משתמש:Danny-w/ארגז חול

---

עין המחט

Eye of a needle

המונח עין המחט או קוף המחט (אנגלית: eye of a needle) הוא ביטוי שמשמש כמטאפורה לפתח צר מאוד. הביטוי מוכר בעולם המערבי בעיקר, אך לא רק, מאזכורו במספר גוספלים בברית החדשה. הוא מוזכר גם בקוראן ובתלמוד. בברית החדשה מצוטט ישוע כאומר בלוקס י"ח:25  : "קל יותר לגמל לעבור דרך עין מחט, מאשר לעשיר להיכנס למלכות אלוהים". הביטוי מופיע גם בקוראן ז ' :40, "אכן, המתכחשים לפסוקינו ומתנשאים כלפיהם - לא ייפתחו להם שערי שמים, ולא יכנסו לגן עדן עד שייכנס גמל לעין מחט. וכך אנו מפצים את הפושעים". [1]

ביהדות

התלמוד הבבלי מיישם את הביטוי בדיון על מחשבות בלתי מתקבלות על הדעת. כדי להסביר שחלומות חושפים את מחשבות ליבו של אדם והם תוצר של התבונה ולא של העדר, יש רבנים שאומרים:

"לא מראים לאדם עץ דקל מזהב, וגם לא פיל העובר בעין של מחט". [2]

המדרש על שיר השירים משתמש בביטוי זה, כדי לדבר על נכונותו ויכולתו של אלוהים, מעבר להשוואה להגשים את ישועתו של חוטא:

אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, פתַח לִי פֶּתַח כְּמוֹ עֵין מִטָּה, וְאִתְפַּחְתָּ לְךָ אֶת פֶּתַח שֶׁיִּכְנַסְתָּ דרכה אֹהלים וגמלים. [3]

הרב שישת מנהרדעא יישם את אותה פרשייה על הנימוק שבגללו התפרסמו כנראה חכמי פומבדיתא : " האם אתה מפומבדיתא, שם דוחפים פיל דרך עין מחט?" ( בבא מציה , ל"ח ב).

= בנצרות

"עין של מחט" הוא חלק מציטוט המיוחס לישוע בבשורות הסינופטיות :

"אני אומר לכם את האמת, לעשיר קשה להיכנס למלכות שמים. שוב אני אומר לכם, לגמל קל יותר לעבור דרך עין מחט מאשר לעשיר להיכנס למלכות של אלוהים." כששמעו זאת התלמידים, נדהמו מאוד ושאלו: 'מי כן יכול להינצל?' ישוע הביט בהם ואמר, 'אצל האדם זה בלתי אפשרי, אבל עם אלוהים הכל אפשרי'. [4]

האמירה הייתה תגובה לאיש עשיר צעיר ששאל את ישוע מה עליו לעשות כדי לרשת חיי נצח. ישוע השיב שעליו לקיים את המצוות, והאיש השיב שעשה זאת. ישוע הגיב: "אם אתה רוצה להיות מושלם, לך, מכר את רכושך ותן לעניים, ויהיה לך אוצר בשמים. אז בוא, בצע אותי." הצעיר נעשה עצוב ולא היה מוכן לעשות זאת. לאחר מכן אמר ישוע את התגובה הזו, והותיר את תלמידיו נדהמים.

קירילוס מאלכסנדריה (פרגמנט 219) טען ש"גמל" הוא שגיאת הקלדה של סופר יוונית שבה יוונית מקראית : κάμηλος , ברומניזציה: kámēlos , lit.  'גמל' נכתב במקום היוונית המקראית : κάμιλος , רומניזציה: kámilos , lit.  'חבל' או 'כבל'. [3] [5] [6] לאחרונה, ג'ורג' למסה , בתרגומו משנת 1933 של התנ"ך לאנגלית מהסורית, טען זאת.

