לדלג לתוכן

בוליביה – הבדלי גרסאות

עריכת הקישורים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
אין תקציר עריכה
תגית: שוחזרה
שורה 63: שורה 63:
בשנת [[2005]] נערכו בחירות כלליות ו[[אבו מוראלס]] זכה ברוב קולות ומונה ל[[נשיא]]. בהמשך הוא זכה עוד מספר פעמים, עד שבשנת [[2019]] החלו מהומות במדינה והאשמות לאי-סדרים בבחירות. כתוצאה מכך הוא התפטר מתפקידו. גם יתר מנהיגי המדינה, כולל סגן הנשיא ויושבת ראש הפרלמנט [[אדריאנה סלוואטיירה]] עזבו את תפקידם וביקשו מקלט מדיני בשגרירות [[מקסיקו]]. בסופו של דבר בהתאם לתוצאות הבחירות שנערכו בשנת [[2020]] זכתה מפלגתו של אבו מוראלס ברוב ו[[לואיס ארסה]] החל את כהונתו כנשיא.
בשנת [[2005]] נערכו בחירות כלליות ו[[אבו מוראלס]] זכה ברוב קולות ומונה ל[[נשיא]]. בהמשך הוא זכה עוד מספר פעמים, עד שבשנת [[2019]] החלו מהומות במדינה והאשמות לאי-סדרים בבחירות. כתוצאה מכך הוא התפטר מתפקידו. גם יתר מנהיגי המדינה, כולל סגן הנשיא ויושבת ראש הפרלמנט [[אדריאנה סלוואטיירה]] עזבו את תפקידם וביקשו מקלט מדיני בשגרירות [[מקסיקו]]. בסופו של דבר בהתאם לתוצאות הבחירות שנערכו בשנת [[2020]] זכתה מפלגתו של אבו מוראלס ברוב ו[[לואיס ארסה]] החל את כהונתו כנשיא.


ב-26 ביוני 2024 בוצע נסיון הפיכה של צבא בוליביה כנגד השלטון המכהן. כוחות צבא וכלים משוריינים התפרסו מסביב לארמון הממשלה. הנסיון נכשל.<ref>{{Cite news|title=ניסיון הפיכה כושל בבוליביה: טנקים פרצו לארמון הנשיאות, מפקד הצבא נעצר|url=https://www.ynet.co.il/news/article/syyivx5u0|work=Ynet|date=2024-06-26|access-date=2024-06-27|language=he|last=רויטרס}}</ref>
ב-26 ביוני 2024 בוצע נסיון הפיכה של צבא בוליביה כנגד השלטון המכהן. כוחות צבא וכלים משוריינים התפרסו מסביב לארמון הממשלה. הנסיון נכשל.<ref>{{Cite news|title=ניסיון הפיכה כושל בבוליביה: טנקים פרצו לארמון הנשיאות, מפקד הצבא נעצר|url=https://www.ynet.co.il/news/article/syyivx5u0|work=Ynet|date=2024-06-26|access-date=2024-06-27|language=he|last=רויטרס}}</ref> נשיא בוליביה, לואיס ארסה, טען כי ניסיון ההפיכה היה ניסיון להשתלט על מרבצי הליתיום במדינה.{{הערה|1=https://arabic.rt.com/world/1577997-%D8%B1%D8%A6%D9%8A%D8%B3-%D8%A8%D9%88%D9%84%D9%8A%D9%81%D9%8A%D8%A7-%D9%8A%D9%83%D8%B4%D9%81-%D8%B3%D8%A8%D8%A8-%D9%85%D8%AD%D8%A7%D9%88%D9%84%D8%A9-%D8%A7%D9%84%D8%A7%D9%86%D9%82%D9%84%D8%A7%D8%A8-%D9%81%D9%8A-%D8%A8%D9%84%D8%A7%D8%AF%D9%87-%D9%85%D8%A4%D8%AE%D8%B1%D8%A7/}} בוליביה, ארגנטינה וצ'ילה מחזיקות ב-80% מעתודות הליתיום בעולם, שמשמש רכיב משמעותי בתעשיית השבבים, טלפונים סלולאריים, סוללות חשמליות ועוד.


