לואיז גליק
 | |
| לידה |
22 באפריל 1943 (בת 78) ניו יורק, ארצות הברית  |
|---|---|
| עיסוק |
סופרת, משוררת, מסאית |
| בן או בת זוג |
John Dranow (1 בינואר 1977) |
| צאצאים |
Noah Dranow |
| מספר צאצאים |
12 |
| מדינה |
ארצות הברית |
| לאום |
יהודים |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת קולומביה, קולג' שרה לורנס, George W. Hewlett High School |
| שפות היצירה |
אנגלית אמריקנית |
| יצירות בולטות |
Averno, Meadowlands, The Wild Iris |
| תקופת הפעילות |
1968–הווה (כ־53 שנים) |
| הושפעה מ |
רוברט לוואל, ריינר מריה רילקה, אמילי דיקנסון |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
הַמַּטָּלָה
|
|---|
|
הַעֲלָטָה מִתְפַּזֶּרֶת, דַּמֵּה בְּנַפְשְׁךָ, בְּעוֹדְךָ בַּחַיִּים. |
| לואיז גליק, תרגם מאנגלית משה דור |
לואיז אליזבת גליק (אנגלית: Louise Elisabeth Glück; נולדה ב-22 באפריל 1943) היא משוררת אמריקאית-יהודייה זוכת פרס פוליצר לשירה (1993), פרס הספר הלאומי ופרס נובל לספרות לשנת 2020.[1]
קורות חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
גליק נולדה בעיר ניו יורק להורים מהגרים מהונגריה, וגדלה בלונג איילנד. למדה וסיימה לימודיה בתיכון, בשנת 1961, בבית הספר ג'ורג' וו היולט, ניו יורק. ולמדה לימודי המשך בקולג' שרה לורנס ומאוחר יותר באוניברסיטת קולומביה. גליק מתגוררת בקיימברידג', מסצ'וסטס, ומלמדת באוניברסיטת ייל ובאוניברסיטת בוסטון.
בספרה הראשון, "בכורה", המבטא עוצמה יוצאת דופן של זעם ואכזבה, ניכרות השפעות של משוררות וידוייות קודמות, ובייחוד השפעתה של המשוררת סילביה פלאת. לואיז גליק מרבה לטפל בכתיבתה בנושאי האובדן, הבידוד והדחייה. היא כותבת בשפה פשוטה, ישירה, אפילו בוטה לעיתים, ודייקנית מאוד. עם השנים השתחררה מהקדרות המאפיינת את רוב שיריה.
לואיז גליק פרסמה 11 ספרי שירה, בהם: "בכורה" (1968), שזכה בפרס אקדמיית המשוררים האמריקנים; "הגן" (1976); "ניצחון אכילס" (1985), שזכה בפרס הלאומי של חוג מבקרי הספרים; "אררט" (1990); "איריס הבר" (1992), שזכה בפרס פוליצר לשירה; "ויטה נובה" (1999); "שבעת העידנים" (2001); היא פרסמה גם ספר מסות חשוב, "הוכחות ותאוריות – מסות על שירה" (1994). בשנים 2003–2004 שימשה גליק כמשוררת הקונגרס של ספריית הקונגרס, תואר הידוע גם בתור "משוררת החצר האמריקאית".
ספריה שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]
- איריס הבר, תרגמו מכבית מלכין ויואב ורדי, שירים, כרמל 2012. ספר דו לשוני שניתן לקרוא בו גם את המקור.
- בגב הספר נדפס: "כל שיר בספר עומד בפני עצמו, וכל השירים קשורים ביניהם. בנוסף לפניותיה לאלהים בשירים הנקראים שחרית או ערבית, היא משוחחת עם הפרחים, העצים והעשבים".
- שירים בודדים שלה תורגמו בידי ערן צלגוב, עודד פלד, משה דור, גיורא לשם ואחרים, ונדפסו בכתבי-עת ספרותיים.
