רב-קו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

שני צדדיו של כרטיס רב-קו אלמוני. שימוש בכרטיס מסוג זה אינו מוגבל לאדם אחד.

רב-קו הוא כרטיס חכם המחליף כיום בהדרגה את מרבית כרטיסי הנייר במערכת התחבורה הציבורית בישראל. הכרטיס מיועד גם למימוש כרטוס משותף בישראל, אך כיום תפקיד זה ממומש באופן מוגבל ומצומצם.

[עריכה] כרטיס הרב־קו

כרטיס הרב־קו הוא כרטיס חכם בעל שבב RFID, המשתמש בתקן קאליפסו, תקן שנבחר לשימוש על ידי משרד התחבורה, ומשווק על ידי חברת קומפיוטרגרד, הנציגה הבלעדית בישראל של חברת ASK הצרפתית, יצרנית הכרטיסים.

הכרטיס אמור לאפשר בעתיד לנוסע להשתמש בכרטיס יחיד ובטעינה אחת בשימוש במגוון סוגים של תחבורה ציבורית ('ארנק' או 'ערך צבור'), ללא צורך בהחזקת מספר רב של כרטיסי נייר לפי סוגי נסיעות וחברות תחבורה ציבורית. בפועל אפשרות זו רחוקה מרחק רב ממימוש כיום, והנוסע נאלץ להחזיק מספר רב של כרטיסיות שונות, ושל מפעילים שונים, על גבי הכרטיס. לחלופין הכרטיס מאפשר טעינה של מספר כרטיסיות שונות על גבי כרטיס אחד, כתחליף להחזקת מספר כרטיסיות נייר. ניתן להטעין את הכרטיס עד 8 סוגי כרטיסים (חוזים) שונים כגון: חופשי חודשי, חופשי יומי, כרטיסיות בקודים שונים ועוד.

כרטיס הרב־קו מחולק לשני סוגים: כרטיס אישי המחייב מסירת פרטים אישיים עם שם ותמונה של בעל הכרטיס (ואף מחייב מילוי פרטים אישיים נוספים בעת הנפקתו), וכרטיס אנונימי ללא שם ותמונה. הכרטיס האישי מונפק בעמדות מיוחדות (בעיקר בתחנות מרכזיות), והכרטיס האנונימי נמכר על ידי הנהגים. שני הכרטיסים מעניקים הנחה של 20% ממחיר כרטיס רגיל בזמן הטענת כסף בכרטיסיה או בערך צבור (על ידי תוספת של 25% לכמות הכסף שנטענה). עקב מדיניות של משרד התחבורה הישראלי, רק הכרטיס האישי מאפשר טעינה של חופשי חודשי, קבלת הנחות מיוחדות (גמלאים, נוער וזכאים), והבטחה להחזר כספי במקרה בו הכרטיס נפגם או אבד, על פי רישומי הנסיעות בכרטיס הנאספים במערכת. הכרטיס האישי מוגבל לשימוש אדם אחד (למעט כרטיס עם פרופיל נוער). הכרטיס האנונימי לעומתו, מאפשר שימוש על ידי יותר מאדם אחד.

בעת הנפקת הכרטיס האישי מוגדר בו פרופיל לבעל הכרטיס (נוער, גמלאי, סטודנט, זכאי), כך שהטעינה תותאם לפרופיל בעל הכרטיס. לדוגמה, ניתן לטעון כרטיסיית נוער רק על גבי כרטיס עם פרופיל נוער, ולא על גבי כרטיס עם פרופיל מבוגר.

ההנפקה הראשונית של הכרטיס האישי נעשית בחינם, אך במקרה אובדן נגבים 10 ש"ח על כרטיס חלופי. כרטיס אנונימי נמכר במחיר 5 ש"ח. ניתן להנפיק מספר כרטיסי רב־קו אישי עבור אדם אחד באמצעות הנפקה נפרדת מכל חברת תחבורה ציבורית (הנפקת כרטיס ראשון מכל חברה נעשית בחינם).

[עריכה] השימוש ברב-קו

מכשיר תיקוף בקרון הרכבת הקלה בירושלים, המאפשר שימוש בכרטיס הרב-קו על-ידי הצמדתו למכשיר והורדת מחיר הנסיעה מהארנק האלקטרוני של הרב-קו

עמדות רב-קו.

