יהדות ברית המועצות

יהדות ברית המועצות מתייחסת ליהודים שהתגוררו בשטחי המדינה הסובייטית בתקופת קיומה בין 1922 ל-1991. היא מנתה קהילות רבות ושונות במנהגיהן ובמסורות התפילה שלהן – הן מנו אשכנזים במוצאם, שהיוו למעלה מ-90%, לצד בוכרים, קווקזים, גאורגים, קרימצ'קים וקראים – אך חוויית החיים וההשפעות התרבותיות הסובייטיות היו משותפות לכלל האוכלוסייה היהודית. המשטר הקומוניסטי דיכא גילויי דת כמדיניות כללית, ולאורך מרבית שנותיו ניהל מדיניות אנטישמית למעשה ויחסיו עם מדינת ישראל היו עוינים.

פעילות השלטונות כנגד הדת היהודית

כחלק מהאידאולוגיה של הפרדת דת ומדינה בה נקטו הקומוניסטים, עוד לפני התבססותה של ברית המועצות כיישות מדינית ולאחר מהפכת אוקטובר ב-1917, נקטו הרשויות במדיניות אנטי-יהודית במובן הדתי של המילה יהדות, וזאת אף על פי שלנין עצמו הביע התנגדות לאנטישמיות. ב-1919 כחלק ממדיניות כוללת נגד ארגוני דת ביטלו הרשויות את ארגונן של מועצות הקהילות היהודיות, שהיו אחראיות על תחזוקת בתי כנסת. במפלגה השלטת הוקמה מחלקה יהודית מיוחדת - היבסקציה, שתפקידה היה טיפול והפקת תעמולה נגד היהדות כדת, ונגד הרבנים ואנשי הדת. כ-5,000 בתי כנסת היו קיימים טרם המהפכה הבולשוויקית בשטח שתפסה ברית המועצות, וכמעט כולם נסגרו עד לתקופת הטיהורים הגדולים של סטלין. בשנת 1927 נעצר הרב יוסף יצחק שניאורסון שהיה אחד הלוחמים המרכזיים לשימור היהדות בברית המועצות. הוא שוחרר בעקבות לחץ בינלאומי ועזב את ברית המועצות לקראת סוף 1927. בעקבות מחאות בפולין על רדיפת היהדות בברית המועצות, במרץ 1928 החתימו הג.פ.או. שלושים ואחד רבנים על איגרת שטענה שאין רדיפות של היהדות ברוסיה^[1]^[2]^[3]^[4]^[5]. לאחר שפורסם מחוץ לברית המועצות שהאיגרת נחתמה תחת איומים^[6], שבו והחתימו מספר רבנים בסוף 1928 על איגרת שהכחישה שהחתימה הקודמת ניתנה תחת לחץ^[7].

במהלך התקופה פעלו בתי כנסת ספורים שהיו בפיקוח ומעקב מצד השלטונות ונעשו ניסיונות, לרוב במחתרת, לשמר הווי דתי יהודי.

פעילות השלטונות כנגד הציונות

מתוך ראיית עולם של מדינה חילונית המאגדת את כל אזרחיה במסגרות מחייבות, ועל מנת לדכא שאיפות ציוניות, פעלה ברית המועצות הן באמצעות דיכוי פוליטי (משפטי ראווה, מעצרים, הגליות לסיביר וכדומה) והן באמצעות ניסיון ליצור ישות פוליטית יהודית, תחת חסותה וכנפיה של המדינה הסובייטית ובשטחה. השלטונות הסובייטיים לא ראו את היהודים כלאום, כיוון שחסרו להם שלושה רכיבים בסיסיים, שטח משלהם, כלכלה לאומית ושפה משותפת, שכן יידיש נחשבה "ז'רגון" ולא שפה^[8].

עם זאת, השלטונות קידמו את שימוש ביידיש בשל היותה אמצעי לקירוב היהודים לערכים סוציאליסטיים^[9] ושלילת זהותם הדתית והלאומית. כך קמו בתמיכת המפלגה איגודי עובדים דוברי יידיש, ואלפי מועדוני יידיש ברחבי המדינה; מדיניות זו נמשכה גם בזמן הטיהורים הגדולים של סטלין, בהם נרצחו מספר רב של יוצרי יידיש, ודעכה סופית עם שלהי שנות השלושים^[10]. כמו כן קמו סובייטים יהודיים במפעלים ועיירות בהם היהודים היו רוב האוכלוסייה^[11].

