מנהרות הכרמל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סמליל מנהרות הכרמל
מנהרות הכרמל
CarmelTunnels.Neve Shaanan Intercange.jpg

מחלף נווה שאנן, המוצא המרכזי של מנהרות הכרמל
אזור הכרמל
שנת התחלה 2007
שנת סיום 2010
עלות כמיליארד ורבע שקלים חדשים
חברת בנייה אשטרום ושיכון ובינוי
מידע נוסף שתי מנהרות כפולות באורך כולל
של 4.7 קילומטר מחברות את הכניסה
הדרומית לחיפה לצומת הצ'ק פוסט

מנהרות הכרמל (מסומנות ככביש 23) הן מערכת כבישי אגרה הסלולים בשתי מנהרות כפולות מתחת לרכס הכרמל בחיפה. הן מחברות בין מחלף חיפה דרום בכביש 2 לצ'ק פוסט (מחלף הקריות) בכניסה המזרחית לעיר. המנהרות נפתחו לתנועת כלי רכב ב-1 בדצמבר 2010.

המנהרות נבנו בידי שותפות "כרמלטון", אשר הוקמה במיוחד לצורך הקמת המיזם. הפעלת המנהרות נעשית עבור "כרמלטון" בידי חברת נתיבי הכרמל מערכות ותפעול, שהיא חברה-אחות של "דרך ארץ", מפעילת כביש 6.

מאפייני הפרויקט[עריכת קוד מקור | עריכה]

פתחה של המנהרה המערבית ממוקם בסמוך למרכז הקונגרסים בחיפה והוא מאפשר גישה מכביש 2 וממישור חוף הכרמל (כביש 4). המנהרה מסתיימת בנווה שאנן, במחלף רופין. מחלף זה הוא גם הפתח המערבי של המנהרה המזרחית, שממשיכה עד לצ'ק פוסט, ביציאה לכביש 4, כביש 75 וכביש 752. התכנון כולל כביש חדש העתיד להסלל עד לשנת 2015 על ידי חברת "יפה נוף", וליצור חיבור ישיר מהמנהרות אל כביש 22. מהירות הנסיעה המרבית המותרת במנהרות הכרמל היא 80 קילומטר לשעה.

סך אורך הכבישים בפרויקט מנקודת הכניסה אל נקודת היציאה הוא 6.5 קילומטרים, מהם כ-4.7 קילומטרים במנהרות. המנהרה המערבית, שאורכה 3,200 מטרים, היא הארוכה ביותר בישראל כיום לנסיעת כלי רכב. אורכה של המנהרה המזרחית הוא 1,643 מטרים. כל אחת משתי המנהרות היא בגובה של 6.5 מטרים וברוחב 10 מטרים, מספיק כדי לאפשר לשתי משאיות "פול-טריילר" לנסוע זו לצד זו. המנהרות אינן מיועדות לכניסת הולכי רגל. המחלף שהוקם בנווה שאנן הוא המחלף הגדול בישראל, עם שבעה גשרים בארבעה מפלסים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצעה ראשונה לכריית מנהרות מתחת לכרמל עלתה בתקופת המנדט. בסוף שנות ה-80 הוצע הרעיון לראש עיריית חיפה, אריה גוראל, אך לא התממש. בתחילת שנות ה-90 קידם את הרעיון ראש עיריית חיפה, עמרם מצנע, והוביל צעדים שהביאו למימושו.

לכל אורך תכנונו וביצועו היה המיזם שנוי במחלוקת.‏[1] מתנגדיו טענו כי הוא יעודד את מגמת הפירוור כתוצאה מעקיפת מרכז העיר ועידוד השימוש ברכב פרטי. לטענתם הוא יביא ל"ייבוש" של מרכז העיר הישן, ועצם תכנונו שם לאל כל מאמץ מקביל של התחדשות תוך-עירונית.

