קרל נטר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
קרל (יעקב) נטר
(14 בספטמבר 1826 – 2 באוקטובר 1882)
Charles Netter.jpg

קרל נטר
מקום קבורה מקווה ישראל
מקום מגורים אלזאס, היישוב הישן
כינויים נוספים Charles Netter
ידוע בשל הנחת יסוד לחינוך החקלאי בארץ ישראל והקמת יישוב חקלאי בר קבע, מקווה ישראל, היישוב הראשון בתנועת ההתיישבות של הדורות האחרונים, בין מקימי כל ישראל חברים
שנות הפעילות 1826 - 1882
תפקיד

מנהל בית הספר החקלאי

דת יהודי

קרל (יעקב) נֶטֶר (Charles Netter;‏ 14 בספטמבר 1826 - 2 באוקטובר 1882) הניח יסוד לחינוך החקלאי בארץ ישראל והקים בשנת 1870 יישוב חקלאי בר קבע, מקווה ישראל, למעשה היישוב הראשון בתנועת ההתיישבות של הדורות האחרונים. מעטות הן העובדות הביוגרפיות הידועות על חיי נטר בטרם החל בפעולתו הציבורית והיה בין מקימי "כל ישראל חברים".[1] ‏‏

חייו ופועלו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרל נטר נולד בי"ב באלול תקפ"ו בשטראסבורג אשר באלזאס. אביו היה נצר למשפחת רבנים ואיש משכיל, אשר התעניין גם ב"חוכמות חיצוניות". עניינו ביהודים מחוץ לארץ מולדתו החל כאשר היה תלמיד בבית המדרש למורים בבלפורט, שם הוא שמע על סבלם של יהודי פולין. כשסיים את לימודיו החל לעסוק במסחר תחילה בלונדון ולאחר מכן בפריז. כיוון שנחשב אדם אמיד, יכול היה להרשות לעצמו לעסוק גם בענייני ציבור. הוא יסד בית ספר למלאכה לילדי ישראל, השתתף בייסודה של חברה להגנה על פועלים ובבנייתו של בית מחסה לאמנים עניים.‏‏[2]

הקמת כל ישראל חברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נטר נמנה עם מייסדי "כל ישראל חברים", ארגון שמטרתו הייתה הגנה על זכויות היהודים, הנהגת תרבות מערבית, לימוד מקצועות מודרניים ושיפור המעמד החברתי והפוליטי של היהודים. ביתו של נטר שימש לאסיפות ראשונות של ועד החברה. נטר היה הרוח החיה בפעולות החברה, הוא פעל במסירות ובהתמכרות. ביקר בארצות שונות וספג את כאב היהודים הנרדפים.
כששהה בקהיר בשנת 1867, כתב נטר מכתב להנהלת "כל ישראל חברים" בו הוא הציע לכונן "סוכנות להגירה" שתפקידה יהיה לפעול למען יישובם של יהודים עניים בארץ ישראל. שנה לאחר מכן, נטר הביע נכונותו לבוא לביקור בארץ ישראל, בו הוא יבחן את התנאים להתיישבות יהודית. ועד "כל ישראל חברים" קיבל את הצעתו ופנה אליו בבקשה לבחון גם את מצבם הקשה של יהודי ג'ורג'יה ובנוסף, לנסות ולהשיג רישיון רכישת קרקעות מן השלטונות הטורקיים. ועד "כל ישראל חברים" התעלם מצעתו של נטר להקמת "סוכנות הגירה".[2]

הביקור הראשון בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביולי 1868 הגיע קרל נטר לראשונה לארץ ישראל. הוא שהה בארץ כחודשיים וביקר בכל היישובים שחיו בהם יהודים: ירושלים, יפו, חברון, צפת וטבריה. הוא נפגש עם יהודים, האזין למשאלותיהם, שאל על מקורות הפרנסה, ביקר במוסדות החינוך והתעניין בדרכי לימוד ובשגרת חייהם בכלל. לאחר ביקורו, כתב דו"ח שאותו הפנה ל"כל ישראל חברים". בדו"ח הוא ציין כי יהודים רבים מאסו בחיי בטלה וכי ישנו רצון ודרישה מן הציבור הרחב לפתח את החקלאות ועבודת האדמה בארץ ישראל. עוד ציין בדו"ח כי אלו העוסקים בחקלאות בארץ נתקלים בקשיים רבים עקב חוסר תמיכה מן החוץ ומתדרדרים לעוני. נטר ציין את אי השוויון בחלוקת התרומות. ה"כוללים" השונים שולחים את תרומתם, אך הכספים התחלקו באופן בלתי שווה בין המיוחסים לעניים. כך, המיוחסים קיבלו את מרבית התרומות והתעשרו אף יותר על חשבונם של אלו שמלכתחילה לא היה להם. בדו"ח צויינו הצעות לשיפור בענייני חינוך והמליץ לפתוח את החינוך גם בפני הבנות.

