פטרה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פטרה
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
Petra Jordan BW 22.JPG
בית האוצר בפטרה (אלחזנה)
מדינה Flag of Jordan.svg ירדן
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1985, לפי קריטריונים 1, 3, 4
קואורדינטות 30°19′43″N 35°26′31″E / 30.32861°N 35.44194°E / 30.32861; 35.44194קואורדינטות: 30°19′43″N 35°26′31″E / 30.32861°N 35.44194°E / 30.32861; 35.44194
PetraBigMapHE.png

פטרה (ערבית البتراء; מלשון פטרוס - "סלע" ביוונית) היא עיר נבטית קדומה המפורסמת בארמונות הקבורה שלה החצובים באבן החול של הרי אדום, ומכאן שמה בעברית "הסלע האדום". העיר נבחרה ב2007 כאחת משבעת פלאי תבל החדשים.

פטרה שוכנת בדרום ירדן, כמאה ק"מ צפונית לעקבה. היא מכונה גם "העיר הוורודה" בפי התושבים המקומיים בשל גוון המסלע.

האתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

פטרה נמצאת בדרום ירדן בגובה של 885 מטר מעל פני הים. הדרך המקובלת להגיע לפטרה היא מהכפר הסמוך ואדי מוסא דרך קניון ה"סיק". הקניון עצמו צר למדי, ורוחבו אינו עולה על מטרים ספורים, בעוד שקירותיו מגיעים לגובה של כמאה מטרים. צלעות הקניון עשויות אבן חול נובית בצבע אדמדם, ועל קירותיו ניתן למצוא תבליטים של אלילים נבטים, כתבים ופסלים. לאורך צלעות הקניון ניתן למצוא שרידים של אקוודוקטים שנועדו להעביר מים לעיר.

פטרה מפורסמת כיום בזכות המבנים החצובים במורדות ההר שנשתמרו היטב עד ימינו. הידוע מכולם הוא קבר מלכותי מפואר בשם "אוצר פרעה" (אלחזנה), שלצורך פיסולו הוזמנו אומנים מאלכסנדריה. גובהו 33.77 מטר ורוחבו 24.90 מטר, והוא נחצב מלמעלה כלפי מטה. את הרווח שבין העמודים הצדדיים מפארים פסלי ענק של רוכבי סוסים.

מוטיבים אדריכליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפטרה השתנו דגשים אמנותיים ודתיים, אולי בכיוון הסגנוני (כטענת מקנזי) ואולי בתהליך הפוך, בכיוון הנטורליסטי. אולי הזרמים אף התקיימו במקביל זה לזה. למשל, דמות איסיס מופיעה בפטרה במאה הראשונה לפני הספירה, ובגומחה אחרת מופיעה אלה שעיצובה אנתרופומורפי במאה הראשונה לספירה. לא ברור אם כיוון ההתפתחות היה מריאליסטי למסוגנן. ייתכן שמדובר בפעולה מקבילה של זרמים אמנותיים שונים: נון-פיגורטיביזם מול אנתרופומורפיזם, ולצדם הפשטות סגנוניות סימבוליסטיות. קשה לעמוד על התפתחות לינארית בכיוון של נטישת התיאור המצבתי הגולמי ואימוץ של תיאור אנתרופומורפי. פטריך מציע שחלה תמורה דומה, מפיסול נון-פיגורטיבי לפיסול אנתרופומורפי בתיאור האלים בתקופת שלטונה של האימפריה הרומית בפטרה. עם זאת, ייתכן שתהליך זה קדם לתקופת היותה של פטרה חלק מפרובינקיה ערביה של האימפריה הרומאית, שכן הקשרים הנבטיים עם רומא היו מבוססים דיים כדי לאפשר תהליך כזה של השפעה אמנותית.

היצירה הנבטית המקורית בעבר הירדן עולה בכמותה על זו ההלניסטית. חזיתות הקברים מטיפוס רומי בפטרה מונים כאחוז אחד מחזיתות הקברים בפטרה. זו עדות לדומיננטיות של ההשפעות המזרחיות באדריכלות ובפיסול הנבטיים. בפרטיה האדריכליים, החזנה היא מונומנט הלניסטי מובהק, ונבדלת בכך משאר חזיתות הקברים בפטרה, אך בחלק מהפרטים העיטוריים ניכרת השפעה מקומית. ייתכן שלאמן האלכסנדרוני שפיסל את החזנה סייעו אמנים מקומיים. בעבודתם במקביל, במשך שנים, על משטחים שונים, ייתכן שמיזגו השפעות שונות באותה יצירה, לבטח כשמדובר ביצירת-ענק כחזנה, גם אם היצירה היא תחת שרביטו של אמן אחד. גם שהותו הממושכת בפטרה במשך מעשה היצירה לבטח חשפה את האמן להשפעות הסביבה. "כשהעשירים נטו לתכנון מונומנטים של אמנות הלניסטית, אמנים מקומיים עדיין פסעו בעקבות מסורות המזרח בהחלטתם על ביצוע פרטים דקורטיביים".[1]

זיהויה במחקר המקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

השער הרומי

עד העת האחרונה זוהתה פטרה כקדש המקראית. הזיהוי התבסס על התרגום לארמית בו נקראה קדש בשם רקם וקדש ברנע בשם רקם גיאה או רקם גיעה: "מהלך חד עשר יומין מחורב אורח טורא דשעיר עד רקם גיאה". (תרגום אונקלוס על דברים א' ב: "אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב דֶּרֶךְ הַר שֵׂעִיר עַד קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ").

