משתמש:האזרח דרור/מהפכה משטרית בישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ההפיכה המשטרית בישראל היא מונח המתייחס לרפורמת לוין ולצעדים נוספים של בנימין נתניהו ושותפיו לקואליציה ומבטא את התפיסה שמהלכים אלו, שהתחזקו בממשלת ישראל ה-37, הם בגדר הפיכה עצמית או שחיקה דמוקרטית ונועדו לקדם תהליך של הפיכת מדינת ישראל ממדינה דמוקרטית לדמוקרטיה חלולה, כלומר למדינה דיקטטורית שמתחזה לדמוקרטית, עם מאפיינים של תאוקרטיה.

במשטר דמוקרטי יישום עקרון הפרדת הרשויות שומר על איזון הכוח בין רשויות השלטון השונות: המחוקקת, המבצעת והשופטת. כאשר אחת משלוש הרשויות הללו אינה מפוקחת באופן אפקטיבי על ידי שתי האחרות, הדמוקרטיה נפגעת, ואף עלולה להתבטל. הסכנה לכך גבוהה במיוחד אם מתרופף הפיקוח על הרשות המבצעת, מאחר שעיקר הכוח הביצועי נתון בידיה. לטענת הסבורים כי בישראל מתרחשת הפיכה משטרית, הממשלה וכן גופים נוספים כמו פורום קהלת מקדמים וימשיכו לקדם צעדים להשליט את רצונה של הממשלה על הרשויות האחרות - החלשת העצמאות של הרשות השופטת (בג"ץ, יועצים משפטיים) והמחוקקת (הכנסת, חוקי היסוד). החלשת הרשות השופטת מבוצעת באמצעות שורה של יוזמות חקיקה, והחלשת הרשות המחוקקת באמצעות היטמעות של הכנסת בממשלה עקב אכיפה הדוקה של מנגנון משמעת קואליציונית, צמצום נוכחות האופוזיציה בוועדות הכנסת והחלשת מנגנוני הדיון בוועדות הכנסת.

לאור התפיסה הזאת, הצעדים המשפטיים שנקטה הממשלה, וכן צעדים נוספים, מהווים צעדים אנטי-דמוקרטים ואינם סתם "רפורמה משפטית". בעיני אלה שטבעו את המונח, צעדים אלה דומים לצעדים שננקטו בתהליכי הפיכה עצמית שהתרחשו במדינות כמו הונגריה, פולין[1], טורקיה ורוסיה שבהם שליטים שנבחרו בצורה דמוקרטית לגיטימית, ניצלו את כוחם כדי להחליש או לבטל מערכות של איזונים ובלמים, וכיום הן נשלטות על ידי דיקטטורים או שהפכו לדמוקרטיות חלולות. התהליכים מזכירים תהליכי שחיקה דמוקרטית ופופוליזם ימני שהתקיימו בהיקף חלקי גם במדינות מערביות נוספות כמו ארצות הברית ובריטניה.[2][3]

לצד הפרדת רשויות, דמוקרטיה נשענת גם על עקרונות נוספים ועל מוסדות שלוקחים חלק מריסון מערכת השלטון. העקרונות כוללים עיתונות חופשית ועצמאית, מתינות פוליטית, דיון ציבורי ושמירה על זכויות אדם כמו של חופש דיבור, חופש התאספות, חופש התאגדות, שוויון בפני החוק, ועוד. המוסדות שיכולים לרסן את הממשלה הם בין השאר העיתונות והתקשורת, הדרג המקצועי בממשלה, מערכת החינוך, האקדמיה, החברה האזרחית ואיגודי העובדים. החלשת מוסדות אלה מחזקת את הממשלה, והחלשתם במידה רבה מדי עלולה לרוקן את הדמוקרטיה מתוכנה ולהפוך אותה לדמוקרטיה חלולה. לפי תפיסה זו, דמוקרטיה אינה רק "שלטון הרוב" או "רצון העם" אלא מתבססת על עקרונות נוספים של שוויון, הגנה על מיעוטים ושלטון החוק. הטענה היא שרוב בבחירות אינו מקנה לממשלה נבחרת לקדם כל מהלך שעולה על דעתה (גם אם הוא עלול לפגוע בעקרונות הדמוקרטיה), כי זוהי עריצות הרוב.

בהתאם, המונח "הפיכה משטרית" אינו מתייחס רק למהלכים במערכת המשפט אלא גם להיבטים אחרים של שחיקה דמוקרטית, כגון לשינויים במערכת החינוך[4][5], נסיונות להגברת השליטה בתקשורת[6] ולהחלשת הביקורת המקצועית הפנימית בגופי הממשלה השונים[7],[8] וכן הוא מתייחס בחלקו לתהליכים ארוכי טווח יותר שהחלו עוד לפני ממשלה זו בעלי רטוריקה פופליסטית כמו נסיונות להקשות על קיום תקשורת ביקורתית, קיטוב זהויות פוליטי ועידוד חשדנות ואף שנאה הדדית בין מגזרים וקבוצות פוליטיות.

טענה נוספת היא שהמהלכים המקודמים יובילו לתוצאות הרות אסון: פגיעה קשה בכלכלת ישראל, פגיעה ביחסי החוץ שלה, פגיעה בזכויות אדם, שוד הקופה הציבורית, החמרה של חוסר השוויון בנשיאה בנטל, קרע בעם ישראל (גם מול יהדות התפוצות), פגיעה חמורה בערכים כמו דמוקרטיה, סובלנות, חופש ושוויון, יצירת שחיתות שלטונית עמוקה, ופגיעה בבטחון המדינה.[9] [דרוש מקור]

מיכאל שראל, כלכלן מרכזי בפורום קהלת, ביטא במרץ 2023 את החשש מפני הפיכה משטרית בהקשר של רפורמת לוין בטענה כי "כשלקואליציה יש כוח כמעט בלתי מוגבל, סביר להניח שהיא תרצה להשתמש בכוח זה על מנת להגדיל את הסיכויים לשרידותה הפוליטית. הפיתוי לנקוט אמצעים שיגדילו את סיכויי המפלגות המרכיבות את הקואליציה להצליח בבחירות הבאות יהיה חזק מאד וקשה יהיה לעמוד בפניו".[10]

לפי ההיסטוריון יובל נוח הררי, "הרבה הפיכות בהיסטוריה קרו בחדרי חדרים עם עטים וניירות, ועד שאנשים הבינו את המשמעות של הניירות – כבר היה מאוחר מדי להתנגד."[11] קודם משתמשים בחוק כדי להשיג עוד כוח, ואז משתמשים בכוח כדי לעוות את החוק. לפי הררי, למכלול החוקים שהממשלה מנסה להעביר יש מטרה משותפת והיא השגת כוח בלתי מוגבל. אם חוקים אלה יעברו, הממשלה תוכל לחסל לחלוטין את החופש של אזרחים בישראל באמצעות עריצות הרוב – רוב של 61 חברי כנסת יוכל להעביר כל חוק – לא משנה כמה דכאני או גזעני הוא יהיה. החשש הוא גם שהממשלה תוכל לשנות את שיטת הבחירות, כך שמפלגות הקואליציה לעולם לא יפסידו בבחירות. לדבריו, כאשר שואלים את מנהיגי ההפיכה מה בכל זאת ירסן את כוחה של הממשלה במשטר החדש ומה ישמור על זכויות האדם התשובה היחידה היא "תסמכו עלינו"[12]

ד״ר אביחי מנדבליט, שהיה מזכיר הממשלה של נתניהו ולאחר מכן היועץ המשפטי לממשלה טען כי: “זו לא רפורמה, זו הפיכה משטרית לחלוטין: יהיו אנשים משלנו, אנשים שאנחנו נמנה ויהיו נאמנים אישית לשליט, נאמנים אישית לשר. לא נאמנות למדינה – זה הדבר הכי מסוכן שיכול להיות. זו לא דמוקרטיה.״[13]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים האחרונות מומחים בינלאומיים מזהים התחזקות של גופים פופוליסטים – גופים פופוליטסים שמאליים בדרום אמריקה בעיקר, וגופים פופוליסטים ימניים באירופה, רוסיה, אסיה ואמריקה הצפונית. במדינות שבהן גופים כאלו עומדים בראש המדינה, יש האצה של תהלכי שחיקה דמוקרטית, והתקדמות הדרגתית לקראת הפיכת המנגנון הדמוקרטי לדמוקרטיה חלולה. דוגמאות למדינות שעברו תהליכים כאלה הן הונגריה, פולין, רוסיה, טורקיה, שלטון בולסנרו בברזיל ותקופת שלטונו של דונלד טראמפ בארצות הברית שהגיע לניסיון הפיכת תוצאות הבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-2020. מגמה זו עומדת בניגוד למגמה ארוכת טווח של כ-200 שנה של התחזקות הדמוקרטיות בעולם והתרחבותן, ויש לה קשר גם לאי-נחת כלכלית, שינויים חברתיים הנוגעים לגלובליזציה, החלשות הכלכלית של עיתונות, בעיות קיטוב פוליטי , הפצת פייק ניוז ותעמולה באמצעות רשתות חברתיות והגברת הקיטוב בין שמרנים לפרוגרסיבים במגוון סוגיות כמו להט"ב, זכויות נשים, מהגרים, זכויות אדם, קיימות מסורת דתית, וראייה הומניסטית מול עמדות לאומיות, לאומניות ואתנוצנטריות. [דרוש מקור]

