא הופך לחלק מציר חלופי לכביש 1 לנסיעה בין ירושלים וגוש דן.

אורכו הכולל של כביש 443 הוא 28 קילומטר, מצומת גינתון במערב ועד צומת גבעת זאב במזרח. רוב הכביש מואר, ובכל 500 מטר ישנו שלט המציין את מספר קטע הכביש (ממזרח למערב). חלק הכביש שבשטחי יהודה ושומרון נמצא במחלוקת עקב הפקעת שטחים מתושבים מקומיים (פלסטינים) לצורך הקמתו וסגירתו לנהגים פלסטינים בשנת 2002, בעקבות מספר פיגועי ירי בו; ובעקבות פתיחתו לנהגים פלסטינים מחדש בשנת 2010, לאחר פסיקת בג"ץ בנושא.

היסטוריה

חלק מתוואי הכביש עתיק מאוד, ורובו קדם להקמת מדינת ישראל. חלקו העליון, בין היישובים צפא וגבעת-זאב, עולה במעלה בית חורון, הנזכר במלחמות יהושע בן נון ויהודה המכבי. קטעים מהמעלה העתיק נחשפו ליד בית עור אל-פוקא. בתקופה הרומית נסללה הדרך יחד עם דרכים רבות נוספות, כאחת מ־3 דרכים רומיות שהובילו לאזור ירושלים (השתיים האחרות הם דרך אמאוס - ירושלים (בתוואי דומה לכביש 1) ודרך עמק האלה ־ בית לחם (כביש 375). עם השנים הלך והתדרדר מצב הדרך, ובראשית המאה ה־19 ניתן היה לנוע בדרך רק באמצעות רכיבה על בעלי חיים.

בתקופה העות'מאנית התפתחה רשת של מסלולי-שיירות מערי החוף לעבר במת ההר. בגין הטופוגרפיה של הרי בנימין, המסלולים באזור היו מעטים מאוד. לכן דרכי בנימין היו עמוסות נוסעים, וגם משום היותן בין מרכזי אוכלוסייה ונמלי-החוף (לכן שימשו כדרכי מסחר), והובילו למוקדי עלייה-לרגל וצליינות. בעיקר החל מאמצע המאה ה-19, עבר מסלול-שיירות מערי החוף לעבר רמאללה ויריחו בדרך זו. שיירות משא העדיפו את השימוש בתוואי זה על פני תוואי כביש 1 בשל השיפוע המתון יותר והמסלול הנח ביותר מבחינת טופוגרפית, למרות שתוואי הדרך ארוך יותר מתוואי כביש 1. למעלה בית חורון היה חלופה דרומית שהתפצלה מהדרך באזור גמזו (מושב), ועלתה בתוואי ודאי סאלמאן (נחל איילון) עד שהתחברה מחדש עם החלופה הצפונית באזור אל־ג'יב.

עם התפתחות היישוב היהודי באזור כביש 1 של ימינו, ובהיעדר יהודים בצפון בנימין והרי אפרים, העדיפה התנועה היהודית את העלייה לירושלים דרך שער הגיא, בעוד דרך-בית-חורון התאפיינה בתנועת מוסלמים מלוד ומג'דל (היום אשקלון) במערב אל עבר אזור רמאללה במזרח.

בתקופת המנדט הבריטי נסללה דרך מאל-מג'דל (כיום אשקלון) לרמאללה-אל בירה, דרך לטרון ומעלה בית חורון, והיא הייתה לאחד מכבישי-הרוחב העיקריים בארץ. בימי שלטון ירדן באזור, נסלל כביש מאל-בירה לעבר מעברות הירדן דרך ביתין, יישובי רמת חצור ויריחו. בראשית שנות ה-70 כינתה המדינה כביש זה, מים לירדן, בשם כביש 3.

בשנת 1988, בעקבות האינתיפאדה הראשונה, תוואי הכביש הוסט אל מחוץ לכפרים בית עור אל-פוקא ובית עור א-תחתא ולצורך כך הופקעה רצועה ברוחב של 150 מטר ואורך של 10 קילומטרים.

