לואיז גליק
 | |
| לידה |
22 באפריל 1943 (בת 76) ניו יורק, ארצות הברית  |
|---|---|
| עיסוק |
סופרת, משוררת |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת קולומביה, קולג' שרה לורנס |
| שפות היצירה |
אנגלית |
| יצירות בולטות |
Averno, Meadowlands |
| פרסים והוקרה |
מלגת גוגנהיים (1975, 1987) פרס בולינגן (2001) פרס פוליצר לשירה פרס פן ניו אינגלנד משורר הקונגרס (2003) Eunice Tietjens Memorial Prize חבר הקרן הלאומית לאמנויות פרס הספר הלאומי לשירה (2014) המדליה הלאומית למדעי הרוח (2015) |
  | |
הַמַּטָּלָה
|
|---|
|
הַעֲלָטָה מִתְפַּזֶּרֶת, דַּמֵּה בְּנַפְשְׁךָ, בְּעוֹדְךָ בַּחַיִּים. |
| לואיז גליק, תרגם מאנגלית משה דור |
לואיז אליזבת גליק (אנגלית: Louise Elisabeth Glück; נולדה ב-22 באפריל 1943) היא משוררת אמריקאית-יהודיה זוכת פרס פוליצר לשירה ופרס הספר הלאומי לשירה.
קורות חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
גליק נולדה בעיר ניו יורק להורים מהגרים מהונגריה, וגדלה בלונג איילנד. למדה וסיימה לימודיה בתיכון, בשנת 1961, בבית הספר ג'ורג' וו היולט, ניו יורק. ולמדה לימודי המשך בקולג' שרה לורנס ומאוחר יותר באוניברסיטת קולומביה. גליק מתגוררת בקיימברידג', מסצ'וסטס, ומלמדת באוניברסיטת ייל ובאוניברסיטת בוסטון.
בספרה הראשון, "בכורה", המבטא עוצמה יוצאת דופן של זעם ואכזבה, ניכרות השפעות של משוררות וידוייות קודמות, ובייחוד השפעתה של המשוררת סילביה פלאת. לואיז גליק מרבה לטפל בכתיבתה בנושאי האובדן, הבידוד והדחייה. היא כותבת בשפה פשוטה, ישירה, אפילו בוטה לעיתים, ודייקנית מאוד. עם השנים השתחררה מהקדרות המאפיינת את רוב שיריה, וניתן למצוא בכתיבתה התבוננות מרתקת במרכיבי יופי נדירים של עולם שוקע.
לואיז גליק פרסמה 11 ספרי שירה, בהם: "בכורה" [1968], שזכה בפרס אקדמיית המשוררים האמריקנים; "הגן" 1976; "ניצחון אכילס" 1985, שזכה בפרס הלאומי של חוג מבקרי הספרים; "אררט 1990; "איריס הבר" 1992, שזכה בפרס פוליצר לשירה; "ויטה נובה" 1999; "שבעת העידנים" 2001; היא פרסמה גם ספר מסות חשוב, "הוכחות ותאוריות – מסות על שירה" 1994. בשנים 2003–2004 שימשה גליק כשָׂרַת השירה של ארצות הברית. תואר זה גם מכונה יועץ השירה של ספריית הקונגרס.
ספרה בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]
- איריס הבר, תרגמו מכבית מלכין ויואב ורדי, שירים, כרמל 2012.
- בגב הספר נדפס: "כל שיר בספר עומד בפני עצמו, וכל השירים קשורים ביניהם. בנוסף לפניותיה לאלהים בשירים הנקראים שחרית או ערבית, היא משוחחת עם הפרחים, העצים והעשבים".
