לדלג לתוכן

אליס מונרו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אליס מונרו
Alice Munro
לידה 10 ביולי 1931
וינגהם, קנדה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 13 במאי 2024 (בגיל 92)
Port Hope, קנדה עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Alice Ann Laidlaw עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה קנדה עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות יותר מדי אושר, חיים יקרים, משהו שרציתי לספר לך עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפעה מ ג'ון אפדייק עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת מערב אונטריו עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת פעילות 1950–2024 (כ־74 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
בני זוג

James Munro (1951–1972 (כ־21 שנים)) עריכת הנתון בוויקינתונים

  • Gerald Fremlin (1976 – 17 באפריל 2013 (כ־37 שנים)) עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר ילדים 4 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס נובל לספרות (2013)
  • עמית החברה המלכותית לספרות (2002)
  • פרס גילר של (2004)
  • פרס או. הנרי (2008)
  • פרס המושל הכללי לסיפורת אנגלית (1978)
  • פרס המושל הכללי לסיפורת אנגלית (1986)
  • פרס גילר של (1998)
  • מדלית לורן פירס (1993)
  • Atwood Gibson Writers' Trust Fiction Prize (2004)
  • פרס טריליום ליצירה באנגלית (1999)
  • פרס טריליום ליצירה באנגלית (2013)
  • פרס טריליום ליצירה באנגלית (1991)
  • פרס המושל הכללי לסיפורת אנגלית (1968)
  • פרס הכותבים של חבר העמים הבריטי
  • אביר מסדר האמנויות והספרות (2010)
  • פרס חוג מבקרי הספרים הלאומי לסיפורת (1998)
  • פרס בוקר הבין-לאומי (2009)
  • מסדר אונטריו (1994)
  • פרס מולסון (1990)
  • פרס מריאן אנגל (1986)
  • פרס פן/מלמוד (1997)
  • פרס WH סמית' לספרות (1995)
  • פרס או. הנרי (2006)
  • פרס ריאה לסיפור הקצר (2001)
  • Flaiano Literary Prize עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אליס מונרו (באנגלית: Alice Ann Munro. שם נעוריה ליידלו, 10 ביולי 1931 – 14 במאי 2024) הייתה סופרת קנדית, זוכת פרס נובל לספרות, ונחשבת לאחת מטובי הסופרים בעולם בתחום הסיפור הקצר.

סיפוריה עוסקים במצב האנושי ובמערכות יחסים כפי שהן נשקפות מבעד לעדשת חיי היומיום. רוב עלילות סיפוריה מתרחשות בדרום מערב אונטריו. מונרו היא כלת פרס נובל לספרות לשנת 2013, כלת "פרס הסיפור הקצר הקנדי" וזוכת פרס מאן בוקר הבינלאומי.[1]

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליס מונרו נולדה בווינגהם (אנ'), אונטריו, עיירה כפרית קטנה, למשפחה של מגדלי שועלים ועופות. אביה היה רוברט אריק ליידלו, ואמה, שהייתה מורה בבית ספר, הייתה אן קלארק ליידלו (שם נעוריה: צ'אמני). היא החלה לכתוב כבר בנעוריה וסיפורה הראשון "ממדי הצל", התפרסם בשנת 1950, בהיותה סטודנטית באוניברסיטת מערב אונטריו. בשנת 1951 עזבה את האוניברסיטה כדי להינשא לג'יימס מונרו ויחד עמו עברה לוונקובר שבקולומביה הבריטית. בין השנים 1953 – 1957 נולדו להם שלוש בנות, שילה, קתרין וג'ני. קתרין הלכה לעולמה חמש-עשרה שעות לאחר הלידה. בשנת 1963 עברו בני הזוג מונרו לוויקטוריה, ושם ייסדו את ההוצאה לאור מונרו בוקס. בשנת 1966 נולדה בתה אנדריאה, ובשנת 1972 התגרשה מבעלה ג'יימס. היא שבה לאונטריו ושם, בשנת 1976 נישאה לג'רלד פרמלין, אשר נפטר ב-2013.

ספרה הראשון, "ריקוד הצללים המאושרים", ראה אור בשנת 1968 וזכה בפרס הספרותי החשוב ביותר בקנדה.

מאז ראה ספרה הראשון אור, פרסמה מונרו עוד ארבעה עשר ספרים וזכתה בפרסים ספרותיים רבים ולשבחי הביקורות, בקנדה ובארצות אחרות. הניו יורק טיימס כתב עליה שהיא "בהחלט יכולה להיחשב לטובה מבין כותבי הסיפורת בצפון אמריקה". הבוסטון גלוב כתב שהיא מתעלה על ג'יימס ג'ויס ואנטון צ'כוב.

