צבי יהודה קוק
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| צבי יהודה קוק | |
|---|---|
| תאריך לידה | ט"ו בניסן ה'תרנ"א |
| תאריך פטירה | י"ד באדר ה'תשמ"ב |
| השתייכות | ציונות דתית |
| נושאים בהם עסק | אמונה, גאולה, עם ישראל, אגדה, תשובה, ארץ ישראל, תנ"ך |
| רבותיו | אביו, הרב אברהם יצחק הכהן קוק |
| תלמידיו | הרבנים דב ליאור, נחום רקובר, חיים דרוקמן, צבי ישראל טאו, חיים שטיינר, אליעזר ולדמן, זלמן ברוך מלמד, אליעזר מלמד, צפניה דרורי, מיכאל הרשקוביץ, אליקים לבנון, עודד וולנסקי, שלמה אבינר, יעקב לבנון, משה בלייכר, יואל בן נון ואחרים |
הרב צבי יהודה הכהן קוק (ט"ו בניסן ה'תרנ"א - י"ד באדר ה'תשמ"ב; 23 באפריל 1891 - 9 במרץ 1982), רב, ראש ישיבה וממנהיגיה הרוחניים של הציונות הדתית. מכונה גם הרב צבי יהודה או הרצי"ה.
תוכן עניינים |
[עריכה] קורות חייו
[עריכה] שנותיו המוקדמות
הרב צבי יהודה הכהן קוק נולד בליל הסדר, ט"ו בניסן ה'תרנ"א (1891), כבנם היחיד, לצד שלוש בנות, של הרב אברהם יצחק הכהן קוק ואשתו ריזא רבקה, בת אחיו התאום של האדר"ת, הרב צבי יהודה רבינוביץ'-תאומים, שעל שמו נקרא. הוא היה הבכור במשפחה זו, אולם קדמה לו אחות נוספת מנישואיו הראשונים של הרב אברהם יצחק הכהן קוק עם בתו של האדר"ת שנפטרה בגיל צעיר. הוא נולד בעיירה זוימל במחוז קובנא שבליטא, שם כיהן אביו ברבנות, ובשנת התרנ"ו (1896) עברה המשפחה לבויסק שליד ריגה, שם נתמנה אביו לרב העיירה. עם קבלת הראי"ה קוק את המינוי לשמש כרבן של יפו והמושבות עלתה המשפחה לארץ ישראל והגיעה לנמל יפו בכ"ח באייר תרס"ד (13 במאי 1904).
הוא למד גמרא אצל הרב ראובן גוטפריד (ידידיה), חתנו של הרב יואל משה סלומון, וכן אצל ר' משה זיידל ור' בנימין מנשה לוין, אך עיקר תלמודו בא לו מאביו. בשנת התרס"ו (1906) עבר לירושלים כדי ללמוד בישיבת "תורת חיים" בעיר העתיקה, אחת מהישיבות החשובות בארץ ישראל באותה תקופה. על אף גילו הצעיר (כבן 15), נמנה הרב צבי יהודה על בני השיעור הגבוה בישיבה והתקרב לראש הישיבה, הרב זרח אפשטיין. לאחר תקופה לא ארוכה בירושלים שב הרב צבי יהודה ליפו, שם חזר ללמוד אצל אביו.
בשנות יפו הללו, התידד עם הרב יעקב משה חרל"פ ואף סייע לו בעריכת הספר "צבי לצדיק". כמו כן, היה בין יוזמי הקמת ישיבת "שערי תורה" ביפו, בראשותם של אביו והרב זלמן שך. בשנים אלו החל גם בעריכת כתביו של אביו ובהוצאתם לאור, הראשון שבהם - הספר "שבת הארץ" (1910) על שנת השמיטה, בו גם נטל חלק בכתיבה. עם ר' ישראל חבס הוציא בשנת התרע"ג (1913) את הקובץ "התרבות הישראלית".
| תקופת חייו של צבי יהודה קוק על ציר הזמן |
|---|
 |
[עריכה] בין אירופה לארץ ישראל
הרב צבי יהודה עמד לימינו של אביו בכל עיסוקיו הציבוריים, אך כשהבחין כי הדבר פוגע בלימודיו נסע שוב לירושלים, שם "הסתתר" בישיבת פורת יוסף. מאחר וגם שם לא מצא מנוח, שקל את האפשרות להרחיק אף יותר ולנסוע לישיבת טלז, ישיבת סלובודקה או לישיבה בהונגריה.