זה מספר שנים שמומחים, עיתונאים ופעילים חברתיים מזהירים מעליית הפופוליזם בישראל[14] ומהידרדרות הדמוקרטיה. ביניהם המכון הישראלי לדמוקרטיה[15]

בדו"ח חירות בעולם משנת 2020, ארגון "Freedom House" טוען שישראל נמצאת בתהליך של שחיקה דמוקרטית החל משנת 2010, ועקב כך ירדה בדרוג מדד החירות העולמי בשש נקודות מתוך מאה תוך קצת למעלה מעשור. לפי הארגון, מאז שבנימין נתניהו התמנה בשנית לראשות הממשלה בשנת 2009, החל גל לאומנות ושוביניזם פופוליסטי. השלטון נקט במדיניות של הרחבת התנחלויות, מנע את כניסתם של פעילים זרים המתנגדים למדיניות ישראל בשטחים וקידם את חקיקת חוק הלאום. הארגון טען כי נטייה זו התעצמה משהועמדה בסכנה כהונתו של נתניהו, והתבטאה בסירובו לפנות את כיסאו ובהגשתו בקשת חסינות מפני העמדה לדין.[16] גם לפי מדד" זני דמוקרטיה" של מכון V-Dem השוודי, במהלך העשור השני של המאה ה-21 נצפו סימני התדרדרות ניכרים בדמוקרטיה של ישראל (ומגמה זו אפיינה מספר מדינות נוספות). [דרוש מקור]

לעומת דרוגים אלה במדד הדמוקרטיה שעורכת קבוצת מחקר מטעם עיתון האקונומיסט, נרשמה עליה של כחצי נקודה (מתוך עשר אפשריות) בין השנים 2009–2019.[17] בשנת 2021 קיבלה ישראל את הציון 7.97 (כמעט דמוקרטיה מלאה), הציון הגבוה בתולדותיה, בעיקר בזכות ממשלת בנט-לפיד ששיתפה את הרשימה הערבית המאוחדת בקואליציה. בשנת 2022, עם הקמת ממשלת ישראל השלושים ושבע בה לא חברה מפלגה ערבית, ירד הציון ל-7.93. כמו כן הובע בדו"ח חשש מהניסיון להעביר בכנסת את פסקת ההתגברות, שעל פי האקונומיסט עלולה לסכן את חירויות האזרח בישראל.[18] ישראל זוכה לציונים גבוהים במדד (מעל 9) בתחומים תהליך הבחירות ופלורליזם ומעורבות פוליטית. תחום תפקוד הממשל נמצא ברמה של 7.5 ללא שינוי ניכר. תחום התרבות הפוליטית ירד מ-7.5 ל-6.8. בתחום חירות האזרח ישראל הגיע לשיא בשנת 2016 עם ציון של 6.18, ומאז תחום זה ירד ל-5.8.

פרופ' יניב רוזנאי טען במאמר מאפריל 2018 שישראל היא מדינה ששחיקה דמוקרטית מתהווה בה. רוזנאי טען לקיום קווי דמיון משותפים בין התהליכים הפוליטיים המתרחשים בישראל, לבין תהליכי השחיקה הדמוקרטית המתבצעים בפולין, שנחשבת לקונצנזוס עולמי במונחים של שחיקה דמוקרטית בקרב קהילת מדעני המדינה.[19][20] העיתונאי גיא רולניק מתריע מזה מספר שנים על שחיתות ניכרת במערכת הפוליטית, בישראל ובעולם המערבי, ועל שחיתות במערכת העיתונות והתקשרות. לפי טענתו גם חלק ניכר מהתקשרות שמבקרת את הממשלה מסייעת להכשיר תהליכי פופליזם וקשרי הון שלטון. דבר זה מתקיים בעיקר בימין אבל הדבר בא לידי ביטוי גם בכלל המערכת הפוליטית. התחזקות הרשתות החברתיות מחריפה בעיה זו.[דרוש מקור]

ארגוני זכויות אדם בינלאומיים מותחים ביקורת על ישראל לאור פעילותה בשטחים. אנשי שמאל ופעילי זכויות אדם טוענים כי הגישה המצדיקה את המשך שליטת ישראל בשטחים דורשת דיכוי של זכויות אדם בשטחים וכן זכויות אדם באופן כללי. דבר זה מהווה רקע תרבותי שבו זכויות אדם נתפסות על ידי חלק מהציבור כ"יפות נפש" או דבר מזיק. לאור זה הממשלה וארגוני ימין קידמו צעדים להחלשת ארגוני זכויות אדם. לפי תפיסה זו, הכיבוש והצדקת צעדים מדיניים בשם הדת מהווים רקע והצדקה לפגיעה בדמוקרטיה.

על רקע צעדי הממשלה ה-37 החלו בשנת 2023 אנשים וגופים רבים לכנות את צעדי הממשלה הפיכה משטרית, מתוך הערכה שמכלול צעדי הממשלה מצביעים על כוונה לכרסם במכוון בחוזק המנגנון הדמוקרטי הישראלי ולצבור ולשמר את הכוח הפוליטי של גוש המפלגות המרכיבות את הקואליציה. גם חלק מכלי התקשורת החלו לתייג את הנושא תחת המונח הפיכה משטרית.[1]

צעדים שנטען שהם מחלישים את הדמוקרטיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנשים וגופים המשתמשים במונח 'הפיכה משטרית' טוענים כי צעדים רבים שהממשלה והכנסת מקדמות או ניסו לקדם מסכנים את הדמוקרטיה. חלק מהאוחזים במונח השוו את צעדי הממשלה לצעדים של דיקטטורים גלויים מן המאה ה-20, כמו משטרים פאשיסטים או קומוניסטים. [דרוש מקור] משטרים אלה ביטלו בצורה גלויה מוסדות דמוקרטיים (סגירת עיתונים או ביטול הבחירות), אשר השתמשו באידאולוגיה אנטי-דמוקרטית גלויה, ושלטו באמצעות פחד ואלימות גלויה.

בקרב אנשי המקצוע בתחומים הרלבנטים, כמו מדעי המדינה, התומכים בתאורית המהפכה המשטרית" קיים חשש אחר של רודנות בחסות החוק או ספין-דיקטטורים - מנהיגים סמכונתיים שגרמו לפגיעה הדרגתית בדמוקרטיה, תוך שהם משתמשים ברטוריקה ליברלית או פופליסטית. מנהיגים אלה אינם מבטלים בגלוי מוסדות דמוקרטיים אלה מותירים אותם על מקומם ומרוקנים אותם מתוכן. הם שומרים על מראית עין של בחירות חופשיות, אופוזציה פוליטית או של עיתונות עצמאית במקום לבטל אותן כליל. למנהיגים אלה אין אידאולוגיה חזקה אלא הם מאופיינים בגמישות פוליטית רבה. בניגוד לרודנים השולטים באמצעות פחד, הם שולטים בעיקר על ידי תעמולה וספינים שגורמים לאהדה ציבורית גדולה עבורם. שליטה במערכת המשפט ובפרלמנט מקנה לרודנים הילה פעילות חוקית ולגיטמית. רדיפה של עיתונאים עצמאיים או גורמי אופוציזה נעשית בעיקר על ידי צעדים "רכים" כמו סנקציות כלכליות ותקנות בירוקרטויות במקום על ידי מאסרים או הוצאות להורג. תייר או משקיע מזדמן שמבקר במדינה עשוי להתרשם כי מדובר במדינה דמוקרטית לגמרי, ודבר זה מקל על השליטה במדינה וכן מקל את השתלבותה בכלכלה הגלובלית.[21][22][23]

צעדים הממשלה והקואליציה המתוארים כצעדים להחלשת הדמוקרטיה כוללים את הצעדים הבאים:

טענה לפגיעה במערכת המשפט[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי שפלי אחד מסימני ההזהרה הראשונים "רודן בחסות החוק" הוא מתקפה על מערכת המשפט: "הנורה האדומה הראשונה שצריכה להדלק כשמנהיג שנבחר בבחירות דמוקרטיות עולה למתקפה מתוזמרת ומתמשכת נגד מוסדות שהתפקיד שלהם הוא לפקח על המעשים שלו ועל החוקים שמוודאים שהוא מחוייב לדין וחשבון, גם אם הוא טוען שהוא עושה זאת בשם המנדט שקיבל מהציבור. שימוש ברפורמה משפטית, כדי לשחרר את הכבלים החוקיים שמרנסים את הכוח של הרשות המבצעת הוא אם כן הסימן הראשון". [24]

צעדים שממשלת ישראל מקדמת ומתוארים כפוגעים בעצמאות מערכת המשפט והכפפה מע' המשפט לרצונה של הממשלה כוללים:

  • פסקת התגברות שתאפשר לקואליציה להעביר כל חוק שברצונה להעביר, אלא אם יהיה קונצנזוס של 15 שופטים נגד חוק זה (החקיקה בנושא זה עברה קריאה שנייה והיא מוכנה להעברה בקריאה שלישית בהתרעה של שעות).
  • קביעת חוקי יסוד ברוב של 61 מנדטים - הממשלה תוכל לכנות כל חוק בשם "חוק יסוד" וכך למנוע מבית המשפט כל אפשרות לפסול אותו.
  • ביטול עילת הסבירות, כך שלממשלה יהיה קל לנקוט צעדים בלתי סבירים במשפט המנהלי נגד עיתונאים, גורמי אופוזיציה ואזרחים - לדוגמה להחליט שכל אזרחי תל אביב יצביעו מעתה בקלפיות בבאר שבע - מבלי שבית המשפט העליון יוכל למנוע זאת.
  • בחירת שופטים בידי הקואליציה ללא התחשבות בבית המשפט או במיעוט בכנסת, וזאת בניגוד לבחירת נציגים לוועדה למינוי שופטים שהתקיימה מימי הקמת המדינה עד כה, נציגים שכללו שופטים, חברים מלשכת עורכי הדין, מהכנסת ומהממשלה, כאשר שום צד לא היה יכול למנות שופטים ללא תמיכת גורמים אחרים.
  • ניסיון של הממשלה להשתלט על לשכת עורכי הדין. לאחר שהממשלה נכשלה בצעד זה היא מקדמת חוק לביטול הלשכה לחלוטין. צעד שלישי הוא ניסיון להוציא את נציגי הלשכה מהוועדה למינוי שופטים. ההסבר לצעדים אלה הוא מעורבות הלשכה בוועדה לבחירת שופטים.
  • צמצום כוחם של היועצים המשפטיים בממשלה והכפפתם לדרג הפוליטי בממשלה.

