כבישי ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כביש 50 (כביש בגין) בקטע שבין קריית משה וגבעת מרדכי

תשתית הכבישים בישראל התחילה להתפתח בשנות המנדט הבריטי בארץ ישראל. בשנת 1921 הקים שלטון המנדט זרוע הנדסית לביצוע עבודות פיתוח תשתית בארץ, אשר הפכה למחלקה לעבודות ציבוריות (מע"צ) עם סיום תקופת המנדט. מאז פעלה המחלקה תחת משרדים שונים כמו משרד העבודה בשנות ה-50 של המאה ה-20, משרד התשתיות ולבסוף במשרד התחבורה עד לסגירתה בשנת 2003 בהחלטת ממשלת ישראל והפיכתה לחברה הלאומית לדרכים בישראל.

נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה, עוסקת בתכנון, פיתוח ואחזקת מרבית הכבישים הבינעירוניים בישראל, לרבות מחלפים, גשרים וכיוצא באלה. סך אורך הכבישים שנמצא תחת אחריותה הוא 6,500 קילומטר.

עם זאת, בעשור הראשון של המאה ה-21, נבנו מספר כבישים בין עירוניים על ידי חברות פרטיות תמורת תשלום מהמדינה ללא אחריות של החברה הלאומית לדרכים בישראל כגון כביש 6 (חוצה ישראל), כביש 431 וכבישים נוספים.

סימון ושילוט בכבישים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שילוט מדריך בירוק (רגיל) ובכחול (מהיר)

מספור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכבישים בישראל מסווגים לפי כבישים ארציים, בינעירוניים, אזוריים ומקומיים. מספור הכבישים נעשה על פי חלוקה זו. שיטת המספור הנוכחית הונהגה בשנת 1980‏‏[1].

כבישים בעלי מספר זוגי נעים מדרום לצפון (למשל, כביש 2 מתל אביב לחיפה) וכבישים בעלי מספר אי זוגי נעים ממערב למזרח (למשל כביש 5 - חוצה שומרון).

כבישים זוגיים שספרתם הראשונה נמוכה יהיו מערביים, וככל שעולה מספר הכביש כך הוא מזרחי יותר. באופן דומה כבישים אי זוגיים המתחילים בספרות נמוכות נמצאים בדרום בעוד שכבישים המתחילים בספרות גבוהות נמצאים בצפון. ההיררכיה בסידור הכבישים דומה לשיטת הסעיפים (כלומר כביש 20 נמצא בין כביש 2 לכביש 4, ולא מזרחית לכביש 4). כך הכביש הצמוד לחוף הוא כביש 2, כביש פנימי יותר הוא כביש 4, כביש פנימי עוד יותר הוא כביש 6 וכביש הנושק לגבולה המזרחי של המדינה הוא כביש 90.

הספרה האחרונה בכבישי הרוחב מציינת את עומקם, או המרחק מהים, אך החוקיות ישימה בעיקר בכבישים אזוריים ומקומיים. כבישים הסמוכים לים מסתיימים בספרה 1; מעט לתוך פנים הארץ בספרה 3, במרכזה של המדינה בספרה 5 וברמת הגולן בספרה 9. הדבר נכון גם בכבישי אורך, אך הספרות המסיימות את מספריהם הן זוגיות - כבישי מישור החוף הם לדוגמה 780, 652, 410 ו-232; כביש ההר הם 784, 754, 356 וכו', וכבישי רמת הגולן ומזרחה של הארץ הם לדוגמה 918, 978, 808 ו-258.

השיטה לפיה ממוספרים הכבישים אינה ישימה תמיד במציאות. אחת הסיבות היא שהכבישים אינם ישרים לחלוטין ואינם בהכרח מקבילים זה לזה. וסיבה נוספת היא הרצון לתת לכבישים עיקריים מספרים נמוכים, כך לדוגמה הדרך הראשית שבין תל אביב לירושלים מוספרה ככביש 1 על אף שעל פי שיטת המספור היה צריך להיות שייך המספר לכביש רוחב בדרום המדינה.

