הבדלים בין גרסאות בדף "מצוות עונה"

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הוסרו 3,520 בתים ,  לפני 3 שנים
אין תקציר עריכה
מ (←‏פרטי המצווה: {{תנ"ך|שמות|כא|י|קצר=כן}})
ב[[הלכה]], '''מצוות עונה''' היא [[מצווה]] המוטלת על ה[[גבר]] שלא למנוע מאשתו את קיום [[יחסי אישות (הלכה)|יחסי האישות]] עימה.
 
מצוות עונה חופפת עם מצווה שדומה לה מהבחינה הפרקטית, מצוות [[פרייה ורבייה]], בה מוטל על הגבר לקיים יחסים עם אשתו כל עוד אין לבני הזוג בן ובת. על האישה מוטל לעזור לבעלה לקיים מצווה זו.
 
==מקור המצווה ומהותה==
 
==פרטי המצווה==
 
המשנה ב[[מסכת כתובות]] (פרק ה, משנה ה) עוסקת בשאלה מהי עונתה, כלומר באיזו תדירות נדרש קיום יחסי מין כדי לקיים מצווה זו. וזו לשון המשנה:
: המדיר את אשתו מתשמיש המיטה - בית שמאי אומרין, שתי שבתות; בית הלל אומרין, שבת אחת. התלמידים יוצאים לתלמוד תורה שלא ברשות, שלושים יום; והפועלים, שבת אחת. "עונה" האמורה בתורה: הטיילים, בכל יום; הפועלים, שתיים בשבת; החמרים, אחת בשבת; הגמלים, אחת לשלושים יום; הספנים, אחת לשישה חודשים, דברי רבי אליעזר.
 
חציה הראשון של המשנה עוסק במקרה שבו הבעל נמנע מלקיים יחסי מין עם אשתו בניגוד לרצונה, ובחציה השני עוסקת המשנה במצבים בהם הבעל מקבל את הסכמת אשתו לפרישות, ומציבה גבולות גם לכך. הגבולות נקבעים בהתאם לאילוצים שבהם נתון הבעל, בהתאם לפירוט: "הטיילים, בכל יום; הפועלים, שתיים בשבת; החמרים, אחת בשבת; הגמלים, אחת לשלושים יום; הספנים, אחת לשישה חודשים". הטיילים הם אלה הבטלים ממלאכה, או שמלאכתם קלה מאוד. בגמרא מופיעה מחלוקת בין [[אביי]] ל[[רבא]] בשאלה האם בני ה[[ישיבה]] הם בגדר "טיילים". לדעת רבא, התשובה לכך חיובית, ואילו לדעת אביי, לימוד התורה אף הוא עבודה הדורשת את כוחותיו של העוסק בו. החמרים הם אלה המובילים משאות באמצעות [[חמור]], ולפיכך נעדרים מביתם במהלך שבוע עבודתם, ולכן עונתם פעם בשבוע. הגמלים מובילים משאות במדבר, ולכן היעדרותם ממושכת יותר, ועונתם אחת לשלושים יום. הגמרא עוסקת גם בשאלה מה הדין כאשר הגבר רוצה בקידום מקצועי, המביא להרחקת העונה: "אמר ליה [[רבה בר רב חנן]] ל[[אביי]]: חמר ונעשה גמל מאי? אמר ליה: רוצה אשה בקב ותיפלות{{הערה|1=כלומר היות בעלה עמה וקיום יחסי מין עמו}} מעשרה קבין ופרישות" (כתובות סב ע"ב).
המשנה דנה בשאלה מתי זכאית אישה להתגרש ולקבל את כתובתה, כאשר בעלה נמנע מלקיים אתה יחסי מין ("תשמיש המיטה" בלשון [[חז"ל]]). בתחילת המשנה מוצגת מחלוקת בין [[בית הלל ובית שמאי|בית הלל לבית שמאי]]: לפי בית שמאי, זכות זו קמה לאישה כאשר בעלה נמנע במשך שני שבועות, ואלו לפי בית הלל, זכות זו קמה כבר לאחר שבוע אחד. ה[[גמרא]] דנה בשורשה של מחלוקת זו, ומציינת שבית הלל קבעו זאת לפי שבעת ימי [[נידה]], שהם מצב שבו בני הזוג מנועים מלקיים יחסי מין על-פי ההלכה, ובית שמאי קבעו זאת לפי שני השבועות שבהם אישה טמאה לאחר שילדה בת, ואף זה מצב שבו בני הזוג מנועים מלקיים יחסי מין. כבמקרים רבים אחרים, הלכה כבית הלל.
 
