הסכמי אברהם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Gnome-colors-emblem-development.svg
ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הערך פתוח לעריכה.
אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך.
טקס חתימת הסכמי אברהם בבית הלבן. מימין לשמאל: שר החוץ של איחוד האמירויות הערביות, שייח' עבדאללה בן זאיד אאל נהיאן, נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו ושר החוץ של ממלכת בחריין, עבד א-לטיף א-זיאני.

הסכמי אברהם הם מספר הסכמים לנורמליזציה בין ישראל למספר מדינות ערב בתיווך ארצות הברית, נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ כינה את ההסכמים "הסכמי אברהם", על שמו של אברהם המקראי, הדמות המקשרת בין הדתות האברהמיות.[1]

ההסכם נחתם ב-15 בספטמבר 2020 בבית הלבן על ידי ארצות הברית (כמתווכת), איחוד האמירויות הערביות, בחריין וישראל, אולם מדינות נוספות עשויות לחתום על הסכם זה בהמשך.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-28 בינואר 2020 הוצגה תוכנית השלום של הנשיא טראמפ. בעקבות תוכנית זאת, הודיע בנימין נתניהו על כוונתו לספח חלקים מיהודה ושומרון, בפרט בבקעת הירדן ובהתיישבות היהודית בהן. איחוד האמירויות הערביות בירכה על תוכנית השלום, אך הביעה התנגדות לסיפוח.

ב-12 ביוני 2020 פורסם בעיתון ידיעות אחרונות מאמר בו צוטט יוסף אל-עותייבה, שגריר איחוד האמירויות בארצות הברית (המשמש גם כשר המדינה של האמירויות), ואמר כי קיים פוטנציאל ענק לקשרים חמים יותר בין ישראל לאיחוד האמירויות, פוטנציאל אשר יהיה עלול להיפגע משמעותית במקרה שיבוצע הסיפוח.[2]

הסכמים הכלולים תחת הסכמי אברהם[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הסכם איחוד האמירויות הערביות–ישראל - הסכם לנרמול יחסים מלא בין ישראל לאיחוד האמירויות הערביות, הוגדר כהסכם שלום וככזה טעון את אישור הכנסת בישראל ואת אישור הפרלמנט באיחוד האמירויות.
  • הסכם בחריין–ישראל - הסכם לנרמול יחסים בין ישראל לבחריין, הוגדר כהצהרת שלום על ידי הצדדים מפאת חוסר הזמן בין החלטת בחריין להצטרף להסכמים - ב-11 בספטמבר - ועד מועד טקס החתימה בבית הלבן ב-15 בספטמבר.

חתימת ההסכם[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוסח הסכם אברהם

הסכם אברהם נחתם בטקס חגיגי ב-15 בספטמבר 2020, על מדשאת הבית הלבן על ידי ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, שר החוץ של איחוד האמירויות הערביות, עבדאללה בן זאיד אאל נהיאן ושר החוץ של בחריין עבד א-לטיף א-זיאני.

בעת הטקס שיגרו פלסטינים רקטות לעבר אשדוד ואשקלון, 8 מהן יורטו על ידי כיפת ברזל אך רקטה אחת שפגעה באשדוד פצעה מספר אזרחים ישראלים.[2]

שעות טרם נחתם ההסכם בבית הלבן, הבהיר היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט כי על פי החוק הישראלי, ראש הממשלה בנימין נתניהו אינו מוסמך לחתום על ההסכם, אלא שר החוץ גבי אשכנזי ששהה בישראל. ואכן, נתניהו נאלץ לבקש מאשכנזי ייפוי כוח.[3]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]