ועדת וודהד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ועדת וודהדאנגלית: Woodhead Comission) אשר שמה הרשמי היה הוועדה לחלוקת ארץ ישראל (Palestine Partition Comission), הוקמה כהמשך לועדת פיל. הועדה קבעה שמסקנות ועדת פיל אינן מעשיות והציעה חלוקה אחרת בה המדינה היהודית המוצעת קטנה בהרבה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספטמבר 1937 הצהיר אנתוני אידן, שר החוץ של בריטניה, ב]ני מועצת חבר הלאומים שיש כוונה לשלוח גוף מויחד לארץ ישראל לניהול משא ומתן עם היהודים ולהגיש תכנית מפורטת לחלוקת ארץ ישראל[1]. גוף כזה לא קם ולקראת סוף 1937 עלו השערות שבריטניה מבקשת לסגת לגמרי מתכנית החלוקה. בעקבות זאת פרסמה ממשלת בריטניה בתחילת ינואר 1938 ספר לבן[2] המכריז על הקמת ועדת חלוקה, אך מבלי לנקוט בשמות חבריה[3].

לוועדה ניתנה ההוראה הבאה:

להציע גבולות לשטחים המוצעים ליהודים ולערבים ולשטחים שיהיו תחת שלטון ממשלת בריטניה, גבולות ארעיים וקבועים שיאפשרו את ייסודן הסופי של המדינה הערבית והמדינה היהודית בכוחות הגנה מספיקים, ובכלכלה עצמית, בתנאי שהמדינה היהודית תכיל בתוכה את המינימום של ערבים ועמדות כלכלה ופרנסה ערביות, והמדינה הערבית תכיל בקרבה את המינימום של יהודים ועמדות כלכלה ופרנסה יהודיות.

יהודה סלוצקי, ספר תולדות ההגנה, כרך ב', עמ' 786, הוצאת מערכות, 1964

בראש ועדת וודהד עמד ג'ון וודהד ועמו נתמנו אליסון רוסל וא. פ. ווטרפילד[4].


לוועדת וודהד הועבר מסר מממשלת בריטניה שיש לפסול את ועדת פיל באופן מידי, ולהביא לריצוי הצד הערבי שהיווה חלק חשוב יותר כעת בארץ ישראל לעומת היהודים. אחד מחברי הוועדה, ט. ריד, אף אמר בבואו לארץ ישראל:

אין זה צודק ואין זה רגיל להציע שמהגרים הבאים מחלקי עולם שונים יבואו לארץ ישראל ויטלו מידי תושבי הארץ את הריבונות עליה. אין זה גם מן החכמה הפוליטית כלל ועיקר, משום שמעשה כזה יביא לידי מחלוקת ושפיכת דמים ויהיה אסון לכל הנוגעים בדבר.

שם

ועדת וודהד הגיעה בסוף אפריל 1938 לארץ ישראל[5] וחקרה את המאורעות שהביאו להמשך הסכסוך, וב-9 בנובמבר פירסמה את החלטותיה.

מסקנות הוועדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוועדה הגיעה למסקנה שאין בידי המנדט והוועדה אפשרות מעשית סבירה לחלוקה של ארץ ישראל למדינה ערבית ומדינה יהודית שתאפשר הקמתן תחת התנאים שהוגדרו. בהתייחס לוועדת פיל נכתב כי זו תכיל בגבולות המדינה היהודית קרוב ל-50% ערבים שברשותם קרוב ל-80% מאדמותיה, בעוד שבשטח שיועד למדינה הערבית כמעט ואין יהודים. בשל כך, לפי ועדת וודהד, לא יהיה אפשרי לבצע חילופי אוכלוסין בין שתי המדינות אם יקומו לפי מתווה ועדת פיל, ולכן התוכנית איננה מתקבלת על הדעת ("unacceptable"). באומרה זאת למעשה סגרה את הגולל על מסקנות ועדת פיל.

עם זאת, הציגה הוועדה שתי חלופות אחרות, המנוגדות להמלצות ועדת פיל, לחלוקת ארץ ישראל:

  • לדעת הרוב, ניתן להקים מדינה יהודית הכוללת את שטחי עמק יזרעאל ומישור החוף עד אזור רחובות.
  • שניים מחברי הוועדה הציעו תוכנית חלוקה משלהם, שזכתה לשם "תוכנית C"[6]. בתוכנית זו נקבעה חלוקה כלהלן:
  • מדינה יהודית תהיה בין שטחיה של רחובות כיום עד לקיבוץ נחשולים הסמוך לזכרון יעקב.
  • מדינה ערבית תהיה על כל שטחי ארץ ישראל האחרים, כולל עבר הירדן המזרחי.
  • המסדרון לירושלים - הוועדה סברה שאין לתת אותו לאף אחד מהצדדים.

היהודים הגיבו בחריפות לוועדה ולא התייחסו למסקנותיה, דבר שגרם מידית לכשלונה.

מכיוון שגם רעיון זה כשל, החליטה בריטניה להזמין את שני הצדדים למפגש בבריטניה ב-7 בפברואר 1939, שנקרא לימים ועידת השולחן העגול.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ב. לוקר, מדוע מתמהמהת הועדה?, דבר, 8 בדצמבר 1937
  2. ^ כך היא כונתה בעיתונות. ראו למשל: הערב - ההודעה על מינוי הועדה החדשה, הבוקר, 4 בינואר 1938
  3. ^ הודעת הממשלה על תפקידי הועדה החדשה, דבר, 5 בינואר 1938
  4. ^ הרכב הועדה החדשה לארץ ישראל, הצופה, 1 במרץ 1938
  5. ^ ועדת החלוקה הגיעה לירושלים, דבר, 28 באפריל 1938
  6. ^ יהודה סלוצקי, ספר תולדות ההגנה, כרך ב', עמ' 786, הוצאת מערכות, 1964