רב-קו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

רב־קו הוא כרטיס חכם המשמש כאמצעי תשלום במערכת התחבורה הציבורית בישראל. הכרטיס הונהג לראשונה בסוף העשור הראשון של המאה ה-21 והוא מחליף בהדרגה את כרטיסי הנייר השונים.

טכנולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כרטיס רב־קו הוא כרטיס חכם בעל שבב RFID, המשתמש בתקן קליפסו, תקן שנבחר לשימוש על ידי משרד התחבורה. כרטיס הרב-קו הוא כרטיס חכם הכולל שבב עם רכיב זיכרון בגודל 2K ומערכת הפעלה. הכרטיס מאפשר לנוסע להחזיק בכרטיס יחיד לשימוש במגוון סוגים של תחבורה ציבורית המופעלים על ידי חברות שונות, ולעתים עשוי אף לחסוך את הצורך בהדפסת כרטיס. ניתן לטעון בכרטיס עד 8 סוגי חוזים שונים כגון: חופשי חודשי, חופשי יומי, כרטיסיות בקודים שונים, ו"ערך צבור" המאפשר הטענת כסף לתוך הכרטיס בקודים שונים ובהנחה זהה להנחה על כרטיסיות.

סוגי רב-קו[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי המדיניות שקבע משרד התחבורה, קיימים שני סוגים של כרטיסי רב־קו:

  • כרטיס אישי שבו מוטבעים שמו ותמונתו של בעל הכרטיס (ואף מחייב מילוי פרטים אישיים נוספים בעת הנפקתו). כרטיס זה מונפק ללא תשלום בעמדות מיוחדות של מפעילי התחבורה הנמצאות לרוב בתחנות ראשיות, אולם בעת הנפקת כרטיס חלופי למי שכרטיסו אבד או נפגם מחויב בעל הכרטיס ב-10 ש"ח. בעת הנפקת כרטיס אישי מוגדר בו פרופיל לבעל הכרטיס (רגיל, נוער, גמלאי, סטודנט, זכאי), כך שניתן יהיה לטעון בו כרטיסיות הנחה בהתאם לפרופיל בעל הכרטיס. לדוגמה, ניתן לטעון כרטיסיית נוער רק בכרטיס עם פרופיל נוער. בניגוד לכרטיס אנונימי (ראה להלן) מאפשר כרטיס אישי הטענת חופשי חודשי (רגיל או מוזל), וכמו כן מבטיח החזר כספי במקרה בו הכרטיס נפגם או אבד, על פי רישומי הנסיעות בכרטיס הנאספים במערכת. כרטיס זה מוגבל לשימוש אדם אחד (למעט כרטיסיות בפרופיל רגיל). ניתן להנפיק מספר כרטיסי רב־קו אישי עבור אדם אחד באמצעות הנפקה נפרדת מכל חברת תחבורה ציבורית.
  • כרטיס אנונימי ללא שם ותמונה נמכר (תמורת 5 ש"ח) בתחנות הנפקה או על ידי נהגי האוטובוסים, ואינו דורש מסירת פרטים אישיים. הוא מאפשר שימוש על ידי מספר אנשים ללא הגבלה, אך אינו מאפשר קבלת הנחות לזכאים למיניהם, אלא רק הנחות הניתנות לכל אדם: כרטיס מעבר, חופשי יומי, כרטיס הלוך ושוב או 2 נסיעות, כרטיסיות לבוגרים המעניקות הנחה של 20%, או הטענת ערך צבור (על ידי תוספת של 25% לכמות הכסף שנטענה). סוגי חוזים אלה ניתנים גם לבעלי כרטיס אישי.

השימוש ברב־קו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכשיר תיקוף בקרון הרכבת הקלה בירושלים, המאפשר שימוש בכרטיס הרב־קו על ידי הצמדתו למכשיר והפחתת נסיעה מהכרטיסיה ברב־קו
עמדות רב־קו.