כרטיס הרב-קו נמצא בפעילות מצומצמת החל מ-2008, וכיום הוא מופעל על ידי כל חברות התחבורה הציבורית, למעט רכבת ישראל, כתחליף לכרטיסי הנייר השונים. הכרטיס מאפשר טעינת חוזים שונים: חופשי חודשי, חופשי יומי, כרטיסיות או 'ערך צבור' (סכום כסף מסוים המשמש לתשלום עבור נסיעות בודדות בקווים שונים, בהנחה של כרטיסיה), ואמור להחליף בהדרגה את כל כרטיסי הנייר על כל סוגיהם, למעט עבור נסיעות מזדמנות וחד-פעמיות. בשלב זה ניתן לטעון כרטיסיות על הרב־קו, אך טעינת ערך צבור אפשרית רק בחלק מהארץ. לצורך בקרה, בעת טעינת הכרטיס מונפקת קבלה, וכן מונפקת קבלה בכל נסיעה בה מופחת הסכום הצבור (או 'ניקוב' בכרטיסיה) בכרטיס (דבר זה גורם לבזבוז נייר רב, בהשוואה לשימוש בכרטיסיות נייר). כרטיס הרב־קו אמור להחליף את כל כרטיסיות הנייר, ולאחר תקופת חפיפה קצרה, לא מתאפשרת יותר מכירת כרטיסי נייר במקומות בהם מופעל כרטיס הרב־קו (להוציא כרטיס לנסיעה חד־פעמית).

עקב אי הקמתו של מערך סליקה ארצי משותף, השימוש ברב-קו כערך צבור או ככרטיסיה אחידה לכל חברות התחבורה הציבוריות אינו אפשרי כיום, ובדומה לכרטיסי הנייר, הנוסע נאלץ להחזיק סוגי כרטיסים שונים על הרב־קו עבור חברות שונות, ונסיעות שונות. לדוגמה, על אף המחיר האחיד של נסיעה עירונית בחיפה, גוש דן וירושלים (קוד מחיר 2), בכל אזור יש צורך בטעינת כרטיסיה נפרדת, בשל מאפיינים ייחודיים בכל אזור (בגוש דן שילוב בין חברות שונות, בירושלים שילוב עם הרכבת הקלה). חסרון נוסף קיים במקרה בו טעונות מספר כרטיסיות וחוזים על הכרטיס, דבר העשוי לגרור חיוב מוטעה על ידי הנהג (או על ידי אלוגריתם אוטומטי במכונה) שיבחר בכרטיסיה או החוזה הלא נכון (בניגוד לכרטיסיית הנייר, שהוגשה תמיד לנהג ככרטיסיה בודדת ולא יחד עם כרטיסיות אחרות). במקרים שונים חברות שונות אינם מזהות כרטיסיות או חוזים טעונים שהונפקו על ידי חברות אחרות.

בשל אי־אחידות בין מפעילי תחבורה ציבורית ישנם הבדלים באפשרויות הטעינה של הכרטיס לפי מפעיל. כך למשל בחברת אגד ניתן לטעון על כרטיס אנונימי רק כרטיסיות ולא ערך צבור, בעוד בחברת דן ניתן לטעון רק ערך צבור וחופשי יומי, אך לא כרטיסיות (אף כי מבחינת השימוש אין הבדל בין החברות לאחר הטעינה). אי הקמת המרכז המשותף יוצרת בעיה גם בעת אובדן כרטיס שעליו נטענו חוזים של חברות שונות, היות שכל חברה שומרת אך ורק את נתוני החוזה שלה. בשל העדר אחידות בין חברות התחבורה הציבורית, מכשירי כרטוס של חברות שונות אינם מזהים חוזים של חברות אחרות. לדוגמא, מכשיר של חברת אומני אקספרס לא יזהה נסיעת מעבר של חברת אגד באיזור חיפה (אך המעבר יתאפשר באמצעות קבלת הנייר המונפקת יחד עם תשלום הנסיעה מהכרטיס). לעומת זאת, בגוש דן ובירושלים ישנו תיאום חלקי בין החברות השונות, ונסיעת מעבר מתאפשרת באמצעות הכרטיס.

המגבלה על שימוש אישי בלבד בכרטיס אישי יוצרת בעיה במקרה של נסיעה עם מספר ילדים ברכבת הקלה בירושלים, שכן על מנת לקבל את ההנחה עבורם יש צורך לשלם על כל ילד בנפרד בכרטיסו האישי בו טעונה כרטיסיה אישית (הנחת נוער ניתנת רק בכרטיסיה), בניגוד לעבר בו ניתן היה לשלם על מספר ילדים באמצעות מספר ניקובים בכרטיסיית נייר אחת. בחברת אגד לעומת זאת, ניתן לשלם מכרטיס אישי של ילד על ילדים אחרים.

