שלום שרעבי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

הרב שלום מזרחי שרעבי (מכונה גם: הרש"ש ולעתים בתוספת "הקדוש", ה'ת"פ, 1720 - י' בשבט ה'תקל"ז, 1777) גדול המקובלים האחרונים ומחבר "פירוש השמ"ש"‏‏‏[1] על כתבי האר"י ו"סידור הרש"ש", עם כוונות התפילה. ונחשב לפוסק אחרון בענייני קבלה והכוונות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרש"ש נולד וגדל בתימן וכפי הנראה למד מחכמי צנעא. בצעירותו עלה לארץ ישראל וכבר אז נחשב לגדול בתורה. על יציאתו מתימן כתב מעריצו הגדול הרב יוסף חיים (המכונה ה"בן איש חי") בספרו "בן יהוידע", כך:

Cquote2.svg

ודע, כי אבותינו סיפרו לנו על רבנו הרש"ש ז"ל, כשיצא מארץ תימן בא דרך בומביי ובצרה לעירנו בגדד עובר אורח כדי לילך לירושלים דרך דמשק ... וכאשר בא רבנו הרש"ש היה מתעלם כדי לא להודיע עצמו שהוא חכם, אלא סוג אדם פשוט גר עובר אורח, ונתעכב פה עד שניזדמנה לו שיירה שהולכת לדמשק. ובזמן ישיבתו פה, היה הולך ביום לישיבה שעל מצבת השיך יצחק גאון ז"ל ויושב ללמוד זוהר הקדוש עימהם. ואומרים: כאשר היה לומד בזוהר פרשת בלק היה רבנו לומד הזוהר בהתלהבות ובקול רם, וכשהגיע לתיבות "כה תדבר" וגו' היה מוציא תיבת "כה" מפיו בחזקה ותוקף ליבו בכח גדול. ויאמרו לו הזקנים היושבים שם: "מדוע אתה צועק בתיבת "כה" בתוקף ובקול גדול וקורא אותה בכח גדול מאוד? ויאמר להם בלשון ערבית של תימן בזו הלשון: "האדי אל כה חרקת קלבי" (תרגום: זאת ה"כה" שרפה את ליבי) עד כאן שמענו מאבותינו. נמצא צדיק זה קודם שזרח אורו בירושלים תוב"ב, בא אל ארצנו ודרכו רגליו על רחובות עירנו, כדי שיהיו מניחים אותו עטרה בראש, ואשרי עין ראתהו, זכותו יגן עלינו אמן!

Cquote3.svg

.

משם המשיך הרש"ש לחאלב, שם שימש לפרנסתו כעגלון לגביר. הרש"ש עמד בקשרים עם חכמי העיר, ובין השאר חלק עליהם בשאלה הלכתית בנוגע למצוות אכילת כזית מצה בפסח. משם המשיך אל ארץ ישראל.

על פי סיפורים שסופרו אודותיו הוא עבד כשמש בית כנסת בישיבת המקובלים בית אל אצל ראש הישיבה - הרב גדליה חיון. שם גם התגלה הידע שלו בתורה. התחתן עם חנה חיון - בתו של ראש הישיבה, ולאחר פטירת חותנו מונה לראש ישיבת המקובלים בית אל. בנו הרב חזקיהו יצחק שרעבי ונכדו הרב רפאל אברהם שלום מזרחי שרעבי שימשו אף הם בראשות הישיבה.

הרש"ש עמד בראש חברת רבנים מפורסמים שנקראה "חברת אהבת שלום" ומבין תלמידיו היו החיד"א‏‏,‏[2] הרב יום טוב אלגאזי (מהרי"ט אלגאזי), ר' חיים דילרוזה ור' גרשון מקיטוב גיסו של הבעל שם טוב. תלמידים אלה היו כמעט בני גילו של הרש"ש (ר' גרשון מקיטוב היה מבוגר מהרש"ש ביותר מעשרים שנה) ולמרות זאת נחשב הרש"ש בעיניהם לרבם.

הרש"ש שלח את תלמידו המהרי"ט אלגאזי להסתובב בקהילות אשכנז כדי להתרימם לחיזוק ישיבת בית אל והיישוב היהודי בירושלים. במהלך סיורו הוא התקבל בכבוד וגדולי הרבנים בקשו ממנו את סידורו של הרש"ש לעיון. היו אלה בעל ספר "ההפלאה" ר' פנחס הורוביץ, המקובל רבי נתן אדלר ותלמידו ר' משה סופר, ה"חת"ם סופר". רבי נתן אדלר אף הביא מטורקיה רב שילמד אתו את ההגייה הספרדית, כדי שיוכל להתפלל על פי סידורו של הרש"ש. גם קהילות נוספות בעולם שאלו שאלות את הרש"ש.‏[3] אחת מתקנותיו המפורסמות הייתה כי המקובלים יערכו את תיקון חצות בכותל המערבי.

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Pinchas Giller, Shalom Sharʿabi and the Kabbalists of Beit El, Oxford: Oxford University Press, 2008.
תקופת חייו של שלום שרעבי על ציר הזמן
תקופת הזוגות תנאים אמוראים סבוראים גאונים ראשונים אחרוניםציר הזמן

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשי ישיבת המקובלים בית אל
הרב גדליה חיון הרב שלום שרעבי הרב יום טוב אלגאזי הרב חזקיהו יצחק שרעבי הרב רפאל אברהם שלום מזרחי שרעבי הרב חיים אברהם גאגין הרב ידידיה רפאל אבולעפיה הרב אהרן עזריאל
תקצ"ז (1737) - תקי"א (1751) תקי"א (1751) - תקל"ז (1777) תקל"ז (1777) - תקס"ו (1806) תקס"ו (1806) - תקס"ח (1808) תקס"ח (1808) - תקפ"ז (1827) תקפ"ז (1827) - תר"י (1850) תר"י (1850) - תרל"א (1871) תרל"א (1871) - תרמ"א (1881)
הרב שלום משה חי גאגין הרב ששון בכר משה פרסיאדו הרב מסעוד כהן אלחדאד הרב שלום הדאיה הרב עובדיה הדאיה הרב מאיר יהודה גץ הרב ישראל אביחי
תרמ"א (1881) - תרמ"ג (1883) תרמ"ג (1883) - תרס"ג (1903) תרס"ג (1903) - תרפ"ז (1927) תרפ"ז (1927) - תש"ה (1945) תש"ה (1945) - תש"ח (1948) תשל"ג (1973) - תשנ"ה (1995) תשנ"ה (1995) - מכהן

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "שמ"ש" בראשי תיבות: שלום מזרחי שרעבי.‏
  2. ^ החיד"א בספריו מתאר את רבו הרש"ש בתארים רבי משמעות, כמו "מופת הדור" "המקובל המופלא" וכדומה.‏
  3. ^ לדוגמה: רבני קהילת תוניסיה שהתקשו בשאלות בקבלה והרש"ש ענה לשאלותיהם. ‏על פי הספר "הרש"ש הקדוש" לרב אבנר עפגי'ן.‏