==פוליטיקה ומשטר==
==פוליטיקה ומשטר==

גרסה מ־22:13, 28 ביוני 2024

המדינה הרב-לאומית של בוליביה
Estado Plurinacional de Bolivia
דגלסמל

לחצו כדי להקטין חזרה

אנטארקטיקהאיי ג'ורג'יה הדרומית ואיי סנדוויץ' הדרומייםצ'ילהאורוגוואיארגנטינהפרגוואיפרובוליביהברזילאקוודורפנמהונצואלהגיאנהסורינאםקולומביהטרינידד וטובגוקוסטה ריקהאל סלוודורגואטמלהבליזמקסיקוג'מייקהקובההאיטיהרפובליקה הדומיניקניתאיי בהאמהניקרגואהארצות הבריתקנדההאנטילים הקטניםפוארטו ריקואיי קיימןאיי טרקס וקייקוסברמודהסן-פייר ומיקלוןגרינלנדאיסלנדאירלנדצרפתספרדפורטוגלהאיים הקנרייםמרוקולובכף ורדהמאוריטניהמאליבורקינה פאסוחוף השנהבגאנהליבריהסיירה לאוןגינאהגינאה ביסאוגמביהסנגלניז'ראלג'יריהטוגובניןניגריהקמרוןגינאה המשווניתגבוןהרפובליקה של קונגואנגולהנמיביהדרום אפריקהלסוטובוטסואנהזמביההונדורסגיאנה הצרפתיתאיי פוקלנד
מוטו לאומי אחדות היא כוח
המנון לאומי Bolivianos, el hado propicio
המנון
ממשל
משטר רפובליקה
ראש המדינה נשיא בוליביה עריכת הנתון בוויקינתונים
ראש הרשות המבצעת נשיא בוליביה עריכת הנתון בוויקינתונים
נשיא בוליביה לואיס ארסה
שפה רשמית ספרדית ו-36 שפות מקומיות[1]
עיר בירה סוקרה (הבירה החוקתית)
לה פאס (הבירה המנהלית) 19°02′02″S 65°15′45″W / 19.0339°S 65.2626°W / -19.0339; -65.2626 (סוקרה)
רשות מחוקקת האספה המחוקקת הרב-לאומית של בוליביה
גאוגרפיה
יבשת דרום אמריקה
העיר הגדולה ביותר סנטה קרוס
שטח יבשתי[2] 1,098,581 קמ"ר (29 בעולם)
אחוז שטח המים 1.29%
אזור זמן UTC -4
היסטוריה
הקמה הכרזת עצמאות
- עצמאות
- תאריך		 מספרד
6 באוגוסט 1825
ישות קודמת ספרד 1785ספרד 1785 מלכות המשנה של ריו דה לה פלטה
ישות יורשת טריטוריית אקרה עריכת הנתון בוויקינתונים
דמוגרפיה
אוכלוסייה[3]
(הערכה 1 באוגוסט 2024)		 12,582,635 נפש (79 בעולם)
צפיפות 11.45 נפש לקמ"ר (218 בעולם)
אוכלוסייה לפי גילאים
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70 80
גילאי 0–14 30.34%
גילאי 15–24 19.21%
גילאי 25–54 38.68%
גילאי 55–64 6.06%
גילאי 65 ומעלה 5.71%
כלכלה
תמ"ג[4] (2023) 45,850 מיליון $ (97 בעולם)
תמ"ג לנפש 3,644$ (150 בעולם)
מדד הפיתוח האנושי[5]
(2022)		 0.698 (120 בעולם)
מדד ג'יני 43.6 (נכון ל־2020) עריכת הנתון בוויקינתונים
מטבע בוליביאנו‏ (BOB)
בנק מרכזי הבנק המרכזי של בוליביה עריכת הנתון בוויקינתונים
שונות
סיומת אינטרנט bo
קידומת בין־לאומית 591
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
סאלאר דה אויוני

המדינה הרב-לאומית של בוליביה (בספרדית: Estado Plurinacional de Bolivia)[6][7] היא מדינה ללא מוצא לים במערב דרום אמריקה וגובלת בדרומה בארגנטינה, בדרום מערב בצ'ילה, מדרום מזרח בפרגוואי, בצפון ובמזרח בברזיל ובצפון מערב בפרו. שליש מהמדינה הוא רכס הרי האנדים, שם גם שוכנת אחת הערים הגדולות ביותר במדינה, אל אלטו שממוקמת באלטיפלאנו. היא אחת משתי המדינות ללא מוצא לים ב"עולם החדש" (לצד שכנתה פרגוואי).

המדינה חסרת מוצא לים מאז מלחמת האוקיינוס השקט (1879–1884), עת סיפחה צ'ילה שטחים של בוליביה, אולם הסכמים עם מדינות שכנות העניקו לבוליביה גישה עקיפה לאוקיינוס השקט ולאוקיינוס האטלנטי.

אוכלוסיית המדינה, המוערכת ב-11 מיליון תושבים, היא רב-לאומית, וכולל עמים ילידים, מסטיסים, אירופאים, אסייתים ואפריקאים. ההפרדה הגזעית בתקופת הקולוניאליזם הספרדי המשיכה גם בעידן המודרני. ספרדית היא השפה הרשמית של המדינה, לצד 36 שפות ילידיות נוספות, שהידועות בהן הן איימארית וקצ'ואה.

בוליביה המודרנית היא רפובליקה דמוקרטית חוקתית, המחולקת לתשע מחלקות. הגאוגרפיה שלה משתנה בין הפסגות של הרי האנדים במערב, אל השפלה במזרח, הממוקמת באגן האמזונס.

בוליביה היא מדינה מתפתחת, עם ציון נמוך במדד הפיתוח האנושי ורמת עוני של 38 אחוזים. בין הפעילויות הכלכליות העיקריות ניתן למנות: חקלאות, ייעור, דיג, כרייה וייצור סחורות כגון טקסטיל, הלבשה, מתכות וזיקוק נפט. המדינה גם עשירה מאוד במינרלים, ובייחוד בבדיל.

שמה של המדינה נקבע על שמו של סימון בוליבר, משחרר דרום אמריקה.

היסטוריה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הפרק הנ"ל לא מספק. בוליביה היא מדינה ככל האחרות.

היסטוריה קדומה

העדויות הראשונות להתיישבות בהרי האנדים מתוארכות לשנת 10,000 לפנה"ס [דרוש מקור], בתחילת המאה ה-2 לפנה"ס החלה תרבות הטיוואנאקו להתפתח בדרום אגם טיטיקקה. תרבות הטיוואנאקו הצטיינה באדריכלות מודרנית וטכניקות חקלאיות חדישות במושגים של אותם הימים. מרכזה של תרבות זו היה בעיר טיוואנאקו. במקביל, התפתחו גם תרבויות באזור מוקסוס ומולוס (חלק מלה פס של היום). בשנת 1450 (משוער) סיפח שבט האינקה את בוליביה לממלכתו ושלט בה עד לכיבוש הספרדי בשנת 1530.

טרם הקולוניזציה הספרדית, באזור האנדים של בוליביה הייתה אימפריית האינקה ואילו השפלה הצפונית והמזרחית הייתה מיושבת בידי שבטים עצמאיים.

התקופה הקולוניאלית הספרדית

הכובשים הספרדים שהגיעו לקוסקו ואסונסיון השתלטו על האזור במאה ה-16. במהלך התקופה הקולוניאלית הספרדית, בוליביה נוהלה בידי הקהילה המלכותית של קראקס. ספרד בנתה את האימפריה שלה במידה רבה באמצעות הכסף של המכרות בבוליביה.

במשך התקופה הקולוניאלית הספרדית בבוליביה, נקראה הטריטוריה פרו העליונה והייתה תחת מרות המשנה למלך לימה, בירת פרו. במשך שנים רבות העיר פוטוסי שבשטח בוליביה הייתה העיר הגדולה ביותר בחצי הכדור המערבי. הסמכות המלכותית-ספרדית בבוליביה נחלשה במשך מלחמותיו של נפוליאון, והשנאה כלפי השלטון הספרדי גדלה. הכרזת העצמאות של בוליביה בשנת 1809 גרמה למלחמה של 16 שנים שבסופה נוסדה הרפובליקה שנקראה על שמו של סימון בוליבר ב-6 באוגוסט 1825.

