החלטה 446 של מועצת הביטחון של האו"ם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Small Flag of the United Nations ZP.svg החלטה 446 של
מועצת הביטחון של האו"ם
Middle East (orthographic projection).svg
המזרח התיכון
תאריך 22 במרץ 1979
ישיבה מספר 2,134
קוד S/RES/446 (מסמך)
נושא שטחים שנכבשו על ידי ישראל
סיכום הצבעה 12 הצביעו בעד
0 הצביעו נגד
3 נמנעו
תוצאה התקבלה
הרכב מועצת הביטחון
חברות קבועות הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין סין
צרפתצרפת  צרפת
הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת  הממלכה המאוחדת
ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
ברית המועצות (1955-1980)ברית המועצות (1955-1980) ברית המועצות
חברות לא קבועות בנגלדשבנגלדש  בנגלדש
בוליביהבוליביה  בוליביה
צ'כוסלובקיהצ'כוסלובקיה  צ'כוסלובקיה
גבוןגבון  גבון
ג'מייקהג'מייקה  ג'מייקה
כוויתכווית  כווית
ניגריהניגריה  ניגריה
נורווגיהנורווגיה  נורווגיה
פורטוגלפורטוגל  פורטוגל
זמביהזמביה  זמביה

החלטה 446 היא ההחלטה שנתקבלה במועצת הביטחון של האומות המאוחדות ב-22 במרץ 1979, והיא עוסקת בבנייה הישראלית בשטחים שנכבשו על ידה במהלך מלחמת ששת הימים; הגדה המערבית, רצועת עזה, מזרח ירושלים ורמת הגולן. ההחלטה התקבלה פה אחד מלבד המדינות שנעדרו מההצבעה: נורווגיה, ארצות הברית ובריטניה. ההחלטה קובעת כי למדיניות והבנייה הישראלית בשטחים אין כל בסיס חוקי ומהווים מכשול חמור לשלום מקיף, הוגן וארוך טווח במזרח התיכון.

תוכן ההחלטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועצת הביטחון הדגישה שוב את הצורך בשלום הוגן ארוך טווח במזרח התיכון.

  • מועצת הביטחון נחושה בדעתה כי למדיניות והבנייה הישראלית בשטחים אין כל בסיס חוקי ומהווים מכשול חמור לשלום מקיף, הוגן וארוך טווח במזרח התיכון.
  • מועצת הביטחון גינו את אי ציותה של ישראל להחלטות מועצת הביטחון 237 מ-14/6/1967, 252 מ-21/05/1968 והחלטה 298 מ-25/9/1971.
  • קוראת לישראל פעם נוספת, ככוח הכובש של שטחים אלו, לציית לאמנת ז'נבה הרביעית מ 1949 ולהימנע מפעולות העלולות לשנות ולהשפיע על המאזן הדמוגרפי של האוכלוסייה בשטחים כולל מזרח ירושלים. ובאופן ספציפי, לא להעביר אוכלוסייה משטחי ישראל אל השטחים שנכבשו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]