ארתור שופנהאואר , ב- The World as Will and Representation , כרך 1, סעיף 68, ציטט את מתי 19:24: "קל יותר לכבל עוגן לעבור דרך עין מחט מאשר לאדם עשיר להגיע למלכות אלוהים. " [א]

בעת החדשה, הכתוב שימש כטיעון נגד לבשורת השגשוג, שאומצה על ידי הקפיטליזם הכלכלי, ועודדה את האמונה שצבירת עושר היא סגולה המועדפת על ידי אלוהים. [7] [8]

השערת השער בירושלים

טענה נוספת להסבר הביטוי בברית החדשה, היא כי "עין המחט" היא שם של שיר בירושלים, שנפתח לאחר סגירת השער הראשי בלילה. גמל לא יכול היה לעבור דרך השער הקטן יותר, אלא אם כן הוא היה כפוף והמטען שלו הוסר. הסיפור הוצג לפחות מאז המאה ה-11 ואולי אף מהמאה ה-9 אחרי הספירה. עם זאת, אין ראיות מקובלות לקיומו של שער כזה בירושלים. [9] [10] [11]

באסלאם

הביטוי מוזכר במלואו גם בקוראן :

"לאלו הדוחים את אותותינו ומתייחסים אליהם ביהירות, לא יהיה פתח משערי שמים, ולא ייכנסו לגן, עד שיעבור הגמל בעין המחט: כך גמולנו לחטאים". . [12]

עם זאת, הביטוי גמל, בערבית ג'מאל , יכול להיות מתורגם כ"חבל מעוות". [13]

הערות שוליים

קוראן 7" . נקה קוראן . אוחזר ב-25 בנובמבר 2020 .

BT ברכות 55b
"'הגמל ועין המחט', מתי 19:24, מרקוס י':25, לוקס 18:25" . לימודי הברית החדשה העברית . אוחזר 21 ביוני 2011 .
מתי 19:23–26 גרסאות מקבילות מופיעות במרקוס 10:24–27 , ולוקס 18:24–27
Reuss, Joseph (1957). Matthäus-Kommentare aus der griechischen Kirche (בגרמנית). ברלין: Akademie-Verlag. ע. 226.
Simonetti, Manlio (2002). מתי 14-28 . דאונרס גרוב, אילינוי: InterVarsity Press. ISBN 978-0-8308-1469-5. OCLC  47443858 . ב"גמל" כאן הוא לא מתכוון לחיה, לחיית המשא, אלא לחבל העבה שאליו קושרים מלחים את העוגנים. הוא מראה שהשוואה זו אינה חסרת טעם לחלוטין (כפי שגמל יהיה), אבל הוא הופך אותה לעניין קשה ביותר; למעשה, כמעט בלתי אפשרי.
קולינס, ריימונד פ. (2017). עושר, שכר ועשירים: תובנה של צוואה חדשה עבור מטיפים ומורים . Collegeville, מינסוטה: Liturgical Press. ע. 282. ISBN 978-0-8146-8785-7. OCLC  983796136 .
בולר, קייט (2013). מבורך: היסטוריה של בשורת השגשוג האמריקאית . ניו יורק: הוצאת אוניברסיטת אוקספורד. ע. 9. ISBN 978-0-19-087673-9. OCLC  1005124050 .
Егор Розенков, Верблюд и игольное ушко // Духовный вестник высшей школы, מס' 8 (24), 01.09.2007
מוריס, ליאון (1992). הבשורה על פי מתי . גרנד ראפידס, מישיגן לסטר, אנגליה: ויליאם ב. ארדמנס הוצאה לאור. Inter-Varsity Press. ע. 493. ISBN 978-0-8511-1338-8.
Ziemińska, Agnieszka (2022-06-09). "מקורו של מיתוס 'שער עין המחט': תיאופילקט או אנסלם?" . לימודי הברית החדשה . 68 (3): 358–361. doi : 10.1017/S0028688521000448 . ISSN 0028-6885 . S2CID 249523713 .  
אל-ערף (הגבהים) 7:40 , קוראן סורה אל-עראף (פסוק 40)

אסד, מוחמד (1980). המסר של הקוראן . גיברלטר, ספרד: Dar al-Andalus Limited. ISBN 1904510000.הערת שוליים לפסוק.