לאחר הכרזת העצמאות

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. לא מצוינת המאה ה-21.

לאחר הניסיון הראשון לעצמאות ב-1809, הגיעה מלחמה נוספת טרם הקמת הרפובליקה שארכה 16 שנים ותמה ב-6 באוגוסט 1825. מאז העצמאות, בוליביה סבלה מתקופות של חוסר יציבות פוליטית וכלכלית, לרבות אובדן שטחים לידי שכנותיה, כגון אקרי וגראן צ'אקו. העצמאות לא הביאה לבוליביה יציבות. עד 1981 בוצעו בבוליביה 192 הפיכות (כלומר הפיכה כל 10 חודשים בממוצע). חולשתו של הצבא גרמה לאובדן חלקים משטחה של המדינה למדינות שכנות במהלך מלחמות, וצ'ילה אף כבשה את חוף הים שלה במלחמת האוקיינוס השקט. על אף שבוליביה היא עדיין המדינה הענייה ביותר בדרום אמריקה, שורת רפורמות שהנהיגה הממשלה גרמו להתפתחות עקבית של הכלכלה במדינה.

בשנת 2005 נערכו בחירות כלליות ואבו מוראלס זכה ברוב קולות ומונה לנשיא. בהמשך הוא זכה עוד מספר פעמים, עד שבשנת 2019 החלו מהומות במדינה והאשמות לאי-סדרים בבחירות. כתוצאה מכך הוא התפטר מתפקידו. גם יתר מנהיגי המדינה, כולל סגן הנשיא ויושבת ראש הפרלמנט אדריאנה סלוואטיירה עזבו את תפקידם וביקשו מקלט מדיני בשגרירות מקסיקו. בסופו של דבר בהתאם לתוצאות הבחירות שנערכו בשנת 2020 זכתה מפלגתו של אבו מוראלס ברוב ולואיס ארסה החל את כהונתו כנשיא.

ב-26 ביוני 2024 בוצע נסיון הפיכה של צבא בוליביה כנגד השלטון המכהן. כוחות צבא וכלים משוריינים התפרסו מסביב לארמון הממשלה. הנסיון נכשל.[8] נשיא בוליביה, לואיס ארסה, טען כי ניסיון ההפיכה היה ניסיון להשתלט על מרבצי הליתיום במדינה.[9] בוליביה, ארגנטינה וצ'ילה מחזיקות ב-80% מעתודות הליתיום בעולם, שמשמש רכיב משמעותי בתעשיית השבבים, טלפונים סלולאריים, סוללות חשמליות ועוד.

פוליטיקה ומשטר

פסקה זו נמצאת בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך פסקה זו בטרם תוסר ההודעה הזו. אם הפסקה לא נערכה במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך את הפסקה, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחת המשתמש.

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

מאז 1982, המערכת הפוליטית בבוליביה מתנהלת כדמוקרטיה ייצוגית, נשיאותית, רב-מפלגתית. בחירות נערכות ברמה הלאומית מאז 1985 וברמה המקומית מאז 1987. בבחירות נבחרים חברי כל הרשויות, בכללם הנשיא וסגן הנשיא, חברי שני בתי המחוקקים והשופטים בערכאות השיפוטיות העליונות.

בשנים 1964–1982 השלטון האזרחי בבוליביה היה נתון בידי דיקטטורות צבאיות (חונטות, שהתחלפו תכופות בעקבות הפיכות צבאיות ומערכות בחירות (לפחות חלקן מושחתות). תקופה זו החלה בהפיכה של 1964 (אנ') שבה הודח הנשיא ויקטור פאס אסטונסרו (אנ'), בידי מפקד הצבא הבוליביאני, אלפרדו אוונדו קנדיה (אנ') וסגן הנשיא, רנה בריינטוס (אנ'), שהפכו לנשיאים-משותפים. בריינטוס נבחר לנשיאות ברוב גדול בשנת 1966, בבחירות שנחשבות לעתים לבלתי-לגיטימיות, שכן רבים ממנהיגי האופוזיציה הוגלו לפני כן ועל האופוזיציה נאסר לנהל קמפיין בחירות. לאחר מותו של בריינטוס ב-1969, סגנו, לואיס אדולפו סילס, היה לנשיא לתקופה קצרה, עד שאוונדו קנדיה לקח לעצמו את השלטון בהפיכה נוספת. ב-1970 ו-1971, שתי הפיכות צבאיות הובילו בסופו של דבר לשלטון הדיקטטורי של הוגו בנסר (אנ'), בשנים 1971–1978. ב-1978, בחירות מזויפות הובילו לשורה של הפיכות נוספות, שתיים ב-1978, אחת ב-1979 ואחת ב-1980. הגנרל לואיס גרסיה מסה תפס את השלטון ב-1980 והשליט משטר דיטטורי וברוטלי. ביולי 1982, חונטה נוספת שבראשה עמדו ארבעה מפקדי צבא (אנ'), מינתה את הגנרל גווידו וילדוסו לנשיא. וילדוסו היה הנשיא האחרון שמונה על ידי הצבא. עם סכנה ברורה למשבר כלכלי ופוליטי חריף, ואף למלחמת אזרחים, וילדוסו החליט לכנס מחדש את הפרלמנט שנבחר שנתיים קודם לכן ולאפשר לו לקבוע מי ינהיג את המדינה. ההחלטה הראשונה של הפרלמנט הייתה לאשר מחדש את תוצאות הבחירות של שנת 1980 ובעקבות זאת לבחור שוב בהרנן סילס סואסו (אנ') לנשיא. סילס הוביל תקופה שנחשבת לתקופת מעבר לדמוקרטיה עד 1985, וזאת תוך שהמדינה חווה היפראינפלציה וכאוס כלכלי. בסך הכול, התחלף הממשל בשנים 1964–1985 16 פעמים; ב-10 מתוכם עלה הצבא לשלטון, והשאר היו תקופות מעבר בשלטון נציגי המפלגות.[10]