חציה הראשון של המשנה עוסק במקרה שבו הבעל נמנע מלקיים יחסי מין עם אשתו בניגוד לרצונה, ובחציה השני עוסקת המשנה במצבים בהם הבעל מקבל את הסכמת אשתו לפרישות, ומציבה גבולות גם לכך. הגבולות נקבעים בהתאם לאילוצים שבהם נתון הבעל, בהתאם לפירוט: "הטיילים, בכל יום; הפועלים, שתיים בשבת; החמרים, אחת בשבת; הגמלים, אחת לשלושים יום; הספנים, אחת לשישה חודשים". הטיילים הם אלה הבטלים ממלאכה, או שמלאכתם קלה מאוד. בגמרא מופיעה מחלוקת בין [[אביי]] ל[[רבא]] בשאלה האם בני ה[[ישיבה]] הם בגדר "טיילים". לדעת רבא, התשובה לכך חיובית, ואילו לדעת אביי, לימוד התורה אף הוא עבודה הדורשת את כוחותיו של העוסק בו. החמרים הם אלה המובילים משאות באמצעות [[חמור]], ולפיכך נעדרים מביתם במהלך שבוע עבודתם, ולכן עונתם פעם בשבוע. הגמלים מובילים משאות במדבר, ולכן היעדרותם ממושכת יותר, ועונתם אחת לשלושים יום. הגמרא עוסקת גם בשאלה מה הדין כאשר הגבר רוצה בקידום מקצועי, המביא להרחקת העונה: "אמר ליה [[רבה בר רב חנן]] ל[[אביי]]: חמר ונעשה גמל מאי? אמר ליה: רוצה אשה בקב ותיפלות{{הערה|1=כלומר היות בעלה עמה וקיום יחסי מין עמו}} מעשרה קבין ופרישות" (כתובות סב ע"ב).
 
ה[[רמב"ם]] עוסק בכך בספרו [[משנה תורה]]{{הערה|1=הלכות אישות, [http://www.mechon-mamre.org/i/4114.htm פרק יד]}}, וכותב:
: אסור לאדם למנוע את אשתו עונתה; ואם מנע כדי לצערה, עבר בלא תעשה של תורה, שנאמר "שארה כסותה ועונתה, לא יגרע" ({{תנ"ך|שמות|כא|י|קצר=כן}}). ואם חלה או תשש כוחו, ואינו יכול לבעול, ימתין שלושהששה חודשים, עד שיבריא, שאין לך עונה גדולה מזו. ואחר כך, או ייטול ממנה רשות, או יוציא וייתן כתובה. (ואם הוא חולי הראוי לרפואה, צריכה להמתין עד שיתרפא. הגהות אלפסי, הובא בנ"וכ על שו"ע אהע"ז עו יא)
 
[[קיצור שולחן ערוך]] קובע מגבלות אחדות על קיום מצווה זו, ובהן:
: לא ישמש עם אשתו אלא מרצונה, אבל כשאינה מרוצה לא ישמש עמה ומכל שכן דאסור לאנסה. וכן לא ישמש כשהיא שנואה לו או שהוא שנוא לה, דאמרה ליה: לא בעינא לך ואף על פי שרצויה בתשמיש. וכן אם גמר בלבו לגרשה והיא אינה יודעת אף על פי שאינה שנואה לו אסור לשמש עמה. גם לא ישמש עמה כשהיא ישנה ממש, גם לא ישמש כשהוא שיכור, או היא שיכורה{{הערה|1=[http://www.kitzur.net/main.php?nk=1&siman=150 סימן קנ], סעיף יג}}.
 