השיטה הקודמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספור כבישים בישראל החל בשנות ה-50 של המאה ה-20. במפה שיצאה לאור ב-1953 הוסברה שיטת הסיווג וסימון הקילומטרים‏[2]. הכבישים חולקו לשלוש קבוצות: ראשיים, אזוריים ומקומיים. מספרי הכבישים התבססו על מספרי מרכזים שחולקו בין אזורי הארץ. כך למשל, סומנה תל אביב כמרכז מספר 1, חיפה - 2, עפולה - 3 וטבריה - 4. ירושלים סומנה כמרכז ללא מספר. מספרי הכבישים החלו בספרה שמייצגת את המרכז הקרוב אליהם. הכבישים האזוריים היו בעלי שלוש ספרות והמקומיים היו בעלי ארבע. הכבישים הראשיים היו בעלי שתי ספרות, למעט כבישי המרכז של ירושלים שהיו בעלי ספרה אחת. כיוון מניית הקילומטרים בכביש לא היה קבוע וסומן באמצעות חץ במפה. השימוש במספרי הכבישים באותה תקופה היה מועט יחסית וניתן לראות במפות או כתבות עיתון שהתייחסו לכבישים, שהמספר כלל לא צויין.

דוגמאות לסימון כבישים על פי שיטת המספור מ-1953:

  • הכביש העולה לירושלים, החופף בחלקו לכביש 1 של ימינו, סומן ככביש 1
  • הכביש מתל אביב לחדרה (כביש 2 של ימינו) ומשם לחיפה (כביש 4 של ימינו) סומן ככביש 11
  • כביש חיפה - ראש הנקרה (כביש 4 של ימינו) סומן ככביש 21
  • הכביש מצומת נחל עמוד לחדרה (כביש 65 של ימינו) סומן ככביש 32 והקילומטרים בו נמנו מכיוון מזרח למערב (בניגוד לכיוון המקובל בימינו)

צבע השילוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • לצבעו של השילוט יש משמעות הנקבעת הן מתוכנו של השלט והן מאופייה של הדרך:
    • שילוט בצבע ירוק - משמש להדרכה בדרכים שאינן מהירות
    • שילוט בצבע כחול - משמש להדרכה בדרכים מהירות (בכביש עירוני משמעותו: היעד נמצא מחוץ לעיר)
    • שילוט בצבע חום - משמש להכוונה ליעדים תיירותיים
    • שילוט בצבע צהוב - משמש כתמרור הוריה או איסור כאשר אין תמרור ייעודי לאותו המסר
    • שילוט בצבע לבן - משתמש כתמרור אזהרה או הודעה כאשר אין תמרור ייעודי לאותו המסר
    • שילוט בצבע כתום - משמש לכל המטרות בדרכים הנמצאות בשיפוץ
  • צבע השלטים של מספרי הדרכים נקבע לפי אופייה של הדרך:
    • בכביש ראשי, הצבע אדום והמספר מורכב מספרה בודדת או שתיים - ISR-HW3.png ISR-HW40.png
    • בכביש אזורי, הצבע ירוק והמספר מורכב משלוש ספרות - ISR-HW443.png.
    • אם הכביש הוא כביש מהיר (גם אם הוא כביש מהיר אזורי), צבע השילוט יהיה כחול - ISR-HW6.png ISR-HW20.png ISR-HW431BLUE.PNG
    • אם חלקו של הכביש מהיר וחלקו אינו כזה, בכל קטע מקטעי הכביש יצבע השילוט לפי כללים אלה.
    • בכביש מקומי השילוט הוא שחור (בשלטים שהוצבו לפני שנת 2010 - חום) ומספרו מונה ארבע ספרות - ISR-HW5066BLACK.PNG

מתגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתג על כביש 90, סמוך לכפר גלעדי, המציין את הקילומטר ה-473 של הכביש. החץ הקטן מסמן שהנסיעה בצד זה של הכביש היא בכיוון העולה של מספור הקילומטרים