מבנה חוקתי ומשטרי

חוקת בוליביה

החוקה הראשונה של בוליביה נכתבה על ידי סימון בוליבר בלימה ואושררה עם תיקונים על ידי האספה המכוננת בנובמבר 1826. מאז הוחלפה החוקה 16 פעמים.[11][12][א]

החוקה הנוכחית של בוליביה אושררה בשנת 2009. שינוי החוקה היה הבטחת בחירות ויעד מרכזי של הנשיא אבו מוראלס, שנבחר לראשונה בשנת 2006. סעיף 1 בחוקה מגדיר את בוליביה כדלקמן:

בוליביה מכוננת במדינה סוציאלית מאוחדת עם חוק קהילתי ורב-לאומי; מדינה חופשית, עצמאית, ריבונית, דמוקרטית, רב-תרבותית, מבוזרת, ועם אוטונומיות אזוריות וילידיות. בוליביה מיוסדת על בסיס הריבוי והפלוריזם הפוליטי, הכלכלי, המשפטי, התרבותי והלשוני, בתוך התהליך המאחד של המדינה.

המקור בספרדית
Bolivia se constituye en un Estado Unitario Social de Derecho Plurinacional Comunitario, libre, independiente, soberano, democrático, intercultural, descentralizado y con autonomías. Bolivia se funda en la pluralidad y el pluralismo político, económico, jurídico, cultural y lingüístico, dentro del proceso integrador del país.[13]
— סעיף 1 לחוקת בוליביה

חוקת בוליביה מגדירה ארבע רשויות ממשל:[11][14]

  • הרשות המבצעת – בראשה עומדים הנשיא וסגן הנשיא, שנבחרים בבחירות ישירות לתקופה של חמש שנים, והם יכולים להיבחר לקדנציה רצופה נוספת רק פעם אחת. הנשיא משמש כראש הרשות המבצעת וראש המדינה, והוא ממנה את שרי הקבינט. כדי להיבחר זקוק הנשיא ל-50% מהקולות לפחות, או ל-40% לפחות בהפרש של יותר מ-10% מכל מועמד אחר. אם אף מועמד לא משיג את הרוב הדרוש, נערך סיבוב שני בתוך 60 יום. משרדי הרשות המבצעת נמצאים בלה פאס, וכך גם המעון הנשיאותי, הקאסה גרנדה דל פואבלו ("בית העם הגדול").
  • הרשות המחוקקת – "האספה הרב-לאומית המחוקקת" מורכבת משני בתים, בית הנבחרים (130 נציגים) והסנאט (36 סנאטורים, 4 מכל אחד מ-9 המחלקות). בראש האספה הרב-לאומית עומד סגן נשיא בוליביה. מושבי האספה נמצאים בלה פאס.
  • הרשות השופטת – הרשות השופטת של בוליביה נחלקת לשלוש סמכויות שיפוט שוות – רגילה, ילידית, וחקלאית-סביבתית – בנוסף לבית משפט חוקתי ולמועצה השופטת, שתפקידה לנהל אדמיניסטרטיבית את מערכת המשפט ובסמכותה לדון משמעתית את חבריה. כל חברי הרשות השופטת נבחרים על ידי העם (אך לאספה המחוקקת יש תפקיד באישור רשימת המועמדים) והחוקה קובעת תנאי סף שונים למועמדות.
    • מערכת המשפט הרגילה – בתחום המשפט הפלילי, האזרחי והמנהלי. בראשה עומד בית המשפט העליון לצדק (Tribunal Supremo de Justicia) של בוליביה, שנמצא בבירה סוקרה ומתפקד כסמכות העליונה, ובו 12 שופטים שנבחרים על ידי הציבור לכהונה אחת של שש שנים, ללא אפשרות לבחירה חוזרת. לבית המשפט העליון כפופים בתי המשפט המחוזיים ובתי המשפט הנמוכים.
    • בתי המשפט החקלאים-סביבתיים (Jurisdicción Agroambiental) –[15] בית המשפט החקלאי-סביבתי הוא הסמכות העליונה לפתרון סכסוכים בעניינים הקשורים לאדמות חקלאיות, יערות, סביבה, מים, שימוש במשאבים טבעיים ושמירה על הסביבה הטבעית. הוא אחראי על ארגון מערכת של בתי משפט חקלאיים-סביבתיים הכפופים לו. חבריו נבחרים באותו האופן כמו חברי בית המשפט העליון, אך בנוסף לתנאי הסף הרגילים עליהם להיות בעלי מומחיות וניסיון במשפט בתחום החקלאי והסביבתי, או פרופסורים באוניברסיטה שעוסקו בתחום במשך שמונה שנים לפחות.
    • סמכות שיפוט בענייני עמים ילידיים באזור הכפרי (Jurisdicción Indígena Originario Campesina) – החוקה (סעיף 190) מבטיחה שהעמים הילידיים יוכלו לנהל את תחום המשפט באופן אוטונומי, על פי הסמכויות שנהוגות אצלם ועל פי העקרונות, הערכים התרבותיים והנורמות שלהם, ועל פי ההליכים הנהוגים אצלם.
    • הסמכות לביקורת שיפוטית על המחוקק נתונה בידי בית המשפט החוקתי, שמושבו בסוקרה, ובו תשעה שופטים שלפחות שניים מהם מגיעים ממערכת המשפט של העמים הילידים. הם נבחרים על ידי הציבור לכהונה של שש שנים.
    • מועצת המשפט (Consejo de la Magistratura) – מועצה שאחראית על הדין המשמעתי בתוך מערכת המשפט ועל ניהולה השוטף. חבריה נבחרים על ידי העם, מתוך רשימה של מועמדים שמוצגים על ידי האספה המחוקקת, לתקופה של שש שנים ללא אפשרות לבחירה מחדש.
  • הרשות האלקטורלית – הגוף האחראי על הבחירות ברמה הלאומית והמקומית (בדומה לוועדת הבחירות במדינות אחרות) מוגדר על פי חוקת בוליביה כרשות רביעית, עצמאית. בראשה עומד בית המשפט הגבוה לבחירות (El Tribunal Supremo Electoral), שבו שבעה חברים, שניים מהם לפחות בני עמים ילידיים. שישה מחבריו נבחרים על ידי האספה המחוקקת ברוב של שני שלישים לפחות מהחברים הנוכחים. השביעי ממונה על ידי הנשיא. כפופים לו בתי המשפט לבחירות במחלקות של בוליביה (שנבחרים באופן דומה), שופטי הבחירות, מושבעים בנקודות הבחירה, והנוטריונים.

