טליה איינהורן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
טליה איינהורן
טליה איינהורן
טליה איינהורן
לידה 15 בדצמבר 1951 (בת 68)
תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל ישראלישראל
השכלה

אוניברסיטת המבורג דוקטור במשפטים אוניברסיטת תל אביב תואר שני במשפטים אוניברסיטת תל אביב תואר ראשון במשפטים

האוניברסיטה העברית בירושליםתואר ראשון במתמטיקה ופיסיקה
השתייכות אוניברסיטת אריאל בשומרון עריכת הנתון בוויקינתונים
תחומי מחקר משפט בינלאומי פרטי
משפט פרטי השוואתי
משפט הסחר הבינלאומי
משפט עסקי בינלאומי
בוררויות מסחריות בינלאומיות
משפט הקניינים התרבותיים
המשפט החוקתי וזכויות אזרח
תפקידים בולטים פרופסור מן המניין באוניברסיטת אריאל
חברה קבועה באקדמיה הבינלאומית למשפט השוואתי
חברה בוועדה המייעצת למינוי בכירים בשירות המדינה
פרסים והוקרה פרס האגודה הישראלית לבעיות הפרלמנטריזם (1990)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

טליה איינהורן (נולדה ב-15 בדצמבר 1951) היא פרופסור מן המניין באוניברסיטת אריאל[1], וחברה בוועדה המייעצת למינוי בכירים בשירות המדינה[2].

קורות חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

איינהורן נולדה בתל אביב לרבקה ולאברהם אסף. בילדותה המוקדמת חייתה בונקובר שלוש שנים, שם ניהל אביה את בית הספר היהודי "תלמוד תורה". למדה בבית הספר היסודי דובנוב, ובגמנסיה העברית הרצליה במגמה מתימטית-פיזיקלית.

בגיל 17 התגייסה לצה"ל במסגרת העתודה האקדמית[3], למדה לתואר ראשון במתמטיקה ופיזיקה באוניברסיטה העברית בירושלים ובשנת 1971 סיימה בהצטיינות. בתום לימודיה שירתה בעריכה ותרגום ב"מערכות", ההוצאה לאור של צה"ל ומשרד הביטחון. במהלך השירות נישאה לברוך איינהורן, שעמד בראש מדור מערכות הפעלה בממר"ם. בשנים 19741977 סיימה לימודי תואר ראשון במשפטים בפקולטה למשפטים, באוניברסיטת תל אביב, שנתיים רצופות מתוכן מצטיינת דיקן. התמחתה במשרד עורכי דין יהושע רוטנשטרייך ואליהו גיצלטר.

במשך 11 שנים עסקה בפרקטיקה המשפטית – שש שנים במשרד הפרטי שהקימה, במסגרתם עסקה במשפט אזרחי-מסחרי וגם בליטיגציה, וחמש שנים נוספות בתעשייה, בהן התמחתה בניסוח ובניהול משא ומתן על חוזים עסקיים בינלאומיים. בשנים 19881989 סיימה בהצטיינות יתרה לימודי תואר שני במשפטים באוניברסיטת תל אביב. עבודת המוסמך שלה זכתה בפרס הראשון של האגודה הישראלית לבעיות הפרלמנטריזם, וספר המבוסס על עבודה זאת פורסם[4] בהוצאת האגודה. ב־1989 נסעה יחד עם משפחתה לדנמרק במסגרת עבודה של בעלה בחברת IBM. בשנים 19911993 למדה לתואר דוקטור[5] במשפטים באוניברסיטת המבורג בגרמניה, אותו סיימה בהצטיינות יתרה. נושא עבודת הדוקטורט בהנחיית פרופסור ארנסט מסטמקר, מנהל מכון מקס פלאנק בהמבורג, היה "המסגרת המשפטית לסחר החוץ של ישראל – מבט באספקלריה של הסכם הסחר החופשי בין ישראל לקהילה הכלכלית האירופית".