הפגיעה בעצמאות מערכת המשפט היא אחד החששות המרכזיים בהקשר של הפרדת רשויות וקיום מגבלות על כוחה של הממשלה. החשש הוא כי ללא מעצורים אלה, הממשלה תוכל להשפיע בצורה לא הוגנת על הבחירות ולרוקן אותן מתוכן.

פרופסור יניב רוזנאי הציג מסמך של ועידת הליכוד משנת 1993, שבו מתחייב הליכוד לקדם השלמת חוקה במדינת ישראל ולפעול להשלמת חוקי יסוד של זכויות אדם.[2]

אנשי המחאה נגד רפורמת לוין וכן מומחים משפטיים טענו כי הרפורמה עלולה ליצור מצב שבו אין יותר הפרדה בין שלוש הרשויות. הממשלה, שיש לה רוב בכנסת, תוכל גם למנות שופטים כאוות נפשה והדבר מהווה פגיעה חמורה בדמוקרטיה.

באפריל 2023 הודה יריב לוין כי חשש זה הוא חשש אמיתי, שמדובר בצעד אנטי דמוקרטי והדבר עלול להוביל למשבר חוקתי.[25]

לפי פרופ' רונן אברהם רוטמן ולוין חוזרים על אותו תרגיל שוב ושוב - הם מאתרים בעיה אמיתית שקיימת במערכת המשפט, ואז מציעים פתרון שלא פותר את הבעיה אלה מעבר כוח בלתי מוגבר לידי הראשות המבצעת. "דומה הדבר לרופא שמאבחן נכונה דלקת באוזן של המטופלת שלו ואז מציע לכרות את ראשה בתואנה שכך היא תיפטר מן הכאב. בפועל מטרתו היחידה היא לרשת את הונה." [26]

טענה לפגיעה בעצמאותה וכוחה של הכנסת מול הממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד הצעדים לקיום של ממשלה חזקה מידי היא פרלמנט שלא מתפקד בצורה עצמאית ומתקשה לבקר את הממשלה. קיימת ביקרות לפיה מאז שנות ה-2000 לממשלה ולקולאיציה יש שליטה רבה על היכולת לחוקק חוקים בכנסת בעיקר על ידי וועדת שרים לעיניני חקיקה, ההקשחת המשמעת הקואליציונית, והעלאת הסף הנדרש לשם הפלת הממשלה בכנסת. [27] לטענה זו שותפים גם גורמים בימין. [3] [4] כמו כן קיימת טענה כי הכנסת כמפקחת על פעולות הממשלה עושה עבודה בלתי אפקטיבית. [דרוש מקור]

לפי הטענה הדבר הובילו לכך שהכנסת כמעט אינה מרסנת או מפקחת על הממשלה. ולכן בפועל בישראל יש שתי רשויות בלבד - הרשות המבצעת-מחוקקת והרשות השופטת.תבנית:שם=לוי1 מבקרי הממשלה טוענים כי במצב זה היכולת של הכנסת להתנגד למהלכים דורסניים של הממשלה כמעט אינה קיימת.

לעומת זאת טוען שמחה רוטמן כי הכנסת מפוזרת לעיתים קרובות וכי דבר זה מעיד על עוצמת הכנסת [דרוש מקור]. עם זאת מצב הגושים בישראל יציב למדי ואף כי כשליש מחברי הכנסת מוחלף בכל קדנציה [דרוש מקור] ב-20 השנים האחרונות כמעט אין תזוזה במצב הפוליטי וראש הממשלה נתניהו נשאר בתפקידו למשך שנים ארוכות, מספר קטן של פוליטיקאים נשאר במשך שנים וקובע במידה רבה את התנהלות הכנסת והממשלה. באופן זה בישראל נשארת עם מצב של שתי רשויות דה פאקטו - ממשלה-כנסת והמערכת המשפטית.

ישראל היא דמוקרטיה פרלמנטרית, אבל בניגוד למדינות דומות כמו בריטניה או ניו זילנד אין לה מסורת ארוכה של מנהג חוקתי. במדינות אלה באופן מסורתי התננהגות לא הולמת נבלמת לא רק על ידי החוק אלה גם על ידי מצביעים שסולדים מתהנגות ברוטלית וצעקנית וממעשי שחיתות. עם זאת מוזל זה הולך ונשחק גם בבריטניה ובישראל התרבות הפוליטית שונה ומתאפיינת בצעקנות ו"דוגריות". [דרוש מקור] בעבר היה נהוג בישראל שמנהיג פוליטי שנאשם בשחיתות מתפטר או ששותפיו למפלגה או לקואליציה דורשים זאת ממנו.[דרוש מקור] בשונה מכך נתניהו בחר לא להתפטר והצליח לשכנע רבים מבוחריו כי הוא קורבן למסע "תפירת תיקים" מצד המשטרה, הפרקליטות, היועמ"ש.

פגיעה בעצמאות הדרג המקצועי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במדינות דמוקרטיות רבות קיים דרג מקצועי שאמור לתמוך במדיניות הן לפי הנחיות הממשלה והן לפי שיקולים מקצועיים. לדוגמה, נגיד בנק ישראל קובע את גובה הריבית במשק ובכך משפיע על גובה האינפלציה. אנשי הדרג המקצועי באוצר משפיעים על גובה התקציב. היבטים אלה מקשים על הממשלה לקיים כלכלת בחירות. וכן מקשים על קשרי הון-שלטון התומכים בהתערבות בוטה של השלטון בכלכלה. במהלך השנים קודמו בישראל מספר רשויות ממשלתית. רשויות אלה מתאפיינת בעצמאות גדולה יותר מאשר יחידה שהיא חלק ממשרד ממשלתי, שכן הממונה עליהן מתמנה אחת לכמה שנים והשר הממונה אינו יכול לפטר אותו. דוגמה לרשויות אלה הן בנק ישראל הקובע את שיעור הריבית וקצב הדפסת הכסף, רשות התחרות, רשות החברות הממשלתיות, הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו שאמורה לקיים שידורים ולפקח עליהם, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הספרייה הלאומית, ארכיון המדינה ועוד.

חלק מפעילות של שליטים דיקטטורים או פופוליסטים היא התקפה על אנשי הדרג המקצועי, ערעור על מומחיותם והחלפתם באנשים מקורבים לשלטון, לפעמים חסרי כל כישורים מקצועיים - זאת מזווית הראייה שאנשי מקצוע עלולים להפריע לשלטון וכן מתוך רצון לתגמל אנשים מקורבים להם ובכך לשמור על כוחם הפוליטי. דוגמאות לכך הן מינוי קרובי משפחה לתפקידים בכירים במשטרים דיקטטוריים, העימותים של טרמאפ עם רופאים ומדענים ביחס לנגיף הקורונה, וכן עם מדענים מסוכנות ההגנה על הסביבה ביחס לשינויי האקלים. נוסף על כך, עצמאות הדרג המקצועי נפגעה כאשר גובר האיום לפיטורי אנשי מקצוע על רקע של פערי עמדות בין הדרג המקצועי לדרג הפוליטי. בממשלת ישראל ה-37 הועברה ביקורת על ריבוי משרות האמון וכן על הצעת החקיקה לביטול עילת הסבירות בהקשר של מינויים שתבצע הממשלה. היועץ המשפטי למשרד האוצר, עו"ד אסי מסינג אמר בנושא זה: "הופכים את אפשרות הפיטורין לקלה ביותר, כי יש לנו מינוי של משרות אמון לכל המשרות הבכירות במשרד האוצר. כך כל נושא משרה במשרד האוצר יחשוב שכל החלטה יכולה להיות ההחלטה האחרונה שלו, שאם לא תמצא חן זה יוביל לפיטוריו. לכן יש פה פגיעה אנושה ביכולת עצמאות שיקול הדעת של כל אחד מנושאי המשרה הבכירים במשרד האוצר."[28]