שלטון מקומי

ערך מורחב – מחוזות בוליביה
מחלקות בוליביה
מחלקות בוליביה

החוקה הראשונה של בוליביה, משנת 1826, חילקה את המדינה למספר רמות של שלטון מקומי; עם זאת, לאורך המאה ה-19 ורוב המאה ה-20, נטתה המדינה לשלטון ריכוזי ולביטול סמכויות מקומיות. תהליך זה התהפך לקראת סוף המאה ה-20, ובשנות ה-90 השלטון המקומי היה לנושא פוליטי מרכזי בפוליטיקה של בוליביה.

כיום בוליביה מחולקת לתשע "מחלקות" (Departamentos). כל מחלקה מחולקת למספר "פרובינציות" (Provincias; סך הכול 112 פרובינציות). הפרובינציות מחולקות לרשויות מוניציפליות (Municipios;‏ 336 נכון למרץ 2024).[16]

יחסי בוליביה–ישראל

ערך מורחב – יחסי בוליביה–ישראל

עד לתחילת שנת 2009, היו למדינת ישראל ולבוליביה יחסים דיפלומטיים מלאים, אולם בעקבות מבצע עופרת יצוקה החליטה בוליביה לנתקם. נשיא בוליביה אבו מוראלס מסר "בעקבות הפגיעה החמורה בחיי אדם, החליטה בוליביה לנתק את היחסים הדיפלומטיים עם ישראל". מוראלס נחשב כבן ברית של נשיא ונצואלה לשעבר, הוגו צ'אווס שגם החליט לנתק את יחסיה הדיפלומטים עם ישראל בעקבות המבצע.[17]

ב-2010 הייצוא הישראלי לבוליביה עמד על כ-6 מיליון דולר, והיבוא מבוליביה לישראל על כ-3 מיליון דולר.[18]

ב-2011 ניהל נשיא בוליביה אבו מוראלס פגישה ידידותית עם אחמד וחידי, שר ההגנה האיראני, שתכנן את הפיגוע בבניין הקהילה היהודית בבואנוס איירס ב-1994, שבו נרצחו 85 איש ונפצעו 330 (וחידי מבוקש על ידי הרשויות בארגנטינה מאז הפיגועים). לאחר לחץ פוליטי משלל ארגונים יהודיים, התנצל נשיא בוליביה בפני הקהילה היהודית בארגנטינה.

ביולי 2014 הכריז אבו מוראלס נשיא בוליביה על ישראל כ"מדינת טרור" בעקבות פעילות צה"ל במבצע צוק איתן. עקב ההחלטה בוטל הפטור מוויזה שהיה נהוג בין המדינות, מאז הסכם שנחתם ביניהן ב-1972.[19]

ב-28 בנובמבר 2019 הודיעה בוליביה כי תחדש את יחסיה עם ישראל לאחר הנתק הממושך.[20]

ב-31 באוקטובר 2023 בעקבות מלחמת חרבות ברזל הודיעה ממשלת בוליביה על ניתוק יחסיה עם ישראל.[21]

כלכלה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

בוליביה היא אחת המדינות העניות באמריקה הדרומית. התמ"ג לנפש עומד על כ-5,500 דולר. המדינה חוותה משבר כלכלי קשה בשנת 1980, אך התאוששה בעקבות רפורמות שהובילו לירידה בשיעור העוני, אף שאלו עדיין גבוהים (54% ב-2007). ענפי התעשייה העיקריים הם כרייה, צורפות, נפט, מזון ומשקאות, טבק, עבודות יד וטקסטיל. כ-40% מהיצוא מופנה לברזיל. המטבע נקרא "בוליביאנו".

במשך שנים רבות התבססה כלכלית המדינה במידה רבה על אוצר טבע שנמצא בסמוך לעיר פוטוסי: הר ענק העשיר במרבצי כסף, שכרייתם המסחרית הפכה את העיר פוטוסי לאחת מהערים הגדולות והעשירות באימפריה הספרדית. מאגרי הכסף הידלדלו עם השנים. הכרייה הממושכת, שבמקרים רבים נעשתה ללא פיקוח או מיפוי מסודרים, הביאה להתמוטטות של מנהרות בהר ולהיחלשות מבנהו הפנימי. המצב כיום הוא שהר הכסף נמצא בקריסה ולוע גדול נפער בו.[22]

מאז שנבחר בשנת 2005, נשיא בוליביה, אבו מוראלס, מיישם מדיניות כלכלית סוציאליסטית דמוקרטית. מדיניותו כוללת הלאמה של משאבי טבע, חברות אנרגיה ותאגידים בתחומים שונים שהופרטו בעבר וחלוקה מחדש של העושר.[23]

הכלכלה מבוססת בין היתר על ייצוא גז טבעי, אבץ, זהב, סויה ועוד.[24]

אינדיקטורים כלכליים וחברתיים

צמיחה

בין 2006 ל-2018 צמח התוצר של בוליביה מדי שנה בקצב של 5.2% בממוצע, קצב שמציב את כלכלת בוליביה ככלכלה הצומחת ביותר בדרום אמריקה. התמ"ג של בוליביה גדל פי 4 משנת 2006 עד לשנת 2018 והתמ"ג לנפש גדל מ-1,000 דולר לנפש ב-2005 ל-3,900 דולר לנפש ב-2019.[25]

לפני ההלאמות (לא רק של גז ונפט, אלא של טלקומוניקציה, מים, חשמל ומספר מכרות), תאגידים זרים כיסו כ-85% מהרווחים שהופקו מייצור גז טבעי. מוראלס הגדיל את נתח הרווח של המדינה מגז מכ-15% לפני נשיאותו לכ־80-90% כיום. בשנת 2005, לפני ההלאמה, הסתכמו הכנסות הגז הממשלתיות ב־0.6 מיליארד דולר; בשנת 2015 זה היה סכום גדול פי ארבעה, 2.6 מיליארד דולר – למעשה ירידה מ-4.5 מיליארד דולר בשנת 2014. בשנת 2015 כל הכנסות הגז והנפט הניבו 4 מיליארד דולר, המהווים כמעט מחצית מרווחי הייצוא של בוליביה.

