מנשה (מלך יהודה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף מנשה המלך)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מנשה
מְנַשֶּׁה
Manases-Manasseh.jpg
איור משנת 1553
לידה 709 לפנה"ס
פטירה 643 לפנה"ס (בגיל 66 בערך)
ירושלים
מדינה ממלכת יהודה
מקום קבורה גן עוזא
עיסוק מושל עריכת הנתון בוויקינתונים
בת-זוג משלמת בת חרוץ
שושלת בית דוד
תואר מלך יהודה
אב חזקיהו
אם חפצי-בה
צאצאים אמון
יורש העצר אמון
מלך יהודה ה־14
697 לפנה"ס642 לפנה"ס
(כ־55 שנים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מְנַשֶּׁה מחשובי המלכים ביהודה, מלך בשנים 697 לפנה"ס עד 643 לפנה"ס. לפי המקרא הוא עלה למלוכה בגיל 12 לאחר שאביו חזקיהו נחל כישלון במרד נגד אשור. מנשה שיקם את הממלכה שנחרבה בעקבות מסע סנחריב וניהל יחסים הרמוניים עם שליטי אשור. בימיו זכתה יהודה לתקומה יחסית, מבחינה כלכלית. הוא היה המלך ששלט הכי הרבה זמן בהיסטוריה של עם ישראל, 55 שנים.

לדעת ד"ר יגאל בן-נון לנוכח מדיניות הענישה האשורית כלפי מלכים וסאליים שמרדו, קשה לתאר שמלך אשור יסכים שבנו של מורד ימלוך אחרי אביו וקרוב לוודאי שסנחריב מינה מלך אחר, כאחת-עשרה שנים לפני מות חזקיהו. להערכת החוקר, הוא מינה מלך ישראלי, את מנשה. הדבר מתברר גם לפי שמו של המלך החדש, מנשה, מחוז מרכזי בממלכת ישראל. גם אשתו, משולמת בת חרוץ, מוצאה מיטבה, יישוב בגליל ולא ביהודה.[1] ברם, הדברים שכתב בן-נון אינם תואמים את המסופר במקרא (מלכים ב, כ"א) וכן אינם עולים בקנה אחד עם החותם שפרסם פרופ' נחמן אביגד בו נזכר "למנשה בן המלך", מהם יתכן שלמרות שמנשה הנושא שם ישראלי ולא יהודאי היה בנו של המלך חזקיהו.

מנשה ירש ממלכה קטנה הרוסה ומשועבדת לאחר דיכוי המרד היהודאי בידי אשור. בקרבתה חיו מהגרים תושבי ממלכת ישראל ועמים שונים שהוגלו לשומרון על ידי האשורים.

מלבד המקורות המקראיים, מוזכר מנשה פעמיים בכתובת האשוריות "מנשה מלך יהודה" (Menasî/Ninsi šar Iaudi), האחת ב"מנסרת נינוה א" של אסרחדון, והשנייה באנאלים של אשורבנפל.[2]

פעולותיו של מנשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימי מנשה, פליטים רבים מממלכת ישראל מצאו מקלט בירושלים. ההגירה הישראלית ליהודה הכפילה פי ארבעה את שטחה של ירושלים ואוכלוסיית העיר גדלה פי עשרה. הישראלים היו לרוב בירושלים פי שלושה ביחס ליהודאים והייתה להם השפעה מכרעת על תרבותה, מסורותיה וכתביה של יהודה. בהשפעת מדיניותו של מנשה, ראתה עצמה יהודה כיורשת המדינית והתרבותית של ישראל בימי הזוהר שלה.

בתקופת מלכותו הארוכה שוקמה יהודה מההרס של מסע סנחריב, שוכללו שיטות ייצור וארגון כלכלי, פותחו קשרי מסחר עם ארצות רבות וההתיישבות היהודאית התפשטה בכיוון דרום[3].

מנשה ביטל, חרף התנגדות הנביאים, את הרפורמה הדתית של חזקיהו, והבטיח חופש פולחן לכל. תיאור מנשה בתנ"ך כמי ששפך "דם נקי" מקבל אפשרות של חלק מתמונת המאבקים הפנימיים שהיו בימיו בענייני דת. מקובל להניח שאיפשר ואף קידם חדירתה של תרבות אשורית כחלק ממערכת היחסים ההדוקה שקיים עם שליטי אשור, ובמיוחד המלכים סנחריב ואסרחדון. כגמול על שירותיו לאשור העביר אסרחדון לידי יהודה חלק מאזור השומרון.

