לואיז גליק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לואיז גליק
Louise Glück
Louise Glück circa 1977.jpg
לידה 22 באפריל 1943 (בת 78)
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק סופרת, משוררת, מסאית עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג John Dranow (1 בינואר 1977) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Noah Dranow עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 12 עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום יהודים עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת קולומביה, קולג' שרה לורנס, George W. Hewlett High School עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה אנגלית אמריקנית עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות Averno, Meadowlands, The Wild Iris עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1968–הווה (כ־53 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפעה מ רוברט לוואל, ריינר מריה רילקה, אמילי דיקנסון עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
הַמַּטָּלָה

הַעֲלָטָה מִתְפַּזֶּרֶת, דַּמֵּה בְּנַפְשְׁךָ, בְּעוֹדְךָ בַּחַיִּים.
הִנֵּה אַתָּה שָׁם – מְמֻסְגָּר בִּקְלִפָּה נְקִיָּה אַתָּה צָף
מִבַּעַד לִקְנֵי סוּף מִשְׂתָּרְגִים, שָׂדוֹת מוּצָפִים בְּכוּתְנָה.
אַתָּה חָפְשִׁי. הַנָּהָר מְכֻסֶּה דּוֹק שֶׁל חֲבַצָּלוֹת,
צְמָחִים מוֹפִיעִים, חֳטָרִים מִתְעַבִּים לִתְמָרִים. וְעַכְשָׁו
כָּל הַפַּחַד כֻּלּוֹ מְפַנֶּה מָקוֹם: הָאוֹר
מַשְׁגִּיחַ עֲלֶיךָ, אַתָּה חָשׁ בִּרְצוֹנָם הַטּוֹב שֶׁל הַגַּלִּים
בְּעוֹד זְרוֹעוֹת מִתְרַחֲבוֹת עַל פְּנֵי הַמַּיִם; אָהוּב,

הַמַּפְתֵּחַ סוֹבֵב, הִתְמַשֵּׁךְ –
זֶהוּ הַנִּילוּס, הַשֶׁמֶשׁ זוֹרַחַת,
בְּכָל אֲשֶׁר תִּפְנֶה מֵאִיר לְךָ מַזָּל.

לואיז גליק, תרגם מאנגלית משה דור

לואיז אליזבת גליק (אנגלית: Louise Elisabeth Glück;‏ נולדה ב-22 באפריל 1943) היא משוררת אמריקאית-יהודייה זוכת פרס פוליצר לשירה (1993), פרס הספר הלאומי ופרס נובל לספרות לשנת 2020.[1]

קורות חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גליק נולדה בעיר ניו יורק להורים מהגרים מהונגריה, וגדלה בלונג איילנד. למדה וסיימה לימודיה בתיכון, בשנת 1961, בבית הספר ג'ורג' וו היולט, ניו יורק. ולמדה לימודי המשך בקולג' שרה לורנס ומאוחר יותר באוניברסיטת קולומביה. גליק מתגוררת בקיימברידג', מסצ'וסטס, ומלמדת באוניברסיטת ייל ובאוניברסיטת בוסטון.

בספרה הראשון, "בכורה", המבטא עוצמה יוצאת דופן של זעם ואכזבה, ניכרות השפעות של משוררות וידוייות קודמות, ובייחוד השפעתה של המשוררת סילביה פלאת. לואיז גליק מרבה לטפל בכתיבתה בנושאי האובדן, הבידוד והדחייה. היא כותבת בשפה פשוטה, ישירה, אפילו בוטה לעיתים, ודייקנית מאוד. עם השנים השתחררה מהקדרות המאפיינת את רוב שיריה.

לואיז גליק פרסמה 11 ספרי שירה, בהם: "בכורה" (1968), שזכה בפרס אקדמיית המשוררים האמריקנים; "הגן" (1976); "ניצחון אכילס" (1985), שזכה בפרס הלאומי של חוג מבקרי הספרים; "אררט" (1990); "איריס הבר" (1992), שזכה בפרס פוליצר לשירה; "ויטה נובה" (1999); "שבעת העידנים" (2001); היא פרסמה גם ספר מסות חשוב, "הוכחות ותאוריות – מסות על שירה" (1994). בשנים 2003–2004 שימשה גליק כמשוררת הקונגרס של ספריית הקונגרס, תואר הידוע גם בתור "משוררת החצר האמריקאית".

ספריה שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגב הספר נדפס: "כל שיר בספר עומד בפני עצמו, וכל השירים קשורים ביניהם. בנוסף לפניותיה לאלהים בשירים הנקראים שחרית או ערבית, היא משוחחת עם הפרחים, העצים והעשבים".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

משיריה בתרגום לעברית:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]