ההלאמות בתחומי הטלקומניקציה, גז, חשמל ועוד סייעו לשיפור בשירות שניתן תוך כדי הוזלה משמעותית של המחירים והשקעה משמעותית בהפצת השירותים לכלל האוכלוסייה:[26][27][28]

  1. בעוד שב-2005 רק 25% מהבתים במרחב הכפרי היו מחוברים לחשמל, עד 2016 המספר זינק ל-66% מהבתים במרחב הכפרי שחוברו לחשמל על ידי חברת החשמל הממשלתית.
  2. מספר משקי הבית עם חיבורי הגז עלה ב-835% מאז עלה מוראלס לשלטון.
  3. מספר העיריות עם כיסוי הטלקומוניקציה (תקשורת) עלה מ-110 ב-2005 ל-324 מתוך 339 ב-2015. שוויה של חברת הטלקום אנטל שהולאמה בשנת 2008 גדל פי 3, מ-3.1 מיליארד דולר בעת ההלאמה ל-9.3 מיליארד דולר ב-2017.תעריפי השירות הוזלו בצורה משמעותית מאז שהולאמה החברה, למשל: התעריף לדקת שיחה ירד מ-1.8 דולר לדקה ב-2008 ל-0.67 דולר לדקה ב-2017. מחיר הגלישה באינטרנט ירד מ-97.5 דולר ב-2008 ל-10.5 דולר ב-2017.

יתרות הבנק המרכזי של בוליביה גדלו במידה ניכרת מ-1.174 מיליארד דולר (2005) לכ-8.008 מיליארד דולר ב-2018. האשראי הפרודוקטיבי גדל פי עשרה. 75% מסכומי ההשקעה הציבורית ממומנים ממשאבים פנימיים. עובדה זו מביאה כי לאחר ארבע עשרה שנים של עבודות חשובות בכל אזורי הארץ, החוב הציבורי החיצוני לטווח הבינוני והארוך מסתכם בכמעט עשרה מיליארד דולר, המהווה 23.6% מהתמ"ג.

למרות מחזור ההתרחבות החזק, האינפלציה צנחה בשנת 2019 לרמה של אחוז אחד בלבד בשנה, כיום 99% מהזיכויים ו-88% מהחיסכון הם במטבע הלאומי של בוליביה, בוליביאנו. בשנת 2005 היו הנתונים 7% ו-15% בהתאמה.

עוני, הכנסה ואי-שוויון

בבוליביה תחת שלטון מוראלס, העוני צנח מ-60.6% מהאוכלוסייה בשנת 2005 ל-33% בשנת 2018. העוני הקיצוני (אלה החיים פחות מ־1.25$ ליום) ירד מ-38% ב-2005 ל-16.8% ב-2018. ההכנסה גדלה פי קרוב ל-4 מ-80 דולר לחודש ב-2005 ל-305 דולר בחודש כיום. שכר המינימום הריאלי עלה מ-440 בוליביאנו לחודש ב-2005 ל-2000 בוליביאנו לחודש ב-2018 (מ-57$ עד 287$). האבטלה עומדת על פחות מ-4% ב-2018, הנמוכה ביותר באמריקה הלטינית, לעומת 8.5% בשנת 2005.

האוכלוסייה עם הכנסה שגדולה מההכנסה הממוצעת גדלה ל-62% מאזרחי בוליביה, אחוז דומה לזה עם הכנסה נמוכה בשנת 2005. 10% העשירים במדינה קיבלו אז פי 128 יותר מה 10% העניים ביותר. מדד ג'יני, המודד את אי השוויון בהכנסות, צנח מ-0.60 ל-0.44, קצב ההתקדמות הגדול ביותר בצמצום אי השוויון באמריקה הלטינית.

בוליביה השיגה כיסוי של מאה אחוז מהפנסיות לזקנים, הרבה מעל הממוצע האזורי (59%). 51.5% מאוכלוסיית בוליביה נהנים מתוכניות העברה ישירה כמו בונוס Renta Dignidad,[29] בונוס על שם חואנה אזורדוי[30] ובונוס על שם חואנסיטו פינטו המסייע בתשלום עבור חומרי לימוד או הובלת נערות ונערים בגיל בית הספר (עד השנה השנייה של בית הספר התיכון) על ידי חיזוק האפשרויות החינוכיות של תלמידים מאזורים מרוחקים ועם מעט משאבים, תוך הורדת סיכוי הנשירה מבית הספר והסכנה של עבודת ילדים.[31][32]

בריאות וחינוך

שיעור האנאלפביתיות בבוליביה עמד על 13% עם כניסתו של אבו מוראלס לנשיא. לאחר קמפיין לימוד קרוא וכתוב המוני שהשתמש בתוכנית הלימוד של קובה, חונכו 850,000 בוליביאנים ועד שנת 2008 הוכרזה בוליביה כחפה מאנאלפביתיות. המדינה השנייה אחרי קובה באמריקה הלטינית מבחינת מימון החינוך. כיום קיימים במדינה 16,000 מוסדות חינוך, 4,500 מהם נבנו מאז 2006 בכספי תעשיית הגז המולאמת.

תוחלת החיים של הבוליביאנים בתקופת נשיאותו של מוראלס עלתה מ-64 שנים ל-71 שנים. זו בחלקה תוצאה של פעילותם של כמעט 700 חברי החטיבה הרפואית הקובנית העובדים במדינה ושל השיפור המשמעותי בגישה לבריאות במדינה. מבצע נס קובה איפשר גם ל-676,000 בוליביאנים להחזיר את ראייתם. יתרה מזאת, כ-5,000 בוליביאנים השיגו את התארים הרפואיים בקובה, וחזרו לארצם כדי לספק את שירותיהם. במדינה פועלים כיום 47 בתי חולים חדשים ולמעלה מ-3,000 מרכזי בריאות שנבנים.