בישראל טרם הוצבו מכשירי תיקוף אוטומטים לזיהוי כרטיסי חופשי חודשי או נסיעות המשך בכרטיס מעבר, וכן אין עמדות המאפשרות לנוסע לשלם בעצמו עבור הנסיעה, דבר הגורם לכך שכל הליך התשלום והבקרה נעשה על ידי הנהג, (התנהלות זו גורמת לעיכוב משמעותי בנסיעה בעת עליית נוסעים בתחנה), למעט ברכבת הקלה בירושלים בה ישנם מכשירי תיקוף אוטומטיים, והנהגים עסוקים אך ורק בנהיגה. בשלב זה ניתן לטעון את הכרטיס אצל הנהג ובחלק מקופות הכרטיסים של החברות השונות, למעט ברכבת הקלה בירושלים שם הטעינה אפשרית רק במכונות אוטומטיות בתחנות.

בניגוד לכרטיסי נייר, כיום לא ניתן לבדוק את היתרה הטעונה בכרטיס הרב־קו באמצעים ביתיים, ובירור יתרה מתאפשר רק דרך מכשירי הכרטוס של הנהגים, או בקופות האוטומטיות של הרכבת הקלה בירושלים.

השימוש בכרטיס הרב-קו לא התאפשר תחילה בקווים בין-עירוניים, אך בהדרגה אמור הכרטיס להחליף את כרטיסי הנייר גם בקווים אלו (לדוגמה, כיום ניתן לטעון את הכרטיס בשימוש בקוים הבין־עירוניים של ויאולה).

מוניות השירות לא תוכננו מלכתחילה להצטרף למפעילי הרב־קו, אך באוקטובר 2011 החליט משרד התחבורה לבחון דרכים לצרף גם אותם למפעילי הכרטיס.

[עריכה] השוואה לכרטיסים דומים בחו"ל

בהונג קונג קיים כרטיס דומה הנקרא 'אוקטפוס'. כרטיס זה היה הראשון בעולם מסוגו. הוא הושק לראשונה בשנת 1997, והתפתח עד כדי כך שהערך הצבור שנטען בכרטיס יכול לשמש גם כארנק אלקטרוני לשימושים רבים אחרים ללא קשר לתחבורה ציבורית, כגון קנייה במכונות שתייה וחנויות מכולת.

Oyster, כרטיס דומה המופעל בלונדון, מאפשר חיסכון בדיעבד אוטומטית. לדוגמה, כאשר כרטיס יומי עולה 11 ש"ח, וכרטיס רגיל עולה 5 ש"ח, ניתן להתחיל בקנייה של שני כרטיסי נסיעה רגילים, וקנייה של כרטיס נוסף תחליף את קניית הכרטיסים הקודמים בכרטיס יומי, וסכום ההוצאות לכל היום יסתכם במחיר יומי, הזול יותר‏‏.‏‏ הרב-קו לעומת זאת, לא מבצע החלטות שכאלו, ועל בעל הכרטיס לקנות בעצמו את הכרטיס הזול מראש (למשל חופשי יומי). בנוסף, בכרטיס זה אין דרישה של הצגת פרטים אישיים על גבי הכרטיס על מנת לקבל את הטבות הבסיס (הוזלה כללית והחזר כספי על הסכום הצבור במקרה של אובדן או הרס הכרטיס).‏‏^[1]

OV-chipkaart הינו כרטיס דומה המופעל הדרגתית בכל אמצעי התחבורה הציבורית בהולנד, כולל רכבות. חסרונו לעומת הכרטיס הישראלי הוא מחיר רכישתו - 7.50 אירו, ותוקפו המוגבל ל-4-5 שנים. כמו הכרטיס ההולנדי גם את הכרטיס הישראלי ניתן להנפיקו במקום, יש צורך במילוי טופס והמתנה עד להכנת הכרטיס הנמשכת מספר דקות. קיים כרטיס חד-פעמי מיוחד לתיירים.

בניו-יורק קיים זה שנים מספר ה-MetroCard, אשר רכישתו במכונות המכירה הינה קלה ביותר ואינה דורשת הוספת תמונה או פרטים אישיים. מערכת דומה קיימת גם בשיקגו.