ליהוק עיוור

color-blind casting

colorblind casting

הגדרה:

https://kotar.cet.ac.il/KotarApp/Index/Chapter.aspx?nBookID=104438243&nTocEntryID=104439145

המצב הארץ:

https://m.ynet.co.il/Articles/4653529

ניסיון של ישראלי להקים בניו יורק תיאטרון מבוסס ליהוק עיוור https://m.ynet.co.il/Articles/4765296

אידריס אלבה היימדל (קומיקס)

ורנר נחמן

ורנר נחמן (Werner Nachmann), ‏ 1925-1988, היה יזם ופוליטיקאי יהודי גרמני, ונשיא המועצה המרכזית של יהודי גרמניה מ- 1969 עד 1988. ורנר נחמן נולד בקארלסרוהה שבגרמניה בשנת 1925 ושהה שם במשך ילדותו ונעוריו. בשנת 1938 נמלט נחמן לצרפת, שם התגייס לצבא צרפת החופשית. הוא חזר לגרמניה כקצין בצבא הצרפתי בשנת 1945 , בתום מלחמת העולם השניה, והשתקע בעיר הולדתו קרלסרוהה. בני משפחתו וחבריו שנותרו בעיר בשנות הארבעים נרצחו בשואה. כיזם ופעיל פוליטי סייע נחמן באיסוף שרידי הקהילה היהודית שנחרבה ובהקמתה מחדש. בשנת 1988 הפך לחבר פעיל בהמועצה המרכזית של יהודי גרמניה, בשנת 1969 הפך לחבר בדירקטוריון המועצה, ובשנת 1988 נבחר לתפקיד נשיא המועצה. הוא נחשב כחלוץ בפועלו למען הכרה גרמנית פדראלית בארגונים היהודיים במדינה.

He is considered as an important pioneer of renewed cooperation between the authorities of the Federal Republic of Germany and German-Jewish organizations

אסיר מצפון

Prisoner of conscience
אסיר מצפון [הערה: מכונה באנגלית לעתים POC, שמשמעו Prisoner of conscience ] הוא מונח מתחום זכויות האדם שהוטבע על ידי קבוצת אמנסטי אינטרנשיונל בראשית שנות ה-60. הביטוי מתייחס לבני אדם הכלואים בשל גזעם, דתם, צבעם, שפתם, נטייתם המינית, אמונתם או אורח חייהם, כל עוד הם לא השתמשו או דגלו אלימות . הכנוי מתייחס גם לאלה המבוקשים למעצר או הנרדפים על ידי הממשל מסיבות אלה.

השימוש הראשון במינוח במשמעו זה נעשה ב -28 במאי 1961, במאמר "האסירים הנשכחים" (the forgotten Prisoners) על ידי פיטר ברנסון, במסגרת מגבית למען אמנסטי 1961" , בו הוגדר "אסיר מצפון" [1]: “ " Any person who is physically restrained (by imprisonment or otherwise) from expressing (in any form of words or symbols) any opinion which he honestly holds and which does not advocate or condone personal violence." We also exclude those people who have conspired with a foreign government to overthrow their own. כל אדם המנוע פיזית (עקב מאסרו או מסיבות אחרות) מלבטא (בכל צורה של מילים או סמלים) את עמדותיו בהן או מאמין, במידה שאינו דוגל או מעודד או סובלני כלפי אלימות. ההגדרה כללה גם אנשים השואפים להחליף את המשטר במדינתם.

קומדיה של טעויות

קומדיה של טעויות (באנגלית: The Comedy of Errors) הוא מחזה קומי מאת יא אחת ה[[קומדקומדיות הראשונות של המחזאי ויליאם שייקספיר, ולפי המשוער נכתבה בין השנים 1589 - 1594. זהו אחד המחזות הקצרים, והמזוהים ביותר עם ז'אנר הפארסה