בסופו של דבר, סמוך למלחמת העולם הראשונה נסע להלברשטט שבגרמניה, בעצתו של ר' בנימין מנשה לוין, שם לימד תנ"ך וגפ"ת (גמרא, פירוש רש"י ותוספות), ובעצמו העמיק בלימוד מסכתות עירובין וחולין עם חלק יורה דעה שבשולחן ערוך. במקביל, למד פילוסופיה באוניברסיטת הלברשטט במשך כשנתיים. עם פרוץ המלחמה נאסר מתוקף היותו נתין של רוסיה שהייתה מעצמת אויב, אך שוחרר לבסוף. כשאביו, שנסע לוועידה העולמית של אגודת ישראל, נתקע בשווייץ בשל המלחמה, הצטרף אליו בנו.
בשנת התר"פ (1920) שב הרב צבי יהודה ליפו, שם לימד בבית ספר "נצח ישראל" של הרב משה אוירבך.
שנה לאחר מכן, חזר לאירופה בשליחות תנועת "דגל ירושלים" שהקים אביו, כדי לעשות נפשות לרעיון תחיית האומה והארץ בקרב גדולי התורה שבאירופה. במסגרת זו נפגש ויצר קשרי ידידות עם גדולי הרבנים והאדמו"רים בפולין, בליטא ובווינה.
בכו בשבט התרפ"ב (24 בפברואר 1922), כשהיה כבן 31, נשא לאישה בוורשה את חוה לאה לבית הוטנר, אשה בעלת השכלה תורנית וכללית רחבה ופעילה בשדה החינוך היהודי בוורשה. לאחר 22 שנות נישואים ללא ילדים, נפטרה חוה לאה ממחלה בז' בשבט התש"ד (1 בפברואר 1944), ומאז, לאורך קרוב לארבעים שנה, חי הרב צבי יהודה בגפו.
[עריכה] ישיבת מרכז הרב
בשנת ה'תרפ"ג (1923) הקים הראי"ה קוק את ישיבת מרכז הרב יחד עם הרבנים יעקב משה חרל"פ, יצחק אריאלי ודוד כהן ("הנזיר"). הרב אברהם אהרון בורשטיין מונה כראש הישיבה לצידו של הרב קוק האב, אך שימש בתפקיד תקופה קצרה בלבד בשל מותו הפתאומי. הרב צבי יהודה מונה לשמש כ"מנהל רוחני" בישיבה, והעביר שיעורים בנושאי תנ"ך ואמונה. כמו כן, במשך תקופה מסוימת שימש כאחראי גם על הצד הכלכלי.
בין השנים 1933-1929, שנות התבססות המשטר הסובייטי בברית המועצות, התמסר לפעילות העלאתם לארץ של בחורי ישיבה מרוסיה וליטא.
שנים רבות מחייו הקדיש לחקר, עריכה וסידור כתביו של אביו. לאחר פטירת אביו (ג' באלול ה'תרצ"ה, 1 בספטמבר 1935) התמסר לעבודה זו ביתר שאת, לצד עבודתו החינוכית בישיבה. בשנים אלה נטל הרב צבי יהודה חלק גם בפעילות ציבורית ובמאבק היישוב להקמת המדינה. את הקמת המדינה ראה כ"אתחלתא דגאולה", וביטא דעה זאת בשיעורים ובמאמרים רבים.
[עריכה] ראש הישיבה
לאחר פטירת מחליפו של הרב קוק האב, הרב יעקב משה חרל"פ, בשנת תשי"ב (1952), קיבל לידיו הרב צבי יהודה את ראשות הישיבה, תפקיד בו כיהן כשלושים שנה, עד לפטירתו. לצידו עמד גיסו הרב שלום נתן רענן ששימש כר"מ וכמנהל הישיבה. בהנהגתו הפכה ישיבה זו למרכז תוסס, שמשך אליו צעירים דתיים רבים, בעיקר מתנועת בני עקיבא, וספסלי בית המדרש הלכו ונתרבו.
צוות הר"מים מנה את הרב אברהם אלקנה שפירא (לימים הרב הראשי לישראל ומחליפו של הרב צבי יהודה בראשות הישיבה), הרב יעקב כלאב, הרב דב הכהן קוק והרב מרדכי פרום, אליהם הצטרף מאוחר יותר גם הרב שאול ישראלי (ששימש גם הוא כראש הישיבה לימים).
