מו יאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מו יאן
管谟业
מו יאן, 2008
מו יאן, 2008
לידה 17 בפברואר 1955 (בן 69)
Gaomi, הרפובליקה העממית של סין עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הרפובליקה העממית של סין עריכת הנתון בוויקינתונים
שם עט Mo Yan עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים People's Liberation Army Academy of Art, האוניברסיטה הנורמלית של בייג'ינג עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה סינית עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות דורה אדומה, הרפובליקה של היין, חיים ומוות מתישים אותי עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפע מ ויליאם פוקנר, גבריאל גארסיה מארקס עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס נובל לספרות (2012)
  • פרס נונינו (2005)
  • פרס פוקואוקה לתרבות אסיה (2006)
  • דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה הסינית של הונג קונג עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מוֹ יאןמנדרינית: 莫言, בפין-יין: Mò Yán; נולד ב-17 בפברואר 1956) הוא שם העט של גְווָאן מוֹיֵה (管謨業, בפין-יין: Guǎn Móyè), סופר סיני מודרני. מו יאן כתב ארבעה רומנים מצליחים, עשרות נובלות וסיפורים קצרים, הוא נחשב כיום לאחד הסופרים המוערכים בסין, ובעולם הוא מוערך על שילוביו בין ההיסטוריה והתרבות הסינית לבין ההיסטוריה והתרבות המערבית ביצירתו, ובין עממיות ומודרניות. ספריו תורגמו לתריסר שפות, בהן אנגלית, גרמנית, צרפתית ועברית. חלק מסיפוריו אף עובדו לסרטים. חתן פרס נובל לספרות לשנת 2012.

מו יאן הוא שם העט של הסופר, ומשמעותו המילולית "לא מדבר".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מו יאן נולד ב-1956 במחוז שאנדונג שבצפון-מזרח סין, למשפחת איכרים. הוא נטש את לימודיו בזמן מהפכת התרבות והחל לעבוד במפעל המייצר שמן. בגיל עשרים הוא התגייס לצבא השחרור העממי. כמו סופר סיני אחר יאן ליין-קה גם מו יאן בהיותו חייל הצטרף למחלקת התעמולה של הצבא ושם התנסה לראשונה בכתיבה, ובשנת 1981 פורסם הרומן הראשון שלו, "גשם שוטף בליל אביב". ב-1984 קיבל משרת הוראה במחלקה לספרות באקדמיית התרבות של צבא סין.

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מו יאן הוא קומוניסט בדעותיו אך גם פתוח במידה מסוימת לדעות מערביות. שם ספרו, "דורה אדומה", מרמז לדגן בשם דורה אדומה (גיבורי הרומן ניזונים ממנו, שותים יין העשוי ממנו, מסתתרים באמצעותו מפני היפנים ועוד), ובנוסף הצבע האדום מזוהה עם הקומוניזם, דבר שמאפיין את רוח הרומן.

יצירותיו של מו יאן הן בעיקר פרשנות חברתית והיסטורית. כדוגמת סופר סיני מודרני אחר, סו טונג, גם מו יאן מרבה להציג בפירוט תיאורי זוועה, ואכזריות קיצונית כחלק מהריאליזם הסוציאליסטי נוסח מקסים גורקי. מו יאן מושפע בכתיבתו מלו שון, שנחשב לאחד ממייסדי הספרות הסינית המודרנית, ומהסופר גבריאל גרסיה מרקס.

סרטים שנעשו על פי ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2005 - פרס קיריאמה[1] בעבור ספרו "שדיים גדולים וירכיים רחבות"
  • 2009 - פרס ניומן לספרות סינית בעבור ספרו "חיים ומוות מתישים אותי"[2]
  • 2005 - פרס נונינו הבינלאומי
  • 2012 - פרס נובל לספרות

מיצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריו שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דורה אדומה (1988, 2004), תרגם מאנגלית: יואב הלוי, ספרית מעריב, 1994. (פורסם בסינית מסורתית ב-1988 ובמפושטת ב-2004, בשם "שבט הדורה האדומה")
  • בלדות השום, תרגמה מאנגלית: עידית פז, ספרית מעריב, 1996. (פורסם בסינית בשם "בלדות עלי השום השמימיים")
  • חיים ומוות מתישים אותי (2006), תרגמה מאנגלית: ענת מוריץ, ספרית מעריב, 2011. (פורסם בסינית ב-2006 בשם "עייפות החיים והמוות")
  • צפרדעים (2009), תרגמו מסינית: תרצה ערב וקובי לוי, הוצאת חרגול, 2015.

ספרים נוספים של מו יאן שתורגמו לאנגלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "שדיים גדולים ירכיים רחבות" (פורסם בסין ב-1996 בשם "שדיים גדולים ותחת שמן", ותורגם לאנגלית ב-2005)
  • "הרפובליקה של היין" (פורסם בסין ב-1992 בשם "ארץ היין", ותורגם לאנגלית ב-2000)
  • "שְׁפֿוּ: אתה תעשה כל דבר בשביל הצחוק", אוסף סיפורים קצרים (פורסם בסינית בפרקים מ-1998 עד 2009 בשם "ההומור המתגבר של שְׁפֿוּ", תורגם לאנגלית ב-2002)

יצירות חשובות נוספות של מו יאן בסינית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "נדנדת הכלב הלבן" (2004)
  • "שבט אוכלי העשב" (2000)
  • "עינוי עץ האלגום" (2001)
  • "הגזר הנוצץ" (1996)
  • "ארבעים ואחד תותחים" (2003)
  • "שלושה עשר צעדים" (2003)
  • "שור" (1998, הפרק הראשון של "ההומור המתגבר של שְׁפֿוּ")
  • "הקיר שיכל לשיר" (2000)
  • "ווא" (2011)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מו יאן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]