ביקורת על מדיניות נגיד בנק ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיתונאים מתחום הכלכלה כמו מירב ארלוזורוב הביעו חשש כי עוד לפני הרפורמה, תחושת הכוח הרב של הפוליטיקאים בממשלה תגרום לצמצום כוחו של הדרג המקצועי. היא התריעה כי פוליטיקאים החלו לצאת נגד נגיד בנק ישראל וניסו להשתיקו בטענה שאין קשר בין הרפורמה לתחום האחריות שלו. הנגיד טען כי הרפורמה עלולה לפגוע בדרוג האשראי ובמעמדה של ישראל ולכן הדבר נוגע לו במישרין. ב-20 בפברואר 2023 צייץ שר החוץ אלי כהן בטוויטר וקרא לשר האוצר בצלאל סמוטריץ' להתערב בפעילות בנק ישראל באופן שיפסיק את העלאות הריבית.[5][6] הדבר נתפס כאיום על פגיעה בעצמאות בנק ישראל וגרם לסערה תקשורתית בעולם. בנימין נתניהו פרסם הבהרה למחרת שלפיה עצמאות הבנק לא תיפגע.[7] ב-27 בפברואר 2023 הציע ח"כ משה גפני הצעת חוק, שנועדה למנוע מהעלאות הריבית של נגיד בנק ישראל להשפיע על בעלי דירה יחידה. מפלגת הליכוד פרסמה הבהרה כי עצמאות בנק ישראל לא תיפגע.[8]

ההחלטה לבטל את נבחרת הדירקטורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבחרת הדירקטורים היא מאגר של מועמדים לחברות בדירקטוריון של חברות ממשלתיות בישראל, שנוצרה כחלק מרפורמה ברשות החברות הממשלתיות בשנת 2013. מאגר זה נועד לאתר באופן שוויוני, פומבי ותחרותי מועמדים ראויים לדירקטוריונים של חברות ממשלתיות, כך שניתן יהיה למנות רק בעלי תארים ואישים בעלי כישורים בתחום אחריותה ופעילותה של כל חברה ממשלתית. נבחרת הדירקטורים אינה מעוגנת בחקיקה, אלא הוקמה על פי המלצות מבקר המדינה. במהלך השנים נערכו ניסיונות שונים לבטלה, בעיקר מצד הליכוד וש"ס, אשר סוכלו על ידי היועצים המשפטיים לממשלה. השר דודי אמסלם הביע את התנגדותו לנבחרת בטענה שגם עקרות בית הן בעלות תובנה משלהן וכי הנבחרת היא ביטוי לאליטיזם. פרשנים וגורמים מקצועיים מתייחסים לניסיון לבטל את נבחרת הדירקטורים כמאבק של הליכוד באליטות על ידי מתן אפשרות למנות דירקטורים מ"כלל שדרות הציבור", אולם מזהירים שבפועל ביטול הנבחרת יוביל למינוי אליטה של מקורבים לשרי הממשלה. מבקר המדינה הזהיר בדצמבר 2017 מפני פגיעה בתפקוד החברות הממשלתיות ופגיעה באינטרס הציבורי אם תוחזר שיטת מינוי המקורבים כפי שהייתה נהוגה בעבר. במסגרת ההסכמים הקואליציוניים של ממשלת ישראל השלושים ושבע הוסכם על ביטולה של נבחרת הדירקטורים. משרד האוצר וגורמים נוספים כמו רשות החברות הממשלתיות הביעו חשש כי הניסיון לבטל את הנבחרת נועד לאפשר מינויים של פעילים פוליטיים ומקרובים בכ-200 משרות פנויות של דירקטורים וראשי דירקטורים בחברות הממשלתיות.[9]

דודי אמסלם התבטא בחריפות כלפי מנהלת רשות החברות מיכל רוזנבוים, שבהן היא הואשמה במעורבות בפוטש, וקידם תהליך להדחתה. זאת על רקע מכתבי נזיפה שהיא שולחת אליו על רקע המאבק בנבחרת הדירקטורים וניסיון למנות מקורבים.[10]

מינוי ראש הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ושינוי המבנה שלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-21 בפברואר 2023 פרסם מיכאל שמש מערוץ כאן 11 תחקיר, שלפיו ראש הממשלה בנימין נתניהו דרש למנות איש פוליטי לממלא מקום הממונה על הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס). לפי התחקיר, נתניהו תכנן למנות לתפקיד את מנכ"ל משרד ראש הממשלה, יוסי שלי, שהיה מנהל קמפיין הליכוד, אך ללא רקע מקצועי מתאים.[29] ב-14 בפברואר 2023 סיים יואל פינקל את תפקידו כממלא מקום ראש למ"ס לאחר שכיהן בתפקיד במשך שנה. התפקיד קצוב בזמן ונדרשת הארכה שלו אחת למספר חודשים בידי ראש הממשלה. נתניהו סירב לאשר את הארכת כהונת פינקל עד למינוי קבוע. לאחר פרסום התחקיר טען נתניהו כי הוא חזר בו.[29] ב-13 במרץ נתניהו פנה שוב אל נציבות שירות המדינה בבקשה לעצור מינויים ומכרזים בלמ"ס.[30] במרץ 2023 חשף שמש כי 10 ימים לפני סיום כהונת פינקל, כתב שלי לסמנכ"לית הון אנושי בלמ"ס והורה להקפיא הליכי גיוס בלמ"ס, כי בכוונתו לבחון את המבנה הארגוני של הלמ"ס. במקביל הוא פנה לנציבות שירות המדינה וביקש למנות את עצמו לראשות הלמ"ס. אנשי נציבות המדינה טענו שאין לו ידע מקצועי רלוונטי לתפקיד. לתפקיד נדרש תואר דוקטור, וניסיון של לפחות 7 שנים "בהובלה וביצוע של מחקרים מדעיים בתחומי הסטטיסטיקה, כלכלה או דמוגרפיה, כולל פרסום של מאמרים מדעיים בכתבי עת מקצועיים בינלאומיים".[31] שלי התעקש כי יש לו רקע מתאים בשל תואר בהנדסת תעשייה וניהול וידע רב בניתוח נתונים סטטיסטיים. הוא נזף בגורמי המקצוע בטענה שראש הממשלה תומך בצעדיו.[32] לטענת שמש, נתניהו ניסה להשתלט על עמדות מפתח בלמ"ס במספר דרכים, ומקורבו ניסה לכופף את היועצים המשפטיים. כאשר מאמצים אלה נחשפו ונכשלו, נתניהו התכחש לאירוע, ומלשכתו נמסר כי הוא לא עסק בעניין.[32]

הפרשה עוררה חשש להתערבות פוליטית בעבודתו המקצועית של הלמ"ס. הלמ"ס הוא גוף חשוב לניהול כלכלת המדינה, משום שהוא מספק את עיקר הנתונים שעל בסיסן מתקבלות החלטות של משרדי הממשלה, לרבות משרד האוצר, בנק ישראל, משרד התחבורה וכן תאגידים רבים. אמינות הלמ"ס חשובה גם כדי להפיץ מידע משותף לכלל גופי המשק בצורה יעילה.[31] הלמ"ס מפרסם נתונים כלכליים מרכזיים כמו תוצר מקומי גולמי, הגידול בתוצר, מדד המחירים לצרכן, נתוני אבטלה ועוד. לעיתים, נתונים אלה אינם נוחים לממשלה, לדוגמה מדד המחירים לצרכן שמראה על אינפלציה גבוהה. בינואר 2022, נשיא טורקיה ארדואן טען שנתוני נתוני האינפלציה אינם משקפים את המצב במציאות, וגרם להתפטרות ראש הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בארצו.[29] פרופ' דרור פייטלסון הזהיר כי צעד כזה בישראל עלול לפגוע באמינות המידע על ישראל מול העולם, לגרור השפעות חמורות על תכנון התקציב ותיאר כיצד שינוי בנתונים עלול ליצור רושם מוטעה בציבור, לדוגמה רושם של הקלה במשבר הדיור.[33]

ניסיונות לפטר בכירים בדרג המקצועי המכהן וניסיונות למנות מקורבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתוך מספר חודשים התפרסמו מספר כתבות בעיתונות על צעדים שפורשו כניסיונות להשתלט על גופים של השירות הציבורי בישראל, בין השאר באמצעות פיטורים של הדרג המקצועי המכהן ומינוי פעילים פוליטיים מהליכוד (או ניסיונות למנות מקורבים כאלה) למרות חוסר ידע מקצועי.