[עריכה] פעילות ציבורית
את עשרות השנים האחרונות לחייו הקדיש לראשות הישיבה, להמשך הוצאתם לאור של כתבי אביו, ולפעילות ציבורית. מלבד תלמידיו הישירים (על ידיהם כונה "רבנו"), פקדו את ביתו אנשים רבים מהארץ ומחו"ל שראו בו את רבם.
היה פעיל בהסדר דחיית השירות הצבאי בצה"ל של תלמידי הישיבות.
הרב קוק ראה במדינה שלב בגאולה, ומכח זה, השתדל מחד לחזק את המדינה (על כל מערכותיה: צבא, משטרה וכו') בכל יכולתו, ומאידך לתת למדינה תוכן יהודי שורשי ככל הניתן (לדוגמה ניתן לציין את הסברו ליועץ המשפטי לממשלה כי חוקים נגד התורה הם נוגדים את "אושיות המדינה" ודינם כמו חוק לביטול המדינה).
לאחר מלחמת ששת הימים העמיד את סוגיית ארץ ישראל השלמה במרכז פעילותו. במסגרת זו הכריז על גבי כל במה וכן בגילויי דעת ("דעת תורה"), מאמרים ומכתבים ששלח לראשי המדינה, כי הנוסחה "שטחים תמורת שלום" אסורה על פי התורה וכי יש להתנחל בכל רחבי ארץ ישראל. דירבן את תלמידיו למעורבות בחיי המעשה במדינה, וכך הצמיחה ישיבת "מרכז הרב" את מנהיגי תנועת "גוש אמונים", כשהרב צבי יהודה משמש לה מנהיג רוחני. הרב צבי יהודה אף השתתף בעצמו באחת מהעליות לקרקע.
הרב צבי יהודה נלחם רבות על מעמדה של הרבנות הראשית לישראל, וראה בה את ה"מרא דאתרא" במדינת ישראל. מאבקיו כוללים: הן מאבקים לחיזוק מעמדה, ובפרט מול הציבור החרדי כשזלזל ברבנות הראשית לישראל או ברב הראשי לישראל (כגון: ברב שלמה גורן), והן מאבקים תקיפים על סמכויותיה, שכללו התנגדות תקיפה לכל התערבות של בג"ץ בפסקי הדין של בתי הדין הרבניים של הרבנות הראשית לישראל.
עודד גם את פעילות תנועת "אל עמי" להעלאת יהדות רוסיה, ותלמידיו היו בין פעיליה המרכזיים. ניתן לומר שמכוחו וכוח תלמידיו נוצר חלק ניכר של הישיבות הגבוהות הציוניות, ישיבות ההסדר, ואף המכינות הקדם צבאיות הדתיות.
נפטר לאחר מחלה ארוכה בחג הפורים, י"ד באדר ה'תשמ"ב (1982).
[עריכה] משנתו
הרב צבי יהודה לקח את הגותו המופשטת של אביו ושתלה בקרקע המציאות. בעוד שתורתו של אביו הייתה בעולם האידאות, ובתקופה שבה טרם הופיעה מדינת ישראל, ועל כן התייחסותו היה בעיקר לציונות הכללית, ולא למדינה שטרם נולדה, הרי שבתקופת הרב צבי יהודה מדינה זו קרמה עור וגידים, והצריכה התייחסות רחבת היקף, גם לנוכח סוגיות אקטואליות שעלו על הפרק, וכך הוא התווה משנה רוחנית מעשית בקשר ליחס למדינת ישראל. לפני פרוץ מלחמת ששת הימים, ביום העצמאות ה-19 של מדינת ישראל, הוא נשא נאום, שלימים כונה מזמור י"ט למדינת ישראל, ובו פירט את הגותו המדינית ויחסו למדינת ישראל, ובין היתר טען כי מדינת ישראל היא היא המדינה שחזו הנביאים. הוא אף דימה בין תפילין לבין טנקים, בכך שהטנקים משמשים כ"מכשיר מצווה", שעל ידם מקיימים בפועל את מצות כיבוש הארץ, שהיא מצווה מדאוריתא לפי הרמב"ן, וקבע שישראל צריכה לשאוף להרחיב את נחלתה למקומות ההיסטוריים ביהודה ושומרון.