קטע הכביש ממחלף בן שמן למודיעין שופר בשנים 1992-1993 בהרחבת שוליים ומיתון העקומות והורחב לכביש דו-מסלולי כמה שנים מאוחר יותר כאשר החל אכלוסה של העיר מודיעין. בהמשך שנות התשעים הורחב הכביש לדו-מסלולי לכל אורכו.

הכביש חוצה את גדר ההפרדה בשני מקומות: במחלף בית חורון, סמוך לבית חורון, ובסמוך למחסום מכבים.

שימוש בכביש על ידי פלסטינים

בשנות ה-80 הופקעו אדמות של כפריים באזור לצורך סלילת הכביש. הכפריים עתרו לבג"ץ נגד המפקד הצבאי שהפקיע את האדמות, ובתשובה לעתירה, טענו המשיבים מטעם המדינה כי מטרתה של תוכנית הדרכים היא לשרת את צורכי האזור, והיא תשרת את אוכלוסיית הכפרים המקומיים לאורך התוואי. המשיבים הדגישו, כי מערכת הדרכים ביהודה ובשומרון היא מיושנת, ואין היא יכולה לשאת עוד את הכמות הרבה של מכוניות הנעות עליה. בג"ץ קיבל את עמדת המדינה וכתב:

	"בנסיבות אלה מוסמך ממשל צבאי להשקיע השקעות יסוד ולבצע תכנונים ארוכי טווח לטובתה של האוכלוסייה המקומית... אין כל פגם בהכנתה של תוכנית הכבישים הארצית: צורכי התחבורה של האוכלוסייה המקומית גברו והלכו; את מצב הכבישים אין להקפיא. על-כן מוסמך היה הממשל הצבאי להכין תוכנית דרכים שתיקח בחשבון את ההתפתחויות בהווה ובעתיד... אין בעצם העובדה, כי תכנון זה נעשה בשיתוף פעולה עם ישראל, כדי לפסול תוכנית זו, ובלבד שהיא נעשתה למען האוכלוסייה המקומית."

במהלך האינתיפאדה השנייה התרחשו לאורך הכביש מספר פיגועי ירי, בעיקר מרכב חולף‏‏, בהם נהרגו מספר ישראלים. בעקבות פיגועים אלה תושבי מודיעין והסביבה מיעטו לנסוע בכביש והעדיפו את כביש 1 ובהוראת מערכת הביטחון אוטובוסים הפסיקו לנסוע בו לאחר השעה 16:00. צה"ל הציב מספר עמדות תצפית לאורך הכביש, ובכל עמדה הוצב טנק. בנוסף, צה"ל חסם את הגישה לכביש מהכפרים לידו והציב קוביות בטון ותלוליות עפר על כבישים שהתפצלו מהכביש לכיוון כפרים פלסטיניים, והוטלו מגבלות על תנועת תושביהם בכביש, אשר בשיאן, ב-2002, כללו איסור כללי על שימוש בכביש על הפלסטינים.

בעקבות חסימת דרכי הגישה לכביש מכבישים בשימוש פלסטינים, וההגבלות המשמעותיות על שימוש של פלסטינים בכביש, הגישו פלסטינים תושבי האזור עתירה לבג"ץ, ובה נטען שהחסימה וההגבלות אינן חוקיות, בין השאר, כיוון שהכביש נסלל חלקית על אדמות שהופקעו בהבטחה שישמשו את תושבי האזור. בתשובת המדינה נטען שפתיחת הכביש תהיה סכנה חמורה לאזרחי ישראל והוצג תצהיר של אלוף פיקוד המרכז, גדי שמני, בו נכתב ש"כביש 443 מהווה יעד מרכזי ואסטרטגי מועדף לפעילות ארגוני הטרור". במרץ 2008 בג"ץ דחה בשישה חודשים את המשך הדיון בעתירה כדי לאפשר זמן לבדוק את הכבישים החלופיים הנסללים עבור הפלסטינים ואת גיבושם של הסדרים לתנועה מוגבלת של פלסטינים על כביש 443. בדצמבר 2008 נפתח לתנועה "ציר מרקם חיים", המקשר בין הכפרים הפלסטיניים שבאזור מודיעין לבין אזור רמאללה.