בשנת 1997 זכתה קבוצת כרמלטון במכרז לביצוע הפרויקט במשך ארבע שנים וגביית האגרה במשך 31 שנים, בשיטת בנה-הפעל-העבר (BOT). קבוצת כרמלטון הייתה מורכבת מחברת דרגדוס (Dragados) - חברת תשתיות ספרדית, אשטרום, פ.י.ב.י. אחזקות, ו"נכסים ובניין" מקבוצת דיסקונט השקעות. במסגרת המכרז, התחייבה כרמלטון לשלם למדינה תמלוגים בסך 266 מיליון שקלים. בשנת 1999 נחתמו הסכמי המימון לביצוע הפרויקט ונחתם הסכם סופי עם הממשלה.

הקבוצה התכוונה להתחיל את העבודות, אולם עיכובים באישורים החוקיים של התוכנית לא אפשרו את התחלת העבודות עד שנת 2002. אז התעוררה בעיה חדשה, כאשר בנק דיסקונט נסוג מהסכמתו לספק אשראי למימון פעולות הבנייה. לאחר התדיינות משפטית ארוכה בה נפסק כי על בנק דיסקונט לעמוד בהתחייבויותיו הותנע הפרויקט מחדש. הבעלות על הזכיינית כרמלטון שונתה וכיום היא בבעלות של אשטרום (50% בעלות) ו"שיכון ובינוי" (50% בעלות). שינוי זה דרש אישור מיוחד של הממונה על ההגבלים העסקיים מאחר ששתי החברות פועלות באותו התחום.

לאחר שהוקמה גם קבוצת מימון חדשה, ביולי 2005 נחתם חוזה מחודש עם הממשלה. בהסכם המחודש התחייבה הממשלה להעניק לזכיינית "רשת ביטחון" במקרה שיסעו בכביש פחות כלי רכב מהתכנון, בדומה להסכם עם זכיינית כביש חוצה ישראל. כרמלטון תשתף את המדינה ברווחיה אם התנועה במנהרות תהיה גבוהה מהצפוי.

ההערכה היא שעלות ביצוע הפרויקט היא כמיליארד ורבע‏‏ שקל במימון פרטי וכרבע מיליארד שקל נוספים לסלילת דרכי גישה שבוצעה על ידי חברת "יפה נוף".

שלבי ההקמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר 2007 החלו העבודות בשטח. שנתיים לאחר מכן, בינואר 2009‏‏‏,‏[2] הסתיימה חפירתה של המנהרה הראשונה באורך 1,643 מטרים, מהצ'ק פוסט למחלף רופין בנווה שאנן. זו אחת מזוג מנהרות מקבילות המוליכות במסלול זה, כל מנהרה חד-סטרית בכיוון אחר. את המנהרה חפרו משני הכיוונים: מצד אחד חברת CCECC הסינית ומהצד השני חברת "י. לרר (הנדסה) בע"מ"‏[3] הישראלית. כאשר הגיעו שני הצוותים האחד מול משנהו, בוצע פיצוץ מבוקר שהסיר את המכשול האחרון. חפירת המנהרה המקבילה הסתיימה ב-25 בפברואר 2009‏.‏[4] חפירת המנהרה השלישית הסתיימה ב-5 במאי 2009‏‏‏‏[5] וב-21 ביולי 2009 הסתיימה חפירת המנהרה הרביעית. טקס חנוכת המנהרות התקיים במעמד ראש הממשלה ב-30 בנובמבר 2010‏,‏[6] ובבוקר המחרת נפתחו המנהרות לתנועת כלי רכב.

טונות העפר הרבות שהוצאו מההר בעת חציבת המנהרות, הועברו לכמה אתרים, בהם שימוש לצורך ייבוש ים במסגרת הקמת רציפי "מסוף הכרמל" בנמל חיפה וסלילת כביש 772 מצומת "דשנים" לצומת יגור. לצורך הוצאת העפר מהמחלף המרכזי, נסלל כביש במרכזו של נחל גיבורים, שחסך את נסיעת המשאיות עמוסות העפר בכבישי חיפה. בתמורה, התחייבה "כרמלטון" להקמת פארק ציבורי רחב-ידיים בנחל הגיבורים.