הרב צבי יהודה, שהעריך את הרצל על פועלו בעניין שיבת ציון, ואף תלה תמונתו על הקיר, גרס כי עם ישראל מצוי בעיצומו של תהליך הגאולה, וראה בעליית יהודים, בהתרחבות הלאום על שטחי יש"ע וביישובם, ציון דרך חשוב בתהליך זה. הוא התנגד בחריפות לכל ויתור ונסיגה. ראייתו את מדינת ישראל כשלב מרכזי בגאולה וכתופעה של קידוש השם כלל עולמי, גרמה לו אמנם לנקוט בקו ממלכתי, והביאה אותו להפגין כבוד רב כלפי הממשלה וראשיה גם כאשר דעתו הייתה חלוקה עליהם, אולם הדבר לא מנע ממנו מלבקר את מעשיהם באופן תקיף ביותר כאשר הם פעלו בניגוד לציוויי התורה.
כביטוי לדרכו הייחודית והעקשנית לשמירת ארץ ישראל, דחף את תלמידיו להקמת יישובים ביהודה ושומרון, ואף השתתף בעלייה של אחת מהם. כשהוחלט לפנות את גרעין "אלון מורה" שהתיישב בחווארה (ליד שכם), השתתף הרב קוק בניסיון למנוע את הפינוי. מסופר על ידי משמשו הרב יוסף בדיחי שהוא פתח את מעילו אל מול החיילים וקרא לעברם מספר פעמים "קחו מכונת ירייה ותהרגו אותי", "כמו שלא תוכלו להכריח אותי לאכול חזיר כך לא תפנו אותי מכאן".
הרב צבי יהודה, בניגוד לרוב רבני דורו, תמך ברעיונות ובתנועות מודרניות לשחרור ולחופש. כך למשל הכריז כי הוא מתנגד לכפייה דתית, ונתן ביטוי דרמטי לכך כשהצהיר על הצטרפותו ל"ליגה למניעת כפייה דתית", אך פרש ממנה אחרי זמן מה מכיוון שבפועל היא תמכה בכפייה אנטי-דתית (הם לא הסכימו לשנות את שמם ל"הליגה למניעת כפייה מצפונית").
בתגובה לטענות שנשמעו כנגדו שמאמר הדור, שכתב אביו, הראי"ה קוק, ובו הוא מדבר על הדברים הטובים שבחילוניים, התאים לדור של אביו אך לא לדור הנוכחי, היה עונה לתלמידיו "מי מכיר את הדור ההוא, אתם או אני?" וסירב לשקול את האפשרות שזה לא מתאים. אף צוטט באומרו: "מאמר הדור הוא לדורות".
הרב צבי יהודה ראה בשואה ניתוח הכרחי שעם ישראל נאלץ לעבור ערב גאולתו. הוא היה בוכה בכל פעם שדיבר על כך, אך לטענתו בעם ישראל נדבקה טומאת הגלות - "זפת הגלות", והשואה הייתה טיפול אלוהי, בדרך של ניתוח נורא וריפוי הכרחי.
[עריכה] מעמד האישה
כאשר שאל אותו תלמיד לגבי מעמד האישה, ציטט את דברי הגמרא במסכת בבא קמא דף ט"ו עמ' א: "השווה הכתוב אישה לאיש לכל דינים שבתורה". כשהוסיף התלמיד לשאול, אמר "מה אתה לא מבין?" וחזר שוב על דברי הגמרא פעם שנייה ושלישית.
אולם, הוסיף ששיוויון זה אין פירושו זהות, ולכל אחד מהמינים יש תפקיד משלו. מתוך גישה זו, טען, ניתן להבין את כל דברי חז"ל לא כקיפוח אחד מהמינים, אלא כהבחנה והתאמה לפי התכונות הפיזיות, הנפשיות והרוחניות של כל מין.
בהזדמנויות שונות הבהיר שהוא תומך בכך שנשים ילמדו תורה, ובעיקר את החלק האמוני שלה, במידה והן מעוניינות בלימוד תורה שבא מרצון. הרבנית חנה טאו היא דוגמה לאשה שהרב צבי יהודה כיבד על לימוד התורה שלה.
