דוריס לסינג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דוריס לסינג
Doris Lessing
לסינג, 2006
לסינג, 2006
לידה 22 באוקטובר 1919
כרמאנשאה, איראן עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 17 בנובמבר 2013 (בגיל 94)
לונדון, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Doris May Tayler עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הממלכה המאוחדת, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Golders Green Crematorium עריכת הנתון בוויקינתונים
שם עט Jane Somers עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים תיכון דומיניקן קונבנט עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה ריאליזם, ספרות ספקולטיבית, מדע בדיוני
זרם ספרותי ספרות ריאליסטית עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות העשב פוזם, The Cleft, The Memoirs of a Survivor, הטרוריסטית הטובה, מחברת הזהב, A Ripple from the Storm עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1950 עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג קלנסי סיגל עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
www.dorislessing.org
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

דוריס לסינגאנגלית: Doris Lessing; ‏22 באוקטובר 1919 - 17 בנובמבר 2013) הייתה סופרת בריטית, כלת פרס נובל לספרות לשנת 2007[1].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוריס לסינג נולדה בשם דוריס מיי טיילור בעיר כרמאנשאה בפרס (כיום איראן), להורים בריטים. ב-1925 עברה עם משפחתה לגור בקולוניה הבריטית בדרום רודזיה (כיום זימבבואה). היא התחנכה במנזר קתולי בסולסברי, כיום הארארה, בגיל 14 עזבה את בית הספר והתחילה לעבוד כמטפלת, כמרכזנית וכפקידה. על אף שילדותה הייתה קשה ואומללה, יחסה של לסינג בכתביה על אפריקה מלא רגשות חמלה גם על חיי הבריטים הקולוניאליסטים וגם על הילידים האפריקאים.

מגיל 18 עבדה לסינג בפרלמנט הרודזי ועזרה בהקמת מפלגת שמאל אנטי-גזענית. ב-1938 נישאה לפרנק ויזדום, וילדה שני ילדים. נישואיה באו לקיצם ב-1943, אז עזבה את משפחתה והצטרפה לקבוצה של קומוניסטים. זמן קצר אחרי כן התחתנה עם גוטפריד לסינג, משפטן בעל שורשים יהודיים, שהיה פעיל מרכזי בקבוצה, וילדה לו בן.

בשנים שאחרי מלחמת העולם השנייה חזרה בה לסינג מתמיכתה בתנועה הקומוניסטית. גם נישואיה השניים לא עלו יפה, ובשנת 1949 עברה יחד עם בנה הצעיר לגור באנגליה. שם החלה לכתוב רומנים וסיפורים, ב-1949 פורסם בלונדון הרומן הראשון שלה, "העשב פוזם" (The Grass Is Singing). בשנת 1964 התוודעה לסופיות דרך כתביו של אידריס שאה והיכרותה איתו. התורה הסופית המשיכה לעניין אותה בשנות ה-1960 ובשנות ה-1970 כפי שמצא ביטוי הדבר בכתיבתה.

נפטרה ב-17 בנובמבר 2013 בביתה בלונדון בגיל 94. הורישה את ספרייתה לזימבבואה[2]

יצירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירתה של לסינג מתחלקת לשלושה שלבים נפרדים:

אחרי נושא ה"סופיות" עבדה לסינג על שלושת הנושאים גם יחד.

הספרים מסדרת "ילדי האלימות" הם אוטוביוגרפיים למחצה, ומספרים על דמות בשם "מרתה קווסט" הגדלה בדרום אפריקה ואחר כך משתקעת באנגליה.

"מחברת הזהב", ספרה הידוע ביותר של לסינג, ראה אור בשנת 1962 ותורגם לשפות רבות. בשנת 1976 זכה בצרפת בפרס מדיסיס לסופר זר. זהו רומן מקיף ורב-רבדים המגולל פרק בחייה של סופרת המתמודדת עם שלל בעיות: בעיות בחייה הפרטיים, ביחסיה עם גברים ונשים, בגיבוש השקפת עולמה המוסרית והפוליטית. הוא מתרחש על רקע המאורעות המסעירים של שנות הארבעים והחמישים[3].

הרומן נחשב בעיני חוקרים רבים לספר פמיניסטי קלאסי, אבל לא בעיני הסופרת עצמה, שלא רצתה להיות מוגדרת כסופרת פמיניסטית[3]. לאחר פרסום הספר הייתה לסינג מועמדת לפרס נובל לספרות אך ספרי מדע בדיוני שכתבה מאוחר יותר ערערו כנראה את מעמדה, ושמה הוסר מרשימת המועמדים. אף על פי כן, ב-2007 הוענק לה הפרס "על כתיבתה האפית אודות חוויה נשית, אשר בסקפטיות, להט וחזון העמידה חברה משוסעת לבחינה מדוקדקת"[4].

כשהתראיינה מחוץ לביתה, לאחר שהודיעו לה העיתונאים שזכתה בפרס נובל, היא אמרה שהיא כבר זכתה בכל פרס ספרותי "ארור" באירופה, וכנראה הגיע העת של פרס נובל. היא הסבירה את חוסר התרגשותה ושמחתה בכך, שהיא תמיד ראתה את הממסד הספרותי כצר אופקים. "אני בת 89, ומאוד זקנה" היא הוסיפה, "והייתי מועמדת מזה שנים לפרס נובל ולא קיבלתי. כנראה שהם החליטו שזמני למות קרב, והחליטו להעניק לי אותו" אמרה לקול צחוקם של העיתונאים[5].

כשנשאלה איזה מספריה היא מעריכה כחשובים ביותר, בחרה בסדרת "קנופוס מארגוס". ספרים שמבוססים בחלקם על רעיון ה"סופיות", שלסינג למדה מ"חברי ומורי" אידריס שאה[6]. מיצירותיה המוקדמת יותר, הספרים "תדריך ליורד שאול" ו"זיכרונותיו של ניצול" מבוססים אף הם על אותו נושא.

לסינג פרסמה שני רומנים בשם העט ג'יין סומרס: "The Diary of a Good Neighbour" ו-"If the Old Could". המבקרים הספרותיים התעלמו מהם עד שלסינג חשפה שהיא המחברת[7]. בנוסף כתבה גם מספר סיפורים קצרים על בעלי החיים החביבים עליה - חתולים.

פרסים וכיבודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • העשב פוזם (1949) הופיע בעברית בהוצאת זב"מ 1984, תרגמה נורית פלד
  • מחזור של חמישה רומנים ילדי האלימות (1951 - 1959)
  • מרתה קווסט הופיע בעברית בהוצאת זב"מ
  • נישואים כהלכה הופיע בעברית בהוצאת זב"מ, 1986, תרגמה ניצה בן-ארי
  • ארבעה שערים לעיר, הופיע בעברית בהוצאת זב"מ, 1993, תרגם רפאל צ'צ'יק-אלגד
  • אדווה מן הסערה הופיע בעברית בהוצאת זב"מ, 1988, תרגם רפאל אלגד
  • מוקף יבשה הופיע בעברית בהוצאת זב"מ 1994, תרגם רפאל צ'צ'יק-אלגד
  • הטרוריסטית הטובה (1985) הופיע בעברית בהוצאת מעריב 1987, תרגמה נעמי כרמל[11]
  • הילד החמישי (1988), הופיע בעברית בהוצאת 1994 תרגמה דורית לנדס
  • שוב, אהבה (1996), הופיע בעברית בהוצאת זמורה-ביתן, 2001, תרגמה מרים יחיל-וקס[12]
  • בן, בעולם (2000), הופיע בעברית בהוצאת עם עובד, 2000, תרגמה דורית לנדס
  • האישה האחרת הופיע בעברית בהוצאת כנרת, 1984, תרגמה עמשי לוין
  • חשבון פשוט
  • החלום המתוק (The Sweetest Dream)[13]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דוריס לסינג בוויקישיתוף

בעקבות זכייתה בפרס נובל

לאחר מותה

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שירי לב-ארי, דוריס לסינג - כלת פרס נובל לספרות, באתר הארץ, 11 באוקטובר 2007
  2. ^ מיה סלע, הסופרת זוכת־הנובל דוריס לסינג הורישה את ספרייתה לזימבבואה, באתר הארץ, 27 באוגוסט 2014
  3. ^ 1 2 ליאורה שגב, תמונת־עולם דרך מסננת של אשה, עמדה, 1 בנובמבר 1978
    המשך המאמר, עמדה, 1 בנובמבר 1978
  4. ^ מתוך הודעת הזכייה בפרס נובל, 11 באוקטובר 2007.
  5. ^ ריאיון עם לסינג בעקבות זכייתה בפרס נובל, בארכיון הסרטונים של Associated Press‏, 11 באוקטובר 2007
  6. ^ Lessing, Doris, "On the Death of Idries Shah (excerpt from Shah's obituary in the London The Daily Telegraph)", ‏Retrieved 3 October 2008 (באנגלית)
  7. ^ מה קורא - מלכודת למבקרים, כותרת ראשית, 24 באוקטובר 1984
  8. ^ Winners, David Cohen Prize for Literature (באנגלית)
  9. ^ דן עומר, דעיכת אישה, "העולם הזה", גיליון 2226 מ-30 באפריל 1980, עמוד 68
  10. ^ לאה דובב, איך כמעט לא קראתי את "מחברת הזהב" עד הסוף, דבר, 6 באוקטובר 1978
  11. ^ ביקורות: אמנון אחי נעמי, ספר מפחיד, כותרת ראשית, 22 בספטמבר 1987
    נטע נאמן, מרחק דור ממעמד הפועלים, מעריב, 14 באוגוסט 1987
  12. ^ גליה בנזימן, מה זאת אהבה, באתר הארץ, 10 בדצמבר 2001
  13. ^ שרה ליאל, בת חורין, באתר הארץ, 31 במרץ 2002