1589 and 1594

---

רשימת מדינות החסות

מדינה	דגל	מעצמת החסות	תחילת החסות	סיום החסות	שיוך גיאופוליטי
מוסקיטו		בריטניה	1655	1860	אמריקה
דרום תימן		בריטניה	1873	1967	מדינות ערב
מצרים		בריטניה	1914	1922	מדינות ערב
מושבת המפרץ הפרסי ‏	-	בריטניה	1822	1971	מדינות ערב
בחריין		בריטניה	1880	1971	מדינות ערב
כווית		בריטניה	1899	1961	מדינות ערב
בחריין		1971	בריטניה	מדינות ערב
עומאן		בריטניה	1891	1971	מדינות ערב
קטר		בריטניה	1916	1971	מדינות ערב
חוף שביתת הנשק (לימים: איחוד האמירויות הערביות)		בריטניה	1892	1971	מדינות ערב
סומלילנד הבריטית		בריטניה	1887	1960	מדינות ערב
אפגניסטן		בריטניה	1879	1919	דרום ומזרח אסיה
סיקים	-		בריטניה	1975	דרום ומזרח אסיה
בהוטן		בריטניה	1910	1949	דרום ומזרח אסיה
הממלכה המאוחדת		1707	איחוד 1707	אנגלית	60,441,400
האיים המלדיביים		1965	בריטניה	דיבהי	306,000
הפיליפינים		1898	ספרד,ארצות הברית	פיליפינית	87,857,473
ונואטו		1980	בריטניה, צרפת	ביסלמה, אנגלית, צרפתית	205,750
טאיוואן		1911	סין הקיסרית	מנדרינית	22,894,384
טובאלו		1978	בריטניה	טובאלואנית, אנגלית	11,600
טונגה		1970	בריטניה	טונגאית, אנגלית	112,400
טרינידד וטובגו		1962	בריטניה	אנגלית	1,088,600
יפן		המאה ה-7 לפנה"ס	תקופת ג'ומון	יפנית	127,417,244
כף ורדה		1975	פורטוגל	פורטוגזית	418,200
מאוריציוס		1968	בריטניה	אנגלית	1,230,600
מדגסקר		1960	צרפת	מלגשית, צרפתית, אנגלית	18,040,340
מזרח טימור		2002	פורטוגל, אינדונזיה	טטום, פורטוגזית	1,040,800
מיקרונזיה		1986	ארצות הברית	אנגלית	108,100
מלטה		1964	בריטניה	מלטזית, אנגלית	398,500
איי מרשל		1986	ארצות הברית	מרשלית, אנגלית	63,100
נאורו		1968	אוסטרליה	נאורית, אנגלית	13,000
ניו זילנד		1907	בריטניה	אנגלית, מאורית, שפת סימנים	4,116,900
סאו טומה ופרינסיפה		1975	פורטוגל	פורטוגזית	157,000
סיישל		1976	בריטניה	סיישלית, צרפתית, אנגלית	81,100
סינגפור		1965	מלזיה	אנגלית, מנדרינית, מלאית, טמילית ‏‏	5,237,334
סמואה		1962	ניו זילנד	סמואית, אנגלית	177,287
סנט וינסנט והגרנדינים		1979	בריטניה	אנגלית	117,500
סנט לוסיה		1979	בריטניה	אנגלית	166,300
סנט קיטס ונוויס		1983	בריטניה	אנגלית	38,800
סרי לנקה		1948	בריטניה	סינהלה, טאמילית, אנגלית	20,064,776
פיג'י		1970	בריטניה	אנגלית, פיג'ית, הינדי	893,300
פלאו		1994	ארצות הברית	אנגלית, פלאואנית, יפנית	20,300
פפואה גינאה החדשה		1973	אוסטרליה	אנגלית, טוק פיזין, הארי מוטו	5,545,200
קובה		1868	ספרד	ספרדית	11,451,600
קומורו		1975	צרפת	שיקומור, ערבית, צרפתית	671,200
קיריבטי		1979	בריטניה	גילברטית, אנגלית	103,000
קפריסין		1960	בריטניה	יוונית, טורקית	788,400

---

• עדנה אולמן-מרגלית, "הדרך שלא נבחרה", הארץ.