הרחיב בעניין זה הרב [[יעקב קנייבסקי|יעקב ישראל קנייבסקי]], שכתב:
: כי על פי דין תורה אסור לעשות הביאה באופן שהאישה אינה מפויסת, ומחויב לפייסה בחיבוק ונישוק עד שתתאווה לחיבור, שאם לא כן הרי היא נתונה לפני ארי שדורס ואוכל. ועוון פלילי הוא לעשוק מה שמגיע לאשתו, אפילו אם מתכוון לשם [[מידת חסידות]] ופרישות, שעל גזלתגזילת אשתו אינו יכול לעשות חסידות, ולגזול אותה ולהציגה כשפחה שבויה.
 
==חשיבות המצווה==
 
==יחסי אישות ללא מצוות עונה==
ישנם מקרים בהם ביחסי אישות לא מתקיימת מצוות עונה. למשל, אישה שמוותרת על קיום היחסים, אין מצוות עונה כיון שהאיש מצווה לספק את "עונתה" של האישה והיא יכולה למחול עליה{{הערה|{{בבלי|כתובות|מ|א}}, וכן נפסק בשולחן ערוך עו ו}}. רבי [[אברהם דוד מבוטשאטש]] הסתפק האם יש מצוות עונה בחודשי ההריון בהם קיום יחסי אישות קשה לאישה או לעובר{{הערה|"עזר מקודש" אבן העזר סימן עו סעיף א}}. כמו כן, כלפי [[פילגש]] וכלפי כל מי שאינה אשתו של האדם, אין חיוב במצווה מלכתחילה.
 
==שלילת הפרישות==
על פי ה[[קבלה]] ו[[ספר הזוהר]], בית שלא מתקיימים בו יחסי מין - אין [[השכינה]] שורה בו.{{מקור}}
 
==רעיונות והלכות ביחסי אישות==
{{ערך מורחב|יחסי אישות (הלכה)}}
היהדות רואה את התשוקה ואת ה[[הנאה]] ביחסי אישות בין בני זוג כמרכיבים חיוביים, ובלבד שהשימוש בהם ייעשה גם לשם מצווה. השקפה זו נובעת מתוך גישה של קידוש ה[[חומר (פילוסופיה)|חומר]] כשהוא נעשה ב[[כוונה (יהדות)|כוונה]] נכונה ובאופן של [[קודש וחול|קדושה]] ו[[צניעות (יהדות)|צניעות]]. עם זאת, אין דעת חכמים נוחה מריבוי קיום יחסי אישות, וה[[רמב"ן]] מכנה את ה"שטוף בזימת אשתו" ומפריז בקיום יחסי אישות "[[נבל ברשות התורה]]".
 
ההלכה מונה מקרים ומצבים שונים בהם יש לאדם לקיים יחסי אישות עם אשתו, וכן ישנם מקרים שאסור לקיים יחסי אישות אף שהיא אינה אסורה עליו מצד עצמה. לדוגמה, התורה אוסרת לקיים יחסי אישות ב[[יום הכיפורים]], וחכמים הוסיפו אף את [[תשעה באב]]. כמו כן, מובא בהלכה שלא ראוי לקיים יחסי אישות בזמן שהאיש והאישה אינם שלמים בדעתם ובאהבתם. מצבים אלו מכונים '''בני תשע מידות'''.
 
ההלכה אף מפרטת דינים נוספים על קיום יחסי האישות כגון: איסור לקיים יחסי אישות באור, איסור לבעל לנשק את ה[[פות]] של אשתו (לחלק מהדעות) ועוד.
 
==לקריאה נוספת==
משתמש אלמוני

תפריט ניווט