יוסף בן מתתיהו המשיך את גלגול השם רקם לפטרה: "ורקם (מלך מדין), אשר שמו היה כשם העיר, המרכז והבירה של כל ערב, אשר עדיין נקראת על ידי האומה הערבית בשם א-רקם על שם המלך שבנה אותה. אבל היוונים כינוה פטרה" (קדמוניות ספר רביעי פרק שביעי). מכאן שקדש היא פטרה, הסלע האדום בירדן.

בשנת 1840 חשבו החוקרים כי מצאו מיקום חדש לקדש לפי הדמיון בשם לעין גדייס בנגב. אולם כשהתברר שאין קשר בין השמות ו"גדייס" היא "שוקת" בערבית, על שם השוקת שהייתה במקום, "העבירו" את המיקום לעין קודיראת הסמוכה ופטרה נעלמה מן התנ"ך. כיום עין קודיראת מסומנת במפות כקדש ברנע.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המנזר

לפי המסורת הבדווית בפטרה, זה המקום בו הכה משה בסלע, כאן נקברה מרים, אחות משה, וכאן גם מת אהרון על הור ההר, ג'בל הרון בערבית. הנחל העובר בפטרה נקרא ואדי מוסא, על שמו של משה רבנו, וכך גם שם העיר הסמוכה. מכיוון שבני ישראל שהו באזור קדש 38 שנים, דרך של ימים ספורים בלבד, ייתכן שחלק גדול מהמערות החצובות בסלע נחצבו על ידם ושמשו למגורים:

"וְהַיָּמִים אֲשֶׁר הָלַכְנוּ מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ, עַד אֲשֶׁר עָבַרְנוּ אֶת נַחַל זֶרֶד, שְׁלֹשִׁים וּשְׁמֹנֶה שָׁנָה"

– דברים ב, יד

מאוחר יותר, נבנתה פטרה על ידי האדומים במאה ה-9 לפנה"ס והייתה לבירת הנבטים, לאחר שאלה השתלטו עליה במאה ה-3 לפנה"ס. בעת העתיקה שימשה פטרה כצומת דרכים אזורי חשוב, אליה הגיעו אורחות גמלים של סוחרי קטורת ולבונה. בשנת 106 נכבשה העיר על ידי הרומאים. ההשפעה ההלניסטית והרומית ניכרת בשרידי מבניה המפוארים. בימי הצלבנים היה בה "מבצר עמק משה" ולאחר הכיבוש הערבי נעלמה מההיסטוריה עד שנתגלתה מחדש בשנת 1812 על ידי יוהאן לודוויג בורקהרדט (Jean Louis Burckhardt).

ב-1985 הכריזה אונסק"ו על פטרה כאתר מורשת עולמית. ב-7 ביולי 2007 נבחרה פטרה כאחד משבעת פלאי תבל החדשים.

מחלוקת היסטוריוגרפית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארכיאולוגים ירדניים טוענים שבפטרה החלו הנבטים לבנות ולהתיישב, והשקיעו בה את העושר שצברו במסחר[2] ועם הכיבוש הרומאי "חזר המקום לשקט המקורי. ציפורים וחיות בר שבו ללכת ברחובות שפעם היו עמוסי תנועה, תעלות המים יבשו"[3]

בהיסטוריוגרפיה הירדנית מוקדש מקום רב לממצאים המעידים על ההתיישבות בפטרה, לצד אזכור הממצאים המעידים על הפולחן בה. הארכיאולוג אברהם נגב ערער על פרשנות זו, בטענה שהממצאים המעידים על קבורה, פולחן והנצחה (מאות חזיתות הקברים, המקדשים) רבים בהרבה מאלו המעידים על מגורים.

מסעות של ישראלים לפטרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשית שנות ה-50 של המאה ה־20 ניסו צעירים בישראל לחצות את הגבול לשטח ירדן, שהייתה אז מדינת אויב של ישראל, כדי לראות את פטרה במו עיניהם, אך מרביתם לא שבו בחיים לבתיהם. מטייל מפורסם שהגיע וחזר הוא מאיר הר ציון שטייל לפטרה עם ידידתו רחל סבוראי ומטייל מפורסם נוסף הוא כושי רימון שהסתנן לירדן עם חברו, ויקטור פרידמן, באמצעות ג'יפ ומדי או"ם גנובים. באותה תקופה נאסרה השמעת השיר "הסלע האדום" מאת חיים חפר, בביצוע אריק לביא, כדי לא לגרום למטיילים נוספים לסכן את חייהם.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נסיה שפרן, הסלע האדום - המסעות האסורים לפטרה, יד יצחק בן-צבי, 2013.
  • יוסף פטריך, התהוותה של הכותרת הנבטית, בתוך ארץ ישראל י"ז (תשמ"ד), עמ' 303-291.
  • יוסף פטריך, איסור פסל ותמונה בקרב הנבטים - הסגידה לאלילי מצבה, בתוך קתדרה 26 (טבת תשמ"ג), עמ' 104-47

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ AVI-YONAH, M., "ORIENTAL ELEMENTS IN THE ART OF PALESTINE IN THE ROMAN AND THE BYZANTINE PERIODS", IN QDAP 9 )1942(, P. 106.
  2. ^ PETRA (AMMAN: JORDAN DISTRIBUTION AGENCY, 1973), pp. 22, 24.
  3. ^ PETRA (AMMAN: JORDAN DISTRIBUTION AGENCY, 1973), pp. 36.


דגל ירדן
סמל אונסק"ו
אתרי מורשת עולמית בירדן

פטרהאום א-רסאסקסר עמרההאזור המוגן של ואדי רם