מתגים מיועדים להקל על ההתמצאות בכבישים, ולאפשר שפה משותפת לתיאור מיקומים בכבישים. המתגים הם שלטים קטנים בצידי הכביש, המציינים את אורך הכביש מנקודת ההתחלה שלו ועד הנקודה בה הם נמצאים. השלטים כוללים גם חץ המציין את כיוון התקדמות הספירה (עולה או יורד). במרבית הכבישים מוצבים מתגים בכל קילומטר, למעט במקומות בהם אין אפשרות להציבם (למשל באמצע צומת גדול). בחלק מהכבישים מוצבים מתגים בכל חצי קילומטר (לדוגמה בכביש 431) או אף כל 100 מטר (כמו בחלקים מסוימים של כביש 70). צבע המתגים מותאם לאופי הכביש (כחול - מהיר, אדום - ארצי, ירוק - אזורי). בכביש מקומי לא יוצבו לרוב מתגים, בשל אורכו הקצר.

חוקי תנועה בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף על פי שהתפתחות התשתית בישראל החלה בעיקרה בתקופת המנדט הבריטי, בישראל נוסעים בצד ימין של הכביש כמו ברוב מדינות אירופה ובאמריקה. הסיבה לכך היא שהתנועה המוטורית החלה כבר בשלטון האימפריה העותמאנית, ושבדבר המלך במועצה על פלשתינה (א"י) נקבע שהחוקים שחלו בארץ בטרם הקמת המנדט יישארו בתוקפם. לעומת זאת, במסילות הרכבת הרכבות נעות דווקא על המסילה השמאלית.

על מנת לנהוג בכבישי ישראל חובה להחזיק ברישיון נהיגה ישראלי או בינלאומי. את הרישיון הישראלי לרכב פרטי (דרגה B) יכול לקבל אדם בן 16 ו-9 חודשים לפחות לאחר מעבר של בדיקות רפואיות, מבחן עיוני בנהיגה ("תאוריה") ומבחן מעשי ("טסט"). בעל רישיון נהיגה מוגדר נהג חדש בשנתיים הראשונות לאחר קבלת הרישיון. בשלושת החודשים הראשונים עליו לנסוע עם מלווה בכל נסיעה, ולאחר מכן בשלושת החודשים הבאים עליו לנסוע עם מלווה רק בנסיעות בשעות הלילה, על המלווה להיות בגיל 24 לפחות ולהחזיק ברישיון נהיגה חמש שנים לפחות, או בגיל 30 לפחות שמחזיק ברישיון נהיגה שלוש שנים לפחות. לאחר תום ששת החודשים הראשונים על הנהג להגיע למשרד התחבורה ולהצהיר כי ביצע 50 שעות נהיגה עם מלווה כנדרש ורק אז יקבל את הרישיון הקבוע. כמו כן, נהג חדש עד גיל 21 יכול להסיע רק עד שני נוסעים ברכבו מלבדו, אלא אם יושב במושב שלידו מלווה העומד בתנאים שצוינו לעיל.

מהירות מותרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל, המהירות המרבית המותרת היא:

  • 110 קמ"ש בדרך מהירה
  • 90 קמ"ש בדרך שאינה עירונית שבה יש שטח הפרדה בנוי בין שני כיווני הנסיעה
  • 80 קמ"ש בדרך אחרת שאינה עירונית
  • 50 קמ"ש בדרך עירונית

ברחוב משולב ובאזור מיתון תנועה המהירות מוגבלת ל־30 קמ"ש.

עם זאת, בדרכים רבות נקבעת מהירות מרבית שונה באמצעות תמרור 426:

  • בדרך מהירה תמרור יכול להוריד את המהירות המרבית או להעלותה ל־120 קמ"ש לכל היותר.
  • בדרך שאינה עירונית ואינה מהירה אך היא בעלת שטח הפרדה בנוי ושני נתיבים לכל כיוון נסיעה, תמרור יכול להוריד את המהירות המרבית או להעלותה ל־110 קמ"ש לכל היותר.
  • בדרך אחרת שאינה עירונית תמרור יכול להוריד את המהירות המרבית או להעלותה ל־100 קמ"ש לכל היותר.
  • בדרך עירונית תמרור יכול להוריד את המהירות המרבית או להעלותה ל־80 קמ"ש לכל היותר.

