מאיר יהודה גץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרב מאיר יהודה גץ

הרב מאיר יהודה גֵץ (ט"ו באב ה'תרפ"ד - כ"ג באלול ה'תשנ"ה; 1924 - 1995) היה רב ומקובל, שימש כרב הכותל המערבי והמקומות הקדושים.

פעילותו הציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בתוניס בט"ו באב ה'תרפ"ד. למד אצל הרב מצליח מאזוז בתקופת השואה. וכמו כן הוסמך לרבנות בתוניס בגיל שמונה עשרה וכיהן כרב אזורי בצפון מערב תוניסיה. כדי לקבל הכרה מהשלטונות בפעולותיו כרב, למד משפטים בהתכתבות והוסמך כעורך דין. היה פעיל בתנועה הציונית בתוניס והשפיע על בני קהילתו לעלות לארץ. כמו כן, דאג שבני הקהילה ילמדו להשתמש בנשק, מחשש לפרעות מצד הערבים. בשנת ה'תש"ט (1949) עלה לישראל.

היה ממייסדי היישוב כרם בן זמרה שבגליל העליון וממייסדי בית הספר "בניהו" שהיה ביישוב. כיהן כרב היישוב ומנהל בית הספר הממלכתי דתי האזורי. כרב היישוב דאג שיהיו תפילות משותפות לבני כל העדות, ורק בראש השנה התפצלו לשני מניינים: אשכנזי וספרדי. תקופה מסוימת שימש כמפקד ההגנה האזורית, למרות שמלכתחילה ביקשו לפוטרו משירות בשל היותו רב ואב לילדים רבים.

במלחמת ששת הימים שכל את בנו בכורו אבנר בקרב לשחרור ירושלים ובן נוסף נהרג בתאונת דרכים שנים לאחר מכן. בשנת ה'תשכ"ח (1968) עבר לגור בירושלים ומונה למתאם ברחבת הכותל. אחר-כך מונה על ידי הרבנות הראשית ל"רב הכותל ויתר המקומות הקדושים מסביב להר הבית", ובשנת תשנ"ב מונה גם כרב של כל המקומות הקדושים בארץ ישראל.

בשנת ה'תשל"ג (1973) שיקם הרב גץ את המבנה של ישיבת המקובלים בית אל, הקים את הישיבה מחדש ועמד בראשה. שלושה ימים לפני מותו הושלמה בניית הישיבה במקומה המקורי, והוא השתתף בחנוכת הישיבה. בראש הישיבה אחריו עומד תלמידו הרב ישראל אביחי. הרב גץ פסק על פי המסורת הספרדית שיש לברך על נרות שבת לפני הדלקתם וכך גם פסק מורו הרב שרעבי.

הרב גץ נפטר בכ"ג באלול ה'תשנ"ה ונקבר בבית הקברות בהר הזיתים.

המדרגות העולות מרחבת הכותל לכיוון הרובע היהודי ושער יפו נקראו על שמו: "מעלות הרב גץ", וכך גם בית הכנסת ע"ש הרב גץ השוכן במנהרות הכותל, אשר הוקם ביוזמתו.

אישיותו ומשנתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב גץ נהג בפרישות כדרך המקובלים, וכך היה קם לומר תיקון חצות במנהרות הכותל מול מקום קודש הקודשים, לומד עד לתפילת שחרית כותיקין, וממשיך ללמוד לאורך כל היום עד לתפילת ערבית אלא אם כן היה נצרך למשהו אחר. רק בשעות המעטות שבין ערבית לחצות הלילה היה ישן. בהיותו בירושלים רצה לשלב בין לבושי המקובלים הספרדים (גלביה ותרבוש לבן) אותם לבש בהיותו בכרם בן זמרה, לבין הלבוש החסידי הירושלמי, ולכן לבש קפוטה ושטריימל בצבע לבן.

למד קבלה אצל הרב מרדכי שרעבי והרב עובדיה הדאיה. אף שהיה ידוע כמקובל גדול, סירב לעסוק בקבלה מעשית, במיוחד לאור אזהרת האר"י על כך.

לבניו ותלמידיו הדגיש את נושא השלום כחשוב מכל: "אל תשימו לב למקטרגים... הרבו שלום על כל צעד ושעל" אמר, ובנוסף לכך "תהא ידכם תמיד פתוחה למתן צדקה".

הרב היה חבר במסדר הבונים החופשיים, ואח בלשכת הר ציון בירושלים.

בצוואתו, אותה כתב בגיל ארבעים, ציווה את ילדיו שלא יינשאו למי שלא הקפידו הוריו על הלכות טהרת המשפחה, או עם מי שהוריו אהבו מחלוקת. לדעתו, צריך ללמוד תורה ככל הניתן, אך יש לדעת מקצוע ולעבוד בו, כדי לא להנות מידיעת התורה. משפחתו ממשיכה את מורשתו וביתו ברובע- בית הרב גץ אשר שימש בסוף המאה ה-19 כתלמוד תורה לילדים יהודים מהקהילה הספרדית-משמש כיום כמוקד הארחה לקבוצות ומטיילים אשר חפצים בהכרת דמותו המופלאה של הרב.

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רחוב על שמו בעיר העתיקה

בתחילת שנת 2012 הקימו נכדיו סיור אשר עוקב אחר מהלך חייו של הרב ומספר את סיפורה המיוחד של המשפחה, נפילת הבן אבנר במלחמת ששת הימים כלוחם בחטיבת הצנחנים. את הסיור מעבירים נכדו יפתח גץ ושחקן התיאטרון עמיחי עזר, אשר ביחד משלבים יצירה קסומה עם תיאטרון רחוב שמעצים את פעולו וחייו של הרב.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הילה וולברשטין (כתיבה ותחקיר), שמחה רז (עורך), רב הכותל : מסכת חייו של הרב מאיר יהודה גץ, קול מבשר, תשס"ג. ‬

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקודם:
יוסף משה שכטר
רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים הבא:
שמואל רבינוביץ
ראשי ישיבת המקובלים בית אל
הרב גדליה חיון הרב שלום שרעבי הרב יום טוב אלגאזי הרב חזקיהו יצחק שרעבי הרב רפאל אברהם שלום מזרחי שרעבי הרב חיים אברהם גאגין הרב ידידיה רפאל אבולעפיה הרב אהרן עזריאל
תקצ"ז (1737) - תקי"א (1751) תקי"א (1751) - תקל"ז (1777) תקל"ז (1777) - תקס"ו (1806) תקס"ו (1806) - תקס"ח (1808) תקס"ח (1808) - תקפ"ז (1827) תקפ"ז (1827) - תר"י (1850) תר"י (1850) - תרל"א (1871) תרל"א (1871) - תרמ"א (1881)
הרב שלום משה חי גאגין הרב ששון בכר משה פרסיאדו הרב מסעוד כהן אלחדאד הרב שלום הדאיה הרב עובדיה הדאיה הרב מאיר יהודה גץ הרב ישראל אביחי
תרמ"א (1881) - תרמ"ג (1883) תרמ"ג (1883) - תרס"ג (1903) תרס"ג (1903) - תרפ"ז (1927) תרפ"ז (1927) - תש"ה (1945) תש"ה (1945) - תש"ח (1948) תשל"ג (1973) - תשנ"ה (1995) תשנ"ה (1995) - מכהן