יחסי גרמניה–סין
| יחסי גרמניה – הרפובליקה העממית של סין | |
|---|---|
|
|
| |
| גרמניה | הרפובליקה העממית של סין |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 357,022 | 9,596,967.75 |
| אוכלוסייה | |
| 83,262,861 | 1,425,300,174 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 4,072,192 | 17,963,171 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 48,908 | 12,603 |
| משטר | |
| רפובליקה פדרלית | רפובליקה עממית |
יחסי גרמניה–סין הם היחסים הדו-צדדיים שבין הרפובליקה הפדרלית של גרמניה לבין הרפובליקה העממית של סין.
היחסים הגרמניים-סיניים כוננו לראשונה ב-1861, כאשר פרוסיה ושושלת צ'ינג חתמו על האמנה הסינית-גרמנית הראשונה.
גרמניה השתתפה גם בדיכוי מרד הבוקסרים. לאחר מלחמת העולם הראשונה, השתפרו היחסים בהדרגה. אך, תחת שלטונו של אדולף היטלר בגרמניה התדרדרו היחסים ובמלחמת העולם השנייה עד כדי רדיפה נאצית כנגד הסינים שבשטחה, יפן הייתה חלק ממדינות הציר בהובלת גרמניה הנאצית ולחמה נגד סין.
לאחר מלחמת העולם השנייה, גרמניה נחצתה לשני חלקים: גרמניה המערבית, אשר הייתה דמוקרטיה מערבית וליברלית, וגרמניה המזרחית אשר הייתה מדינה קומוניסטית. המלחמה הקרה, הביאה עמה את הברית בין ארצות הברית לגרמניה המערבית נגד הקומוניזם. הברית בין ארצות הברית לגרמניה המערבית, גרמה להתדרדרות היחסים בין שתי המדינות.
לאחר איחוד גרמניה מחדש, היחסים השתפרו בהדרגה.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
יחסים דיפלומטים מוקדמים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1859, בעקבות התבוסה של סין במלחמת האופיום השנייה, שלחה גרמניה את משלחת אוילנבורג, למשא ומתן על הסכמים מסחריים של פרוסיה עם סין, יפן וסיאם. ב-2 בספטמבר 1861, חתמו פרוסיה וסין על פתיחת יחסים מסחריים רשמיים בין שתי המדינות.
ב-1897, ניצלה האימפריה הגרמנית, את רציחתם של שני מיסיונרים גרמנים על מנת לפלוש לצ'ינגדאו ולהקים שם את מושבת מפרץ ג'יאוז'ו.
שיתוף פעולה גרמני-סיני (1911-1941)[עריכת קוד מקור | עריכה]
שיתוף הפעולה האינטנסיבי בין גרמניה לסין נמשך עד עליית הנאצים לשלטון בגרמניה ב-1933. שר האוצר של סין ביקר בגרמניה הנאצית ב-1937 והתקבל על ידי אדולף היטלר.[1][2]
מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שיתוף הפעולה הסיני-גרמני קרס ב-1939 עקב תחילת מלחמת העולם השנייה באירופה, מה שאילץ אזרחים סינים רבים לעזוב את גרמניה עקב הגברת המעקב והכפייה הממשלתית. מלחמת סין-יפן השנייה גרמה להיטלר להחליף את סין ביפן כבעלת ברית אסטרטגית של הנאצים במזרח אסיה. הממשלה הסינית הכריזה מלחמה על גרמניה הנאצית בעקבות ההתקפה על פרל הארבור בשנת 1941. לאחר מכן, מה שהביא לכך שהגסטפו פתח במעצרים המוניים של אזרחים סינים ברחבי גרמניה.