כבישים מהירים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתאריך 10 באוקטובר 2010 החליט שר התחבורה להעלות את המהירות המותרת ל- 110 קמ"ש במספר דרכים מהירות (קטעים מכביש 1, כביש 431 ו-כביש 4, בנוסף לכביש 6), ו-100 קמ"ש בדרכים בין-עירוניות ממוחלפות (קטעים מכביש 2, כביש 5, כביש 77 בקטע בין צומת ישי למחלף המוביל וכביש 40 בקטע העוקף את באר שבע. בחודש ינואר 2011 הועלתה בפועל מהירות הנסיעה.‏[3]. עד שנת 2008 הוגדרו קטנועים בנפח 50 סמ"ק ככלי רכב איטי שלא רשאי לנוע בכביש מהיר. בחודש פברואר בשנה זו, בוטלה התקנה.

ב-25 בדצמבר 2012 הודיע שר התחבורה על העלאת המהירות בקטעי כביש נוספים מ 100 קמ"ש ל-110 קמ"ש וכן מ-90 קמ"ש ל-100 קמ"ש.

רשימת הכבישים המהירים הבאה כוללת את הכבישים בישראל המוגדרים כדרך מהירה נכון לשנת 2014. כבישים אלו מסומנים בתמרור הכביש המהיר (שסימונו בישראל ב-54).

בקרוב צפוי להתווסף לרשימת הכבישים המהירים גם כביש 531 שבו תיבחן האופציה למהירות מרבית של 120 קמ"ש וכן כביש 77 בקטע שבין צומת ישי ומחלף המוביל , ו-כביש 40 מצומת גורל ועד צומת אוהלים והמהירות תועלה בהם ל-110 קמ"ש. גם כביש 90 שאינו מוגדר ככביש מהיר צפוי להעלאת המהירות המותרת ל-100 קמ"ש בנקודות מסוימות בין אילת לחצבה.

כבישי אגרה בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-60 של המאה ה-20 נדונה האפשרות לסלול כבישי אגרה בישראל‏[5], בין השאר לגבי כביש 2 מחדרה לחיפה וכביש 4 מראשון לציון לאשדוד[6], אולם הרעיון נזנח.

בישראל קיימים שלושה כבישי אגרה:

  • כביש 6 שבו התשלום הוא על פי כמות הקטעים שנוסעים בו וסוג הרכב. על-אף התשלום, הכביש מושך נוסעים עקב הזמן שנחסך לנוסעים בו, במיוחד במרחקי נסיעה גדולים מצפון לדרום ולהפך. הציפייה היא שהכביש ימשוך נוסעים נוספים לאחר פתיחת החלקים הדרומיים והצפוניים שהנסיעה בהם תהיה ככל הנראה ללא תשלום. כביש 6 יועבר לידי המדינה ויהיה חופשי לנסיעה לכל אורכו בשנת 2029, לאחר שלושים שנות זיכיון.
  • מנהרות הכרמל בחיפה – מערכת כבישי אגרה הסלולים בשתי מנהרות כפולות מתחת לרכס הכרמל. הן מחברות בין צומת הקריות בכניסה המזרחית לחיפה ובין כביש 2 בכניסה הדרומית-מערבית לעיר. המנהרות נפתחו לתנועת כלי רכב ב-1 בדצמבר 2010.
  • הנתיב המהיר בכביש 1 - לכיוון מערב, ממחלף בן-גוריון למחלף קיבוץ גלויות באורך של 13 קילומטר.