• תרגומים מוצעים לשיר, בפורום "תרגום ועריכה" של פורטל נענע, מתוך האתר "מידע דיגיטלי"

מתי ואיך הומצא העם היהודי

• • משתמש:Danny-w/ארגז חול:מתי ואיך הומצא העם היהודי

המיתוסים הכנעניים של התנ"ך

המיתוסים הכנעניים של התנ"ך הוא ספר עיון מאת משה יהלום שהודפס לראשונה בשנת 2005.

הספר מקבץ את הממצאים מהמחקר המקראי והארכיאולוגי שהצטברו בעשרות השנים האחרונות, ממצאים הקוראים תיגר על הנרטיב הקנוני של תולדות עם ישראל בעת הקדומה, והינם שונים לכאורה מההאופן שבו מתוארים תולדות העם בסיפורי המקרא ובתנ"ך.

הספר אינו מבטל את עתיקותו וייחודו של העם היהודי, ואת חשיבות המורשת המונותאיסטית שהביא לעולם.

פשעי שנאה - טיוטה לעיבוד

• חומר לתרגום ועיבוד, מתוך :

Kellina M. Craig. 2002. "Examining hate-motivated aggression: a review of the social psychological literature on hate crimes as a distinct form of aggression". Aggression and Violent Behavior. Volume 7, Issue 1, January-February 2002, Pages 85-101

3. Characteristics of perpetrators

In delineating hate crime perpetrator characteristics, researchers have attempted to construct a psycho-criminological profile of the “typical” perpetrator (Levin & McDevitt, 1993), assumed an individual difference approach in investigating the psychopathology of violent perpetrators (Dunbar, 1997), considered the role of religious orientation in hate motives (Herek, 1987), and identified an over-representation of a particular personality trait within the ranks of certain hate crime perpetrators (Adorno and Altemeyer). Thus, researchers across several disciplinary areas have utilized varied approaches in order to provide an accurate and comprehensive portrayal of the hate crime offender. 3.1. Membership in organized hate groups

There are several obvious ways in which hate crime perpetrators differ from one another. One difference concerns their association or membership in an organized hate group. It is estimated that only a minority of hate crimes are actually carried out by members of organized hate groups, and these motives frequently stem from ethnic and religious prejudice (Ezekiel and Levin). Generally, these groups openly espouse hostility and violence toward members of the socially identifiable out-groups they detest. Research indicates that a majority of heterosexist hate crimes are not committed by individuals who are affiliated with organized hate groups (Dunbar, 1999). However, at least two advocacy groups report an increase in heterosexist hate behaviors by these groups (Center and Southern).

One recent study found that among convicted hate crime perpetrators, association with an organized hate group was related to specific features of the crime. When perpetrators either boasted membership in hate groups or possessed symbolic or material items signifying association with an organized hate group, the form of aggression enacted was more predatory (Dunbar, 1999). Coupled with the strong relationship between history of recidivism and severity of the crime also found to exist in the study, these findings present an alarming portrait of the potentially violent criminal member of an organized hate group. 3.2. Religious values

According to one researcher in this area, the presence of certain religious values may also differentiate hate crime perpetrators (Herek, 1987). In one study, Herek investigated whether a certain type of religious orientation made the expression of antigay sentiment more likely than others. Previous research in this area looked at the relationship between religious orientation and expressions of prejudice toward African Americans, and found that people who were more religious according to their measure, tended to be more bigoted as well (Allport and Batson).

Herek (1987) found that the influence of religious orientation on prejudice depends on the out-group in question. When one's religious views encourage egalitarianism and tolerance, people who previously had been identified as having an intrinsic religious orientation reported less prejudice than those for whom religion was seen as a means to some end — those with an extrinsic religious orientation. However, when religious views do not encourage tolerance (as in the case of some fundamentalist sects of organized Christianity), those with an intrinsic religious orientation appear to be as prejudiced as those with an extrinsic religious orientation. This suggests that although those with an intrinsic religious orientation did not openly express racism, they freely expressed heterosexism. Accordingly, the moral tenets of brotherly love and equality for all do not apply in the case of gays and lesbians. 3.3. Psychopathology and deviancy among perpetrators