בין השנים 1924–1938 יידיש הייתה אחת משפותיה הרשמיות של הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הבלארוסית. בפועל הדבר איפשר פנייה למוסדות השלטון ביידיש. ברם, השימוש הרשמי בה לא היה נפוץ, כאשר בתי משפט ביידיש התקיימו בעיקר בערי המחוז ולא היו נגישים לרוב תושבי העיירות^[12].

ב-1930 התקבלה החלטה להקים את המחוז היהודי האוטונומי, וב-1934 הוקם המחוז שבירתו בירוביג'ן. הוחלט כי השפה הרשמית במחוז תהיה יידיש (גם כניסיון להניא את יהדות ברית המועצות מלפנות לעברית)^[13]. למרות מאמצי המשטר, מעולם לא גדל אחוז היהודים שהתגוררו במחוז את גבול 30% מסך התושבים, ולאחר התפרקותה של ברית המועצות נפלה האוכלוסייה לרמה של 1.2% יהודים ב-2003.

לקראת אמצע שנות השלושים החלו השלטונות לשים דגש על תמיכה בפטריוטיות סובייטיות, ובהנצחת עברם ההירואי של עמי ברית המועצות, בראשם העם הרוסי. הדבר הוביל להחלשה הדרגתית של מוסדות יהודיים אתניים רבים, ביניהם כתבי עת, בתי דין, ובתי ספר. מרבית המועצות והאזורים היהודיים חוסלו אף הם, כאשר ההצדקה הרשמית לכך הייתה תהליכי העיור שחלו באוכלוסייה היהודית, אשר הובילו לכך שבסוף שנות השלושים לא נותרו יותר משלושים עיירות בהן היהודים היו רוב^[14].

מסעות הטיהורים של סטלין

באמצע שנות ה-30 החל סטלין במסע טיהורים במפלגה הקומוניסטית ובחברה הסובייטית, שבמוקדו עמדו גם יהודים רבים. מנהיגים רבים נרצחו או הוגלו, וארגונים תרבותיים ודתיים נסגרו.

יהודי ברית המועצות במלחמת העולם השנייה ובשואה

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, ולמרות טיהורי סטלין, הצטרפו יהודים רבים לצבא האדום. ליהדות ברית המועצות התווספו יהודים שנמלטו מפני הנאצים מגרמניה וממדינות אחרות, רובם יהודים קומוניסטים.

עם פלישת גרמניה לברית המועצות ביוני 1941, החלה גם שואת יהודי ברית המועצות, שבמהלכה החלו ארבע עוצבות המבצע (איינזצגרופן) של האס-אס ומסייעיהן מקרב האוכלוסייה המקומית, בעיקר אוקראינים, ליטאים ולטבים לרצוח יהודים בשטחים הכבושים, בעיקר בבורות ירי.

בסוף 1941, נוכח הצורך בכוח אדם, החליטו הגרמנים להשאיר יהודים בחיים כעובדי כפייה במפעלי נשק, תחמושת וציוד. חלק מהיהודים נכלאו בגטאות כדי לנצל אותם כעובדי כפייה, ורבים מהם נספו בגטאות ובמפעלים, עקב תנאי המחיה הקשים.

בתחילת 1942 התחדשו הרציחות ההמוניות בבורות הירי. בין הגדולים שבהם היו הבורות במאלי טרוסטינץ, בבאבי יאר ובפונאר. כשני מיליון יהודים שהתגוררו בשטחי ברית המועצות אותם כבש הוורמאכט, נספו בשואה.

קהילות יהודיות בברית המועצות

ראו גם

לקריאה נוספת

מרדכי אלטשולר, יהדות במכבש הסובייטי – בין דת לזהות יהודית בברית-המועצות 1964-1941, ירושלים: מרכז זלמן שזר, 2007^[15].
מרדכי אלטשולר, הקיבוץ היהודי בברית המועצות בימינו, הוצאת מאגנס, תש"ם.
מרטין גילברט, יהודי התקווה: יהדות ברית המועצות היום, ירושלים: הוצאת דומינו, 1984.
בנימין פינקוס, סופה של תקופה: יהודי ברית-המועצות בעידן גורבצ'וב 1991-1986, הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 1999.
בנימין פינקוס, יהודי רוסיה וברית-המועצות – תולדות מיעוט לאומי, הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 1986.
יצחק ארד, בצל הדגל האדום, יהודי ברית-המועצות בלחימה נגד גרמניה הנאצית, ירושלים: הוצאת יד ושם, ותל אביב: הוצאת משרד הביטחון ויד לשריון, 2008.
זאב חנין, בוריס מורוזוב, בוגדים במולדת, ההגירה היהודית בעיני השלטון הסובייטי, ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב, 2005
גל בקרמן, כשיבואו לקחתנו לא נהיה שם: המאבק האפי להצלת יהודי ברית המועצות, אוניברסיטת חיפה ומכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, 2018. (הספר בקטלוג ULI)
עורכת: רחל שנולד: יהודי המאבק - התנועה היהודית הלאומית בברית המועצות, 1967 - 1989, קטלוג התערוכה. , בית התפוצות 2007,
אמנון רובינשטיין, סיפורם של היהודים החילונים, כנרת זמורה-ביתן דביר, 2019, הפרק "יציאת ברית המועצות", עמ' 177–185.
איליה וובשין ויעקב רואי, אם אין אני לי מי לי, התנועה היהודית בברית המועצות בעיני פעיליה, הוצאת מאגנס, 2024