הוא דרש הקפדה גדולה על דיני צניעות והפרדה בין בנים לבנות. בין השאר אמר שצריך להצטער על כך שבמשנה ברורה הותר שלא לכסות את השוק.
בהקשר של שירות צבאי לנשים, סבר על פי דברי המשנה והרמב"ם כי בצבא יהודי תאורטי - כגון כזה שבו לא קיימות בעיות מוסריות (או כזה שבו קלקולי המוסר אינם כה חמורים במידה כזו העלולה להפיל את האשה הדתייה עד כדי סכנה מוסרית ממשית לאותה אשה) - גם נשים חייבות במלחמת מצווה, אפילו מעיקר הדין של "אין דרכה של אשה לכבוש"; עם זאת, התעוררה שאלה קונקרטית שדרשה אומדן של המצב המוסרי בתוך צבא קונקרטי כגון צה"ל, ולכן הרצ"יה ביקש[1] (לפי הכלל לשמוע "אל השופט אשר יהיה בימים ההם") את חוות דעתה האומדנית של הרבנות הראשית לגבי שאלת מידת ממשיותה הקונקרטית של הסכנה המוסרית לאשה הדתייה בצה"ל. לאחר שחוות הדעת האומדנית הזו ניתנה (כולל פסק הלכה שאוסר על פי האומדן הנ"ל) - אז הרצ"יה פסק[2] שאסור לבנות להתגייס לצה"ל. הוא גם סבר כי הדרך הראויה לשירות נשים הוא כשיטת הרדב"ז בשירות לאומי.
[עריכה] מורה ומורה דרך
תפיסתו והשפעתו של הרב צבי יהודה גרמה לשינוי ניכר בתנועת המזרחי, שבעבר הייתה ממוקמת במרכז המפה הפוליטית ולצדה של תנועת העבודה, ועברה אל הקוטב הימני תוך עקיפת הליכוד מימין.
מהלך זה, שהיה מלווה בהקמה אינטנסיבית של יישובים מעבר לקו הירוק, שינה את תחושתו הפנימית של הציבור הדתי לאומי - מהרגשת נחיתות קשה כלפי החלוציות החילונית בממד הלאומי וכלפי החרדיות בממד הדתי, אל תחושה של הובלת שינוי במפה הפוליטית והמדינית. כך תלמידיו ותלמידי תלמידיו של הרב צבי יהודה החליפו בהדרגה את הר"מים החרדים בישיבות התיכוניות.
הרב צבי יהודה ערך והוציא לאור מהגותו של אביו מספר ספרים, שהעיקרי שבהם הוא "אורות" תוך שהוא מדגיש את הממד הלאומי שבמשנתו, לעומת עריכתו של חברו הפילוסוף הרב דוד כהן ("הנזיר") שהדגיש בספרים "אורות הקודש" את הממד האוניברסלי שבתורת הרב קוק.
[עריכה] מתנגדיו
בין המנהיגים החשובים של הציבור הדתי לאומי שאינם מזוהים עם משנתו, הם ראשי ישיבת הר עציון, הרב אהרן ליכטנשטיין שהולך בדרכו של הרב יוסף דב סולובייצ'יק, אשר לא התנגד באופן נחרץ למסירת חלקי ארץ ישראל בתנאי שיש תועלת בנתינתם, והרב יהודה עמיטל שמפרש את הגותו של הרב קוק בדרך אחרת מדרכו של הרב צבי יהודה.
הבולט בין מתנגדיו הנחרצים של הרב קוק היה פרופסור ישעיהו ליבוביץ, אשר טען כי דעותיו המשיחיות יגרמו להליכה "מן האנושיות דרך הלאומיות אל החייתיות" ולהפיכת "עם הספר" ל"עם הארץ". הוא אף טען כנגדו שקידוש הקרקע הוא בבחינת עבודה זרה.
מתנגדים נוספים קמו לו בחוגי השמאל הפוליטי הדתי, שהצמיחו אחר כך את מפלגת מימד ואת "נתיבות שלום".
זרם ה"אורתודוקסיה החדשה" שבציונות הדתית, הכולל בתוכו תנועות כמו "נאמני תורה ועבודה" (שבעבר הייתה קשורה לתנועת הקיבוץ הדתי) ותנועת הנשים "קולך", הוא במידת ניכרת ריאקציה להגותו ולתורתו של הרב קוק, שמתנגדיו טענו על נוקשות המדינית, וגם הקפדה בכל תחומי ההלכה, ובמיוחד בצניעות ובהפרדה בין המינים. תלמידי הרב קוק הפכו גם הם לזרם המכונה חרד"לי ("חרדי לאומי"), הרואה בלימוד תורה וקיום מצוותיה על פי ההלכה ערך עליון ועיקרי.
