פרשת ויצא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Arrow r.svg ויצא Arrow l.svg
פסוקים בראשית, כ"ח, י' - ל"ב, ג'
מספר פסוקים 148
מספר תיבות 2021
תוכן סולם יעקב, רחל ולאה, לידת 12 מילדיו של יעקב, בריחת יעקב ומשפחתו מבית חמו לבן
עשה (0)  לא תעשה (0)
הפטרה
ספרדים הושע, י"א, ז' - י"ב, י"ב
אשכנזים הושע, י"ב, י"ג - י"ד, י'; ויש מוסיפים יואל, ב', כ"וכ"ז
תימנים ואיטלקים הושע, י"א, ז' - י"ב, י"ד
חלק מפרשת ויצא בספר תנ"ך משנת 1300
חלק מפרשת ויצא בספר תנ"ך משנת 1300
"וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה, וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ."

פרשת וַיֵּצֵא היא הפרשה השביעית בספר בראשית. לפי החלוקה לפרקים, מתחילה בפרק כ"ח, פסוק י' ומסתיימת בפרק ל"ב, פסוק ג' ועוסקת בקורות יעקב מצאתו אל חרן ועד חזרתו לארץ כנען הכוללים את חייו אצל לבן הארמי, רעיית צאנו של לבן, נישואיו עם רחל ולאה בנותיו והולדת ילדיהם, בעזיבתו של יעקב את לבן ועוד. את פרשת ויצא קוראים בין התאריכים ו' בכסלו-י"ב בכסלו.

נושאים בפרשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרשה מתארת את קורות יעקב מיום שיצא מארץ ישראל אל חרן ועד שובו לארץ ישראל. הפרשה כתובה כולה ברצף אחד מראשיתה ועד סופה, ללא חלוקה כרונולוגית ברורה. הפרשה פותחת ומסתיימת באירועים דומים - יעקב רואה מלאכים על גבול ארץ ישראל.

יעקב מנשק את רחל ליד הבאר.

סולם יעקב[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – סולם יעקב

יעקב יוצא מבאר שבע ועוצר ללינת לילה בבית אל. שם הוא נרדם ורואה בחלום סולם העולה מן הארץ עד השמים ומלאכים עולים ויורדים בו. אלוהים מתגלה ליעקב ומבטיח לו שהארץ עליה הוא נמצא תהיה לו ולצאצאיו, ריבוי עצום של צאצאים, שמירה בכל קורותיו והשבתו אל הארץ ממנה הוא יוצא. יעקב מתעורר, מכריז על המקום "בית אלוהים", מציב מצבה לציון המאורע ונודר להביא לאלהים עשירית מכל רכושו, אם יתקיימו ההבטחות על השמירה וההשבה לארץ.

יעקב מגיע לחרן[עריכת קוד מקור | עריכה]

יעקב מגיע לבאר שליד חרן, ולאחר דו-שיח קצר עם הרועים במקום רחל רועת הצאן מגיעה. יעקב משקה את הצאן של רחל, נושק לה ובוכה. רחל מודיעה לאביה לבן הארמי על בואו והוא פוגש ליד הבאר את יעקב.

נישואין[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר חודש בו יעקב עובד בחינם לבן מבקש מיעקב שינקוב בשכר על עבודתו. יעקב מציע לעבוד בשביל לבן שבע שנים בתמורה לכך שיישא את רחל בתו הקטנה לאישה. בסוף שבע השנים נערך טקס חתונה, אבל לבן מרמה את יעקב ומשיא לו את לאה במקום את רחל. יעקב שואל את לבן מדוע רימה אותו, לבן משיב שמנהג המקום שאי אפשר לשאת את הבת הקטנה לפני הגדולה ושהוא יכול לשאת גם את רחל כעבור שבוע ימים בתמורה לעבודה נוספת בת שבע שנים. יעקב מסכים, לאחר שבוע, יעקב נושא גם את רחל ומתחיל לעבוד שבע שנים נוספות עבורה.