מאמרים

דימיטרי שומסקי, ההיסטוריוגרפיה על יהודי ברית המועצות כשטח הפקר של ההיסטוריוגרפיה היהודית המודרנית: הרהורים בעקבות 'העידן היהודי', ציון, 72,(4), 2008, עמ' 457–470.

קישורים חיצוניים

יואל רפל (עורך), ‏ שלושה מיליון - השואה בברית המועצות (משואה כ"ט), תשס"א
מידע על יהדות ברית המועצות בקטלוג הספרייה הלאומית
עמית נאור, תיעוד: ההיסטוריה של יהודי ברית המועצות בתמונות, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, ‏31 ב-דצמבר 2019
שלח את עמי - מאבק יהדות ברית המועצות מאגר שיעורים חינוכיים על אסירי ציון ומסורבי עליה מברית המועצות. נתיב, משרד ראש הממשלה
בנימין פינקוס, דת ולאומיות ביהדות ברית-המועצות: תופעת החזרה בתשובה לאחר סטלין, עיונים בתקומת ישראל 2, 1992, עמ' 410-378
יצחק ארד, ‏הכנסיות הנוצריות ורדיפת היהודים בשטחים הכבושים של ברית-המועצות, משואה י"ד, 1986, עמ' 63-55
ליטל לוין, היום לפני 50 שנה: תרבות היידיש מתעוררת בברית המועצות, באתר הארץ, 30 באוגוסט 2011
ורד קלנר, ‏הקשר בין ברין מגוגל, לבצ'ין מפייפאל וקום מווטסאפ, באתר גלובס, 16 באפריל 2014
הפלישה לברית המועצות ותחילת הרצח ההמוני, באתר יד ושם
גטאות ברית המועצות – תחנה קצרה בדרך לרצח? הרצאה מצולמת של שלומית שולחני באתר יד ושם
אנה וינוגרדוב, Religion and Nationality: The Transformation of Jewish Identity in the Soviet Union, Penn History Review, סתיו 2010.
אליסה במפורד, Defying Authority in the Pale: The Making of Soviet Jewish Rituals and the Emergence of Folk Legitimacy.
Anna Verschik,‏ Jewish Russian and the field of ethnolect study.‏ Language in Society, כרך 36, הוצאת אוניברסיטת קיימברידג' 2007.
יהדות ברית המועצות, באתר "אנו – מוזיאון העם היהודי"
יהודים - היסטוריה - ברית המועצות, דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

^ ממשלת הסובייטים מכריחה להכחיש, הארץ, 14 במרץ 1928
^ מחאות רבנים נגד רבנים, דבר, 25 במרץ 1928
^ סדנא דארעא, הארץ, 28 במרץ 1928
^ מסביב למחאת הרבנים הסובייטים, הצפירה, 10 באפריל 1928
^ מחאת ל"א הרבנים, הצפירה, 3 באפריל 1928
^ איך מחתימים רבנים בס.ס.ס.ר., הארץ, 15 באוקטובר 1928
^ "על חטא" של רבנים, הארץ, 13 בינואר 1929
^ ארקדי זלצר, בעריכת מיכאל ביזר, תרגום: יהודית קליק, שישי: הגישה הסובייטית לאוטונומיה היהודית, תולדות יהודי רוסיה ממהפכת 1917 עד נפילת ברית המועצות, עמ' 142
^ ארקדי זלצר, בעריכת מיכאל ביזר, תרגום: יהודית קליק, שישי: הגישה הסובייטית לאוטונומיה היהודית, תולדות יהודי רוסיה ממהפכת 1917 עד נפילת ברית המועצות, עמ' 147
^ חן מלול, כך תרדימו אזרחים סוציאליסטיים קטנים ביידיש, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 25.10.2017
^ ארקדי זלצר, בעריכת מיכאל ביזר, תרגום: יהודית קליק, שישי: הגישה הסובייטית לאוטונומיה היהודית, תולדות יהודי רוסיה ממהפכת 1917 עד נפילת ברית המועצות, עמ' 149
^ ארקדי זלצר, בעריכת מיכאל ביזר, תרגום: יהודית קליק, שישי: הגישה הסובייטית לאוטונומיה היהודית, תולדות יהודי רוסיה ממהפכת 1917 עד נפילת ברית המועצות, עמ' 148
^ ראו למשל: שמואל אטינגר, תולדות עם ישראל בעת החדשה, תל אביב: הוצאת דביר, תשכ"ט 1969, עמ' 262-247.
^ ארקדי זלצר, בעריכת מיכאל ביזר, תרגום: יהודית קליק, שישי: הגישה הסובייטית לאוטונומיה היהודית, תולדות יהודי רוסיה ממהפכת 1917 עד נפילת ברית המועצות, עמ' 153-154
^ ביקורת: דוד אליהו פישמן, [ביקורת], ציון 76 (2), 2011, עמ' 254-250.