תוכנית החומש של 2006[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שברכבת ישראל הוחלט בשנת 2003 על השקעה חסרת תקדים בתוכנית חומש ופיתוח תשתיות, הוחלט במשרד התחבורה לבצע תוכנית חומש דומה משנת 2006 גם בכבישי ישראל באמצעות החברה הלאומית לדרכים בישראל. תוכנית החומש תוקצבה ב-19 מיליארד שקלים, מתוכם 2 מיליארד שקלים לשיפור בטיחות בכבישים והפחתת תאונות הדרכים והשאר לפיתוח ושדרוג תשתיות. התוכנית כללה 74 פרויקטים שונים, חלקם בסלילת כבישים חדשים וחלקם בשיפור או הרחבה של כבישים או צמתים קיימים ומסוכנים.

בנוסף, מלבד סלילת כבישים חדשים מתוכננים שדרוגים לכבישים קיימים כמו הרחבת כביש 2 בין נתניה לקיסריה, שדרוג כביש עוקף באר שבע, סלילת כביש 9 ופיתוח כבישים וצמתים נוספים ברחבי הארץ.

רשימת הכבישים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מס' הכביש תוואי ערים ראשיות אורך (בקילומטרים)
כביש 1 ISR-HWR1.pngISR-HWB1.png תל אביב - ים המלח תל אביב, לוד, ירושלים, מעלה אדומים 96
כביש 2 ISR-HWR2.pngISR-HWB2.png תל אביב - חיפה תל אביב, הרצליה, נתניה, חדרה, חיפה 90
כביש 3 ISR-HW3.png אשקלון - מבוא חורון אשקלון, קריית מלאכי 46
כביש 4 ISR-HW4Red.pngISR-HW4 blue.PNG ארז - ראש הנקרה אשקלון, אשדוד, ראשון לציון, רמת גן, בני ברק, פתח תקווה, כפר סבא,

רעננה, חדרה, אור עקיבא, טירת כרמל, חיפה, קריית מוצקין, קריית ביאליק, עכו, נהריה

200
כביש 5 ISR-HWR5.pngISR-HWB5.png הרצליה - אריאל תל אביב, הרצליה, רמת השרון, פתח תקווה, ראש העין, אריאל 40
כביש 6 ISR-HW6.png בית קמה - אליקים קריית גת, פתח תקווה, ראש העין, באקה אל-גרביה 139
כביש 7 ISR-HW7.png יסודות - מחלף אשדוד גדרה, אשדוד 14
כביש 9 ISR-HW9.png באקה אל-גרביה - מפעלי חפר באקה אל-גרביה, חדרה 12
כביש 10 ISR-HW10.png בקעת סיירים - ניצנה 147‏[7]
כביש 12 ISR-HW12.png אילת - שזפון אילת 70
כביש 13 ISR-HW13.png נחל ציחור - נחל מנוחה 12
כביש 20ISR-HW20.png ראשון לציון - הרצליה ראשון לציון, חולון, בת ים, תל אביב, רמת גן, רמת השרון, הרצליה 27.5
כביש 22ISR-HW22.png חיפה - קריית ביאליק חיפה, קריית אתא, קריית ביאליק 18
כביש 23ISR-HW23.png מת"ם - צ'ק פוסט חיפה 5
כביש 25 ISR-HW25.png נחל עוז - הערבה נתיבות, אופקים, באר שבע, דימונה 119
כביש 31 ISR-HW31.png להבים - נווה זהר רהט, ערד 70
כביש 34 ISR-HW34.png נתיבות - יד מרדכי נתיבות, שדרות 19
כביש 35 ISR-HW35.png אשקלון - חברון אשקלון, קריית גת 58
כביש 38 ISR-HW38.png בית גוברין - שער הגיא בית שמש 27
כביש 40 ISR-HW40.png קטורה - כפר סבא באר שבע, קריית גת, קריית מלאכי, רחובות, רמלה, לוד, יהוד,