כרטיס הרב־קו נמצא בפעילות מצומצמת החל מ-2008, וכיום הוא מופעל על ידי כל חברות התחבורה הציבורית, לרבות רכבת ישראל, כתחליף לכרטיסי הנייר השונים. הכרטיס מאפשר טעינת חוזים שונים: חופשי חודשי, חופשי יומי, כרטיסיות או 'ערך צבור' (סכום כסף מסוים המשמש לתשלום עבור נסיעות בודדות בקווים שונים, בהנחה של כרטיסיה), ואמור להחליף בהדרגה את כל כרטיסי הנייר על כל סוגיהם, למעט עבור נסיעות מזדמנות וחד-פעמיות. בשלב זה ניתן לטעון כרטיסיות על הרב־קו, אך טעינת ערך צבור אפשרית רק בחלק מהארץ. לצורך בקרה, בעת טעינת הכרטיס מונפקת קבלה, וכן מונפקת קבלה בכל נסיעה בה מופחת הסכום הצבור או מבוצע ניקוב בכרטיסיה (דבר זה גורם לשימוש ביותר נייר, בהשוואה לשימוש בכרטיסיות נייר). חברת "אגד" הפסיקה ביולי 2012 להנפיק קבלות על ניקוב בכרטיסיה‏[1], אך חזרה להנפיקן החל מיולי 2013.

כרטיס הרב־קו אמור להחליף את כל כרטיסיות הנייר הוותיקות, ולאחר תקופת חפיפה קצרה, לא מתאפשרת יותר מכירת כרטיסי נייר במקומות בהם מופעל כרטיס הרב־קו (להוציא כרטיס לנסיעה חד־פעמית). בחברת אגד החל השימוש בכרטיס הרב־קו בקווים עירוניים ופרבריים באזור רחובות, החל מקיץ 2011 בגוש דן (במקביל לרפורמה שבוצעה במערך הקווים), והחל מסתיו 2011 באזור חיפה וירושלים. לאחר מכן נמשכה פריסת הכרטיס באזורים נוספים, לרבות בקווים בין עירוניים. בעוד באזורי גוש דן וירושלים מתאפשרת נסיעת מעבר אך ורק באמצעות כרטיס הרב־קו, באזור חיפה מתאפשרת נסיעה זו גם באמצעות כרטיס נייר חד פעמי.

עקב אי הקמתו של מערך סליקה ארצי משותף, השימוש ברב־קו כערך צבור או ככרטיסיה אחידה לכל חברות התחבורה הציבוריות אינו אפשרי כיום, ובדומה לכרטיסי הנייר, הנוסע נאלץ להחזיק סוגי כרטיסים שונים על הרב־קו עבור חברות שונות, ונסיעות שונות. לדוגמה, על אף המחיר האחיד של נסיעה עירונית בחיפה (קוד מחיר 2), גוש דן (קוד מחיר 41/42/43) וירושלים (קוד מחיר 62), בכל אזור יש צורך בטעינת כרטיסיה נפרדת, בשל מאפיינים ייחודיים בכל אזור (בגוש דן שילוב בין חברות שונות, בירושלים שילוב עם הרכבת הקלה, ובחיפה שילוב עם המטרונית). חסרון נוסף קיים במקרה בו טעונות מספר כרטיסיות וחוזים על הכרטיס, דבר העשוי לגרור חיוב מוטעה על ידי הנהג (או על ידי אלגוריתם אוטומטי במכונה) שיבחר בכרטיסיה או החוזה הלא נכון (בניגוד לכרטיסיית הנייר, שהוגשה תמיד לנהג ככרטיסיה בודדת ולא יחד עם כרטיסיות אחרות).