  • ניסיון למנות את אסנת מארק למנכ"לית משרד המדע ללא כל רקע מקצועי
  • מינוי מקורב למירי רגב למנכ"ל משרד התחבורה
  • ביולי 2023 התפרסם כי מירי רגב מבקשת למנות את עו"ד עידן מועלם, אדם ללא ניסיון בתחבורה ציבורית או תחבורה בכלל לתפקיד ראש הרשות לתחבורה ציבורית, וזאת אף על פי שמולו מתמודדים בעלי ניסיון בתחום.[11]
  • בפברואר 2023 התפרסם כי פעיל הליכוד עו"ד אלעד ברדוגו, שהוא אחיינו של יעקב ברדוגו, נבחר לתפקיד היועץ המשפטי של חברת נתיבי ישראל, חברה ממשלתית שאחראית למכרזים של מיליארדי שקלים. ברדוגו גבר על מועמדים אחרים שקיבלו תוצאות טובות ממנו בהליך שגרם לשערוריה בחברה ובתקשרות. במהלך הליך הסינון של המועמדים לתפקיד בנתיבי ישראל, לא הצליח ברדוגו לחצות את השלב הראשון וקודמו 8 מועמדים אחרים. לאחר ערעור הוא הצליח לעבור לשלב הבא ועבר אותו. בוועדת האיתור בראשות מנכ"ל החברה הגיע ברדוגו למקום השלישי, בפער משמעותי של 7 נקודות מהמועמד המוביל. לאחר מכן בחר בו דירקטוריון החברה לתפקיד ברוב של 5 מול 4. במחאה על המינוי, הדירקטורית לינדה בן שושן התפטרה מתפקידה. רשות החברות פתחה בבדיקת המינוי, שהוקפא בינתיים.[12] ביוני 2023 קבעה מנהלת רשות החברות הממשלתיות מיכל רוזנבוים כי בהליך "נפלו פגמים משמעותיים חמורים" באופן שהטיב עם אלעד ברדוגו, והחליטה לפסול את ההליך בכפוף לשימוע.[13]
  • ביוני 2023 החליטה השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן לפטר את יו"ר הרשות למעמד האישה איילת רזין בית אור לאחר שכיהנה בתפקיד במשך שנה וחצי, וזאת על אף שרזין מונתה על ידי ועדת איתור כמינוי מקצועי, ולמשך ארבע שנים. מדובר היה בהחלטה ראשונה של גולן בתפקידה החדש, במשרד לקידום מעמד האישה שהוקם עבורה בממשלה ה-37. מנכ"לית שדולת הנשים בישראל הדס דניאלי-ילין תקפה את ההחלטה ואמרה: "הופתענו לגלות היום שההחלטה הראשונה של השרה לקידום מעמד האישה הייתה לפטר אישה. תפקיד מנהלת הרשות לקידום מעמד האישה הוא מרכזי להבטחת שוויון זכויות לנשים בישראל אותו החלה רזין רק לפני שנה וחצי, זהו תפקיד מקצועי ולא משרת אמון"[34]. שדולת הנשים ונעמת פנו במכתב משותף לשרה, ובו טענו: "פיטוריה של עו"ד רזין אינם עומדים בחלל ריק ומתרחשים אחרי שורה של צעדים והתבטאויות המעלות חשש כבד ליחסה של הממשלה למעמדן וזכויותיהן של נשים בישראל"[35]. בהצעת החוק לקידום הנשים בישראל שהוגשה ע"י חברת הכנסת לימור סון הר מלך ואושרה בקריאה טרומית ביולי 2023 נקבע כי הרשות העצמאית תפורק ותוקם תחתיה רשות חלופית בעלת תחומי אחריות מצומצים יותר וכלים מוגבלים יותר ליישום המלצותיהם. הוצע שהרשות תוכפף לשרה לקידום מעמד האישה, וכן שונה הליך בחירת מנהל הרשות והוסרו הקריטריונים המקצועיים למינוי המנהל. בעקבות אישור ההצעה, פנו 44 ארגוני זכויות נשים בקריאה לראש הממשלה למנוע את קידום החוק בטענה שמדובר ב"ביטול כל מעמד מקצועי סטטוטורי למנהלת הרשות, יחד עם מחיקת מעמדה הייחודי של הרשות כגוף מתכלל, מתאם ומייעץ בין משרדי הממשלה השונים עם ראייה רחבה על הסוגיות השונות."[36] שדולת הנשים בישראל הודיעה בעקבות פרסום ההצעה ואישורה כי היא מתנגדת נחרצות לקידום החקיקה: "לא יעלה על הדעת כי הכלים הסטטוטוריים הפועלים כבר שנים רבות לצמצום פערים מגדריים, והמסתמכים על המלצת הוועדה הבינ"ל לביעור ההפליה נגד נשים, יוכפפו באופן אבסולוטי למדיניות הדרג הפוליטי - ללא מתן סמכות והשפעה אמיתית לעמדותיהן של נשות ואנשי מקצוע. החוק הזה ... יפגע קשות בקידום מעמד הנשים בישראל."[37] עו"ד ענת טהון אשכנזי, מנהלת המרכז לערכים ולמוסדות דמוקרטיים במכון הישראלי לדמוקרטיה, הגיבה כי "מדובר בגוף מקצועי לחלוטין, שמפתח ידע לאורך שנים ונותן מענה לכנסת ומול הרשויות. למעשה זה הגוף הממשלתי היחידי שאחראי על זכויות נשים. האתוס של השירות הציבורי פשוט מרוסק, וכעת מגוף ממלכתי שנועד לגבש מדיניות כשלנגד עיניו כלל הנשים הוא הופך לגוף פוליטי, חלש ותלוי"[38].
  • החל מיוני 2023 התרחש דיון בין השר האחראי על רשות החברות הממשלתיות, דוד אמסלם, לבין מנכ"לית רשות החברות הממשלתיות, עו"ד מיכל רוזנבוים, שזכה להדים בתקשורת, ובמסגרתו התפרסם שהוא פועל להדחתה. במכתב מאת השר למנכ"לית נכתב: "אני מבקש ממך לא לפנות אליי יותר." ובתרשומת של שיחה ששוגרה מרשות החברות הממשלתיות לנציב שירות המדינה והמשנה ליועמ"ש אומר השר למנכ"לית: "את לא מבינה את התפקיד שלך", "אני לא מעוניין לעבוד איתך יותר", "את חצופה", ומכנה אותה מניפולטיבית, שקרנית וכפויית טובה. המנכ"לית מצדה טוענת שלא חרגה מתפקידה ושפעלה עפ"י המדיניות שקבע השר. היא טוענת שקיבלה מהשר הנחיות שנוגדות את הכללים, למשל בנוגע לבונוסים בחברת רפאל, ושכאשר היא לא מסכימה לעבור על ההנחיות השיחה עוברת לפסים של צעקות.[39]

ניסיון לחזק את כוחה של הממשלה בוועדות התכנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מומחי סביבה קובלים על כך שהממשלה מקדמת מהלכים שפוגעים בדרג המקצועי בוועדות התכנון. ב-6 בפברואר 2023 פורסם כי המשרד להגנת הסביבה מתנגד להצעה בחוק ההסדרים לקיצוץ סמכויותיו בוועדות התכנון.[14]

ניסיונות לבצע פוליטיזציה של המשטרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשטרה היא גוף מקצועי שאמון על אכיפת החוק. הפעלת המשטרה במדינה דמוקרטית אמורה להתקיים לפי החוק, באופן שיגן על זכויות אדם. במדינות דיקטטורויות השליטים משתמשים במשטרה כדי לדכא את חופש הביטוי, חופש העיתונות, חופש ההתאגדות וחופש ההתאספות וההפגנה בניסיון למנוע ביקורת על הממשלה. פוליטיזציה של המשטרה נחשבת סיכון לדמוקרטיה עקב האפשרות שהדרג הפוליטי הממשלה יעשה בה שימוש לרעה. הצעדים שהממשלה קידמה בתחום כוללים:

  • ניסיונות להגביר את השליטה של שר המשטרה על המשטרה - בניגוד לעבר, כשהמשטרה היתה בעלת יכולת פעולה עצמאית כגוף א-פוליטי, שיכול גם לחקור שרים ופוליטיקאים. [15]
  • הקמת גוף חדש של המשמר הלאומי של ישראל. התוכנית הייתה קיימת משנת 2022 אולם לא קודמה. במרץ 2023 לחץ בן גביר על נתניהו לקדם את הנושא. הגוף אמור להיות מורכב בעיקר מכוח של משמר הגבול.[16] החשש הוא שגוף זה יהיה כפוף ישירות לשר המשטרה שיוכל להשתמש בו כדי לדכא הפגנות נגד המשטר בצורה דרקונית.[17][18][19] עמדת מפכ"ל המשטרה היא שהמשמר הלאומי צריך לפעול רק בכפיפות למשטרה. לפי קצין בכיר "אסור בתכלית האיסור לגייס ולהכשיר שוטרים לטובת מיליציה של פוליטיקאי. זה לא יהיה משמר ובטח לא לאומי".[20]
  • מתן לגיטימציה לאלימות משטרית נגד מחאה לא אלימה. במהלך ההפגנות נגד פעילות הממשלה נחסמו צירי תנועה ראשיים בתל אביב. רב פקד מאיר סויסה השליך רימוני הלם לעבר מפגינים בת"א, באופן שאחד מהם איבד את אוזנו.[21] הוא זומן לחקירה במח"ש. הנוהל של המשטרה קובע כי שימוש ברימון הלם מותר רק במקרה של הפרת סדר הכוללת התנגדות אלימה.[22] השר לביטחון לאומי בן גביר גיבה את הקצין ותקף את מח"ש.[23] דבר זה הוא בניגוד לעמדה שהביע בעבר שבה טען ששימוש ברימוני הלם נגד אוכלוסייה אזרחית הוא דבר פסול ומדובר באלימות משטרתית. בשנת 2020 [24] ובמרץ 2021, על רקע עימות אלים בין חרדים לבין שוטרים, [25][26] גינה איתמר בן גביר, שהיה אז באופוזיציה, את השימוש ברימוני הלם כאלימות משטרתית.[27]. נוסף לרימוני הלם הפעילה המשטרה מכת"זיות בכינון ישיר בניגוד לנוהל, דבר שגרם לפציעות ראש של צלם ולכך שמוחה מבוגר כמעט ואיבד עין.