בספרה "בריחה" חושפת מונרו את סיפורן של שמונה נשים שונות, החוות אובדנים קשים והתנתקויות כואבות והתמודדותן עם כך. הלוס אנג'לס טיימס כתב על ספר זה, שהקריאה נעשית כדי לאתגר את הנחות היסוד והשקפות העולם של הקורא ובכך להעמיקן או לשנותן. בהקדמה לספר כותב ג'ונתן פרנזן על מונרו "כשאני קורא את מונרו, אני נכנס למצב של הרהור שקט שבו אני חושב על חיי שלי... היא אחת מקומץ סופרים... שאני חושב עליהם כשאני אומר שספרות היא הדת שלי.".

סיפורה "הדוב שהגיע מההר" עובד לסרט "הרחק ממנה" בכיכובה של ג'ולי כריסטי, שהוצג בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בטורונטו בשנת 2006.

בשנת 2013 זכתה בפרס נובל לספרות על היותה "אמנית הסיפור הקצר המודרני".[2]

בשנים שקדמו למותה, התגוררה בעיירה קלינטון.

ביולי 2024 טענה בתה אנדריאה כי הייתה קורבן לתקיפה מינית מצד אביה החורג פרמלין בשנת 1976, כאשר הייתה בת 9. היא סיפרה זאת לאימה שנים אחר כך כאשר הייתה בת 25. אליס מונרו החליטה אז לעזוב את בעלה, אך חזרה בה לאחר מספר חודשים[3].

כתיבתה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבים מסיפוריה של מונרו מתרחשים בכפרים ובעיירות הקטנות של אונטריו, קנדה, ובעיקר במחוז הוּרון. עובדה זאת הפכה לאחד המאפיינים הבולטים בכתיבתה; הדמויות שבספרה מתעמתות לעיתים קרובות עם מנהגים מושרשים ודעות קדומות של אנשים שגרים במקומות קטנים.

מאפיין חשוב נוסף הוא נקודת המבט של המספר היודע-כל, נקודת מבט שמשמשת אותה כדי להכניס סדר והיגיון בעולמה. הסופרת האמריקנית סינתיה אוז'יק כינתה אותה "צ'כוב שלנו". כמו ביצירותיו, גם בסיפוריה העלילה היא משנית, וההתרחשות האמיתית מתחוללת בנפשן של הדמויות. אחד הנושאים השכיחים בכתיבתה הוא הדילמות של נערה מתבגרת הלומדת להשלים עם משפחתה ועם העיירה שבה גדלה. בספריה האחרונים העבירה את מוקד התעניינותה לגיל המעבר ולמצוקותיו. בכל מקרה, על אף המוטיבים החוזרים, כל סיפור אצל מונרו הוא עולם בפני עצמו, כשהדמיון והמקוריות מספקים את העניין בסיפור החדש.

עבודתה של מונרו הוגדרה כמהפכה ארכיטקטונית במבנה הסיפור הקצר, בייחוד בדרך שבה הוא נוסע קדימה ואחורה בזמן. הסיפורים שלה תוארו ככאלו שמגלמים יותר מאשר מתארים, חושפים יותר מאשר מתעדים. בסיפורה: "ספרות יפה" (Fiction) שנכלל בספר "יותר מדי אושר", מתארת מונרו ביותר משמץ של אירוניה את גישתם של הקוראים אל סיפורים קצרים. הגיבורה קונה ספר שיצא לאחרונה על ידי אחת ממכרותיה, והסתבר לה שזהו ספר שמכיל סיפורים קצרים בלבד. ואז היא מהרהרת לעצמה: "זה כשלעצמו מהווה אכזבה [שהספר מכיל סיפורים קצרים ולא רומן]. העובדה הזו, לכאורה, מפחיתה את הסמכות של הספר והופכת את הסופר למישהו שרק עומד בשעריה של הספרות ולא כאחד שכבר מעורה היטב בפנים".[4]

כשהוענק למונרו פרס נובל על סיפוריה הקצרים היא אמרה דבר דומה: "במשך שנים על גבי שנים חשבתי שהסיפורים הקצרים הם רק אימון לקראת כתיבת הרומן... ואז הבנתי שזה כל מה שאני יכולה לעשות, אז השלמתי עם זה. אני מניחה שהעובדה שאני מכניסה כל כך הרבה בסיפורים זאת דרך לפצות על כך".[5]