[1] ממשלת הסובייטים מכריחה להכחיש, הארץ, 14 במרץ 1928

[2] מחאות רבנים נגד רבנים, דבר, 25 במרץ 1928

[3] סדנא דארעא, הארץ, 28 במרץ 1928

[4] מסביב למחאת הרבנים הסובייטים, הצפירה, 10 באפריל 1928

[5] מחאת ל"א הרבנים, הצפירה, 3 באפריל 1928

[6] איך מחתימים רבנים בס.ס.ס.ר., הארץ, 15 באוקטובר 1928

[7] "על חטא" של רבנים, הארץ, 13 בינואר 1929

[8] ארקדי זלצר, בעריכת מיכאל ביזר, תרגום: יהודית קליק, שישי: הגישה הסובייטית לאוטונומיה היהודית, תולדות יהודי רוסיה ממהפכת 1917 עד נפילת ברית המועצות, עמ' 142

[9] ארקדי זלצר, בעריכת מיכאל ביזר, תרגום: יהודית קליק, שישי: הגישה הסובייטית לאוטונומיה היהודית, תולדות יהודי רוסיה ממהפכת 1917 עד נפילת ברית המועצות, עמ' 147

[10] חן מלול, כך תרדימו אזרחים סוציאליסטיים קטנים ביידיש, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 25.10.2017

[11] ארקדי זלצר, בעריכת מיכאל ביזר, תרגום: יהודית קליק, שישי: הגישה הסובייטית לאוטונומיה היהודית, תולדות יהודי רוסיה ממהפכת 1917 עד נפילת ברית המועצות, עמ' 149

[12] ארקדי זלצר, בעריכת מיכאל ביזר, תרגום: יהודית קליק, שישי: הגישה הסובייטית לאוטונומיה היהודית, תולדות יהודי רוסיה ממהפכת 1917 עד נפילת ברית המועצות, עמ' 148

[13] ראו למשל: שמואל אטינגר, תולדות עם ישראל בעת החדשה, תל אביב: הוצאת דביר, תשכ"ט 1969, עמ' 262-247.

[14] ארקדי זלצר, בעריכת מיכאל ביזר, תרגום: יהודית קליק, שישי: הגישה הסובייטית לאוטונומיה היהודית, תולדות יהודי רוסיה ממהפכת 1917 עד נפילת ברית המועצות, עמ' 153-154

[15] ביקורת: דוד אליהו פישמן, [ביקורת], ציון 76 (2), 2011, עמ' 254-250.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

יהדות אירופה
מדינות	אוסטריה • אוקראינה • אזרבייג'ן • איטליה (סיציליה) • איסלנד • אירלנד • אלבניה • אנדורה • אסטוניה • ארמניה • בולגריה • בלגיה • בלארוס • בוסניה והרצגובינה • בריטניה (גיברלטר • סקוטלנד • ויילס) • גאורגיה • גרמניה • דנמרק • הולנד • הונגריה • טורקיה • יוון • לוקסמבורג • לטביה • ליטא • ליכטנשטיין • מולדובה • מונקו • מלטה • מקדוניה הצפונית • נורווגיה • סלובניה • סלובקיה • סן מרינו • ספרד • סרביה • פולין • פורטוגל • פינלנד • צ'כיה • צרפת • קפריסין • רומניה • רוסיה • שוודיה • שווייץ • ברית המועצות • יוגוסלביה
מדינות שההכרה בהן מוגבלת	אבחזיה • קוסובו • צפון קפריסין • דרום אוסטיה • טרנסניסטריה
אזורים היסטוריים	אשכנז • מזרח אירופה • אוברלנד • אונטרלנד • אלזס • גליציה • טרנסילבניה • קטלוניה • הקרפטים