יעקב גרונדמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דיוקנו של גרונדמן על בול דואר לזכרו

יעקב (יענקל'ה) גרונדמן (20 ביולי 1939 - 24 במאי 2004) היה כדורגלן ומאמן כדורגל ישראלי. שחקן בני יהודה תל אביב ונבחרת ישראל, ומאמנה של הנבחרת בצוותא עם יצחק שניאור בשנים 1988 - 1992.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרונדמן נולד בפולין. בזמן מלחמת העולם השנייה, כפעוט בן שלוש, הסתתר גרונדמן יחד עם משפחתו בבור צר ממדים במשך שלוש שנים, תחת אסם של איכר פולני. פרט זה בסיפור חייו לא היה ידוע לרעייתו ולבתו עד יום מותו ונחשף רק בעת התחקיר לספר "כדורגל - סיפור אהבה" מאת שלמה אברמוביץ', שיצא לאור ב"טקסטים" הוצאה לאור וחשף את הסיפור ואת התצלום של יענקל'ה, לבוש בפיג'מה, ביום בו יצא מהבור.

גרונדמן החל את הקריירה בבני יהודה תל אביב, שם שיחק כקשר התקפי. הוא ניחן בבעיטה אדירה, הצטיין גם בפעולות הגנתיות והיה מנהיג טבעי בבני יהודה, אף על פי שהיה יוצא דופן כיוצא אירופה בקבוצה שרוב שחקניה באו מעדות המזרח, דבר אשר העניק לו גם את הכינוי: "הפולני". היה שותף לזכיית בני יהודה ב-1968 בגביע המדינה. הוא זומן לנבחרת ישראל על ידי המאמן גיולה מאנדי ושיחק במדיה שמונה פעמים בשנים 1961 - 1964.

בגיל צעיר יחסית נקטעה קריירת המשחק של גרונדמן בשל פציעה, והוא החל בקריירה חדשה כמאמן, תוך שהוא משאיר אהדה רבה בשכונת התקווה, ונמנה עד היום כאחד מגדולי שחקני המועדון בכל הזמנים ויקיר האוהדים. גרונדמן עבר קורס מאמנים אצל עמנואל שפר ואימן בהמשך את מכבי תל אביב, הפועל חיפה, שמשון תל אביב, בני יהודה, הפועל תל אביב, הפועל באר שבע ועוד קבוצות רבות.

כמאמן זכה לראשונה בגביע המדינה עם הפועל חיפה בשנת 1974, כשבקבוצתו כיכבו יצחק אנגלנדר, יוחנן וולך, יוסי ליפשיץ ואלי לוונטל. על המאמן המוערך אמרו שחקני הקבוצה כי הם "מעדיפים לשבת אצל גרונדמן על הספסל מאשר בהרכב אצל כל מאמן אחר".

בשנת 1977 הוביל את מכבי תל אביב לדאבל היסטורי, ושלוש שנים לאחר מכן הוביל את מכבי נתניה לזכייה באליפות. גרונדמן זכה בשני גביעי טוטו עם שמשון תל אביב, ובשנת 1988 קיבל גרונדמן הצעה לאמן את נבחרת ישראל יחד עם שחקן העבר, יצחק שניאור.

צמד המאמנים, שכונה על ידי העיתונות ש"ג, הוביל את הנבחרת להישגים נכבדים והגיע עימה עד למשחקי ההצלבה מול קולומביה, בהם הנבחרת הייתה קרובה להעפיל למונדיאל 1990.

בצד עיסוקיו כמאמן ויותר מאוחר כפרשן בתוכנית הרדיו שירים ושערים המשיך גרונדמן לעסוק גם בעסקים פרטיים והיה שנים רבות הבעלים של סוכנות "פומה" בישראל, אשר אימצה את נבחרת ישראל ואת בני יהודה. גרונדמן, שנודע ברגישותו הרבה, הרבה לתרום בסתר ולסייע לעשרות ארגונים, כאשר בראש מעוניינותו הייתה התמיכה בנכי צה"ל ונזקקים.

בשנת 2001 חלה בסרטן, אך עד ימיו האחרונים ב-2004, המשיך לתרום לכדורגל בישראל ובין היתר שימש כסקאוט עבור נבחרת ישראל ומאמנה, אברהם גרנט. כמו כן נענה לבקשתו של דני דבורין להמשיך כפרשן ב"שירים ושערים" וכל זאת ללא תנאים ובהתנדבות מלאה, ולמרות כאביו המייסרים ממחלת הסרטן.

מספר ימים לפני מותו הספיק גרונדמן לקבל את "אות המופת" מהתאחדות הכדורגל העולמי פיפ"א בשל תרומתו לכדורגל בישראל, דבר המרמז על האהדה הרבה לה זכה מי שכונה "הג'נטלמן של הכדורגל הישראלי", לא רק בישראל, אלא גם בעולם הכדורגל הבינלאומי.

כאות הוקרה על תרומתו רבת השנים לספורט בארץ והיותו סמל למופת, מודל לחיקוי ומושא להערצה, נחנך לאחר מותו האצטדיון במקום מגוריו ברמת השרון על שמו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


מאמני נבחרת ישראל בכדורגל (סדר כרונולוגי)

שמעון "לומק" רוטנר (1934) · אגון פולק (1938) · אגון פולק (1948 - 1949) · לאיוש הס (1949 - 1950) · ולדיסלאב סקאלי (1950) · ג'רי בית הלוי (1953 - 1954) · ג'ק גיבונס (1956 - 1958)
משה וארון (1958 - 1959) · גיולה מאנדי (1959 - 1963) · ג'ורג' איינסלי (1963 - 1964) · יוסף מרימוביץ' (1964 - 1965) · מילובן צ'יריץ' (1965 - 1968) · עמנואל שפר (1968 - 1971)
אדמונד שמילוביץ' (1971 - 1973) · דוד שווייצר (1973 - 1978) · עמנואל שפר (1978 - 1980) · ג'ק מנסל (1980 - 1982) · יוסף מרימוביץ' (1982 - 1986) · מיליינקו מיחיץ' (1986 - 1988)
יצחק שניאור ויעקב גרונדמן (1988 - 1992) · שלמה שרף (1992 - 2000) · ריצ'רד נילסן (2000 - 2002) · אברהם גרנט (2002 - 2006) · דרור קשטן (2006 - 2010) · לואיס פרננדס (2010 - 2011) · אלי גוטמן (2011 - הווה)