המלחמה הקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם סיומה של מלחמת העולם השנייה, נחלקה גרמניה לשניים: גרמניה המערבית בעלת משטר דמוקרטי ב'סגנון המערב', וגרמניה המזרחית אשר הנהיגה משטר קומוניסטי. במהלך המלחמה הקרה, הצטרפה גרמניה המערבית לברית שהובילה ארצות הברית נגד הגוש המזרחי (קומוניסטי) בהובלת ברית המועצות. כפועל יוצא, ערערה הברית את היחסים הדיפלומטים בין גרמניה המערבית לסין, אשר תמכה מנגד בגרמניה המזרחית ובקומוניזם גרמניה המזרחית הצליחה לקיים יחסים טובים עם סין לאורך השנים, למרות הפיצול הסיני-סובייטי שהתרחש במשך רוב המלחמה הקרה עד ל-1989.[3] גרמניה המערבית לא הכירו בתחילה ברפובליקה העממית של סין עד לאוקטובר 1972, אז גרמניה המערבית יצרה רשמית מגעים דיפלומטיים עם סין, אם כי מגעים לא רשמיים התקיימו מאז 1964.
איחוד גרמניה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר איחוד גרמניה מחדש ב-1990, היחסים השתפרו בהדרגה. בין השנים 1993–1998 נפגשו המנהיגים הגרמניים והסינים פנים אל-פנים, כ-52 פעמים. גם גרמניה וגם סין התנגדו נחרצות לפלישה האמריקאית לעיראק ב-2003.
ב-2006 גם גרמניה (הכלכלה הגדולה והמדינה המאוכלסת ביותר באיחוד האירופי) וגם סין חיזקו עוד יותר את המדיניות הדו-צדדית שלהן. קשרים כלכליים ודיפלומטיים שופרו במסגרת שותפויות אסטרטגיות בין סין לאיחוד האירופי. גם גרמניה וגם סין התנגדו למעורבות צבאית ישירה במלחמת האזרחים בלוב ב-2011. לפני הביקור ב-2011 של ראש ממשלת סין, הוציאה ממשלת סין "ספר לבן על ההישגים והפרספקטיבה של שיתוף הפעולה הסיני-גרמני", הראשון מסוגו עבור מדינה אירופית.
ביולי 2019, שגרירי האו"ם מ-22 מדינות, כולל גרמניה, חתמו על מכתב משותף ל-UNHRC בגנות ההתעללות של סיןבאויגורים, כמו גם התעללותה בקבוצות מיעוט אחרות, וקוראים לממשלתו של נשיא סין שי ג'ינפינג לסגור את מחנות המעצר בשינג'יאנג. ביוני 2020, גרמניה התנגדה בגלוי לחוק הביטחון הלאומי בהונג קונג.[4]
סין עקפה את ארצות הברית בשנת 2017 והפכה לשותפת הסחר הגדולה ביותר של גרמניה, כשהיא הייתה אחראית לכמעט 10% מ-2.6 טריליון אירו של המדינה בסחר חוץ בשנת 2021. יתרה מכך, סין, שהניעה את כלכלת גרמניה במשך עשרות שנים, היוותה מנוע צמיחה מרכזי.[5]
יחסים דיפלומטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
גרמניה מחזיקה בשגרירות רשמית בבייג'ינג ו-4 קונסוליות נוספות בסין. סין מחזיקה בשגרירות רשמית בברלין וקונסוליות בדיסלדורף, פרנקפורט, המבורג ומינכן.[6]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ kung with hitler(הקישור אינו פעיל)
- ^ Kung and chinese kuomintang with adolf hitler(הקישור אינו פעיל)
- ^ Beyond Moscow: East German-Chinese Relations during the Cold War | Wilson Center, www.wilsoncenter.org (באנגלית)
- ^ Dave Lawler, The 53 countries supporting China's crackdown on Hong Kong, Axios, 2020-07-03 (באנגלית)
- ^ Why Germany won’t get tough on Beijing — even if it invades Taiwan, POLITICO, 2022-08-12 (באנגלית אמריקאית)
- ^ אתר על יחסי מדינות