בציבור החרדי הייתה התנגדות חריפה לרב צבי יהודה קוק. שיטתו והגותו ביחס למדינה מנוגדות באופן נחרץ לתפיסה החרדית, ויש אף זרמים שרואים בה כפירה. ההתנגדות לשיטת הרב קוק מתבטאת, בין היתר, בספר "בין אור לחושך" של הרב שלום דב וולפא, המביא את שיטת הרבי מלובביץ' נגד "אתחלתא דגאולה" ו"ראשית צמיחת גאולתנו" במשנתו של הרב קוק.
[עריכה] מתלמידיו
(הרשימה מסודרת בסדר אלפביתי - זוהי רשימה חלקית ומתייחסת לתלמידיו משנת תשט"ו)
- הרב דניאל איזק - ראש ישיבת בית אורות
- הרב שלמה אבינר - רבה של בית אל א' וראש ישיבת עטרת ירושלים
- הרב אלישע אבינר - ראש הכולל בישיבת ההסדר ברכת משה במעלה אדומים, ומלמד אמונה בישיבת מרכז הרב
- הרב יעקב אריאל - רבה של רמת גן ונשיא ישיבת רמת גן
- הרב אלי בזק - מלמד בעיקר בישיבת מדברה כעדן במצפה רמון. וכן בישיבות: לנתיבות ישראל, הר המור, איילת השחר - אילת וישיבת ההסדר בירוחם
- הרב דב ביגון - ראש מכון מאיר
- הרב משה בלייכר - ראש ישיבת שבי חברון
- הרב יהושע בן מאיר ראש ישיבת ההסדר שבות ישראל באפרת
- הרב נפתלי בר-אילן נינו של הנצי"ב מוואלוז'ין ורב ברחובות
- הרב חיים גנץ ראש ישיבת מעלה אליהו, בתל אביב
- הרב משה גנץ ראש הכולל בישיבת שעלבים
- הרב חיים דרוקמן - ראש ישיבות בני עקיבא וראש ישיבת אור עציון
- הרב צפניה דרורי - רבה של קרית שמונה וראש ישיבת ההסדר בעיר
- הרב אלי הורוביץ - שימש כר"מ בישיבת שבי חברון וכמגיד שיעור בישיבת מדברה כעדן במצפה רמון. נרצח עם אשתו על ידי מחבל
- הרב ישראל הס - מחבר ספר אמונות
- הרב מיכאל הרשקוביץ - ר"מ בישיבת מרכז הרב ורב היישוב נריה
- הרב אליעזר ולדמן - ראש ישיבת ניר בקרית ארבע
- הרב עודד וולנסקי - ר"מ בישיבת הר המור
- הרב ירחמיאל וייס - ראש ישיבת ירושלים לצעירים שעל ידי ישיבת מרכז הרב
- הרבנית חנה טאו - מחלוצות לימוד התורה לנשים
- הרב צבי ישראל טאו - נשיא ישיבת הר המור
- הרב שמואל יניב - רב בגבעת שמואל, מחבר הספר "צפונות בתורה"
- הרב שאר ישוב כהן - רבה של חיפה ונשיא מוסדות אריאל
- הרב אליקים לבנון - רבה של אלון מורה, וראש ישיבת אלון מורה
- הרב יעקב לבנון - ר"מ בישיבת הר המור
- הרב משה לוינגר - ממחדשי היישוב היהודי בחברון
- הרב דב ליאור - רבה של העיר חברון, ראש ישיבת ניר ואב בית דין
- הרב אליהו מאלי - ראש ישיבת "מה יפו פעמייך" ביפו
- הרב זלמן מלמד - רבה של בית אל ב', וראש הישיבה שם
- הרב אלי סדן - ראש המכינה הקדם צבאית בני דוד בעלי
- הרב יעקב פילבר - מיסד וראש ישיבת ירושלים לצעירים
- הרב מנחם פרומן - רבה של תקוע
- הרב יהושע צוקרמן - ר"מ בישיבת הר המור
- הרב צבי קוסטינר - ראש ישיבת מדברה כעדן במצפה רמון
- הרב איסר קלונסקי - רב שכונת גבעת מרדכי בירושלים
- הרב עוזי קלכהיים - ראש הכולל באבן שמואל ומחבר הספר אדרת האמונה