איינהורן ייסדה והייתה העורכת הראשית הראשונה של כתב העת המדעי 'European Business Organization Law Review'[6], פרסום של המכון הבין-אוניברסיטאי ט.מ.ק אסר (T.M.C. Asser Instituut) לחקר המשפט הבינלאומי והמשפט האירופי בהאג, הולנד. באוקטובר 1997 הופיעה בפני הוועדה הכלכלית המשותפת לבית הנבחרים ולסנאט האמריקני כעדה מומחית בנוגע ליחסים הכלכליים בין ישראל לרשות הפלסטינית[7][8]. ב-1998 מונתה לפרופסור מן המניין[9] בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה הבינלאומית קונקורדיה (אנ') בטאלין, אסטוניה. מאז 2002 מכהנת כחוקרת בכירה אורחת בפקולטה לניהול של אוניברסיטת תל אביב[10]. בשנים 20032008 הייתה פרופסור למשפטים במכללת שערי משפט. בשנים 2002–2004 הצטרפה לחוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי, והייתה חברה בהנהלת החוג. בשנים 2009–2010 הייתה פרופסור אורח באוניברסיטת אינדיאנה, ארצות הברית ובאוניברסיטת פורדהאם, ניו יורק, וב-2011 באוניברסיטת קליפורניה בסנטה קלרה. ב-2010 מונתה לפרופסור מן המניין למשפטים באוניברסיטת אריאל. ב-2014 הייתה שותפה להקמת כתב העת "הון משפחתי"[11]. ב-2016 הרצתה קורס קיץ במשפט בינלאומי פרטי השוואתי באקדמיה למשפט בינלאומי בהאג. ב-2019 מונתה על ידי שר המשפטים אמיר אוחנה כחברה בוועדה לבחינת הרפורמה בסדר הדין האזרחי בישראל[12].

פרסמה שורת ספרים ומאמרים בספרי מחקר ובכתבי עת מובילים בישראל, באירופה ובארצות הברית[13]. בנוסף, חיברה ערכים לאנציקלופדיה למשפט בינלאומי-פומבי היוצאת לאור תחת חסות מכון מקס פלאנק בהיידלברג, לאנציקלופדיה הבינלאומית למשפט בינלאומי-פרטי ולאנציקלופדיה הבינלאומית למשפט השוואתי. בנוסף, הרצתה באוניברסיטאות ובמוסדות מחקר בישראל, באירופה ובארצות הברית.

תחומי מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחומי המחקר של איינהורן הם בנושאים הבאים: משפט בינלאומי פרטי, משפט פרטי השוואתי, ארץ ישראל ויישובה במשפט הבינלאומי, משפט עסקי בינלאומי, הון משפחתי, משפט הסחר הבינלאומי, ארגונים עסקיים בינלאומיים, בוררויות מסחריות בינלאומיות, משפט המורשת התרבותית.

פעילות ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

איינהורן חברה קבועה (titular member) באקדמיה הבינלאומית למשפט השוואתי[14], חברת האגודה האמריקאית למשפט בינלאומי, האגודה הגרמנית למשפט בינלאומי[15], ובהנהלה המדעית המייעצת של האגודה הבין-תחומית למשפט פרטי השוואתי ובינלאומי פרטי[16]. בנוסף, איינהורן חברה בוועדת הבוררויות הבינלאומיות באיגוד המשפט הבינלאומי, בו הייתה בעבר חברה בוועדת הסחר הבינלאומי (1997–2014) ובוועדת משפט המורשת התרבותית (1997–2016)[17]. בישראל הייתה לזמן קצר חברה במועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו[18].

הצעות חוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

איינהורן הגישה ניירות עמדה בנושאי הצעות חוק, דיני ממונות וחוק ההסדרה, והשתתפה בישיבות של ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת בנושאים אלה. ניירות העמדה ודיוני ועדת הכנסת התייחסו לנושאים הבאים:

הוועדה המייעצת למינוי בכירים בשירות המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-7 באוקטובר 2018 אישרה ממשלת ישראל את צירופה של איינהורן לוועדה המייעצת למינוי בכירים בשירות המדינה[21]. ב-11 באוקטובר 2018 פרסמה הכתבת טלי חרותי-סובר בבלוג שלה "אישה עובדת"[22] באתר "הארץ" כתבה כי תואר ה"פרופסור" בו משתמשת איינהורן אינו מוכר על ידי המועצה להשכלה גבוהה, אלא רק על ידי מל"ג יו"ש, והעלתה טענות כי תואר הפרופסור שניתן לה על ידי אוניברסיטת קונקורדיה באסטוניה משמש לתיאור משרה של 'מרצה' ולא כתואר אקדמי הנשען על הישגים אקדמיים. חרותי-סובר גם העלתה טענה שפורסמה בעיתון "הארץ" בעבר, כי איינהורן חתמה על גילוי דעת הקורא לחיילי צה"ל לסרב פקודה ולא להשתתף בפינוי התנחלויות[23]. בעקבות כך, ב-15 באוקטובר פנתה חברת הכנסת תמר זנדברג אל היועץ המשפטי לממשלה[24]. באותו היום פרסמה חרותי-סובר כתבה: "החברה החדשה בוועדה למינוי בכירים אינה דוקטור", שם טענה כי התואר ה"דוקטור יוריס או יוריס דוקטור"[25] אותו קיבלה, אינו מקביל לתואר "דוקטור למשפטים". ב-17 באוקטובר 2018 הוגשה עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק בידי עורך הדין רפי נץ־צנגוט נגד מינויה, בטענה לבעיות מנהליות בהגשת הטפסים, אי דיווח כי בנה הוא יועץ של שר הביטחון אביגדור ליברמן[26], טענה כי הסיתה לסירוב פקודה של חיילי צה"ל וכי היא מציגה את עצמה כ"דוקטור" ו"פרופסור" באופן מזויף[27]. בפועל, ביולי 2004 חתמה איינהורן על מסמך שפרסם חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי, המופנה ליועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, הקורא לממשלת ישראל שלא תיתן לצבא פקודות לעקירת יישובים יהודיים בזמן תוכנית ההתנתקות, ועל מסמך נוסף שהוא הודעה לתקשורת לגבי הפנייה הנ"ל של הנהלת החוג ליועמ"ש, אך באלה לא הייתה קריאה לסירוב פקודה[28][29]. חרותי-סובר אף התראיינה לרדיו וחזרה על טענותיה[30]. לאחר בדיקה שערך הגף להערכת תארים אקדמיים מחו"ל במשרד החינוך נמסר כי תואר ה"דוקטור יוריס" שניתן בגרמניה אכן מקביל לתואר שלישי[31]. במהלך העתירה התבררו הסמכותיה לתארים במשפטים, התברר כי לא קראה לסירוב פקודה וכי לא הסתירה כי בנה הוא יועץ של שר הביטחון. השופטים יעצו למגיש העתירה למשוך אותה, כפי שאכן קרה, ובפסק הדין נדחתה העתירה[32][33]. לאחר דחיית העתירה, נמחקו מאתר עיתון הארץ כל הכתבות שפורסמו.

ב-19 בנובמבר 2018 התפרסמה בחדשות עשר כתבה על ידי רביב דרוקר תחת הכותרת "איינהורן והדיווח הכוזב"[34] שם נטען כי בשנת 2015 איינהורן עברה "עבירה מנהלתית" בכך שלא עמדה בכמות הנוכחות אליה היא הייתה מחויבת. באוניברסיטת אריאל לא התקיים כלל הליך משמעתי, לגבי חברי סגל אין "עבירה מנהלתית" והמסמכים שהציג דרוקר מוועדת הביקורת הכילו טעויות, שכן חברי ועדת הביקורת לא היו מודעים לפטור מממכסת הנוכחות שקיבלה איינהורן מרקטור האוניברסיטה[דרוש מקור].