ספריה שתורגמו לעברית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • ריקוד הצללים המאושרים (1968), תרגמה אורטל אריכה, מחברות לספרות, 2014.
  • חיי נערות ונשים (1971), תרגמה שרה ריפין, זמורה ביתן, 1991. תרגום נוסף: אורטל אריכה, 2011.
  • סודות גלויים (1994), תרגמה ליטל ידין, מודן, 2007.
  • אהבתה של אישה טובה (1998), תרגם אמנון כץ, מודן, 2000.
  • שנאה, ידידות, חיזור, אהבה, נשואים (2001), תרגמה עדי גינזבורג-הירש, מודן, 2005.
  • בריחה (2004), תרגמה עדה פלדור, מחברות לספרות, 2008.
  • יותר מדי אושר (2009), תרגמה דנה אלעזר-הלוי, מחברות לספרות, 2010.
  • המראה מקאסל רוק (2006), תרגמה אורטל אריכה, מחברות לספרות, 2011.
  • חיים יקרים (2012), תרגמה אורטל אריכה, מחברות לספרות, 2013.
  • משהו שרציתי לספר לך (1974), תרגמה אורטל אריכה, מחברות לספרות, 2015.
  • מי את חושבת שאת? (1978), תרגמה אורטל אריכה, מחברות לספרות, 2017.
  • הירחים של יופיטר (1982), תרגמה אורטל אריכה, מחברות לספרות, 2017.
  • גלגולי האהבה (1986), תרגמה אורטל אריכה, מחברות לספרות, 2018.
  • חברת נעורי (1990), תרגמה אורטל אריכה, מחברות לספרות, 2019.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכּתביה:

על כתביה:

בריחה:

יותר מדי אושר:

המראֶה מקאסל רוק:

חיי נערות ונשים:

חיים יקרים:

ריקוד הצללים המאושרים:

אל מול האגם:

מי את חושבת שאת?:

הירחים של יופיטר:

חברת נעורי:

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
זוכי פרס נובל לספרות
1901–1925 פרידום (1901) • מומזן (1902) • ביירנסון (1903) • אצ'גראי, מיסטרל (1904) • סנקביץ' (1905) • קרדוצ'י (1906) • קיפלינג (1907) • אויקן (1908) • לגרלף (1909) • הייזה (1910) • מטרלינק (1911) • האופטמן (1912) • טאגור (1913) • לא חולק (1914) • רולן (1915) • היידנסטם (1916) • גילרופ, ה. פונטופידן (1917) • לא חולק (1918) • שפיטלר (1919) • האמסון (1920) • פרנס (1921) • בנאבנטה (1922) • ייטס (1923) • ריימונט (1924) • שו (1925)
1926–1950 דלדה (1926) • ברגסון (1927) • אונדסט (1928) • מאן (1929) • לואיס (1930) • קרלפלט (1931) • גולסוורתי (1932) • בונין (1933) • פיראנדלו (1934) • לא חולק (1935) • או'ניל (1936) • גאר (1937) • בק (1938) • סילנפא (1939) • לא חולק (1940–1943) • ינסן (1944) • מיסטרל (1945) • הסה (1946) • ז'יד (1947) • אליוט (1948) • פוקנר (1949) • ראסל (1950)
1951–1975 לגרקוויסט (1951) • מוריאק (1952) • צ'רצ'יל (1953) • המינגוויי (1954) • לכסנס (1955) • חימנס (1956) • קאמי (1957) • פסטרנק (1958) • קווזימודו (1959) • פרס (1960) • אנדריץ' (1961) • סטיינבק (1962) • ספריס (1963) • סארטר (1964) • שולוחוב (1965) • עגנון, זק"ש (1966) • אסטוריאס (1967) • קאוובטה (1968) • בקט (1969) • סולז'ניצין (1970) • נרודה (1971) • בל (1972) • וייט (1973) • יונסון, מרטינסון (1974) • מונטאלה (1975)
1976–2000 בלו (1976) • אליכסנדרה (1977) • בשביס-זינגר (1978) • אליטיס (1979) • מילוש (1980) • קנטי (1981) • גארסיה מארקס (1982) • גולדינג (1983) • סייפרט (1984) • סימון (1985) • סויינקה (1986) • ברודסקי (1987) • מחפוז (1988) • סלה (1989) • פס (1990) • גורדימר (1991) • וואלקוט (1992) • מוריסון (1993) • אואה (1994) • היני (1995) • שימבורסקה (1996) • פו (1997) • סאראמאגו (1998) • גראס (1999) • שינג'יאן (2000)
2001 ואילך נייפול (2001) • קרטס (2002) • קוטזי (2003) • ילינק (2004) • פינטר (2005) • פאמוק (2006) • לסינג (2007) • לה קלזיו (2008) • מילר (2009) • ורגס יוסה (2010) • טראנסטרמר (2011) • מו (2012) • מונרו (2013) • מודיאנו (2014) • אלכסייביץ' (2015) • דילן (2016) • אישיגורו (2017) • טוקרצ'וק (2018) • הנדקה (2019) • גליק (2020) • גורנה (2021) • ארנו (2022) • פוסה (2023) • האן (2024) • קרסנהורקאי (2025)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אליס_מונרו&oldid=42593851"