בסיכומו של הדו"ח נטר סיכם כי רק על ידי עבודת אדמה, ניתן יהיה לשפר את מצבם של היהודים בארץ ישראל. יש לעשות את כל המאמצים הדרושים על מנת לקרב את היהודים לעבודת האדמה. הצעתו הייתה להקים מוסד לחינוך הדור הצעיר לעבודת אדמה וחקלאות.
בשנת 1869 דנו חברי "כל ישראל חברים" בהצעתו והמלצתו של נטר בעניין הקמת בית ספר חקלאי. התקבלה ההחלטה להקים בית ספר ראשון מסוגו בארץ ישראל. הוחלט, כי מיקומו של בית הספר יהיה ביפו וכי שמו יהיה: "בית לימוד לעבודת האדמה של חברת חברים כל ישראל". רעיון הקמת בית הספר היה טוב ויפה אך התכנון לטווח הארוך היה לקוי ולא כלל תקציב לנהל ולייסד בית ספר שכזה. כל כובד האחריות והתמיכה הכלכלית נפל על טוב לבם ותרומתם של יהודים בגולה. יחד עם זאת, הציבור ואיתו גם העיתונות התלהבו מן הרעיון ופרשו זאת כנדבך נוסף להתיישבות יהודית בארץ ישראל.[2]

הקמה וניהול בית הספר החקלאי מקווה ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

נטר החל בגיוס נדבנים מלונדון. למרות מאמציו וקשריו, מסע ההתרמה לא צלח במיוחד ורבים מיהודי אנגליה, למעט משפחת רוטשילד, לא פתחו את ארנקיהם. מלונדון נסע לפריז, שם נפגש עם שגריר טורקיה בפריז ופנה אליו בבקשה שימליץ לשלטונות על הקמת בית הספר החקלאי. הוא הדגיש את פיתוח החקלאות שיעשה בית הספר ואת היתרון שיוכלו גם בני הדתות האחרות לנצל. נטר ביקש שטח אדמה ללא תשלום, שטח נוסף בחכירה לצורכי בית הספר, ביטול המסים בעשור הקרוב כולל ציוד שיובא מחו"ל. נטר הדגיש בפני השלטונות הטורקיים כי בית הספר יהיה תחת חסותו של הסולטאן. שלטונות טורקייה האריכו את התהליך והקשו במשא ומתן אך לבסוף, אישרו את הקמתו של בית הספר. נטר החל בתכנונים להקמת בית הספר והחל להניח את היסודות הראשונים לבנייתו- הוחלט כי שמו הראשוני יהיה: "בית הספר החקלאי של חברת כל ישראל חברים". בנוסף, החל לגייס פועלים ובעלי מלאכה יהודים וגם ערבים. נטר, ביטא את השמחה יחד עם הקשר ההדוק שהיה לו לתורה על ידי כך שקרא בשמות מן התורה לגבעות שונות שהיו בשטח בית הספר כגון: רמת אברהם, רמת יעקב, עמק שרה וכדומה. בית הספר החקלאי מקווה ישראל הוקם ב- 1870 ממזרח ליפו, וקרל נטר היה למנהלו הראשון. חניכת בית הספר התרחשה באמצע הקיץ. באותו זמן, הפטרת השבוע הייתה מתוך ספר ירמיהו ומתוכה הפסוק: "מקווה ישראל ה' עזביך יבושו". ר' גרשון הגדול בתורה והמפורסם הציע לקרוא למקום: "מקוה ישראל" ונטר קיבל את הצעתו. להוט לצאת לדרכו החדשה, נטר היה חסר ספק באשר לגיוס תלמידים. הוא ציפה להמון רב שיתדפק על דלתות בית הספר מרגע שתגיע השמועה לירושלים בדבר פתיחת בית ספר חקלאי ראשון מסוגו. הדבר לא היה כך:

1. רעיון בית ספר חקלאי היה ראשון מסוגו בארץ והיה קשה להסתגל לרעיון זה.

2. הטרדות מצד השכנים הערבים, שחששו מתחרות או שחמדו בציוד.

3. קשה היה לגייס מורים לחקלאות בארץ ישראל ובגולה.