תקופת ההפעלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנתיים וחצי לאחר חנוכת המנהרות, הפרויקט לא עמד ביעדי ההכנסות. נפח התעבורה היה קטן בשליש ממה שציפו, ובשל כך נאלצה המדינה לפצות את המפעילים בסכום של 50 מיליון שקל.‏[7]

בראשית 2014 נפתחה דרך נחל הגיבורים בחיפה, המקשרת בין העיר התחתית למחלף רופין. דרך זו מקבילה לחלקו המזרחי של פרויקט מנהרות הכרמל, אך בניגוד אליו, הנסיעה בה אינה בתשלום. במרץ 2014 נחנך קטע הכביש המקשר את מנהרות הכרמל אל נתיבי המפרץ באמצעות מחלף מבוא כרמל.

מחירי הנסיעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכניסה למנהרה מכיוון חוף הכרמל

הנסיעה במנהרות כרוכה באגרה, שאת גובההּ קבעה ועדת הכלכלה של הכנסת. המחיר נכון לחודש ינואר 2014[8] הוא 7.50 שקלים לנסיעה ברכב פרטי של מחצית הדרך ותשלום של 14.90 שקלים עבור נסיעה למלוא אורכן של המנהרות. בעלי רכב דו-גלגלי יחויבו במחיר הזהה למחיר מכונית פרטית. התשלום מתבצע בשני מסלולים: מסלול מהיר למנויים ומסלול ובו קופות ללקוחות מזדמנים. במסלול המהיר למנויים השער פתוח בכל עת והרכב מזוהה על ידי צילום לוחית הרישוי הקדמית, או באמצעות התקן אלקטרוני ייעודי לכלי רכב דו-גלגליים שבהם מותקנת לוחית אחורית בלבד.

תעריפי הנסיעה לרכב ציבורי ולמשאית גבוהים יותר: מחיר הנסיעה למשאיות עומד על פי חמישה ממחיר הנסיעה לרכב פרטי. דבר זה נועד להרתיע משאיות מלהשתמש במנהרות, וכך להשאיר את המנהרות פנויות. לצורך השוואה, היחס בכביש 6 הוא בממוצע 2.5 (תלוי בתוכנית).

החל מ-19 בדצמבר 2010 מפעילה "אגד" מספר קווי אוטובוס עירוניים שמסלולם עובר במנהרות הכרמל ובאופן זה, מתקצר משך הנסיעה. התעריף שנקבע כמחיר הנסיעה בקווים אלו הוא תעריף לנסיעה עירונית רגילה בחיפה, וניתן לשלב מעבר בין מספר קווים באמצעות כרטיס רב-קו בעלות של נסיעה בודדת.

חברת כביש חוצה ישראל מפקחת על פעילותו של הזכיין במנהרות הכרמל, גביית האגרות (כולל ועדות ערר על גובה החיוב), התפעול, התחזוקה ועוד.‏[9]

מסלול הפרויקט[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסלול המנהרות
Magnify-clip.png
מסלול המנהרות
מנהרות הכרמל
WikiAir Flight IL-13-02 1236.JPG
הכניסה למנהרות הכרמל מכיוון חוף הכרמל
ISR-HW23.png
סיווג כביש ארצי
ציר כביש רוחב
כביש אגרה כביש אגרה
אורך 6.5 ק"מ
נקודת התחלה מחלף חיפה דרום
ערים ראשיות חיפה
נקודת סיום מחלף הקריות (צ'ק פוסט)
קילומטרים שם סוג מחלף מיקום דרכים מצטלבות/תיאור
מנהרות הכרמל (ממערב למזרח)
0 מחלף חיפה דרום Haifasouth.svg חיפה, תחנה מרכזית ותחנת רכבת חוף הכרמל ISR-HW4Red.png כביש 4, ISR-HWB2.png כביש 2
0.5 שער אגרה Toll road symbol Israel.png חיפה, תחנה מרכזית ותחנת רכבת חוף הכרמל לשני הכיוונים
0.8 מנהרה AB-Tunnel.svgAB-Tunnel.svg חיפה 2 מסלולים - אורך 3,200 מטר
4 מחלף רופין מחלף רופין.svg נווה שאנן רח' רופין, שדרות גולן
4.2 מנהרה AB-Tunnel.svgAB-Tunnel.svg נווה שאנן 2 מסלולים - אורך 1,650 מטר
6.5 שער אגרה Toll road symbol Israel.png חיפה-צ'ק פוסט (אזור) לשני הכיוונים
6.75 מחלף הקריות (צ'ק פוסט) מחלף צ'ק פוסט.svg חיפה-צ'ק פוסט (אזור) ISR-HW4Red.png כביש 4, ISR-HW752.png כביש 752
8.75 מחלף מבוא כרמל מחלף מבוא הכרמל.svg חיפה ISR-HW22.png כביש 22