עקרות ולידה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעוד רחל נשארת עקרה, לאה יולדת ארבעה בנים בזה אחר זה: ראובן, שמעון, לוי ויהודה. היא קוראת להם בשמות המשקפים את צערה מכך שיעקב אוהב את רחל ולא אותה. רחל, שמצדה מקנאת באחותה על ילדיה, דורשת מיעקב "הבה לי בנים, ואם אין מתה אנוכי". יעקב משיב: "התחת אלוהים אני כי מנע ממך פרי בטן"?

רחל מחליטה לתת את בלהה שפחתה ליעקב, וזו אכן יולדת שני בנים, דן ונפתלי (שמות השבטים). אחר כך נותנת גם לאה את שפחתה זלפה ליעקב, ואף היא יולדת שני בנים, גד ואשר. לאחר סכסוך נוסף בין רחל ללאה בעניין מעשה הדודאים יולדת לאה עוד שני בנים ובת, יששכר, זבולון ודינה. בסופו של דבר יולדת גם רחל בן, הוא יוסף, ובשלב מאוחר יותר (פרשת וישלח) גם את בנימין, צעיר בניו של יעקב.

רחל יושבת על תרפים שהחביאה בכר הגמל. ציור של ג'ובאני בטיסטה טייפולו.

יעקב ולבן[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – ברית יעקב ולבן

יעקב פונה ללבן ומבקש לקבל שכר על עבודתו. לבן מסכים להעניק ליעקב חלק מצאנו לפי מאפיינים שהוסכמו ביניהם, אך מסלק בלי ידיעת יעקב את הכבשים המדוברות מעדריו, ומרחיק אותן למקום אחר. יעקב מצדו משתמש בשיטות רבייה מיוחדות ומצליח לצאת ברכוש גדול.[1] יעקב, שחש בהידרדרות היחסים בינו לבין אנשי בית לבן, ולאחר שמתגלה אליו מלאך בחלום ומורה לו לשוב ארצה, מתייעץ עם רחל ולאה ומחליט לעזוב את בית לבן. הוא עוזב בלי להודיע ללבן ובמקביל גונבת רחל את התרפים של אביה, ששימשו אותו לעבודת אלילים.

לבן רודף אחרי יעקב ומשיג אותו בהר הגלעד, אולם מקבל אזהרה מפורשת מאלוהים שלא לפגוע ביעקב. הוא נוזף ביעקב על שעזב בלי להודיע ועל גנבת התרפים, ויעקב מציע לו לחפש את התרפים, ואף קובע כי מי שהתרפים ברשותו "לא יחיה". לבן מחפש, אולם רחל מצליחה להסתיר את התרפים והחיפוש מסתיים בלא תוצאות. בעקבות כך מתקומם יעקב ומטיח בלבן את עלבונו על היחס שזכה לו ועל שקריו של לבן. בסופו של דבר שניהם כורתים ברית שלא לפגוע אחד בשני.

לבן עוזב, ויעקב מתכונן להיכנס לארץ ישראל. יעקב רואה מלאכים המלווים אותו, וקורא את שם המקום "מחניים".

תאריכי הקריאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השבת בה קוראים את פרשת ויצא יכולה לחול בשישה תאריכים שונים:

הפטרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההפטרה היא בספר הושע שבתרי עשר. הספרדים והתימנים מתחילים בפרק י"א, פסוק ז'. הספרדים מסיימים בפרק י"ב, פסוק י"ב (ובקצת קהילות ממשיכים עד פרק י"ג, פסוק ה'), והתימנים בפרק י"ב, פסוק י"ג. האשכנזים מתחילים בפרק י"ב, פסוק י"ג ומסיימים בפרק י"ד, פסוק י', והרבה מקהילות הליטאים נוהגים להוסיף מספר יואל, פרק ב', פסוק כ"ו, ופסוק כ"ז. בנוסח רומניא התחילה ספר הושע, פרק י"ב, פסוק י"ג וסיימו פרק י"ד, פסוק ג'. בכל המנהגים מכילה ההפטרה פסוקים המספרים את קורותיו של יעקב.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטקסט:

פרשנות:

שונות

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לפרשה זו ישנו הסבר של פרופ' יהודה פליקס, לפיו ליעקב נתגלו עקרונות הגנטיקה המודרנית, ובאמצעותם ידע יעקב להגדיל את שיעור הוולדות בעלי התכונות המבוקשות.