ביקורת על בג"ץ והתשתית המשפטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

איינהורן היא מבקרת חריפה של שיטת המשפט הישראלית ובפרט של הליכי בג"ץ בבית המשפט העליון[35][36][37]. לדבריה, להליך בג"ץ הישראלי מספר מאפיינים ייחודיים:

  • היותו של בג"ץ ערכאה ראשונה ואחרונה ללא ערכאה דיונית המבררת את העובדות ואת הסוגיות המשפטיות על פי סדרי דין ודיני ראיות מתוקנים;
  • ביטול דרישות הסף לזכות עמידה ופתיחת בג"ץ לשורת עותרים "ציבוריים" מטעם עצמם;
  • המצב בו בפועל כל נושא הוא שפיט, בין אם מדובר בשאלות פוליטיות מובהקות, נושאים כלכליים, ביטחון המדינה וכיוצא בזה[38];
  • האימוץ של עילות עמומות כסבירות ומידתיות שהן בעין המתבונן במקום עילות תביעה מוגדרות כגון חריגה מסמכות, שיקולים זרים, וכיוצא בזה;
  • המרת שיקול הדעת של הרשות בשיקול הדעת של בית המשפט אף שאין לבית המשפט הכלים והמומחיות להכריע במכלול הבעיות שסוגיות אלה מעוררות.

בנוסף על כל אלה – הסמכות שיש לנשיא בית המשפט העליון לקבוע את הרכב השופטים שידון בתיק נחשבת במדינות אחרות כהפרת הזכות היסודית של מתדיין להופיע בפני בית משפט נייטרלי שהרכבו נקבע באופן אקראי.

עקב עמדתה הביקורתית על הרפורמה בסדר הדין האזרחי שתחילתה מתוכננת לספטמבר 2020[39][40] מונתה ב-2019 על ידי שר המשפטים אמיר אוחנה ב-2019 כחברה בוועדה שתבחן את הרפורמה לצד עו"ד ד"ר אסף פוזנר. לאחר שלוש ישיבות שקיימה הוועדה, דרשה נשיאת נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות מיושב ראש לשכת עורכי הדין אבי חימי להחליף את איינהורן ואת ד"ר אסף פוזנר מהוועדה לבחינת תקנות סדר הדין האזרחי, בשל "התנהגות לעומתית"[41].

איינהורן העבירה גם ביקורת על סדר הדין הפלילי בישראל שלדבריה אינו תואם את הסטנדרטים המקובלים בדמוקרטיות מערביות[42].

איינהורן מבקרת גם את המצב בו, לטענתה, היועץ המשפטי לממשלה הפך, על פי פסיקת בג"ץ, לרשות רביעית, המחייבת את הממשלה ולא רק מייעצת לה. כך נוצר מצב אנומלי שהיועץ המשפטי, המיוצג על ידי פרקליטות המדינה, מוסמך לייצג עמדה עצמאית, לעומתית, שאיננה מבטאת את עמדת ראש הממשלה, השר או הממשלה, ואף יכולה לחבור לעמדת העותרים לבג"ץ, בניגוד לעמדת הממשלה, דבר המביא לכך שאין הממשלה מקבלת את יומה בבית המשפט. לפי איינהורן אין למצב זה אח ורע בדמוקרטיות מערביות[43].

בעקבות בג"ץ התנועה למען איכות השלטון בישראל נגד יושב ראש הכנסת יולי אדלשטיין, כתבה איינהורן כי על פי תיקון לחוק יסוד: הכנסת שהתקבל ברוב של 91 חברי כנסת יושב ראש הכנסת הקודמת ממשיך לכהן עד לבחירת יושב ראש חדש, ועל פי תקנון הכנסת הוא לבדו מוסמך להחליט על כינוסה של הכנסת לצורך החלפתו במועד שיקבע עד להשבעת הממשלה החדשה. לדבריה בג"ץ נתן פסק דין בחוסר סמכות[44].

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

איינהורן מתגוררת בתל אביב, אלמנה ולה ארבעה ילדים.