Recent research has focused on the demographic and developmental characteristics of hate crime perpetrators. In one study, Dunbar (1999) analyzed records of convicted hate crime perpetrators to determine whether they were developmentally distinguishable from others, and whether they espoused a hate ideology in their motives to harm, as well as the likelihood of recidivism. Of the 58 perpetrators' cases studied, nearly 60% had had a history of substance abuse, and more than 20% had a history of psychiatric treatment. When the hate crime occurred, 87% of the perpetrators had a prior criminal record, with 60% having previously been criminally violent. It was also determined that the number of prior violent offenses was positively related to the severity of the hate crime. Finally, among those perpetrators who espoused a specific hate ideology, the crimes were more predatory, premeditated, and were generally based on ethnic or racial hatred.

In a related work, Dunbar posited and identified a relationship between impulsivity and out-group hostility in a sample of psychotherapy patients. Results of that study “support the opinion that out-group bias is related to greater psychopathology.” (Dunbar, 1997, p. 254) Although this research focused on a clinical sample rather than a normative one, it suggests the distinct possibility of psychopathology in hate crime perpetrators. 3.4. The authoritarian personality and right-wing authoritarianism

Since World War II, authoritarianism has been investigated as a possible mediator of extreme bigotry and intergroup aggression. Early work by Adorno et al. (1950) investigated the likelihood that a specific personality trait involving acceptance of authority and projection of hostility was responsible for certain forms of aggression, and this was termed the authoritarian personality. The authoritarian personality referred to a person who, as a consequence of rigid, cold, and demanding parents, developed an unconscious hostility that was directed not at parents or other authority figures, but at those perceived to be weak or unconventional. Among hate crime perpetrators, the authoritarian personality was thought to be especially common.

Although several inconsistencies have since been identified in that work, more recent research by Altemeyer (1988) examines the prevalence of authoritarianism within specific populations. In developing the construct of right-wing authoritarianism, Altemeyer contended that authoritarians value submissiveness to established authority figures, and are prejudiced towards those deemed deviant by the authority figure. Altemeyer has found that there exist a greater number of Canadian skinheads assessed who were right-wing authoritarians than in a sample of people not involved in skinhead activity. This work suggests that the authoritarian orientation may be most common among hate-mongers.

It should be noted that characterizations of hate crime perpetrators as psychologically deviant are especially useful when grounded in a cultural context. By focusing exclusively on the deviancy of the perpetrators, one risks underestimating the impact of the situation and the greater cultural forces. This is an important factor because human behavior is highly dependent on cultural context (Mischel, 1968). 3.5. Factors associated with the decision to join a hate group

In an effort to answer the question of why children and youth join skinhead gangs and become skinheads, investigative journalist, Korem, interviewed 15 skinheads in Texas. According to Korem (1995), there are predictable reasons why they join these groups, as well as why they quit. Of those skinheads interviewed, they were each either from a single-parent home, subjected to physical or sexual abuse, or had one or both parents who were severely dysfunctional. 3 This portrayal of the youthful hate crime perpetrator is consistent with statistics on juveniles who commit other types of crimes (McLaughlin & Brilliant, 1997).

Adolescent development is a continuation of earlier learning rather than a radical departure from previously learned behaviors. A child whose parents have stressed submission to authority, shown hostility towards out-groups, and failed to provide supportive minimal conflict socialization experiences may be especially likely to seek out and establish contact with a skinhead gang. Further, according to Korem and Korem, and contrary to popular opinion, family economic status has little to do with whether a youth will join a skinhead gang. Although popular opinion holds that youths who become skinheads come from economically disadvantaged families, Korem's interviews with youths in the US, as well as in Germany, Hungary, and Poland, reveal that skinhead activity in most cities is now more common in the middle and upper class neighborhoods than it is in the lower income areas. 3.6. Perpetrator profiles

Sociologists Levin and McDevitt (1993) have offered a profile of the typical hate crime offender. Their compilation has been adopted by the Illinois State's Attorney's Office, which states in their prosecutorial guide to hate crime that the “typical offender matches the following profile: male, between the ages of 14 and 24, with no prior record, neither impoverished nor chronically unemployed.” (Cook County State's Attorney's Office, 1994, p. II-5) The ADL similarly reported that 70–80% of perpetrators of anti-Semitic crimes were under the age of 21 (ADL, 1991), and this is consistent with data from at least one regional law enforcement agency (Massachusetts Executive Office of Public Safety, 1990). Similarly, an ABT Associates study found that half of the individuals arrested for hate crimes were adolescents and young adults between the ages of 16 and 25 (Finn & McNeil, 1987). Finally, according to Levin and McDevitt (1993), most perpetrators, who are often juveniles,

 are otherwise not involved in the criminal justice system.