נציגי הממשלה מצדם טוענים כי המפגינים זוכים לטיפול בכפפות של משי על רקע חסימות צירים, לעומת פעילות תקיפה של המשטרה מול חסימות דומות של צירים על ידי מתנחלים בזמן ההתנתקות או חרדים בזמן הקורונה. לטענתם, היות שהמפגינים הם אשכנזים מהאליטה, המשטרה נוהגת בהם ביד רכה. הטענה היא כי המפגינים הם "אנרכיסטים" וכי הם מפעילים "אלימות" בחסימת צירים ראשיים. המפגינים מצדם טוענים כי ההפגנות הן בלתי אלימות וכי הפגנות אלימות של מתנחלים בשטחים הכוללות ירי והצתת בתים ורכבים מתקבלות בהבנה בממשלה, חלק מהשרים תומכים בהם בפומבי, ואין כמעט מעצרים או ניסיון רציני למניעתן של הפגנות אלה. הטענה הנגדית היא כי המשמר הלאומי לא ישמש לדיכוי הפגנות לא אלימות, וכי התנגדות המשטרה להקמת המשמר הלאומי היא על רקע חשש מפגיעה בכוחה.

ניסיונות לצמצם את סמכויות הרשויות המקומיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשויות מקומית נחשבות לדרך נוספת להפרדת רשויות - "הפרדת רשויות אופקית", כלומר חלוקת הסמכות בין השלטון הארצי לרשויות שלטון מקומיות (הנמצאות במעמד נמוך יותר מהשלטון הארצי). רשויות מקומיות מנהלות היבטים כמו תחבורה, חינוך ותרבות, ויש להן השפעה על מדיניות שיטור ואכיפה על ידי פקחים. באופן זה קבוצות מיעוט שקיים מתח בינן לבין השלטון המרכזי זוכות באוטונומיה מסוימת ביחס אליו. בנוסף, אנשים וגופים ברשות המקומית, בעיקר ראשי ערים מרכזיות, עלולים לקרוא תיגר על הממשלה. כך לדוגמה, קיים מאבק בין ויקטור אורבן לבין ראשי ערים כמו בודפשט כאשר אלו תוקפים את הממשלה והוא מצדו שולל מהם תקציבים ומנסה להחליף אותם בגורמים נאמנים לו.[28] מתח דומה התקיים בארצות הברית בין טראמפ לבין מושלי מדינות.

  • במרץ 2023 הודיעו ראשי 15 הערים העצמאיות מבחינה תקציבית (פורום ה-15) כי הן צפויות להשבית את פעילות ועדות התכנון והבנייה על רקע גיבוש חוק ההסדרים. לטענתם החוק כולל סעיפים דורסניים המאיימים לפגוע בעצמאות הרשויות בתחומי התשתיות, התכנון והבנייה. איתן אטיה, מנכ"ל פורום ה-15, טען כי "לוקחים את יכולת התכנון מהערים המשמשות 85% מהאזרחים". התאחדות האדריכלים והתאחדות אדריכלי הנוף הצטרפו למאבק בטענה כי חוק ההסדרים כולל פרק בנושא תכנון ובנייה הפוגע באופן מהותי בסמכויות הרשויות המקומיות ובפעילות ועדות התכנון והבנייה. לטענתם החוק המוצע מתעלם לגמרי מהמלצות אנשי המקצוע מתחומי התכנון, וכי חקיקת הקואליציה מבוצעת באופן כוחני ללא כל התייחסות להערות מצד השלטון המקומי ומצד גורמים מקצועיים, לרבות הדרג המקצועי בממשלה.[29]
  • במרץ 2023, על רקע המחאה הנרחבת מול רפורמת לוין בהקשר של "עילת הסבירות" והכוונה לפטר את שר הביטחון יואב גלנט, הקימו כמה עשרות ראשי רשויות אוהל מחאה בירושלים והכריזו על שביתת רעב. בינהם יו"ר מרכז השלטון המקומי וראש עיריית מודיעין חיים ביבס, שהוא פעיל בכיר בליכוד ומקורב ליריב לוין. מרכז השלטון המקומי והאזורי הודיע על הצטרפות לשביתה שעליה הכריזה ההסתדרות הכללית , וזאת במחאה על המשך קידום החוקים להחלשת המערכת המשפטית. ביבס אמר: "על ראש הממשלה לחשב מסלול מחדש ולהגיע להידברות מידית בין הצדדים שתביא להסכמה רחבה".[30] מחאה זו נבלמה לאחר הודעת נתניהו על קיום שיחות על עילת הסבירות ועצירת החקיקה.
  • במאי 2023 קידמה הממשלה את חקיקת קרן הארנונה, כך שהרשויות העשירות יפרישו יותר כספים לקרן שנועדה לקבוע חלוקה מחדש של רווחי הערים מארנונה. ראשי הערים הגדולות התנגדו לחקיקה, והודיעו באמצע מאי על השבתת כלל השירותים המוניציפליים.[31] לפי טענתם זוהי "הכנסת היד לכיס" מצד הממשלה, במטרה לצמצם את הסמכות והכוח של השלטון המקומי, תוך הגדלת כוחו של השלטון המרכזי.[32][33] ב-24 במאי 2023 אושרה הקמת קרן הארנונה במליאת הכנסת.
  • ביולי 2023 העבירה הקואליציה את "חוק הרשויות המקומיות" (או חוק "בועז יוסף"). החוק יאפשר ליו"ר ועדה ממונה להתמודד בבחירות המקומיות, ללא תקופת צינון משמעותית. הערכות הן כי החוק נועד לאפשר לבועז יוסף, יו"ר הוועדה הממונה בטבריה, המקורב ליו"ר ש"ס אריה דרעי, להתמודד בבחירות באוקטובר 2023 לראשות העיר.[34] הטענה הייתה שהחוק יעניק לו יתרון לא הוגן מול שאר המתמודדים וכי מדובר בחקיקה פרסונלית. כמו כן נטען כי החוק מושחת והוא קשור לדחיית הבחירות ברבנות שקשורה לדיל פוליטי של דרעי.[35] התנועה לטוהר המידות, המועמדת לראשות עיריית טבריה עוה"ד שני אילוז והתנועה לאיכות השלטון עתרו לבג"ץ נגד החוק.[36] העיתונאי אבי בר-אלי טען כי אף שמדובר בחוק פרסונלי, מעתה תוכל הממשלה להשפיע במידה רבה על זהות ראשי הערים שייבחרו בבחירות המוניציפליות.[37]

שינויים בשוק התקשורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ניסיונות פגיעה בתאגיד השידור הציבורי - ראש הממשלה בנימין נתניהו ניסה לסגור את התאגיד פעמיים – בסוף 2016 ובתחילת 2017, זמן קצר אחרי שהתאגיד החל לפעול. הקריאות לסגירת התאגיד היו מלוות בנימוק כי סגירתו תחסוך כספים למשלם המיסים. ב-15 באוקטובר 2017 העלה השר אריה דרעי הצעה לסגירת תאגיד השידור הישראלי, בטענה כי סגירת התאגיד תממן בין היתר את העלאת קצבאות הנכות. רבים התייחסו לאמירתה של השרה מירי רגב משנת 2106 על התאגיד ""מה שווה התאגיד אם אנחנו לא שולטים בו?"[38] כאיתות לכך שהממשלה רוצה לשלוט בתקשורת בדומה למשטרים דיקטטוריים אחרים. שלמה קרעי, שר התקשורת, הודיע כי הוא מתכוון לסגור את תאגיד השידור הציבורי "כאן", לבצע קיצוץ מסיבי בתקציבו וכל זאת "למען הציבור". הטענה של קרעי הייתה כי מדובר בקידום "שוק חופשי" ותחרות בתחום התקשורת וכי השידור הציבורי אינו מרחיב את מגוון התכנים. לעומת זאת טענו עיתונאים כי בחמש שנות פעילותו הניב "כאן" תכנים איכותיים ופופולריים רבים, והמחיש לציבור כיצד נראה שידור ציבורי שאינו נתון לשליטה פוליטית. נטען כי הסיבה שבעטיה הממשלה רוצה לסגור את התאגיד היא רצונה בתקשורת שהיא כלי הסברה שהשלטון שולט בו ומכפיף לצרכיו[40][39] על רקע מחאות נגד התוכנית פורסם בפברואר כי התוכנית לסגירת התאגיד הוקפאה, בהחלטת ראשי הקואליציה.[40]
  • קידום ערוץ 14 כערוץ תעמולה - עיתונים פעילים ומפלגות טוענים כי ערוץ 14 משמש כערוץ תעמולה של הממשלה. זאת בניגוד לכללי האתיקה העיתונאית.[41] כמו כן נטען כי הממשלה מקדמת את הערוץ על ידי העדפות שונות בהחזרי הוצאות ובהעלמת עין מהפרת תנאי השידור על ידיו.[42][43][44][45] במרץ 2023 העלה הערוץ תשדיר שתואר כהסתה נגד המפגינים למען הדמוקרטיה. הרשות השנייה טענה כי היא פותחת בחקירה בנושא.[46] עיתון הארץ אסר ביוני 2023 על עיתונאים מטעמו להתראיין בערוץ, בטענה שמדובר בערוץ תעמולה ביביסטי.[47]

העיתונאי גיא רולניק, עורך דה מארקר, העלה חששות מיצירת "סנדוויץ' תקשורתי, בדומה למה שלפי טענתנו נוצר באיטליה - מצד אחד גופי תקשורת המפעילים תעמולה גלויה למען השלטון, ומצד שני גופי תקשורת המוצגים ככאלה המבקרים את השלטון אבל מתפקדים בעיקר כתקשורת בידורית לצד תוכניות פוליטיות, שבהן בעיקר יש רעש ומהומה ולא הצגת ביקורת מהותית".[48][49]


התבטאויות חריפות ותאוריות קונספירציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר גורמים בכנסת ובממשלה נקטו התבטאויות חריפות נגד המחאות והמפגינים. לדוגמה, שהמפגינים מגיעים עם מכוניות ושעוני יוקרה, [50] כי הם ממומנים על ידי מדינות זרות כמו גרמניה וארה"ב, ואפילו עוינות כמו איראן. נטען כי המפגינים הם אנרכיסטים וכי המחאה עצמה היא זו שמובילה לפגיעה בכלכלה ובדמוקרטיה בישראל - ולא פעולות הממשלה.