ספרים פרי עטה ובעריכתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Einhorn Talia, Proscription of Parties that have a Racist Platform under Art. 7A of the Basic Law: Ha-Knesset, Jerusalem: The Israeli Association for Parliamentary Issues, 1993
  • Einhorn Talia, The Role of the Free Trade Agreement between Israel and the EEC: The Legal Framework for Trading with Israel between Theory and Practice, Baden-Baden: Nomos, 1994
  • A. E. Kellermann/ K. Siehr/ T. Einhorn (eds.), Israel among the Nations: International and Comparative Law Perspectives on Israel’s 50th Anniversary, London: Kluwer Law International 1998
  • J. Basedow/ I. Meier/ A.K. Schnyder/ T. Einhorn/ D. Girsberger (eds.), Private Law in the International Arena – Liber Amicorum Kurt Siehr, The Hague: T.M.C. Asser Press, 2000
  • T. Einhorn (ed.), Spontaneous Order, Organization and the Law – Liber Amicorum Ernst-Joachim Mestmäcker, The Hague: T.M.C. Asser Press, 2003
  • T. Einhorn/ K. Siehr (eds.), Intercontinental Cooperation through Private International Law: Essays in Memory of Peter E. Nygh, The Hague: TMC Asser Press, 2004
  • K. Boele-Woelki/ T. Einhorn/ D. Girsberger/ S. Symeonides, Convergence and Divergence in Private International Law – Liber Amicorum Kurt Siehr, The Hague/ Zurich: Eleven/Schulthess, 2010
  • Einhorn Talia, Private International Law in Israel, Alphen aan den Rijn: Kluwer Law International, 1st ed. 2009 ,2nd ed., 2012
  • Einhorn Talia, The Status of Judea & Samaria (The West Bank) and Gaza and the Settlements in International Law, Jerusalem: Jerusalem Center for Public Affairs, 2014

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טליה איינהורן בוויקישיתוף

מאמרים אקדמיים:

מאמרי דעה

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אישור דרגת פרופסור מן המניין באוניברסיטת אריאל - טליה איינהורן
  2. ^ אדריאן פילוט, הממשלה אישרה: משה טרי ופרופ' טליה איינהורן ישמשו כחברים בוועדה למינוי בכירים, באתר כלכליסט, 7 באוקטובר 2018
  3. ^ עפרה לקספרופ' טליה איינהורן: לא צריך את בג"ץ, באתר ערוץ 7, 5 ביוני 2020
  4. ^ הספר "הגבלת סיעה בעלת מצע גזעני על-פי סעיף א7 לחוק יסוד: הכנסת", באתר "סימניה"
  5. ^ בגרמניה נקרא תוארה 'דוקטור יוריס' (Dr. Iuris או Dr. Juris). אין להתבלבל בינו לבין תואר 'JD - יוריס דוקטור' האמריקני, השקול לתואר 'מוסמך אוניברסיטה' במשפטים ומוענק שם למי שסיים בית ספר למשפטים.
  6. ^ European Business Organization Law Review - Editorial Article 2000
  7. ^ Talia Einhorn, The Economic Relations between Israel and the Palestinian Authority, Justice Journal of the International Association of Jewish Lawyers and Jurists No. 17, June 1998, pp. 40-43
  8. ^ Israel's Economic Future, Hearing before the Joint Economic Committee, Congress of the United States, one hundred fifth Congress, First Session, October 21, 1997, Pages 14-18, 151-179
  9. ^ איציק וולף, פרופ' איינהורן השתמשה בתוארה כדין באתר News1 מחלקה ראשונה, 23 באוקטובר 2018
  10. ^ יהונתן ליסהמועמדים החדשים לוועדת המינויים: טליה איינהורן מאוניברסיטת אריאל ומשה טרי, באתר הארץ, 2 באוקטובר 2018
  11. ^ הון משפחתי, כרך א' מספר 1, הוצאת רונן, אפריל 2014
  12. ^ מתן ברניר, ‏עוד חוזר הניגון: כניסתה לתוקף של הרפורמה בתקנות סדר הדין האזרחי נדחתה שוב בחצי שנה, באתר גלובס, 16 בספטמבר 2019
  13. ^ טליה איינהורן באתר SSRN
  14. ^ IACL members by status, International Academy of Comparative Law
  15. ^ The German Society of International Law
  16. ^ IACPIL Statutory Organs
  17. ^ ILA Committees, International Law Association
  18. ^ לי-אור אברבוך, ‏ארדן מינה מועצה, באתר גלובס, 1 באוקטובר 2014
  19. ^ טליה, איינהורן, הצעת חוק דיני ממונות – נייר עמדה, ישיבת ועדת חוקה, חוק ומשפט 2211212011
  20. ^ טליה, איינהורן, חוק ההסדרה – נייר עמדה, ישיבת ועדת חוקה, חוק ומשפט 26/11/2016
  21. ^ יהונתן ליסהממשלה אישרה את מינוי טליה איינהורן ומשה טרי לוועדה למינוי בכירים, באתר הארץ, 7 באוקטובר 2018
  22. ^ ארכוב של הכתבה 'הקריירה האקדמית המעורפלת של פרופ' טליה איינהורן, החברה החדשה בוועדה למינוי בכירים' באתר רוטר.נט
  23. ^ נדב שרגאיאישים בכירים בימין: פינוי יישובים הוא פעולה בלתי חוקית, אין להשתתף בו, באתר הארץ, 10 בספטמבר 2004
  24. ^ יהודה יפרח, ‏משחקי הרעב: הפרקליטות זקוקה לשינוי מעמיק, בעיתון מקור ראשון, 8 בנובמבר 2018
  25. ^ הטעות במקור, שכן כאמור אלו שני תארים שונים לחלוטין
  26. ^ עטרה גרמן, ‏יועצו הבכיר של ליברמן התפטר כדי לאפשר את מינוי אמו לוועדה למינויי בכירים, באתר "סרוגים", 3 באוקטובר 2018
  27. ^ אדריאן פילוט, עתירה לבג"ץ: לפסול את מינויים של איינהורן וטרי לוועדה למינוי בכירים בשירות המדינה, באתר כלכליסט, 17 באוקטובר 2018
  28. ^ השילוח, פברואר 2019
  29. ^ יהודה יפרח, ‏איינהורן לא באה מהמחנה הנכון, בעיתון מקור ראשון, 16 באוקטובר 2018
  30. ^ אראל סג"ל, "זה תואר שמעולם לא היה מוכר בישראל",103FM
  31. ^ אביב הורביץ, ‏אז שלא יעבדו עליכם, באתר ‏מאקו‏‏, ‏25 באוקטובר 2018‏
  32. ^ בג"ץ 7333/18 באתר תקדין
  33. ^ אדריאן פילוט, נדחתה העתירה שדרשה לפסול את נציגי הציבור בוועדת גולדברג למינוי בכירים בשירות המדינה, באתר כלכליסט, 5 בנובמבר 2018
  34. ^ Twitter logo initial.svg ציוץ של "איינהורן והדיווח הכוזב" - חדשות עשר ברשת החברתית טוויטר, 19 בנובמבר 2018
  35. ^ טליה איינהורן, הגבלת בג"ץ - צעד חיוני לחיזוק הדמוקרטיה, באתר ynet, 13 בספטמבר 2019
  36. ^ טליה איינהורן, מפלגת בג”ץ פה אחד – פי הנשיאה חיות, באתר מידה, 8 במאי 2020
  37. ^ טליה איינהורן, התערבות בג”ץ והיועמ”ש במינויים – פרק נוסף בהפיכה השיפוטית, באתר מידה, 20 בדצמבר, 2019
  38. ^ עיין ערך המהפכה החוקתית
  39. ^ טליה איינהורן, סד"א של איילת שקד - לא מאוחר לתקן!, באתר News1 מחלקה ראשונה, 5 בספטמבר 2018
  40. ^ טליה איינהורן, ‏השר אוחנה, עצור את המהפכה בסדר הדין האזרחי, באתר ישראל היום, 22 בפברואר 2013
  41. ^ נטעאל בנדל, חיות הביאה להדחת נציגים של אוחנה מוועדה מקצועית בשל "התנהלות לעומתית", הארץ, ‏2 בינואר 2020
  42. ^ יפי הלוי, פרופ’ טליה איינהורן: מערכת המשפט היא שעומדת למשפט, באתר ערוץ 20, 24 במאי 2020
  43. ^ טליה איינהורן, ‏יועמ"ש או "רשות רביעית"? , באתר ישראל היום, 3 ביולי 2019
  44. ^ טליה איינהורן, ‏בג"ץ ליושב ראש הכנסת - תצדיע!, באתר ישראל היום, 24 במרץ 2020