משימת Juana Azurduy Bond תומכת בנשים הרות ותינוקות עד שנתיים ללא ביטוח בריאות. במקרה של העברה על תנאי, עם אופי פעולה חיובי, נדרשות 4 בקרות לפני הלידה, לידה מוסדית ובקרה לאחר לידה. ילדים מתחת לגיל שנתיים חייבים לבצע 12 בדיקות בריאות מקיפות דו-חודשיות, אשר כל אלה משפרים מאוד את תנאי הלידה הבסיסיים ואת שנות החיים הראשונות. מ-2006 עד 2018 התמותה בקרב ילדים מתחת לגיל חמש הופחתה ב-61%.

גאוגרפיה

מפה טופוגרפית של בוליביה

בוליביה היא מדינה במערב דרום אמריקה אשר מוקפת יבשה. היא גובלת עם ברזיל בצפון ובמזרח, פרגוואי וארגנטינה בדרום, וצ'ילה ופרו במערב.

בוליביה ממוקמת ברכס הרי האנדים, כאשר הנקודה הגבוהה ביותר במדינה מגיעה לגובה של 6,542 מטר. מרכז המדינה מעוצב על ידי הרמה אלטיפלאנו, שם גרים מרבית הבוליביאנים. במזרח המדינה ישנה שפלה אשר מכוסה על ידי יערות הגשם של האמזוניה. מלה פאס יוצאת דרך היונגאס, המכונה גם "דרך המוות", המקשרת את הבירה עם צפון המדינה.

האקלים במדינה מגוון, ונכללים בה אזורי אקלים שונים בחלקיה השונים - אקלים אקלים צחיח וצחיח למחצה, סובטרופי, טרופי, ובאזורי ההרים ממוזג ואלפיני. כתוצאה מכך גם סוגי הצמחיה מגוונים - מדבר, סוואנה ויער גשם.

בדרום-מערב בוליביה ממוקם סאלאר דה אויוני (בספרדית: Salar de Uyuni), מדבר המלח הגדול בעולם. הנופים הייחודיים של המדבר הופכים אותו לאטרקציה תיירותית. מדבר נוסף, מדבר סלבדור דאלי, נקרא כך משום שנופיו מזכירים את הציורים של הצייר סלבדור דאלי.

בבוליביה יש מגוון של בעלי חיים כמו יגוארים, קופים, עצלנאים, פומות ומגוון של עופות כמו קונדור האנדים.

דמוגרפיה

מרכז לה פאס

במפקד האוכלוסין, ב-2019, נמנו 11.4 מיליון תושבים. במשך 50 השנים האחרונות צמחה אוכלוסייתה ביותר מפי 3, וקצב גידול האוכלוסייה גבוה (2.25%). תוחלת החיים אינה גבוהה – 68 לנשים ו-63 לגברים.

רוב האוכלוסייה בבוליביה היא ממוצא אמריקאי ילידי. חלקם של האמריקאים הילידים באוכלוסייה מוערך ב-56 עד 70 אחוזים, ורובם הגדול משתייכים לשתי הקבוצות הילידיות הגדולות, קצ'ואה (Quechua) ואיימרה (Aymara), ששורשיהן באינקה. עוד כ-30 קבוצות ילידיות קטנות יותר קיימות במדינה. החשובה בהן היא בני הגוארני, השוכנים בחלקה המזרחי.

כ-10 עד 15 אחוזים מן התושבים הם ממוצא אירופי. רובם ממוצא ספרדי, ומיעוטם צאצאי מהגרים מגרמניה, אוסטריה ומדינות אירופיות נוספות. כ-30 עד 40 אחוזים הם מסטיסים, בני תערובת של אירופים וילידים אמריקאים. כחצי אחוז מן התושבים הם ממוצא אפריקאי, וכן קיימים מיעוטים קטנים של צאצאי מהגרים מסין, מיפן, ומן המזרח התיכון.

כשני מיליון בוליביאנים חיים מחוץ לארצם הענייה. יעדי ההגירה העיקריים הם ארגנטינה, ספרד וארצות הברית.

הערים הגדולות הן במדינה הן סנטה קרוס (1,685,000) אל אלטו (993,000) והבירה לה פאס (897,000). בעבר הייתה לה פאס העיר הגדולה ביותר, אך קצב גידול האוכלוסייה באל אלטו וסנטה קרוס גבוה יותר.

דת

התושבים הם ברובם הגדול נוצרים קתולים. כ-17% משתייכים לזרם הפרוטסטנטי, 1% דתות אחרות (יהדות, בודהיזם, בהאית והינדואיזם) ו-5% חסרי דת.

בבוליביה קהילה יהודית קטנה שמונה כיום[דרושה הבהרה] כ-500 יהודים, אף שלאחר מלחמת העולם השנייה היו בה כ-10,000 יהודים, לאחר שהגיעו אליה יהודים רבים ממזרח אירופה.

תרבות

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

התרבות הבוליביאנית הושפעה רבות מתרבות האינקה ותרבויות אינדיאניות מקומיות נוספות.

פסטיבל ידוע שנערך בבוליביה הוא "קרנבל אורורו" ("El carnaval de Oruro").