בשל אי־אחידות בין מפעילי תחבורה ציבורית ישנם הבדלים באפשרויות הטעינה של הכרטיס לפי מפעיל. כך למשל בחברת אגד לא ניתן לטעון ערך צבור, בעוד בחברת דן ניתן לטעון על כרטיס אנונימי רק ערך צבור וחופשי יומי, אך לא כרטיסיות (אף כי מבחינת השימוש אין הבדל בין החברות לאחר הטעינה) ועל כרטיס אישי ניתן לטעון גם כרטיסיות. אי הקמת המרכז המשותף יוצרת בעיה גם בעת אובדן כרטיס שעליו נטענו חוזים של חברות שונות, היות שכל חברה שומרת אך ורק את נתוני החוזה שהוטענו אצלה. בשל העדר אחידות בין חברות התחבורה הציבורית, מכשירי כרטוס של חברות שונות אינם מזהים חוזים של חברות אחרות. לדוגמה, מכשיר של חברת אומני אקספרס לא יזהה נסיעת מעבר של חברת אגד באזור חיפה (אך המעבר יתאפשר באמצעות קבלת הנייר המונפקת יחד עם תשלום הנסיעה מהכרטיס). לעומת זאת, בגוש דן, בירושלים ובחיפה (בין אגד והמטרונית) ישנו תיאום חלקי בין החברות השונות, ונסיעת מעבר מתאפשרת באמצעות הכרטיס.

אי אחידות בין החברות קיימת גם במכשירי הכרטוס של הנהגים ובאלגוריתמים המפעילים אותם, כך שישנן חברות בהן יורדת נסיעה באופן אוטומטי בעת זיהוי כרטיס רב־קו עם אמצעי תשלום מתאים על ידי המכשיר, בעוד בחברות אחרות ישנו צורך בפעולת אישור של הנהג לביצוע תשלום. בחברת אגד היה צורך באישור של הנהג לכל נסיעת מעבר ונסיעה באמצעות חופשי-חודשי, אך החל מקיץ 2012 הדבר מתבצע באופן אוטומטי, ואף מבוצע ניקוב אוטומטי כאשר ישנו אמצעי תשלום בלעדי לנסיעה. במקרה שישנן מספר אפשרויות תשלום, נדרשת פעולת אישור על ידי הנהג. עם זאת, האלגוריתם האוטומטי מועד לתקלות במידה ולא תוכנן כהלכה, דבר שהוביל לתלונות במספר מקרים של חיוב מיותר בחברת תחבורה ציבורית מסוימת.

על אף שכרטיס הרב־קו בגרסתו האישית מיועד בעיקרו לשימוש אישי (לדוגמה, בחופשי חודשי ובהנחות זכאים), ניתן להשתמש בו גם עבור אדם אחר במידה והשימוש מתאים, בהנחת מבוגר או בהנחת נוער בלבד (לדוגמה, שימוש בכרטיסיית נוער של ילד גם עבור חברו). עם זאת, ברכבת הקלה בירושלים מכשירי הכרטוס אינם מאפשרים בחירת פעולות אחרות מלבד הורדת ניקוב בודד, דבר היוצר מגבלה במקרה של נסיעה עם מספר ילדים, שכן על מנת לקבל את ההנחה עבורם יש צורך לשלם על כל ילד בנפרד בכרטיסו האישי בו טעונה כרטיסיה אישית (הנחת נוער ניתנת רק בכרטיסיה), וכן מכשירי הכרטוס אינם מזהים תשלום שבוצע עבור כמה נוסעים, דבר שהוביל לחלוקת קנסות לנוסעים שביצעו נסיעה מסוג זה.

באוטובוסי חברת דן הותקנו מכשירי תיקוף אוטומטים לזיהוי כרטיסי חופשי חודשי או נסיעות המשך בכרטיס מעבר בחלק האחורי של האוטובוס, מכשירים אלה פעילעם כיום בקו 11 בבית שמש, ובקוים 1 ו-51 בגוש דן.