טענות לבעיות במערכת החינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיתונאית מירב ארלוזרוב טענה כי מערכת החינוך של הציבור הדתי לאומי מגוייסת לעיתים לטובת הפגנות של הימין וכי התלמידים שם מוסללים להצביע למפלגות מסויימית.[51] [52]

כמו כן קיימת הטענה כי קיים הבדל בלימודי האזרחות בין הזרמים השונים - בזרם הממלכתי קיים חינוך לאזרחות. בזרם הממלכתי דתי לומדים לימודי אזרחות אבל זוהי "דמוקרטיה חלשה" השמה דגש על שלטון הרוב ופחות על היבטים כמו זכויות המיעוט או זכויות אדם. ואילו בזרם החרדי אין לימודי אזרחות כלל. [דרוש מקור]

גורמי חינוך טוענים כי מורים לאזרחות במערכת החינוך הממלכתית מאוימיים על ידי גורמים בממשלה וכי מורים מפחדים לקיים דיונים נפיצים על נושאים פוליטיים מחשש שיפוטרו[דרוש מקור].

ביולי 2023 קיימה ועדת החינוך של הכנסת דיונים בהצעת חוק המסמיך את שירות הביטחון הכללי לערוך בדיקה ביטחונית לכל מורה מיועד ולעקוב אחר התבטאויות מורים בבתי הספר ומחוץ להם, כולל ברשתות החברתיות, ואם יתברר שיש להם קשר לפעילות טרור – לפטרם ולשלול את תעודות ההוראה שלהם[41][42]. בדיון זה הוועדה איחדה את הצעות החוק של חברי הכנסת איתמר בן גביר וצביקה פוגל מסיעת עוצמה יהודית, ועמית הלוי מהליכוד. גורמי מקצוע מטעם השב"כ, המשטרה, משרד המשפטים ומשרד האוצר, הצביעו על כשלים משפטיים רבים שיש בהצעת החוק, וועדת החינוך עיכבה אותה לתיקונים. במסגרת הדיון אמר ח"כ עמית הלוי כי לצורך פיטורי מורה לא צריך להמתין שיורשע בבית משפט בעברת טרור, ואפילו לא שיפתחו נגדו הליכים פליליים. די בזה שהשב"כ יגלה שהוא מזדהה עם טרור, וכבר "עצם זה שהוא נמצא בבית ספר, זה בעצמו מעשה עברה". ח"כ אביחי בוארון מהליכוד טען שאין אפילו צורך לחכות למידע מהשב"כ. "מנכ"ל משרד החינוך יכול להתרשם בעצמו ממה שהוא רואה ברשתות החברתיות."[43] החוק עוסק לכאורה רק בפעילות טרור והזדהות עם ארגוני טרור, אך בחוק הישראלי אין הגדרה מהו טרור, ולאור הצהרתו של שר החינוך במקביל לדיוני הוועדה בראיון בגלי צה"ל על המחאה נגד הממשלה: "אנחנו לא נכנע לטרור הזה, אני אומר את זה בצורה הכי ברורה. כן, זה טרור!"[44] עולה חשש שסמכויות השב"כ שמוצעות בהצעת החוק יחולו על מורים רבים מאוד במערכת החינוך שמתנגדים למדיניות הממשלה ושיביעו הזדהות עם פעולות מחאה נגדה.

קשרים חמים עם מנהיגים לא דמוקרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נטען כי ממשלת הימין מטפחת קשרים עם משטרים אנטי-דמוקרטיים במטרה ללמוד מהם ולהעניק לגיטימיות לצעדים דומים שהיא מבצעת בעצמה. הדגש הוא על קשרים עם ממשל טראמפ ואימוץ הרטוריקה של ארגוני ימין קיצוניים בימין האמריקאי השמרני. הקשרים כוללים גם קשרים עם הקהילה האוונגליסטית הנוצרית, על אף שזו מאמינה בתאוריה שלפיה ישראל עתידה להימחק מהמפה במלחמת גוג ומגוג. קשרים חמים אחרים טופחו עם משטרי אורבן בהונגריה, הממשלה הפולנית ופוטין שליט רוסיה, לפחות עד הפלישה לאוקראינה ב-2022.

הוטחו האשמות כמו האשמות בהומופוביה, עמדות נגד להט"ב, נגד זכויות נשים, התנגדות לליברליזם, התנגדות למדע וקידום תאוריות קונספירציה ושיטות עבודה דומות מול התקשורת על ידי שילוב של תעמולה וספינים.

העמדות בעד ונגד[עריכת קוד מקור | עריכה]

טענות התומכים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי חברי הממשלה וגורמים אשר תומכים בצעדי הממשלה, ביניהם פורום קהלת, מספר מומחים ועיתונאים מהימין, טענות המתנגדים מחוסרות יסוד בעליל. לתפיסתם, הצעדים שננקטים על ידי הממשלה נועדו להחזיר לה יכולת משילות, להשיב את האיזון בהפרדה בין רשויות ולהקטין את "דיקטטורת בג"צ" או ה"דיפ-סטייט". לטענתם ישראל נמצאת בחוסר איזון לא בריא בו ניתן למערכת המשפטית כוח גדול מדי מאז שנות ה-90. כמו כן הם גורסים שבבמוקדי הכוח נמצאים נציגים בעלי עמדות שאינן ימניות או שמרניות ( המכונים לעתים על ידי תומכי הממשלה כשמאל/אשכנזים/תומכי גלובליזציה/ פרוגרסיבים ) ולכן גם כאשר הימין זוכה בבחירות הוא אינו יכול לשנות דבר. טענה זו דומה לטענות של שליטים פופוליסטים ממדינות אחרות בעולם.[45] הממשלה טוענת כי היות שיש לה רוב - זכותה לקדם מהלכים כרצונה ללא מגבלה.

ציבור משמעותי של מצביעים תומכי הקואליציה בישראל תומך בטענות הממשלה וקיים הפגנות תמיכה בה.

טענות וזהות המתנגדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – המחאה נגד ממשלת ישראל השלושים ושבע
בעקבות מאמצי הממשלה לקידום הרפורמה המשפטית החלו בינואר 2023 מחאות וחתימות על עצומות. אחד הצעדים הראשונים היה עצומה של כלכלנים רבים שהביעו חשש כבד מפני ההשלכות הכלכליות של מהלכי הממשלה. עצומות של אנשי הייטק, רפואה ואקדמיה הביעו חשש מפני השלכות צעדי הממשלה על עתידם. ההפגנות הלכו והתרחבו עד שהגיעו לכמעט 200 אלף איש. המחאה הובילה גם לקריאה למרי אזרחי לא אלים ומימושו של ידי הפסקת התנדבות לשירות מילואים וחסימת כבישים. המוחים טענו כי למען הפרדת רשויות תקינה גם על הממשלה חיבים להיות בלמים, והסרתם עלולה לאפשר לממשלה לרסק את הדמוקרטיה בישראל. בעוד שחלק מהמוחים הסכימו שיש צורך בשינויים ובהסדרת כוחו של בג"ץ, לשימור האיזון הם דרשו יצירת בלמים נוספים לכוחה של הממשלה, בלמים כמו חוקה, בית מחוקקים נוסף, דרג ממשל פדרלי, יכולת של הנשיא להטיל וטו ואמצעים דומים הקיימים במדינות דמוקרטיות אחרות.[53]

הקולות המביעים חשש מפגיעה קשה בדמוקרטיה של ישראל נשמעים בעיקר מצד גופים בשמאל ובמרכז הישראלי, אבל גם מצד אנשי ימין ליברליים, ובהם שרים וחברי כנסת לשעבר מהליכוד: שאול מופז[46], משה (בוגי) יעלון[1], זאב בנימין בגין[47], דן מרידור[48], אהוד אולמרט[49], ראובן ריבלין[50], לימור לבנת[51], ציפי לבני[52], גדעון סער[53], מאיר שטרית[54], עמרי שרון[55], זאב אלקין[56], דן תיכון, ועוד[57][58][59]. שיעור גבוה של מתנגדים נרשם גם בקרב בעלי תפקידים בכירים בדימוס בממשל הישראלי שנמצאים בין החיים. בכלל זה כל ראשי הממשלה לשעבר: אהוד ברק, אהוד אולמרט, נפתלי בנט ויאיר לפיד, רבים מבין ראשי המערכת המשפטית לשעבר: שרי משפטים, שופטים של בית המשפט העליון ויועצים משפטיים לממשלה, ורבים מבין ראשי מערכת הביטחון לשעבר: שרי ביטחון, הרמטכ"לים וראשי המוסד והשב"כ בדימוס. ד״ר אביחי מנדבליט, שהיה מזכיר הממשלה של נתניהו ולאחר מכן היועץ המשפטי לממשלה טען כי: “זו לא רפורמה, זו הפיכה משטרית לחלוטין: יהיו אנשים משלנו, אנשים שאנחנו נמנה ויהיו נאמנים אישית לשליט, נאמנים אישית לשר. לא נאמנות למדינה – זה הדבר הכי מסוכן שיכול להיות. זו לא דמוקרטיה.״[60]