4. החקלאות בארץ הייתה ברמה נמוכה. מעמד החקלאים נחשב לנחות.

5. יהודי ירושלים חששו שבית הספר יהיה חילוני והחרימו את נטר.

נטר לא התייאש. הוא החל לפעול בין בני העדה הספרדית שהיו פחות קפדנים ויותר פתוחים לרעיונותיו. פעולה נוספת שעשה על מנת למשוך תלמידים הייתה ההבטחה להורים שבבית הספר ילמדו גם מקצועות כגון סנדלרות, חייטות ונגרות. נטר נאלץ לקבל לבית הספר נערים מפוקפקים שנרשמו למוסד רק מפני שהבטיח להם את כל צרכיהם בחינם. בית הספר החל להניב תוצאות - ניטעו 25 אלף גפנים ואלפי נטיעות ועצים שונים, הייתה תוכנית לגדל פרחים ולייצר מהם בשמים, סייעו להלחם במחלת הקדחת, החלו למכור תפוחי אדמה וייצרו יין משובח. חמש שנים לאחר שהוקם מקווה ישראל, קיים בית הספר שנת שמיטה. באותה שנה גדל מספר התלמידים בכעשרה אחוזים.

למרות שהיה עסוק בניהול בית הספר, לא הזניח את הטיפול המסור בתלמידיו. נטר הרווק ראה את בית הספר כאשתו ואת התלמידים כבניו.‏‏

נטר ושנותיו הראשונות של מקווה ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הספר נקלע לקשיים כלכליים וננטש על ידי הממסד. לא היה כסף לרכישת אדמות שעליהן יתיישבו החלוצים ולכן לא היו תלמידים ששאפו להיות חלוצים. נטר האופטימי לא התייאש והחליט לתרום מכספו הפרטי לבית הספר. מעשה זה, גרם לאחרים לתרום גם הם מה ששיפר מעט את המצב הכלכלי הרעוע.

בשנת 1873 נפל נטר מסוס ונחבל בצורה קשה, שדרדרה את בריאותו. בהמלצת רופאיו, הוא נסע לאירופה על מנת לעבור טיפולי שיקום ונאלץ לפרוש מניהול בית הספר. בשנת 1874 נערכה אסיפה בלונדון, שם נאם נטר נאום בו הדגיש את מטרות העל של בית הספר: 1. ללמד ילדים יהודים את עבודת האדמה. 2. רק על ידי עבודת האדמה ה' יושיע את ישראל.

קרל נטר ו"הבונים החופשיים"[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרל נטר היה מבין החברים והמיסדים של לשכת הבונים החופשיים הראשונה שקמה בארץ ישראל בראשותו של רוב מוריס. הוא גם מבין החותמים על הבקשה להקמתה. לשכת "Royal Solomon Mother Lodge N° 293" קיבלה את אישורה מהלשכה הגדולה של קנדה ב-17 בפברואר 1873 ונחנכה בפועל ב-7 במאי במערת צדקיהו בירושלים.‏‏‏‏[3]

ימיו האחרונים ונסיבות פטירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קברו של קרל נטר במקווה ישראל

ב-30 באוגוסט 1882 הגיע נטר בפעם האחרונה למקווה ישראל. יומיים לאחר מכן נפל למשכב עקב מחלת כבד כרונית שממנה סבל. קרל נטר נפטר בי"ט בתשרי תרמ"ג. הוא נקבר באדמת מקווה ישראל, שאותה יסד.‏‏[4]

הנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לימים, בשנת 1939, ייסדו בוגרי מקווה ישראל מושב בשרון וקראוהו על שמו, כפר נטר. על שמו נקראו רחובות בירושלים, בחיפה ובכמה וכמה ערים נוספות במדינה. לכבוד מאה שנים להקמת מקווה ישראל הנפיק דואר ישראל בשנת 1970 בול ועליו דיוקנו של נטר.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ש' רוזנר, מקווה ישראל, ירושלים: הוצאת המדפיס הממשלתי, 1970.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חורשי, א. (1983). מקווה ישראל. הוצאת ב. ליכטנפלד.עמ' 7-8.‏
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 ‏‏‏שפירא,י. (1970).מאה שנה מקווה ישראל. תל אביב:מפעלי תרבות וחינוך בע"מ. עמ' 59-76.
  3. ^ http://www.findagrave.com/cgi-bin/fg.cgi?page=gr&GRid=38978321
  4. ^ חורשי, א. (1983). מקווה ישראל. הוצאת ב. ליכטנפלד. עמ' 30-31.