יחס המסורת למנשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקרא אינו מוסר מידע על מצבה המדיני של ממלכת יהודה בימי מנשה ולא על מדיניותו אך הוא מתמקד בחטאיו הדתיים הרבים כלפי ה': "וַיֶּתַע מְנַשֶּׁה אֶת יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם: לַעֲשׂוֹת רָע מִן הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר הִשְׁמִיד ה' מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל." (דברי הימים ב', ל"ג, ט')

חטאיו של מנשה כוללים (על פי ספר מלכים והפרשנויות השונות) ביטול תיקוני הפולחן שביצע אביו חזקיה; החדרת פולחן הבעל והאשרה ליהודה והצבת פסל האשרה בין כותלי בית המקדש (מלכים ב', כ"א, ז'); הנהגת עבודת "צבא השמים"[4] (כלומר עבודת כוכבים ומזלות) ביהודה ואף בניית מזבחות לפולחן זה בחצרות בית המקדש; פנייה לאובות וידעונים; מחיקת שם ה' מספרי התורה; בעילת אחותו; העברת בנו באש (עבודת אלילים בשם מולך). מיוחס לו גם שפך דמים רב ומעשי רצח שונים, ביניהם לפי חז"ל אף הרצח של סבו, הנביא ישעיהו.

גם בספר מלכים וגם בספר דברי הימים נזכרים חטאיו הרבים של מנשה, והתנ"ך תולה בחטאיו את חורבן הבית הראשון. ספר דברי הימים כולל תוספת שלא סופרה בספר מלכים, לפיה מנשה הוגלה לאשור, שם נשא תפילה לאלוהי ישראל והתוודה על חטאיו. התפילה של מנשה היא ספר חיצוני ונקראת "תפילת מנשה". הוא הוחזר למלכותו ביהודה, חזר בתשובה ונשאר נאמן לתורת ה'. רוב החוקרים מטילים ספק באמינותו ההיסטורית של סיפור זה[דרושה הבהרה].

השוני והניגוד העולה בין המסופר בספר מלכים לזה בדברי הימים עומד ברקע למחלוקת חז"ל. המשנה במסכת סנהדרין (פרק י', משנה ב') מספרת על שלושה מלכים שלדעת חכמים אין להם חלק לעולם הבא: ירבעם, אחאב ומנשה. לעומת דעה זאת, מובאת דעת רבי יהודה שטוען שלמנשה יש חלק לעולם הבא לאור האמור בספר דברי הימים ב', פרק ל"ג, פסוק י"ג: "וַיִּתְפַּלֵּל אֵלָיו וַיֵּעָתֶר לוֹ וַיִּשְׁמַע תְּחִנָּתוֹ וַיְשִׁיבֵהוּ יְרוּשָׁלִַם לְמַלְכוּתוֹ וַיֵּדַע מְנַשֶּׁה כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים." ועל כך משיבים חכמים: "אמרו לו למלכותו השיבו ולא לחיי העולם הבא."

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מנשה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יגאל בן-נון, קיצור תולדות יהוה, רסלינג, 2016
  2. ^ מרדכי כוגן, אסופת כתובות היסטוריות מאשור ובבל: מאות ט-ו לפסה"נ, בהוצאת ספריית האנציקלופדיה המקראית, מוסד ביאליק ירושלים. כתובת 30, עמ' 87 - 92, וכתובת 34, עמ' 99 - 103
  3. ^ ישראל פינקלשטיין וגיל אשר סילברמן, ראשית ישראל - ארכאולוגיה, מקרא וזיכרון היסטורי, אוניברסיטת תל אביב, 2001
  4. ^ כרמית מזרחי, צבא השמים: הכוכבים האלוהיים, אתר „כישופים: הקדרה המבעבעת”
מלכי יהודה ושנת עלייתם לכס המלוכה (לפני הספירה)
רחבעם אביה אסא יהושפט יהורם אחזיהו עתליה יהואש אמציה עוזיהו
928 911 908 867 846 843 842 836 798 769
יותם אחז חזקיהו מנשה אמון יאשיהו יהואחז יהויקים יהויכין צדקיהו
758 733 726 698 641 639 609 608 597 596–586