אוקטביו פס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אוקטביו פס
Octavio Paz
לידה 31 במרץ 1914
מקסיקו סיטי, המדינות המקסיקניות המאוחדות עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 19 באפריל 1998 (בגיל 84)
מקסיקו סיטי, המדינות המקסיקניות המאוחדות עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה מקסיקו, הרפובליקה הספרדית השנייה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האוניברסיטה הלאומית האוטונומית של מקסיקו, אוניברסיטת קליפורניה בברקלי, Colegio Williams עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה ספרדית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה שירה עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם ספרותי מודרניזם, סוריאליזם עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג
  • Elena Garro (19371959)
  • Marie José Tramini (19641998) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אוקטביו פסספרדית: Octavio Paz)‏ (31 במרץ 191419 באפריל 1998) היה משורר, מסאי ודיפלומט מקסיקני וחתן פרס נובל לספרות לשנת 1990. פס היה חבר בקולגיום הלאומי של מקסיקו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פס נולד במקסיקו סיטי בתקופה שבה התחוללה מהפכה בארצו. הוא גדל בכפר מיקסקואק (Mixcoac, כיום חלק ממקסיקו סיטי), עם אמו, חוספינה לוסאנו, אישה אדוקה בדתה. יחד עמם התגוררו גם דודתו וסבו מצד אביו. הסב, חייל לשעבר, נעשה לאוהד של פורפיריו דיאס, והיה אינטלקטואל ליברלי וסופר. אביו, שגם הוא נקרא אוקטביו פס, עבד כעיתונאי ועורך דין של אמיליאנו ספאטה והיה מעורב ברפורמה האגררית שלאחר המהפכה המקסיקנית, פעילות שגרמה לו להיעדר מן הבית תכופות.

פס נחשף לספרות בשלב מוקדם בחייו, הודות להשפעת סבו ולספרייה גדושה ביצירות קלאסיות ובספרות מקסיקנית מודרנית. פס גילה את המשוררים האירופאים חרארדו דייגו, חואן רמון חימנס ואנטוניו מצ'אדו בשנות ה-20, והשפעתם ניכרת בכתביו המוקדמים. את שירו הראשון פרסם כנער בשנת 1931. הוא קרא לשיר Caballera והצמיד לו ציטטה מן המשורר הצרפתי סן-ז'אן פרס. כעבור שנתיים, בגיל 19, פרסם פס את "ירח כפרי", קובץ שירים. הוא ראה עצמו, לפני ומעל לכל, כמשורר.

בשנת 1937 סיים פס את לימודיו באוניברסיטה ויצא ליוקטן. בתקופת שהותו שם החל לעבוד על הפואמה "בין אבן לפרח" (1941, עובדה בשנת 1976), שתיארה את מצבו ואת גורלו של בן הכפר המקסיקני בהשפעת החברה הקפיטליסטית.

פס ביקר בספרד בתקופת מלחמת האזרחים, להביע את הזדהותו עם הרפובליקאים. בשובו למקסיקו, בשנת 1938, היה שותף לייסוד כתב עת ספרותי בשם "סדנה" ופרסם בו את כתביו עד 1941. בשנת 1943 קיבל מלגת גוגנהיים ויצא ללמוד בארצות הברית, באוניברסיטת קליפורניה בברקלי. כעבור שנתיים התקבל לשירות הדיפלומטי של מקסיקו ושירת בצרפת עד 1962. בתקופת שהותו שם, בשנת 1950, כתב ופרסם את "מבוך הבדידות" מחקר פורץ דרך בנושא הזהות והמחשבה המקסיקנית.

המשך חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1962 התמנה פס לשגריר מקסיקו בהודו ובתקופת עבודתו שם השלים מספר יצירות, ביניהן The Monkey Grammarian ו- East Slope . ימיו בשירות הממשלה באו אל קצם, ובשנת 1968, פס התפטר במחאה על פעולת הממשלה המקסיקנית, שהרגה מאות סטודנטים בטבח טלאטלולקו. הוא חזר למקסיקו בשנת 1969 ועבד כפרופסור אורח לספרות ספרדית אמריקאית בכמה אוניברסיטאות בארצות הברית. משנת 1971 עד 1976 ערך והוציא לאור את "פלוראל", כתב עת מייסודו, מוקדש לאמנויות ולפוליטיקה. בשנת 1976 ייסד את "ואלטה" כתב עת שהתמקד בנושאים דומים לאלה של "פלוראל", ואת המגזין הזה המשיך להוציא עד מותו. הוא זכה בפרס ירושלים לספרות לשנת 1977 בנושא החירות האישית. בשנת 1980 הוכתר בתואר דוקטור כבוד של אוניברסיטת הרווארד, ובשנת 1982 קיבל את פרס נוישטאדט. קובץ משיריו (שנכתבו בין 1957 ל-1987) שיצא לאור בשנת 1988. בשנת 1990 זכה בפרס נובל לספרות על "כתיבה נלהבת, רחבת אופקים, שמאפייניה הם אינטליגנציה חושנית ויושרה הומניסטית". הוא מת בשנת 1998.

פס היה משורר וסופר פורה, שכתב ופרסם עשרות יצירות במהלך חייו. כמסאי, כתב על נושאים כמו הפוליטיקה והכלכלה של מקסיקו, אמנות אצטקית, אנתרופולוגיה ומיניות. המסה הארוכה שלו, "מבוך הבדידות", מעמיקה לחקור בתודעת בני עמו ומתארת אותם כנחבאים מאחורי מסיכות של בדידות. מחמת ההיסטוריה שלהם, הם מתביישים במוצאם, אינם יודעים מי הם ונוהגים "כאנשים עוטי מסווה, המפחדים מעין זר, משום שמבטה עלול לערטל אותם ולהניחם עירום ועריה." יצירת מפתח זו להבנת התרבות המקסיקנית השפיעה רבות על כותבים אחרים בני מקסיקו, כמו קרלוס פואנטס.

בין יצירותיו קובצי השירה La estación violenta, (1956), Piedra de sol (1957), Alternating Current Configurations, שירים מוקדמים: 1935 - 1956 ואוסף שירים 1957 - 1987. כרך המסות "מבוך הבדידות", "מקסיקו האחרת" ו"הקשת והנבל", 1973); ביקורת; ומחקרים ביצירות קלוד לוי-שטראוס ומרסל דושאן.

ספרי שיריו בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • No pasaran (1937);
  • Libertad bajo palabra (1949);
  • Aguila o sol? Piedra de sol (1957);
  • Blanco (1967);
  • Ladera este (1971);
  • Hijos del aire (1981).

פרוזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • El labirinto de la soledad (1950);
  • El arco y la lira (1956);
  • Las peras del olno (1957);
  • Conjunciones y disyunciones (1970);
  • El mono gramatico (1974);
  • One Earth, Four or Five Worlds (1985).

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]