שמחה בונים אלתר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרב שמחה בונים אלתר
האדמו"ר מגור
Simcha Bunim Alter.jpg
רבי שמחה בונים אלתר. מאחוריו נראה בנו האדמו"ר הנוכחי, רבי יעקב אריה.
חיבורו העיקרי לב שמחה
תאריך לידה כ"ד בניסן ה'תרנ"ח
מקום לידה גורה קלוואריה
תאריך פטירה ז' בתמוז ה'תשנ"ב
ירושלים
מקום קבורה בית הקברות בהר הזיתים
תאריך לידה לועזי 6 באפריל 1898
תאריך פטירה לועזי 6 באוגוסט 1992 (בגיל 94)
חסידות חסידות גור
מקום מגורים עיירת גור פולין, וורשה, ירושלים.
תחילת כהונה אור לט' אדר ה'תשל"ז (1977)
רבותיו אביו האדמו"ר האמרי אמת
חיבוריו לב שמחה
אב הרב אברהם מרדכי אלתר
אם מרת חיה ראדא יהודית בת ר' נח שחור
בת זוג יוטה הענא בת ר' נחמיה אלתר
ילדים הרב יעקב אריה אלתר
רבקה פייגא לב
חיה ראדא יהודית אלתר

הרב שמחה בונים (בונם) אלתר (כ"ד בניסן ה'תרנ"ח 1898 - ז' בתמוז ה'תשנ"ב 1992) היה האדמו"ר החמישי של גור, בין השנים 1992-1977. בעל הלב שמחה.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בעיירה גורה קלוואריה שבפולין, לאביו בעל האמרי אמת. בל' באב תרע"ה (1915) נישא ליוטא הענא, בת דודו הרב נחמיה אלתר.

בחודש אלול תרצ"ד (1934) עלה לארץ ישראל והתגורר בה עד שנת תרצ"ח (1938) אז חזר לפולין על מנת לשכנע את אביו לעלות לישראל. נשאר בפולין ללידת בנו ובאמצע המלחמה, בשנת ת"ש, נמלט מפולין יחד עם אשתו ושני ילדיו.

לאחר פטירת אביו בשנת תש"ח - 1948, נבחר אחיו בעל הבית ישראל לאדמו"ר, והוא יצא למשך תקופה עם משפחתו מארץ ישראל, לסן ז'רמן על יד פריז ואחר כך התיישב באנטוורפן שבבלגיה. עסק בתחום הנדל"ן בישראל ובין היתר רכש קרקעות שיועדו להקמת אזור קיט חרדי במקום שבו שוכן היום היישוב ארסוף[1].

בשנת תשל"ז - 1977, עם פטירתו של אחיו האדמו"ר, הוכתר על ידי חסידי גור כרבם, בגיל 79. בספטמבר 1985 חלה ואיבד את היכולת לתקשר עם הסובבים. לעתים נדירות נלקח להופעות פומביות.

נפטר בז' בתמוז תשנ"ב - 1992 ונטמן ב"מערת גור" בבית הקברות בהר הזיתים.‏[2] את מקומו מילא אחיו מאב, הרב פינחס מנחם אלתר, בעל הפני מנחם.

פועלו הציבורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך השנים שבהן הנהיג את חסידי גור פרסם תקנות מחמירות לצמצום הוצאות על חתונות ושמחות משפחתיות בקרב חסידיו. בנוסף, פתח במלחמת חורמה בעישון הסיגריות, הפציר בחסידיו המבוגרים להפסיק לעשן ואסר על צעירים את העישון לחלוטין. הוא הביא להקמת קריות חסידיות של חסידי גור בפריפריה (בחצור הגלילית, בערד ובאשדוד), על מנת להוזיל את עלויות הדיור. הרב אלתר הוביל את המאבק החרדי נגד הקמת האוניברסיטה המורמונית על הר הצופים וכן המאבק נגד קבורתה של הנוצריה תרזה אנגלביץ בבית הקברות היהודי בראשון לציון. נטל חלק גם במאבקים נגד אל על ובנק לאומי.

הרב אלתר דרש כי תתקיים רוטציה בין נושאי המשרות הציבוריות באגודת ישראל. בזמנו נוצר פילוג בין האשכנזים החרדיים לעדות המזרח, מה שהביא להקמת תנועת ש"ס, וכן בין המגזר החסידי למגזר הליטאי, פילוג שהוביל להקמת מפלגת דגל התורה.

לקט מחידושיו בטישים שערך כונסו בספר לב שמחה.

הרב אלתר נודע בחיבתו לתלמוד הירושלמי, ובשנת תש"ם יזם את לימוד הדף היומי בתלמוד הירושלמי. שני מפעלים של פרשנות הירושלמי נקראו על שמו: פירושי "נטיעה של שמחה" ו"בנין של שמחה", ומפעל "דרכי שמחה", שפירושו קרוי "אור שמחה".

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנו היחיד, הרב יעקב אריה אלתר, הוא האדמו"ר מגור הנוכחי.

בתו הראשונה, חיה ראדא, נפטרה מספר חודשים אחר לידתה, בשנת תרפ"ה (1925). בתו השנייה, רבקה פייגא, הייתה נשואה לרב מאיר מנדל, מחסידי גור בלונדון, והתגרשה ממנו, ואחריו נישאה לרב חזקיהו לב. נפטרה בי"א באב תשנ"ז (1997) והותירה בן יחיד, הרב נחמיה מַנדל, ראש כולל "בית ישראל" של חסידי גור באשדוד.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אור זרוע לצדיק, הרב בן ציון קלוגמן
  • לבם של ישראל, הרב מרדכי גרליץ

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדמו"רי גור

יצחק מאיר אלתרחנוך הניך הכהן לויןיהודה אריה ליב אלתראברהם מרדכי אלתרישראל אלתרשמחה בונים אלתרפינחס מנחם אלתריעקב אריה אלתר