גן יאשיה
 | |
| מדינה |  ישראל |
| מחוז | המרכז |
| מועצה אזורית | עמק חפר |
| גובה ממוצע[1] | 32 מטר |
| תאריך ייסוד | 1949 |
| השתייכות ארגונית | תנועת המושבים |
| סוג יישוב | מושב |
| נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2024[2] | |
| - אוכלוסייה | 990 תושבים |
| - מתוכם, תושבי ישראל | 909 תושבי ישראל |
| - שינוי בגודל האוכלוסייה | +0.5% בשנה |
(למפת נתניה רגילה)   גן יאשיה  | |
| מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2021[3] |
8 מתוך 10 |
גַּן יֹאשִׁיָּה הוא מושב במזרח עמק חפר השייך למועצה אזורית עמק חפר. המושב נמצא כ-3 קילומטרים מצפון-מערב לטולכרם וכ-5 קילומטרים מצפון-מזרח לכפר יונה.
המושב שוכן בסמוך לקו רכבת אשר נמצא על תוואי דרך הדואר הראשית והיה בשימוש על ידי האימפריה העות'מאנית. כיום נותרו ממנו שרידי גשר המסילה מעל נחל שכם ופילבוקס מהתקופה הבריטית. תוואי הרכבת מחודש ויהיה בשימוש רכבת ישראל.
מצפון ומדרום למושב שני יובלים של נחל אלכסנדר.[4]מדרום נחל שכם ומצפון נחל בחן. בשנים גשומות, מציף נחל שכם וההצפות מגיעות עד בתי היישוב. החברה לניקוז נחלים של עמק חפר, פועלת להעמיק את תוואי הנחל. מושב גן יאשיה לקח על עצמו לטפח את גדת הנחל.
בכניסה ליישוב ניטעה בשנות הששים על ידי התושבים, שדרת אקליפטוסים מרשימה.
במרכז המושב אנדרטת זיכרון לבנים שנפלו בשרותם הצבאי.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]היישוב הוקם על ידי חיילים משוחררים מהפלמ"ח ועל ידי עולים מרומניה. גרעין היסוד הוא קבוצת חיילים שהשתתפו בקרבות הנגב ובבאר שבע במלחמת העצמאות.[5]
לאחר כיבושה של באר שבע, הוחלט להקים ארגון להתיישבות חקלאית. עם שחרורם ניסו להאחז בסביבת ראשון לציון ליד נחל ראובן, ומכאן שם ארגונם הזמני.
בט"ו בכסלו ה'תש"י (6 בדצמבר 1949) עלו המתיישבים על אדמות שהיו שייכות עד מלחמת העצמאות לדרום הכפר הערבי קאקון שתושביו נמלטו ממנו בעת התקפת אנשי "ההגנה" במהלך המלחמה.
קאקון נודע מאות שנים בהיותו מבצר ותחנת דרכים חשובה[6] הכפר התפרסם בעיקר בגידול "אבטיחי קאקון", שיוצאו ללבנון ולמצרים. בראשית ההתיישהות היהודית בעמק חפר, תושבי קאקון התנכלו לישובי הסביבה, בעיקר לקיבוץ המעפיל. הכפר נכבש בידי חטיבת אלכסנדרוני במלחמת העצמאות
בתחילת דרכו נקרא היישוב במספר שמות[7]: "ארגון ראובן"[8], "נחל ראובן" ו"דרום קקון". לאחר מכן נשתנה לשמו הנוכחי, על שמו של יאשיה ודג'ווד, שהיה מדינאי בריטי שתמך בציונות.
שטח היישוב היה ממוקש ברובו,מכוסה בצמחיית קוצים בגובה רב.
אל חיילי צה"ל הצטרפו מתיישבים נוספים שהגדילו את היישוב. באמצע שנות החמישים הגיע למושב גרעין נוסף, של צעירים ממרוקו שהיו בהכשרה בקיבוץ גנוסר, ובנוסף, עולים מארצות שונות, במסגרת התנועה "מן העיר אל הכפר".
עם השנים, עבר המושב שינויים דמוגרפים. הוקמה קהילה, ובשלושת העשורים האחרונים נוספה הרחבה של תושבים צעירים ובני המקום.
החווה להצלת חמורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביישוב פועלת חווה להצלת חמורים שעברו התעללות קשה, נטישה או הזנחה.[9] החווה מעניקה טיפול ללמעלה מ-200 חמורים ומסייעת באמצעות מרפאה ניידת לכ-500 חמורים נוספים.
כיום מונה המושב כ-900 תושבים, 270 בתי אב, חלקם בעלי נחלות וחלקם עובדים מחוץ למושב. חלקם עוסקים בענפי החקלאות השונים: לול, רפתות, דיר צאן, מטעים ופרדסים, ירקות ופרחים. בשנים האחרונות התווספה למושב אוכלוסייה צעירה ואיכותית מכל קצוות הארץ, והיא שותפה לפעילות המבורכת והתוססת שבמקום.[4]
חברה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במושב מספר מבני תרבות ופנאי. מועדון לגיל הזהב בשם "פסק זמן", פאב "הנשקייה"- פאב חברתי בהפעלה מקומית, ספריה, מגרשי ספורט ובית כנסת.[4]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- גן יאשיה, באתר מועצה אזורית עמק חפר
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ לפי טבלת יישובים שנתית של למ"ס נכון לשנת 2024
- ↑ אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות – לפי טבלת אומדן חודשית של למ"ס עבור סוף פברואר 2026 (אומדן), בכל יתר היישובים – לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2024.
- ↑ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2021
- 1 2 3 גן יאשיה, באתר www.hefer.org.il
- ↑ אהרן גרץ, עמק חפר, מועצה אזורית עמק חפר: לא צוין, 1956, עמ' 196
- ↑ ד"ר מיכאל אסף, עמק חפר- סיפורו של מקום, מ.א. עמק חפר: לא צוין, 2018, עמ' 143-143
- ↑ ילקוט הפרסומים 277 (עמ' 647), 16 בפברואר, 1953
- ↑ מפת ארץ ישראל בהוצאת מחלקת המדידות, 1951, עם ציון שם הישוב 'ארגון ראובן', באתר הספרייה הלאומית, אוסף המפות ע"ש ערן לאור
- ↑ ארז ארליכמן, הצצה: המקלט הישראלי שמציל חמורים מהתעללות, באתר ynet, 11 בינואר 2020
| ||||||||||||||