Whether it is useful to attempt construction of a profile of the typical hate crime offender beyond predicting that he is male, is debatable. This is because of the extent to which perpetrators are increasingly associated with a variety of backgrounds and motives. Hate crime perpetrators though overwhelmingly male, hail from a diversity of ethnic and racial backgrounds, and with the exception of their hate-motivated activity, have little in common and are otherwise unremarkable. Some law enforcement personnel do, however, find profiles to be useful as they provide direction during the investigation phase of a hate crime (Johnston, 1993).

One study in which people completed a sentence completion task in response to the item “the typical perpetrator is…,” found that nearly 20% of respondents noted that perpetrators were male and White (Craig & Waldo, 1996). When the respondent's own ethnicity was viewed in relation to their responses, respondents of color were significantly more likely to indicate both the ethnicity and sex of the typical perpetrator. These and other results led Craig and Waldo to conclude that beliefs about hate crime perpetrators, and hate crime in general differ according to the demographic characteristics of perceivers and victims.

In summary, relatively few hate crime perpetrators are members of organized hate groups. Among those who commit antigay hate crimes, a particular religious orientation may be especially likely. Additionally, some evidence suggests that perpetrators of hate crimes have distinctive views about authority, and in some cases, may experience psychopathology as a result of early socialization experiences. Finally, although hate crime perpetrators are overwhelmingly male, there are few additional shared characteristics.

אשת יפת תואר

להוסיף בכותרת חדשה: 'ביקורת.

פרשת אשת יפת תואר היא אחת מהפרשיות הזוכות לביקורת רבה, ומאירה באור לא מחמיא את יחס המקרא לנשים. עצם הזכות לקחת בשבי אישה, על ידי לוחם, בגלל משיכתו הגופנית אליה, היא דבר בעייתי. הלגיטימציה לשימוש מיני בעת מלחמה בנשות המנוצחים ובבנותיהם, היא עוול זועק לשמים, שאף בימי חז"ל נראה בעייתי, וכיום נחשב כהיתר לא מוסרי העליל. אמנם חז"ל והבאים אחריהם מבינים את הקושי, וקיימים הסברים על מנת לתרצו ("לא דיברה התורה אלא כנגד יצר הרע" וכו') אולם כל אלה אינן מיישבים את הבעייתיות בטקסט עצמו. שום בית משפט בין לאומי לא היה רואה את התנאים לפיהם יש לנהוג בשבויה יפת תואר (מתן חודש ארכה לפני לקיחתה לשפחה מינית) כקבילים, לא כל שכן כמעשים של חסד, כפי שסביר שנחוו בתקופת המקרא. שכן בימינו, לקיחת נשים בשבי וכפייה עליהן להנשא לכובש, עקב משיכה מינית אליהן, נחשבת כבעייתית בעת מלחמה כבעת שלום, פסולה מעיקרה, ונחשבת כיום כעוולה מוסרית וחוקית.

ולהמשיך גם מ-
מאיר רוט, אונ' בר אילן, אותודוכסיה מודרנית כבעיה הרמנויטית, אונ' בר אילן, [1]

פסקת אשת יפת תואר, כמו גם פסקאות נוספות, המתירות היא אחת הפסקאות הנותנות חיזוק לגישת ביקורת המקרא הסוברת כי התורה לא נכתבה בידי האל אלא בידי אדם, בעל ערכים שוביניסטיים ולא מוסריים, שאף אם היו נכונים לתקופתם, הרי [2]

ניסיון בכתב גדול ואדום

האופן שבו הערך מצויין בוויקיפדיה .