ראו גם

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: בוליביה
ויקימסע מדריך למטייל בוויקימסע: בוליביה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: בוליביה
עיינו גם בפורטל:
פורטל אמריקה הלטינית

הערות שוליים

  1. ^ לפי סעיף חמש בחוקה החדשה של בוליביה
  2. ^ דירוג שטח יבשתי - מתוך אתר Worldometer, כפי שפורסם ב-28 במאי 2021
  3. ^ אומדן ל-1 ביולי 2024 על פי הערכת אוכלוסייה של האו"ם משנת 2022, עם אקסטרפולציה ל-1 באוגוסט 2024
  4. ^ דירוג תמ"ג - מתוך אתר הבנק העולמי, כפי שפורסם ב-2 באוגוסט 2023
  5. ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2022 בדו"ח שפורסם ב-2024 על ידי אתר מינהל הפיתוח (UNDP) של האומות המאוחדות
  6. ^ Bolivia Country Overview | World Health Organization, ארגון הבריאות העולמי (באנגלית)
  7. ^ UNData, data.un.org
  8. ^ רויטרס (2024-06-26). "ניסיון הפיכה כושל בבוליביה: טנקים פרצו לארמון הנשיאות, מפקד הצבא נעצר". Ynet. נבדק ב-2024-06-27.
  9. ^ https://arabic.rt.com/world/1577997-%D8%B1%D8%A6%D9%8A%D8%B3-%D8%A8%D9%88%D9%84%D9%8A%D9%81%D9%8A%D8%A7-%D9%8A%D9%83%D8%B4%D9%81-%D8%B3%D8%A8%D8%A8-%D9%85%D8%AD%D8%A7%D9%88%D9%84%D8%A9-%D8%A7%D9%84%D8%A7%D9%86%D9%82%D9%84%D8%A7%D8%A8-%D9%81%D9%8A-%D8%A8%D9%84%D8%A7%D8%AF%D9%87-%D9%85%D8%A4%D8%AE%D8%B1%D8%A7/
  10. ^ James Dunkerley, The 1997 Bolivian Elections in Historical Context, Institute of Latin American Studies, 1998, P. 5
  11. ^ 1 2 3 Mauricio Ipiña Nagel, The Bolivian Legal System, GlobaLex, NYU School of Law, March/April 2022
  12. ^ Las Constituciones Políticas de Bolivia, Tribunal Constitucional Plurinacional – Unidad de Investigación, Sucre, Bolivia, 2018 (בספרדית)
  13. ^ Nueva Constitución Política Del Estado, Justia Bolivia (בספרדית)
  14. ^ Gonzalo Dávila Maceda, The Bolivian Legal Framework, GlobaLex, NYU, July/August 2014
  15. ^ Eduardo Schneider Lersch, Environmental Courts and Tribunals in Brazil and Bolivia קובץ PDF, Convegno DPCE Caserta 2022
  16. ^ Andrea Condori, Viceministro de Autonomías aclara que, con el Censo, no desaparecerán municipios, La Razón, 7 de marzo de 2024 (בספרדית)
  17. ^ סוכנויות הידיעות, גם בוליביה מנתקת את היחסים עם ישראל, באתר nrg‏, 14 בינואר 2009
  18. ^ סקירה כלכלית ישראל – בוליביה, לשכת המסחר תל אביב והמרכז (ארכיון)(הקישור אינו פעיל, 11.9.2021)
  19. ^ ynet, נשיא בוליביה: ישראל היא מדינת טרור, באתר ynet, 30 ביולי 2014
  20. ^ איתמר אייכנר, לאחר יותר מעשור: בוליביה מחדשת את יחסיה עם ישראל, באתר ynet, 28 בנובמבר 2019
  21. ^ בגלל המלחמה? בוליביה הודיעה כי תנתק את קשריה הדיפלומטיים עם ישראל, באתר מעריב אונליין, 31 באוקטובר 2023
  22. ^ אתר למנויים בלבד הר הכסף של בוליביה קורס, באתר הארץ, 12 באוקטובר 2014
  23. ^ COHA, Eleven Years of the “Process of Change” in Evo Morales’ Bolivia (באנגלית)
  24. ^ OEC - Bolivia (BOL) Exports, Imports, and Trade Partners, The Observatory of Economic Complexity - Atlas (באנגלית) (ארכיון)
  25. ^ Evo, un presidente humanista, América Latina en movimiento (בספרדית)
  26. ^ Bolivia. Entel triplicó su patrimonio en 10 años de nacionalizada (בספרדית)(הקישור אינו פעיל, 11.9.2021)
  27. ^ COHA, Eleven Years of the “Process of Change” in Evo Morales’ Bolivia (באנגלית)
  28. ^ Federico Fuentes, How rejecting neoliberalism rescued Bolivia's economy, Green Left Weekly, ‏2016-09-06 (באנגלית)
  29. ^ Requisitos Renta Dignidad: REQUISITOS PARA EL PAGO DE LA RENTA DIGNIDAD, La Autoridad de Fiscalización y Control de Pensiones y Seguros
  30. ^ ¿Qué es el Bono Juana Azurduy?, www.bja.gob.bo
  31. ^ Comisión Económica para América Latina y el Caribe, El Bono Juancito Pinto del Estado Plurinacional de Bolivia: programas de transferencias monetarias e infancia, CEPAL, 2012-10-01. (בספרדית)
  32. ^ Bono Juancito Pinto - Programas de transferencias condicionadas - Base de datos de programas de protección social no contributiva en América Latina y el Caribe, dds.cepal.org


מדינות וטריטוריות אמריקה הדרומית
מדינות אורוגוואי • אקוודור • ארגנטינה • בוליביה • ברזיל • גיאנה • ונצואלה • סורינאם • פרגוואי • פרו • צ'ילה • קולומביה אמריקה הדרומית
טריטוריות איי פוקלנד • גיאנה הצרפתית • איי ג'ורג'יה הדרומית ואיי סנדוויץ' הדרומיים
מרקוסור ("השוק המשותף הדרומי")
חברות אורוגוואי • ארגנטינה • ברזיל • ונצואלה‏1 • פרגוואי
חברות נילוות אקוודור • בוליביה2 • גיאנה • סורינאם • פרו • צ'ילה • קולומביה
הסכמים אמנת אסונסיון • פרוטוקול אורו פרטו • הסכם סחר חופשי ישראל-מרקוסור
מוסדות וארגונים לשיתוף פעולה פרלמנט של מרקוסור • מרקוסיודדס • אוניברסיטת מרקוסור

הערות: 1בדצמבר 2016 הושעתה ונצואלה מהארגון. 2בתהליך קבלה כחברה מלאה.


שגיאת ציטוט: נראה כי בדף קיימות תבניות "ביאור" אך לא תבנית "ביאורים" להצגתן.

אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=בוליביה&oldid=38929382"