נדין גורדימר

נדין גורדימר
Nadine Gordimer
	נדין גורדימר, 2010
לידה	20 בנובמבר 1923; ספרינגס, טרנסוואל, איחוד דרום אפריקה
פטירה	13 ביולי 2014 (בגיל 90); יוהנסבורג, דרום אפריקה
מדינה	דרום אפריקה
מקום לימודים	אוניברסיטת ויטווטרסראנד
שפות היצירה	אנגלית
סוגה	רומן, נובלה, סיפור קצר
יצירות בולטות	הנוטר, תעלול של הטבע, המציאה, המשפחה של יולי, בתו של בורגר, Get a Life
תקופת הפעילות	מ-1939
בן או בת זוג	Reinhold Cassirer (1954–2001); Gerald Gavron (1949–1952) ;
צאצאים	Oriane
פרסים והוקרה	פרס נובל לספרות (1991); Central News Agency Literary Award (1981); פרס נלי זק"ש (1985); פרס אניספילד-וולף (1988); פרס בוקר (1974); Central News Agency Literary Award (1974); פרס WH סמית' לספרות (1961); פרס לזכר ג'יימס טיט בלק (1971); Central News Agency Literary Award (1979); מפקד מסדר האמנויות והספרות; קצינה בלגיון הכבוד; עמית החברה המלכותית לספרות; פרס רומא ;

נדין גורדימר (באנגלית: Nadine Gordimer;‏ 20 בנובמבר 1923 – 13 ביולי 2014) הייתה סופרת ופעילה פוליטית יהודייה דרום אפריקנית. כלת פרס נובל לספרות לשנת 1991.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נדין גורדימר נולדה בספרינגס, ליד יוהנסבורג, חבל טרנסוואל שבדרום אפריקה. בת למשפחת מהגרים יהודים: אביה, איזידור גורדימר, שען במקצועו, הגיע מריגה, לטביה ואימה, חנה "נאן" לבית מאיירס, הייתה בת למשפחה יהודית מתבוללת מהמעמד הבינוני באנגליה. למדה בבתי ספר פרטיים, ובאוניברסיטת ויטווטרסראנד. נישאה לראשונה ב-1949, לג'רלד גברון, התגרשה ונישאה בשנית ב-1954 לריינהולד קסירר, לו הייתה נשואה 47 שנים, עד מותו ב-2001. היו לה שני ילדים, אחד מכל נישואין.

גורדימר התחילה לכתוב בגיל צעיר, וכבר כשהייתה בת 14 פרסמה את ספורה הראשון. ב-1953 פרסמה את הרומן הראשון שלה "The Lying Days", אך לא זכתה לתשומת לב מרובה. בשנות השישים והשבעים היא לימדה בכמה אוניברסיטאות בארצות הברית.

פריצת הדרך הספרותית שלה הייתה ב-1974 בעקבות פרסום הרומן "The Conservationist", שזיכה אותה בפרס בוקר. הסיפורים שלה, שכונסו בשישה כרכים, זיכו אותה בפרס הצרפתי היוקרתי נשר הזהב הגדול. על ספרה אורח כבוד הוענק לה פרס ג'יימס טייט בלק. היא זכתה להכרה והערכה וב-1991 קיבלה את פרס נובל לספרות. נדין גורדימר גם פעילה מרכזית בעולם הספרות הדרום אפריקאי, על ספרו של אחמת דנגור - קללת קפקא, כתבה: "הפרוזה של דנגור היא הישג נדיר: כעוצמת האנרגיה הלירית שלו, כן עוצמת הרעננות, זוהי דרום אפריקה שטרם נתקלתם בה בספרות, הנאה עצומה^[1]."

בספריה עסקה בהשפעות האפרטהייד בדרום אפריקה, וביחסים בין הלבנים והשחורים. היא כתבה נגד גזענות, ובעד סובלנות והגנה על חופש הביטוי. עמדתה זו זכתה לשבחים בעולם, וספריה זכו בפרסים רבים, לעומת זאת בדרום אפריקה התקבלו ספריה בביקורת, וחלקם אף הוחרמו על ידי משטר האפרטהייד.

בנוסף לרומנים, כתבה גורדימר גם קובצי סיפורים, מסות ותסריטים, ועסקה בעשיית סרטים דוקומנטריים. במהלך חייה פרסמה יותר מ-30 ספרים, אשר כמה מהם ראו אור בעברית ובהם: "המציאה", "הנוטר", "המשפחה של יולי", "תעלול של הטבע", ו"בתו של בורגר".

גורדימר נודעה גם בפעילותה העיקשת במאבק במחלת האיידס.

נבחרה לחברת האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים בשנת 1980.

ב-2008, למרות לחצים פוליטיים שהופעלו עליה שלא לבקר בישראל, היא ביקרה בירושלים והשתתפה בפסטיבל הסופרים במשכנות שאננים.

הלכה לעולמה ב-13 ביולי 2014^[2].