בישראל טרם הוצבו עמדות המאפשרות לנוסע לשלם בעצמו עבור הנסיעה, דבר הגורם לכך שכל הליך התשלום והבקרה נעשה במכשיר הכרטוס של הנהג, (התנהלות זו גורמת לעיכוב משמעותי בנסיעה בעת עליית נוסעים בתחנה), למעט ברכבת הקלה בירושלים בה ישנם מכשירי תיקוף אוטומטיים בתוך הקרונות, בקו 1 בגוש דן ובמטרונית בה המכשירים נמצאים בתחנת העלייה. כיום ניתן לטעון את הכרטיס אצל הנהג ובחלק מקופות הכרטיסים של החברות השונות, למעט ברכבת הקלה בירושלים ובמטרונית, שם הטעינה אפשרית רק במכונות אוטומטיות בתחנות.

בניגוד לכרטיסי נייר, כיום לא ניתן לבדוק את היתרה הטעונה בכרטיס הרב־קו באמצעים ביתיים, ובירור יתרה מתאפשר רק דרך מכשירי הכרטוס של הנהגים, או בקופות האוטומטיות של הרכבת הקלה בירושלים ושל חברת קווים. קריאת נתוני הכרטיס מתאפשרת באמצעות קורא כרטיסי NFC וישומון ייעודי הזמין לחלק ממכשירי טלפון חכם.

מוניות השירות לא תוכננו מלכתחילה להצטרף למפעילי הרב־קו, אך באוקטובר 2011 החליט משרד התחבורה לבחון דרכים לצרף גם אותם למפעילי הכרטיס.

השוואה לכרטיסים דומים בחו"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהונג קונג קיים כרטיס דומה הנקרא 'אוקטפוס'. כרטיס זה היה הראשון בעולם מסוגו. הוא הושק לראשונה בשנת 1997, והתפתח עד כדי כך שהערך הצבור שנטען בכרטיס יכול לשמש גם כארנק אלקטרוני לשימושים רבים אחרים ללא קשר לתחבורה ציבורית, כגון קנייה במכונות שתייה וחנויות מכולת.

Oyster, כרטיס דומה המופעל בלונדון, מאפשר חיסכון בדיעבד אוטומטית. לדוגמה, כאשר כרטיס יומי עולה 11 ש"ח, וכרטיס רגיל עולה 5 ש"ח, ניתן להתחיל בקנייה של שני כרטיסי נסיעה רגילים, וקנייה של כרטיס נוסף תחליף את קניית הכרטיסים הקודמים בכרטיס יומי, וסכום ההוצאות לכל היום יסתכם במחיר יומי, הזול יותר‏‏.‏‏ הרב־קו לעומת זאת, לא מבצע החלטות שכאלו, ועל בעל הכרטיס לקנות בעצמו את הכרטיס הזול מראש (למשל חופשי יומי). בנוסף, בכרטיס זה אין דרישה של הצגת פרטים אישיים על גבי הכרטיס על מנת לקבל את הטבות הבסיס (הוזלה כללית והחזר כספי על הסכום הצבור במקרה של אובדן או הרס הכרטיס).‏‏‏[2]

OV-chipkaart הינו כרטיס דומה המופעל הדרגתית בכל אמצעי התחבורה הציבורית בהולנד, כולל רכבות. חסרונו לעומת הכרטיס הישראלי הוא מחיר רכישתו - 7.50 אירו, ותוקפו המוגבל ל-4-5 שנים. כמו הכרטיס הישראלי גם את הכרטיס ההולנדי ניתן להנפיק במקום, יש צורך במילוי טופס והמתנה עד להכנת הכרטיס הנמשכת מספר דקות. קיים כרטיס חד-פעמי מיוחד לתיירים.

בניו-יורק קיים זה שנים מספר ה-MetroCard, אשר רכישתו במכונות המכירה הינה קלה ביותר ואינה דורשת הוספת תמונה או פרטים אישיים. מערכת דומה קיימת גם בשיקגו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]