- הרב יוסף קלנר - ראש מכון נתיבות אמונה, מגיד שיעור בישיבת מעלה אליהו בת"א, ובמכינת בני דוד בעלי
- הרב יהושע רוזן - ר"מ בישיבת ירושלים לצעירים
- הרב נחום רכל - שימש כרב היישוב בני עצמון שבגוש קטיף
- הרב אברהם רמר - ר"מ בישיבת ירושלים לצעירים ומחבר הספר "גדול שימושה"
- הרב פרופ' נחום רקובר - חתן פרס ישראל, משנה ליועץ המשפטי לממשלה ועורך הספר קניין תורה
- הרב חיים אביהו שוורץ - ר"מ בישיבת מרכז הרב ובישיבת בית אל
- הרב אריה שטרן - ראש מכון הלכה ברורה ובירור הלכה
- הרב מרדכי שטרנברג - ראש ישיבת הר המור בירושלים
- הרב עמיאל שטרנברג - ראש ישיבת הר המור בירושלים וראש כולל "חזון אלחנן" בעיר דוד
- הרב חיים שטיינר - ר"מ בישיבת מרכז הרב ובישיבת נחלת יצחק ומרבני תקומה
- הרב יצחק שילת - מהדיר כתבי הרמב"ם וממיסדי ישיבת ברכת משה במעלה אדומים
- הרב אורי שרקי - רבה של קהילת "בית יהודה" בקרית משה בירושלים וראש המחלקה הישראלית במכון מאיר
[עריכה] מספריו
[עריכה] ספרים שנדפסו מכתביו:
- לנתיבות ישראל א' וב' - אסופת מאמרים.
- אור לנתיבתי - קטעים פילוסופיים פרי עטו, בעריכת הרב חיים שטיינר והרב איסר קלונסקי.
- צמח צבי - קובץ אגרות מאת הרב.
[עריכה] כרוזיו הציבוריים פורסמו בספרים:
- להלכות ציבור - בעריכת הרב צבי טאו.
- ארץ הצבי - ספר שמאגד בתוכו אוסף שיחות וכרוזים של הרב קוק בנושא המלחמה על שלמות ארץ ישראל. הספר יצא ביוזמת הרב זלמן ברוך מלמד והמאמרים נבחרו על ידו.
[עריכה] שיעורים ושיחות שסוכמו על ידי תלמידיו:
- שיחות הרב צבי יהודה - על פרשות השבוע, על ספר 'אורות', ועל עוד נושאים שונים, בעריכת הרב שלמה אבינר.
- קניין תורה - בעריכת הרב נחום רקובר.
- מתוך התורה הגואלת - בעריכת הרב חיים אביהו שוורץ.
- נצח יהודה - בעריכת הרב יהודה חזני.
[עריכה] מאמרים
- המאמר "התרבות הישראלית" טקסט מלא
- המאמר "על הפרק (מחוץ ומבית)" טקסט מלא
[עריכה] ראו גם
[עריכה] לקריאה נוספת
- הרב חיים שטיינר והרב איסר קלונסקי (עורכים), קובץ לזכרו, ירושלים תשנ"ה
- קריית הישיבה בית אל (מו"ל), תקליטור תלמידים מספרים על הרצי"ה, בית אל תשס"ה
- קורות רבינו בעריכת הרב שלמה אבינר בחוברות עיטורי כהנים.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: צבי יהודה קוק |
- הרב צבי יהודה קוק באנציקלופדיה יהודית "דעת"
- שיחות הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל על ספר אורות, עריכה ומקורות הרב שלמה חיים הכהן אבינר, מאתר israel613.com
- עשרות מאמרים ושיעורים על הרב צבי יהודה הכהן קוק, באתר Yeshiva.org.il (ישיבת בית אל)
- תומר פרסיקו, הראי"ה קוק והרצ"יה קוק - הקץ וסופו
[עריכה] הערות שוליים
| הקודם: הרב יעקב משה חרל"פ |
 ראשי ישיבת מרכז הרב |
הבא: הרב שאול ישראלי הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא |