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הימים המשקרים (1953, The Lying Days)
עולם של זרים (1958, A World of Strangers)
אורח כבוד (A Guest of Honour,1970) - תרגום אליהו בורטניקר, הוצאת עם עובד (1981)
הנוטר (1974, The Conservationist) - תרגום אליה גילדין, הוצאת שוקן (1988)
בתו של בורגר (1979, Burger's Daughter) - תרגום אמציה פורת, הוצאת עם עובד (1984)
המשפחה של יולי (1981, July's People) - תרגום ליאורה הרציג, הוצאת כתר (1983)
תעלול של הטבע (1987, A Sport of Nature) - תרגום צילה אלעזר, הוצאת כנרת (1991). על ספר זה זכתה בפרס אניספילד-וולף בשנת 1988
המציאה (2001, The Pickup) - תרגום שולי ספיר, הוצאת בבל (2005)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא נדין גורדימר בוויקישיתוף

נדין גורדימר, ברשת החברתית Goodreads
נדין גורדימר, באתר פרס נובל (באנגלית)
נאדין גורדימר, אנשי סגולה - יהודים זוכי פרס נובל, באתר בית התפוצות.
אריאנה מלמד, המצפון של דרום אפריקה: פרידה מנדין גורדימר, באתר ynet, 15 ביולי 2014
עופרה עופר אורן, נדין גורדימר: אילו נולדתי שחורה, כנראה שלא הייתי נעשית סופרת, באתר Xnet‏, 30 באוגוסט 2015
מילטון שנין ומרים פימסטון, נדין גורדימר, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
הספרים של נדין גורדימר, באתר "סימניה"
הסבר על ה"דודל" (שרבוט גוגל) שפרסמה גוגל לציון יום הולדתה ה-92 של נדין גורדימר, באתר מנוע החיפוש "גוגל" (באנגלית)
אביבה קרינסקי, היא כתבה כאילו יש אנשים שמוכנים להקשיב לה, באתר הארץ, 10 באוגוסט 2017
נדין גורדימר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
נדין גורדימר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
נדין גורדימר (1923-2014), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ הציטוט לקוח מהעטיפה האחורית של המהדורה העברית של הספר קללת קפקא.
^ Nadine Gordimer dies aged 90

[1] הציטוט לקוח מהעטיפה האחורית של המהדורה העברית של הספר קללת קפקא.

[2] Nadine Gordimer dies aged 90

[1]

[2]

זוכי פרס נובל לספרות
1901–1925	פרידום (1901) • מומזן (1902) • ביירנסון (1903) • אצ'גרי, מיסטרל (1904) • סנקביץ' (1905) • קרדוצ'י (1906) • קיפלינג (1907) • אויקן (1908) • לגרלף (1909) • הייזה (1910) • מטרלינק (1911) • האופטמן (1912) • טאגור (1913) • לא חולק (1914) • רולן (1915) • היידנסטם (1916) • גילרופ, ה. פונטופידן (1917) • לא חולק (1918) • שפיטלר (1919) • האמסון (1920) • פרנס (1921) • בנאבנטה (1922) • ייטס (1923) • ריימונט (1924) • שו (1925)
1926–1950	דלדה (1926) • ברגסון (1927) • אונדסט (1928) • מאן (1929) • לואיס (1930) • קרלפלט (1931) • גולסוורתי (1932) • בונין (1933) • פיראנדלו (1934) • לא חולק (1935) • או'ניל (1936) • גאר (1937) • בק (1938) • סילנפא (1939) • לא חולק (1940–1943) • ינסן (1944) • מיסטרל (1945) • הסה (1946) • ז'יד (1947) • אליוט (1948) • פוקנר (1949) • ראסל (1950)
1951–1975	לגרקוויסט (1951) • מוריאק (1952) • צ'רצ'יל (1953) • המינגווי (1954) • לכסנס (1955) • חימנס (1956) • קאמי (1957) • פסטרנק (1958) • קווזימודו (1959) • פרס (1960) • אנדריץ' (1961) • סטיינבק (1962) • ספריס (1963) • סארטר (1964) • שולוחוב (1965) • עגנון, זק"ש (1966) • אסטוריאס (1967) • קאוובטה (1968) • בקט (1969) • סולז'ניצין (1970) • נרודה (1971) • בל (1972) • וייט (1973) • יוהנסון, מרטינסון (1974) • מונטאלה (1975)
1976–2000	בלו (1976) • אליכסנדרה (1977) • בשביס-זינגר (1978) • אליטיס (1979) • מילוש (1980) • קנטי (1981) • גארסיה מארקס (1982) • גולדינג (1983) • סייפרט (1984) • סימון (1985) • סויינקה (1986) • ברודסקי (1987) • מחפוז (1988) • סלה (1989) • פס (1990) • גורדימר (1991) • וואלקוט (1992) • מוריסון (1993) • אואה (1994) • היני (1995) • שימבורסקה (1996) • פו (1997) • סאראמאגו (1998) • גראס (1999) • שינג'יאן (2000)
2001 ואילך	נייפול (2001) • קרטס (2002) • קוטזי (2003) • ילינק (2004) • פינטר (2005) • פאמוק (2006) • לסינג (2007) • לה קלזיו (2008) • מילר (2009) • ורגס יוסה (2010) • טראנסטרמר (2011) • מו (2012) • מונרו (2013) • מודיאנו (2014) • אלכסייביץ' (2015) • דילן (2016) • אישיגורו (2017) • טוקרצ'וק (2018) • הנדקה (2019) • גליק (2020) • גורנה (2021) • ארנו (2022) • פוסה (2023)