- שירה "אושר" במגזין מרפסת, בתרגום רעות בן-יעקב.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ציטוטים בוויקיציטוט: 
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: - רשימת תרגומים לשירים של לואיז גליק באינדקס "פואטרנס" לתרגומי שירה
- יובל פלוטקין, הזוכה בפרס נובל לספרות: המשוררת האמריקאית-יהודיה לואיז גליק, באתר ynet, 8 באוקטובר 2020
- אלכסנדרה אלטר, לואיז גליק: "נדהמתי לחלוטין מכך שהם בחרו משוררת אמריקאית לבנה", באתר הארץ, 11 באוקטובר 2020
משיריה בתרגום לעברית:
- מאנגלית: נבה קרסניקר, רק צורות עקומות יהיו, הו! 14, חורף 2016־2017, טבת תשע״ז, עמ' 166–168
- מאנגלית: שמעון זנדבנק, המכתבים, מטעם 14, עמ' 82–82
- מאנגלית: רות אלמוג, שירים מתוך "אוורנו", באתר הארץ, 21 ביוני 2013
- לואיז גליק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- לואיז גליק, באתר פרס נובל (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ יובל פלוטקין, הזוכה בפרס נובל לספרות: המשוררת האמריקנית לואיז גליק, באתר ynet, 8 באוקטובר 2020
| זוכי פרס נובל לספרות | ||
|---|---|---|
| 1901–1925 | פרידום (1901) • מומזן (1902) • ביירנסון (1903) • אצ'גרי, מיסטרל (1904) • סנקביץ' (1905) • קרדוצ'י (1906) • קיפלינג (1907) • אויקן (1908) • לגרלף (1909) • הייזה (1910) • מטרלינק (1911) • האופטמן (1912) • טאגור (1913) • לא חולק (1914) • רולן (1915) • היידנסטם (1916) • גילרופ, ה. פונטופידן (1917) • לא חולק (1918) • שפיטלר (1919) • האמסון (1920) • פרנס (1921) • בנאבנטה (1922) • ייטס (1923) • ריימונט (1924) • שו (1925) | 
|
| 1926–1950 | דלדה (1926) • ברגסון (1927) • אונדסט (1928) • מאן (1929) • לואיס (1930) • קרלפלט (1931) • גולסוורתי (1932) • בונין (1933) • פיראנדלו (1934) • לא חולק (1935) • או'ניל (1936) • גאר (1937) • בק (1938) • סילנפא (1939) • לא חולק (1940–1943) • ינסן (1944) • מיסטרל (1945) • הסה (1946) • ז'יד (1947) • אליוט (1948) • פוקנר (1949) • ראסל (1950) | |
| 1951–1975 | לגרקוויסט (1951) • מוריאק (1952) • צ'רצ'יל (1953) • המינגווי (1954) • לכסנס (1955) • חימנס (1956) • קאמי (1957) • פסטרנק (1958) • קווזימודו (1959) • פרס (1960) • אנדריץ' (1961) • סטיינבק (1962) • ספריס (1963) • סארטר (1964) • שולוחוב (1965) • עגנון, זק"ש (1966) • אסטוריאס (1967) • קאוובטה (1968) • בקט (1969) • סולז'ניצין (1970) • נרודה (1971) • בל (1972) • וייט (1973) • יוהנסון, מרטינסון (1974) • מונטאלה (1975) | |
| 1976–2000 | בלו (1976) • אליכסנדרה (1977) • בשביס-זינגר (1978) • אליטיס (1979) • מילוש (1980) • קנטי (1981) • גארסיה מארקס (1982) • גולדינג (1983) • סייפרט (1984) • סימון (1985) • סויינקה (1986) • ברודסקי (1987) • מחפוז (1988) • סלה (1989) • פס (1990) • גורדימר (1991) • וואלקוט (1992) • מוריסון (1993) • אואה (1994) • היני (1995) • שימבורסקה (1996) • פו (1997) • סאראמאגו (1998) • גראס (1999) • שינג'יאן (2000) | |
| 2001 ואילך | נייפול (2001) • קרטס (2002) • קוטזי (2003) • ילינק (2004) • פינטר (2005) • פאמוק (2006) • לסינג (2007) • לה קלזיו (2008) • מילר (2009) • ורגס יוסה (2010) • טראנסטרמר (2011) • מו (2012) • מונרו (2013) • מודיאנו (2014) • אלכסייביץ' (2015) • דילן (2016) • אישיגורו (2017) • טוקרצ'וק (2018) • הנדקה (2019) • גליק (2020) | |