מוריס מטרלינק – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Dexbot (שיחה | תרומות)
מ הסרת תבנית Link FA (מטופל בוויקינתונים) - The interwiki article is not featured
טעות - שנברג לא חיבר אופרה ע"פ המחזה. והוספתי לגבי גבריאל פורה
שורה 9: שורה 9:
מטרלינק הוא אחד המחזאים החשובים ביותר באסכולה הסימבוליסטית ואולי היחיד, שיצר באסכולה זו יצירות דרמטיות, המצטיינות הן ברמתן הספרותית והן בהתאמתן לבמה. עם היותו משורר, הוגה דעות ומסאי, אפשר גם לומר עליו שיצר סגנון בימתי מיוחד.
מטרלינק הוא אחד המחזאים החשובים ביותר באסכולה הסימבוליסטית ואולי היחיד, שיצר באסכולה זו יצירות דרמטיות, המצטיינות הן ברמתן הספרותית והן בהתאמתן לבמה. עם היותו משורר, הוגה דעות ומסאי, אפשר גם לומר עליו שיצר סגנון בימתי מיוחד.


המחזה "פליאס ומליסנד" שימש השראה למספר יצירות של מוזיקה קלאסית, ביניהן אופרות של [[קלוד דביסי]] ושל [[ארנולד שנברג]]. יצירותיו האחרות שימשו אף הן השראה ל[[סרגיי רחמנינוב]] ולמלחינים קלאסיים אחרים.
המחזה "פליאס ומליסנד" שימש השראה למספר יצירות של מוזיקה קלאסית, המפורסמות שבהן של המלחינים [[קלוד דביסי|קלוד דביסי,]] [[גבריאל פורה]] ו[[ארנולד שנברג]]. יצירותיו האחרות שימשו אף הן השראה ל[[סרגיי רחמנינוב]] ולמלחינים קלאסיים אחרים.


ב-1936 התגלה שספרו "חיי הטרמיטים" הינו [[פלגיאט]] והוא מועתק ברובו מהספר "חייה של הנמלה הלבנה" שנכתב על ידי [[יוג'ין מארה]] בשפת ה[[אפריקאנס]]. פרשייה זו עוררה סערה בינלאומית, אך הסתיימה ללא תוצאות.
ב-1936 התגלה שספרו "חיי הטרמיטים" הינו [[פלגיאט]] והוא מועתק ברובו מהספר "חייה של הנמלה הלבנה" שנכתב על ידי [[יוג'ין מארה]] בשפת ה[[אפריקאנס]]. פרשייה זו עוררה סערה בינלאומית, אך הסתיימה ללא תוצאות.

גרסה מ־19:37, 30 באוקטובר 2015

מוריס מטרלינק

מוריס מֶטֶרְלִינְקצרפתית: Maurice Maeterlinck‏; 29 באוגוסט 1862 - 6 במאי 1949) היה משורר ומחזאי בלגי, זוכה פרס נובל לספרות לשנת 1911.

ביוגרפיה

מוריס מטרלינק נולד בגנט שבבלגיה. הוא למד משפטים ועבד בעריכת דין בגנט, אך לאחר שעבר לפריז בשנת 1887 הצטרף לאסכולה הסימבוליסטית של הספרות הצרפתית. משנת 1896 ואילך עסק בספרות בלבד. קובץ שיריו הראשון והמחזה הראשון שלו, "הנסיכה מאלין", התפרסמו שניהם באותה שנה, 1889. המחזה "העוורים" הוא המחזה הסימבוליסטי הראשון שלו. בשנת 1891 כתב את "שבע הנסיכות". שנה אחר כך זכה המחזה "פליאס ומליסנד" (על פיו חוברה האופרה בשם זה מאת דביסי) להצלחה בימתית גדולה. בשנת 1894 כתב שלושה מערכונים לתיאטרון בובות. הוא תרגם את מחזהו של ג'ון פורד, "חבל שהיא זונה", תחת השם "אנאבלה" וצירף לו מבוא מבריק. המחזה ההיסטורי למחצה "מונה ואנה", משנת 1902, פתח היבט חדש ליצירתו. "הציפור הכחולה" משנת 1910 תורגם לעברית, עובד לסרט קולנוע בכיכובה של שירלי טמפל והוצג בישראל בתיאטרון הבימה. מלחמת העולם הראשונה וכיבוש בלגיה על ידי הגרמנים מתוארים ב"ראש העיר של טילמונד". ספריו "חיי הדבורים", "אינטליגנציה של הפרחים", "החידה הגדולה" ו"חיי הטרמיטים" מושתתים על שלושה יסודות: פילוסופיה, התבוננות בטבע ודמיון. רוב כתביו תורגמו לשפות שונות.

את פרס נובל לספרות קיבל בשנת 1911, "על סגולותיו הספרותיות המגוונות, מתוך יחס מיוחד ליצירתו הדרמטית, המצטיינת בעושר הדמיון ובאידאליזם פיוטי, המוסווה לעתים בצורת האגדה. הוא חונן באינטואיציה עמוקה, הפונה בצורה מסתורית אל רגשות הקורא".

מטרלינק הוא אחד המחזאים החשובים ביותר באסכולה הסימבוליסטית ואולי היחיד, שיצר באסכולה זו יצירות דרמטיות, המצטיינות הן ברמתן הספרותית והן בהתאמתן לבמה. עם היותו משורר, הוגה דעות ומסאי, אפשר גם לומר עליו שיצר סגנון בימתי מיוחד.

המחזה "פליאס ומליסנד" שימש השראה למספר יצירות של מוזיקה קלאסית, המפורסמות שבהן של המלחינים קלוד דביסי, גבריאל פורה וארנולד שנברג. יצירותיו האחרות שימשו אף הן השראה לסרגיי רחמנינוב ולמלחינים קלאסיים אחרים.

ב-1936 התגלה שספרו "חיי הטרמיטים" הינו פלגיאט והוא מועתק ברובו מהספר "חייה של הנמלה הלבנה" שנכתב על ידי יוג'ין מארה בשפת האפריקאנס. פרשייה זו עוררה סערה בינלאומית, אך הסתיימה ללא תוצאות.

מוריס מטרלינק מת מהתקף לב בניס שבצרפת, בשנת 1949.

ספריו בתרגום לעברית

  • מונה ונה: מחזה בשלש מערכות / תרגום: א' שטיינמאן, מוסקבה: שטיבל, תרע"ח.
  • מחיי הדבורים,‫ ורשה: אחיאסף ('ספריה לבני הנעורים'), [תרפ-?].
  • חיי הדבורים / מצרפתית: ח' אברבאיה,‫ תל אביב: הדר, תשכ"ח.
  • הצפר הכחלה: מחזה / תרגם: ש' הלקין,‫ תל אביב: שטיבל (דפוס "הפועל הצעיר"), תרפ"ח. (מהדורה נוספת: תל אביב: מסדה, תשי"ג.)
  • הצפור הכחולה / אוריאל אופק (על פי מוריס מטרלינק), תל אביב: עופר, [תש"ם].
  • הצפור הכחלה / עברית: שלמה טנאי,‫ תל אביב: יבנה ('מבחר אגדות העולם'; 12), 1982. ‬

קישורים חיצוניים