פתח תקווה, הוד השרון, כפר סבא

302
כביש 41 ISR-HW41.png אשדוד - גדרה אשדוד 11
כביש 42 ISR-HW42.png אשדוד - ראשון לציון אשדוד, יבנה, ראשון לציון 20
כביש 44 ISR-HW44.png אשתאול - חולון רמלה, לוד, ראשון לציון, חולון 40
כביש 45 ISR-HW45.png גבעת זאב - בית סוהר עופר 3
כביש 46 ISR-HW46.png נתב"ג - טירת יהודה 4
כביש 50 ISR-HW50.png ירושלים - עטרות ירושלים 12
כביש 55 ISR-HW55.png כפר סבא - שכם כפר סבא 27
כביש 57 ISR-HW57.png נתניה - טולכרם; חמרה - גשר אדם נתניה מקטע נתניה - טולכרם: 14; מקטע חמרה - גשר אדם: 16.
כביש 60 ISR-HW60.png באר שבע - נצרת באר שבע, ירושלים, עפולה, נצרת 228‏[8]
כביש 61 ISR-HW61.png מאור - באקה אל-גרבייה באקה אל-גרבייה 2
כביש 65 ISR-HW65.png חדרה - קדרים חדרה, אום אל-פחם, עפולה 91
כביש 66 ISR-HW66.png מעלה עירון - יקנעם יקנעם 18.5
כביש 70 ISR-HW70.png זיכרון–יעקב - שלומי יקנעם, נשר, קריית אתא, שפרעם, טמרה 76
כביש 71 ISR-HW71.png עפולה - הירדן עפולה, בית שאן 32.5
כביש 73 ISR-HW73.png נהלל - תל עדשים מגדל העמק 11.5
כביש 75 ISR-HW75.png נצרת עילית - חיפה חיפה, נשר, מגדל העמק, נצרת, נצרת עילית 36.5
כביש 77 ISR-HW77.png רמת ישי - טבריה טבריה 42
כביש 79 ISR-HW79.png קריית ביאליק - משהד קריית ביאליק, קריית אתא, שפרעם, נצרת עילית, נצרת. 28.5
כביש 80 ISR-HW80.png ערערה בנגב - מצדות יהודה 34
כביש 85 ISR-HW85.png עכו - עמיעד עכו, כרמיאל 46
כביש 87 ISR-HW87.png כפר נחום - אלוני הבשן 35
כביש 89 ISR-HW89.png נהריה - אליפלט נהריה, מעלות תרשיחא, צפת 58.5
כביש 90 ISR-HW90.png מעבר גבול טאבה - מטולה אילת, בית שאן, טבריה, קריית שמונה 477‏[9]
כביש 91 ISR-HW91.png חצור הגלילית - עין זיוון 30
כביש 92 ISR-HW92.png מרכז אזורי צמח - בקעת בית צידה (צומת יהודיה) 26
כביש 98 ISR-HW98.png מעגן - הר החרמון 99
כביש 99 ISR-HW99.png קריית שמונה - מסעדה קריית שמונה 24

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא כבישי ישראל בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על פי מפת ישראל של חברת דלק ועיתון מעריב, פברואר 1981. בגב המפה נכתב: "זוהי המפה הראשונה בה מצוינים מספרי הכבישים שהונהגו בשנת 1980".
  2. ^ סיוג ומספור רשת הכבישים בארץ (מחלקת עבודות ציבוריות, אוקטובר 1953), באתר מורשת של המרכז למיפוי ישראל
  3. ^ אתר משרד התחבורה
  4. ^ דניאל שמיל, בקרוב: המהירות המותרת בכביש 6 תעלה ל-120 קמ"ש, באתר TheMarker‏, 23 במרץ 2014
  5. ^ תכנית אב לפיתוח רשת הכבישים, דבר, 13 ביולי 1965
  6. ^ אוטוסטרדה בתשלום תסלל בין ת"א לאשדוד, דבר, 15 באפריל 1965
  7. ^ ללא קטע ניצנה - כרם שלום הסגור
  8. ^ ללא השטחים הסגורים בפני ישראלים
  9. ^ הכביש הארוך במדינה