ב-29 בדצמבר 2009 קיבל בג"ץ את העתירה ברוב של שניים נגד אחד, ונתן אורכה של חמישה חודשים לגיבוש פתרון צבאי אשר יוכל לספק הגנה לתושבים הישראליים העושים שימוש בכביש, תוך מתן אפשרות לתושבי הכפרים הפלסטינים שסביבו להשתמש בכביש.‏ על פי ההסדר שגובש, הותר לפלסטינים לנסוע על הכביש ממחסום מכבים עד מחסום מחנה עופר, שהוקם במקום מחסום רמות שבוטל. נקבעו שתי נקודות בידוק ביטחוני מאוישות בחיילים לעליית פלסטינים על הכביש, אחת ליד בית סירא, והשנייה ליד בית עור אל פוקא ושתי נקודות ירידת פלסטינים מהכביש המבוקרות בעזרת מצלמות ודוקרנים, אחת ליד ח'רבת אל מצבח והשנייה ליד א-טירה, בצומת בית חורון (לשעבר קצהו הצפון-מזרחי של כביש 3). עתירה בה נטען שההסדר לוקה בפרצות ביטחוניות רבות נדחתה על ידי בג"ץ שקבע שהוא סומך על שיקול הדעת של גורמי הביטחון.‏‏

מחלפים וצמתים לאורך הכביש

קילומטרים	שם	סוג מפגש	מיקום	דרכים מצטלבות
כביש 443
0	צומת גינתון		לוד	כביש 40
0.8	כניסה למושב בן שמן		בן שמן	כניסה למושב
1	כניסה לגינתון		גנתון	כניסה למושב
1.6	כפר הנוער בן שמן		כפר הנוער בן שמן	כניסה לכפר
3	מחלף בן שמן		בן שמן	כביש 1, כביש 6, כביש 444
3.3	צומת מודיעים		בן שמן	כביש 444/כביש 4314
5	נאות קדומים		נאות קדומים	כניסה לפארק
8.7	כניסה למבוא מודיעים		מבוא מודיעים	כניסה ליישוב
10.2	צומת מכבים		מודיעין-מכבים-רעות	כביש 4466
11	צומת מודיעין מערב		מודיעין-מכבים-רעות	כביש גישה לאזור התעסוקה
12.8	צומת שילת		שילת	כביש 446
13	כניסה למודיעין		מודיעין-מכבים-רעות	שדרות החשמונאים
14.3	צומת מכבים רעות		מודיעין-מכבים-רעות	דרך יאיר פרג
15.9	מחסום מכבים	לכיוון מערב	מודיעין-מכבים-רעות
16	צומת ספא		ספא	כביש 456 - לפלסטינים בלבד
16.1	צומת בית חורון		בית סירא	כביש 3 - לפלסטינים בלבד
19.8	מחלף בית עור א-תחתא		בית עור א-תחתא, ח'רבת אל-מצבאח, בית ליקיא	דרך לכפרים
22.3	צומת מעלה בית חורון		בית עור אל-פוקא, בית עור א-תחתא	דרך לכפרים
23.4	מחלף בית חורון		בית חורון, טירה (ליד רמאללה)	כניסה ליישוב
27.9	מחסום מחנה עופר	לכיוון מזרח	מחנה עופר
28.3	צומת גבעת זאב		גבעת זאב, מחנה עופר, ביתוניא	כביש 436, כביש 45

קישורים חיצוניים

• מדיה וקבצים בנושא כביש 443 בוויקישיתוף
• Ethan Bronner Palestinians Fear Two-Tier Road System, The New York Times, 28.3.2008
• נאוה צוריאל, מלחמה על הכביש, באתר nrg
• עקיבא אלדר, כך דורסים את החוק בכביש 443, באתר הארץ, 26.9.2006
• סרטון על איסור נסיעת פלסטינים בכביש 443 והמאבק נגד איסור זה באתר הטלוויזיה החברתית באינטרנט
• אברי הרלינג, מדריך לנוסע לאורך הכביש הכי פוליטי בישראל- כביש 443, באתר הארץ, 23 ביולי 2010
• נוסעי 443 מודאגים: "דם קודם לנוחיות", נענע10, יונתן גונן, 27 במאי 2010