סוהא ערפאת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

סוהא דאוד ערפאתערבית: سهى داود عرفات; נולדה ב-17 ביולי 1963) היא אלמנתו של יו"ר הרשות הפלסטינית, יאסר ערפאת.

שנותיה הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בירושלים, בשם סוהא דאוד טוויל (سهى داود الطويل), למשפחה נוצרית אמידה. אביה, דאוד טוויל, למד באוניברסיטת אוקספורד והיה יורש להון ענק מפעילות בנקאית. אמה, ריימונדה טוויל, הייתה משוררת לאומית פלסטינית, שהייתה גם פעילה פוליטית. היא הפעילה את שירותי הדפוס בירושלים.

היא למדה במנזר בירושלים, ולאחר מכן בסורבון שבפריז. אמה הציגה אותה לערפאת בעמאן שבירדן בזמן שסוהא עבדה שם כעיתונאית. מאוחר יותר נשכרה על ידי יאסר ערפאת כדי לבצע פעילות בתחום יחסי ציבור עבור אש"ף. לאחר מכן הפכה ליועצת הכלכלית שלו.

נישואיה לערפאת[עריכת קוד מקור | עריכה]

היא נישאה ליאסר ערפאת ב-17 ביולי 1990, בגיל 27, בהיותו בן 61. החתונה הייתה טקס חשאי שהתקיים במטה של אש"ף בתוניס שבתוניסיה. היא המירה את דתה לאסלאם זמן קצר לפני חתונתם. חתונה זו נשמרה בסוד למשך שנתיים. למשך שנים עד לפני החתונה הכריז ערפאת שאינו מעוניין להתחתן מכיוון שהוא "נשוי למהפכה הפלסטינית".

סוהא ערפאת אמנם הגיעה עם בעלה לרצועת עזה בשנת 1994 אולם עד מהרה החלה לבלות יותר ויותר בחוץ לארץ, בעיקר בצרפת. נקודת המפנה הסופית הייתה ביקורו של ביל קלינטון ברצועת עזה בשנת 1998. במהלך ביקור זה ביקרה ערפאת יחד עם הילרי קלינטון בגן ילדים, ובמהלך השהות בגן האשימה סוהא את מדינת ישראל בהחדרת אורניום למי השתייה של הפלסטינים. התגובות החריפות של האמריקאים, כמו גם של רבים מאנשי הממשל הפלסטינים, הביאו את סוהא ערפאת לנטוש למעשה את הרשות הפלסטינית. דיווח אחד תיאר את דירתה של ערפאת כמקושטת עם תמונות של האפיפיור ושל ישו, בניגוד לדתה המוצהרת.

סגנון-חיים שנוי במחלוקת[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הסכמי אוסלו והחזרה של בעלה למנהיגות פלסטינית, עברה ערפאת עם בעלה יאסר לעזה. היא הקימה והנהיגה ארגון סיוע לפלסטינים, ועסקה במאמצים פוליטיים לשפר את מצבן של נשים בחברה הפלסטינית. ב-24 ביולי 1995 ילדה ערפאת את בתה זהווא בפריז, שנקראה על שם אימו של יאסר שנפטרה בעודו בן ארבע.

החלטתה של ערפאת לשהות בבית חולים צרפתי כדי ללדת את בתה זהווא הכעיסה פלסטינים רבים החיים בתנאים קשים ברצועת עזה, במיוחד לאחר שצוטטה כשאמרה שתנאי התברואה בבתי חולים פלסטינים הם "נוראיים".

עם פריצת האלימות הרבה בספטמבר 2000 ופריצתה של האינתיפאדה השנייה, ערפאת ובתה עברו לגור בפריז, בביתה של אמה. עזיבתה הכעיסה רבות את הפלסטינים שטענו כי היא בורחת מהקושי היום-יומי של חיים בעזה לטובת חיים שופעים בצרפת אשר שולמו מכספו של בעלה. דיווחים בתקשורת הערבית והמערבית על מסעי קניות שעשתה סוהא חולקו כעלונים לתושבי עזה.

ערפאת צבעה את שיערה לעתים תכופות, במחיר גבוה ממעצב צרפתי ידוע, וסגנון חייה החברתי היה גבוה - בניגוד מוחלט לקיום המשמעתי של בעלה, שסמלו היו חליפה צבאית ואובססיה קפדנית עם פוליטיקה. ערפאת אף התלוננה לעיתון מצרי כי בעלה לא העניק לה תכשיטים וחי כמו קמצן. "כשאני מתלוננת בכך שאני מוזנחת, הוא מציע לי מזכרות וסמלים של המהפכה הפלסטינית", אמרה פעם בראיון נדיר.

עם זאת, היא קיבלה תמיכה והערכה לאחר שסירבה לקבל כרטיס אח"מים ישראלי שיאפשר לה לעבור מחסומים ישראלים בלי כל הקשיים שרוב הפלסטינים נאלצים לעבור.

דעות פוליטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערפאת סיפרה לעיתון סעודי כי אין כבוד גדול יותר מהקרבת אחד מבניה למאבק בישראל, ונתנה גיבוי לפעולות ההתאבדות: "אני שונאת את הישראלים, אני מתנגדת לנורמליזציה איתם... [הם] אחראים לבעיות שילדינו מתמודדים איתן". כן היא התנגדה לפיקוח הישראלי הכבד על נמל התעופה בעזה בטענה שהוא "סניף של בן-גוריון בעזה." היא לגלגה על הקזינו שפעל ביריחו ואמרה עליו שהוא מבייש את הרשות: "אני שונאת אותו. הפעלתו היא הפעולה הכי מביישת של יועצי הרשות הפלסטינית. ממש ליד מחנה הפליטים: בלי בתי חולים; בלי מערכת ביוב; ילדים חולים; אבל הו! יש לנו הימורים".