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מנהרות הכרמל בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


תחבורה בישראל

כבישי ישראל: · כביש 1 · כביש 2 · כביש 3 · כביש 4 · כביש 5 · כביש 6 (חוצה ישראל) · כביש 7 · נתיבי איילון (כביש 20) · כביש 22 (נתיבי המפרץ) · מנהרות הכרמל (כביש 23) · כביש 40 · כביש 50 (שד' בגין בירושלים) · כביש 60 · כביש 90 · כביש 431 · כביש 443 · כביש מכבית (כביש 471) · כביש אלון · כביש הצפון (כביש 899) · לרשימה המלאה

חברות כבישים: · נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה · חברת דרך ארץ · חברת נתיבי איילון · נתיבי הכרמל מערכות ותפעול · נתיבי היובל

תחבורה ציבורית: אגד · אגד תעבורה · דן · מטרודן · מטרופולין · נתיב אקספרס · אומני אקספרס · סופרבוס · קווים · חברת הנסיעות והתיירות נצרת · שירותי אוטובוסים מאוחדים נצרת · אפיקים · רמה תחבורה ציבורית גולן · גלים · עילית · רב-קו · המטרונית

תחנות מרכזיות: התחנה המרכזית החדשה של תל אביב · התחנה המרכזית הישנה של תל אביב · מסוף 2000 · התחנה המרכזית של ירושלים · מרכזית המפרץ · מרכזית חוף הכרמל · מרכזית הקריות · התחנה המרכזית בבאר שבע · התחנה המרכזית של אשדוד · התחנה המרכזית של נתניה · תחנה מרכזית חדרה · התחנה המרכזית של הרצליה

נמלים: נמל אילת · נמל אשדוד · נמל חיפה · נמל הקישון · רשות הספנות והנמלים

רכבת ישראל: פורטל רכבת ישראל · הקו הראשי של רכבת ישראל · מסילת הרכבת לירושלים · קו הרכבת המהיר לירושלים · מסילת איילון · תחנות רכבת בישראל

רכבות קלות ותחתיות: הכרמלית · הרכבת הקלה בתל אביב (הקו האדום) · הרכבת הקלה בירושלים (הקו האדום)

תעופה: רשות התעופה האזרחית · רשות שדות התעופה · נמל התעופה בן-גוריון · אל על · ישראייר · ארקיע · סאן דור · שדות תעופה בישראל

היסטוריה: נמל תל אביב · נמל יפו · הרכבת המנדטורית · רכבת העמק · חברות תעופה עבריות ביישוב · כביש הנפט · כביש הגבורה · דרך בורמה

שונות: משרד התחבורה · מוניות בישראל · מוניות שירות בישראל · תחבורה בתל אביב · תל-אופן · ערכים נוספים
מכולות בנמל חיפה

בואינג 767 של חברת אל-על

נתיבי איילון

מערך קרונועים

קואורדינטות: 32°47′27″N 35°0′22″E / 32.79083°N 35.00611°E / 32.79083; 35.00611