במהלך אירוע חגיגי בגדה המערבית, הביכה ערפאת את אשתו של נשיא ארצות הברית לשעבר, הילארי קלינטון, כאשר אמרה שפעולות ישראליות בגדה מעלות את הסיכויים למחלת הסרטן בקרב האוכלוסייה הפלסטינית. בעקבות זאת נאלצו בכירים בשלטון הפלסטיני לשלוח התנצלות לוושינגטון. קלינטון הוכרחה להישאר על הבמה במהלך הערותיה של ערפאת, ורק לאחר שסיימה את דבריה גינתה קלינטון את האשמות השווא שנאמרו דקות ספורות קודם לכן.

ענייני הון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרשות הפלסטינית דיווחה כי היא משלמת לערפאת 100,000 דולר לחודש, וכי מקור רוב הכסף מסיוע בינלאומי. למרות שלא הכחישה שקיבלה את הכסף, סוהא האשימה את ראש ממשלת ישראל דאז, אריאל שרון, על הפצת הסיפור.

ערפאת, בתה ואמה העבירו את זמנן בין שתי דירות יוקרתיות בפריז. אחת מהן הייתה קומה שלמה במלון יוקרתי - מלון בריסטול. עלותה של הקומה, שהייתה מורכבת מסוויטה אחת ו-19 חדרים, הייתה כ-16,000 דולר ללילה.

כתבת הערוץ האמריקאי CBS, לסלי סטאל, בדקה את המצב הכספי של ערפאת, ובין השאר גילתה כי גם אמה של סוהא, ריימונדה טוויל, חיה בשפע - כנראה מתוך תרומה בינלאומית לרשות ומתוך כספם של משלמי המסים הפלסטינים.

יו"ר הרשות יאסר ערפאת החזיק ברשותו חשבונות של הפת"ח ושל אש"ף בהם סכום עתק של בין 300 מיליון דולר לבין 11 מיליארד דולר. הוא נמנע מלהשתמש בכסף לצרכיו הישירים ועל כן שמר על סגנון חיים ספרטני. הכסף שימוש לעתים כדי לקנות תמיכה ממנהיגים פלסטינים.

חוקרים צרפתיים הצהירו בשנה שעברה כי החלו בחקירה של העברת כ-9 מיליון דולר לחשבון הבנק של סוהא ערפאת. כאשר נשאלה ערפאת על סכומי הכסף הגדולים היא השיבה בכעס: "מה רע בכך שבעלי שולח לי קצת כסף? אני עובדת כאן (בפריז) לרווחתם של אנשיי".

העיתון הבריטי סאנדיי טיימס טען בשנת 2004 שהיחסים בין סוהא ערפאת לצוות של בעלה היו גרועים ביותר. העיתון הוסיף וטען כי מקור רוב ההון האישי של ערפאת בשנות ה-80 של המאה ה-20 מעסקאות סמים בלבנון, שבוזבז על שמירת הנאמנות של בעלי בריתו של ערפאת.

זמן קצר לפני מותו של יאסר ערפאת, בעודו חולה, סירבה אשתו להכניס מנהיגים פלסטינים לחדר שבו שכב מחוסר הכרה. לאחר משא ומתן היא אפשרה לאחמד קריע (אבו עלא), מלווה בראש השומרים של ערפאת, להיכנס לחדר. היועץ שלה בזמן זה היה פייר ריזק, מראשי מלחמת האזרחים של לבנון. ריזק היה לפרקליטה של סוהא ערפאת בענייני כספים כאשר ניהלו משא ומתן עם הפלסטינים. התקשורת דיווחה כי ריזק היה קרוב מאוד אליה, ועזר לה לקבל תשלום חודשי שהצטבר לכדי כ-1.8 מיליון דולר, בנוסף לתשלום ראשוני של כעשרים מיליון דולר בתמורה לעזרתה למציאת הכספים הפלסטינים.

מחלתו ומותו של יאסר ערפאת[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שמחלתו של יאסר ערפאת החמירה, טענה אשתו כי חברי ההנהלה של בעלה רוצים "לקבור אותו בעודו חי". מנהיגים בכירים ברשות, ביניהם נביל שעת', אחמד קריע ומחמוד עבאס, דחו את הנסיעה לפריז בעקבות האשמות אלו. ערפאת טענה מאוחר יותר כי היא השלימה עימם ובירכה את קריע על ביקורו את ערפאת.

דיווח תקשורתי ישראלי טען כי יאסר ערפאת הפקיד בידי אשתו צוואה פוליטית, שבה הזכיר את פארוק קדומי (שהיה אחד מחבריו הקיצוניים במעגל הפנימי של ערפאת) כיורשו.

ערפאת הייתה מעורבת מאוד בתכנון טקסי ההלוויה של בעלה. היא ובתה היו נוכחות באזכרה לכבוד יאסר ערפאת בקהיר. עם זאת, הן לא הגיעו להלוויה ההמונית ברמאללה מטעמים ביטחוניים. הדאגות הביטחוניות אכן התממשו כאשר מתאבלים ירו באוויר, דבר שהוביל לתשעה נפגעים, אחד מהם במצב קשה. מראות חוסר הסדר האלו היוו סמל לצער הפלסטינים.

לאחר מות ערפאת[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מות ערפאת ניצלה ערפאת את מעמדה כאלמנתו של יו"ר הרשות וחתמה על הסכם עם הרשות הפלסטינית שתעביר לה 22 מיליון דולר בשנה. כמות הכסף שהועבר בפועל איננה ברורה.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]