כמו כן שותפים לחשש אנשי משפט וכלכלה מהעולם, וגופי כלכלה בינלאומיים כמו סוכנויות לדרוג אשראי[61]. כלכלנים בכירים, קבוצת [54] פרופסורים ישאלים לכלכלה וראשי המשק התריעו על פגיעה בכלכלת המדינה[62][63]. פרופ' יוסי שפיגל, נשיא האגודה הישראלית לכלכלה, אמר בנושא זה בוועדת הכלכלה של הכנסת: "אני בתחום למעלה מ-30 שנה, ולא זוכר פעם אחת שהייתה הסכמה כזו בין כלכלנים. לתדהמתי הגדולה חתמו על המכתב כמעט כל הכלכלנים האקדמיים בישראל, ו-11 או 12 חתני פרס נובל לכלכלה מארה"ב, ה-OECD השמיע קול זעקה מול הדבר הזה. אני לא יכול להבהיל גורמים בארה"ב."[64]

לפי ההיסטוריון יובל נוח הררי, הממשלה אינה מנסה להעביר רפורמה אלא לבצע הפיכה – דהיינו הפיכה עצמית. קיימות שתי שיטות להפוך מדינה לדיקטטורה: האחת היא עם טנקים ברחובות, והשנייה עם עט ונייר. עד שאנשים הבינו את משמעות השינוי, כבר היה מאוחר מדי. קודם משתמשים בחוק כדי להשיג עוד כוח, ואז משתמשים בכוח כדי לעוות את החוק. לפי הררי, למכלול החוקים שהממשלה מנסה להעביר יש מטרה משותפת והיא השגת כוח בלתי מוגבל. אם חוקים אלה יעברו, הממשלה תוכל לחסל לחלוטין את החופש של אזרחים בישראל באמצעות עריצות הרוב – רוב של 61 חברי כנסת יוכל להעביר כל חוק – לא משנה כמה דכאני או גזעני הוא יהיה. החשש הוא גם שהממשלה תוכל לשנות את שיטת הבחירות, כך שמפלגות הקואליציה לעולם לא יפסידו בבחירות. לדבריו, כאשר שואלים את מנהיגי ההפיכה מה בכל זאת ירסן את כוחה של הממשלה במשטר החדש ומה ישמור על זכויות האדם התשובה היחידה היא "תסמכו עלינו"[65]

גם משפיענים וביניהם רונן אברהם [26] ועוד הביעו דעה נגד המהלכים.

הצעדים המשפטיים שנקטה הממשלה הובילו להפגנות המוניות של מאות אלפי אזרחים בישראל שיזמו עצומות, הפגנות ומרי אזרחי בלתי אלים ברובו. כמו כן מתקיימת מחאה נרחבת של ישראלים לשעבר ויהודים ברחבי העולם נגד צעדי הממשלה.[66][67]

הדיון על טיעון קיום הבחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ח"כ שמחה רוטמן טוען כי גם ללא מנגנונים כמו עילת הסבירות או מערכת משפט מתערבת, יוכל הציבור להחליף את הממשלה אם זו תנהג באופן שמדכא זכויות אדם. הטיעון הנגדי הוא שמדובר בטיעון המניח את המתבקש – אם יישמרו בישראל בחירות דמוקרטיות והוגנות, האזרחים יוכלו להשתמש בהן כדי להחליף שלטון דכאני. עם זאת, עצם קיום בחירות אינו ערובה לדמוקרטיה – שכן מדינות כמו רוסיה, הונגריה, פולין וטורקיה, וכן מדינות כמו איראן, סוריה וצפון קוריאה, מקיימות גם הן בחירות. הבעיה היא שהשלטון עלול לגרום לכך שהבחירות לא יהיו הוגנות ורק ישמשו ככלי של יחסי ציבור כדי לטעת רושם בעיני חלק מהציבור, משקיעים או תיירים כי במדינה מתקיימת דמוקרטיה.

טיעון נוסף שבו משתמשת הממשלה הוא שהיא הממשלה הנבחרת, ולכן ההתנגדות לצעדיה היא אנטי-דמוקרטית. המענה לטיעון זה הוא כי גם ממשלה שנבחרה בצורה דמוקרטית עלולה להוביל מהלכים של הפיכה עצמית או שחיקה של הדמוקרטיה - היא משתמשת בכוחה כדי לרוקן את הדמוקרטיה מתוכן. אם הממשלה תעביר חוק שיבטל את קיום הבחירות ברור שמדובר בצעד אנטי דמוקרטי אפילו אם יש לממשלה רוב. באופן דומה צעדים הדרגתיים, "שיטת הסלאמי", עלולים ליצור השפעה דומה אך באופן נסתר והדרגתי יותר – צעד אחר צעד – באופן דומה לצעדים שנקטו פוטין ואורבן, שגם הם נבחרו באופן דמוקרטי.

תגובות מצד מדינות והשוואות לעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

גם ממשלות מערביות בולטות כמו ארצות הברית, צרפת וקנדה הביעו חשש מהמהלכים ומהמתיחות החברתית שהם גרמו. על רקע הצעדים והמחאה נגדם קיימת מתיחות מול ממשל ארצות הברית, והבית הלבן קרא לעצור את החקיקה ולקדם אותה רק על בסיס הסכמה רחבה[68][69][70][71].

בינואר 2023 נפגש מזכיר המדינה של ארצות הברית, אנתוני בלינקן, עם המשתתפים במחאה ושיבח אותם,[72] ובפגישתו עם נתניהו באותו חודש הדגיש כי יחסי המדינות מבוססים על שמירה על מוסדות דמוקרטיים.[73] היועץ לביטחון לאומי של ארה"ב, ג'ייק סאליבן, הבהיר לנתניהו: "אם תהיה פגיעה בערכים הדמוקרטיים - נתקשה לספק תמיכה בלתי מעורערת בישראל". בתגובה טען נתניהו כי הרפורמה המשפטית תעבור בהסכמה רחבה.[74]

נשיא צרפת, עמנואל מקרון, ביקר את הרפורמה בפגישתו עם נתניהו, בינואר 2023, והזהיר כי אם תעבור "צרפת תסיק שישראל מנותקת מתפיסת הדמוקרטיה".[75]

נתניהו טען בראיון ב-CNN כי פסקת ההתגברות קיימת גם בקנדה. גם שמחה רוטמן טען כי החקיקה המוצעת בישראל דומה לצעדים שבוצעו בקנדה. על כך הגיב אביחי מנדלבליט, היועץ המשפטי לממשלה לשעבר: "יוזמי המהפכה המשטרית אומרים לנו 'מה אתם רוצים? ככה זה גם במדינות דמוקרטיות מערביות אחרות'. מפנים אותנו באדנות, והייתי אומר אפילו בחוצפה, בעיקר לקנדה. מדובר כמובן באמירת כזב. שם הם נעלבים מההשוואה."[76] גם פרופ׳ אירווין קוטר, שר המשפטים לשעבר של קנדה, טען כי ההשוואה אינו נכונה. לדוגמה, לקנדה יש שטר זכויות דומה לחוקה שמבטיח שהממשלה אינה יכולה לחרוג מכוחה יתר על המידה. כתב זה מבטיח זכויות אדם חשובות כמו חופש הביטוי, חופש דת, חופש התאגדות, חופש עיתונות, שוויון בפני החוק ועוד.[77] כמו כן יש בקנדה מערכת פדרלית שמקשה על הממשלה להפעיל פסקת התגברות.[55] עשרות משפטנים בכירים בקנדה יצאו בהזהרה משותפת מפני ממהלכי החקיקה המשפטית ודחו את ההשוואה של רוטמן: "טיעון מסולף, החקיקה מסכנת את שלטון החוק."[56] נוסף לשטר הזכויות, לקנדה יש גם סנאט המייצג קבוצות מיעוט שתפקידו לאשר חקיקה.[78]

במשך מספר שנים פעל נתניהו כדי שישראל תתקבל לארגון ה-OECD - דבר בעל השלכות על מעמדה המדיני של ישראל וכן השלכות כלכליות כמו דרוג האשראי שלה. בפברואר 2023 הזהיר הארגון את ישראל מפני מימוש הרפורמה המשפטית והצהיר כי בכוונתו לכלול בדו"ח שלו על המדינה הזהרות כמו "עצמאות שיפוטית ובלמים ואיזונים שיפוטיים חיוניים למערכת חזקה נגד שחיתות ויושרה ציבורית, אמון בממשלה ובמוסדות הציבור וסביבה עסקית המושכת השקעות ומטפחת ביצועים כלכליים."[57] [58]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 יעלון: זו דיקטטורה, זה קרה בגרמניה בשנות ה-30, באתר כאן, ‏22.1.2023
  2. ^ ריסטארט - ישראל - אתר ההתנגדות למהפכה המשטרית
  3. ^ דן פרי, לתשומת לב התקשורת: זו לא "מהפכה" והיא לא "משפטית", ynet, 14.03.23
  4. ^ "אבי מעוז חוזר למערכת החינוך: יקים מערכת לניטור תוכני הלימוד בבתי הספר ומעקב אחר מנהלים". TheMarker. נבדק ב-2023-07-16.
  5. ^ שלום, ג'ודי ניר מוזס; שקד, רענן (2023-03-30). ""להיות אזרחים בישראל": תלמידת תיכון מובילה מאבק נגד ספרי לימוד של קהלת". Ynet. נבדק ב-2023-07-16.
  6. ^ התוכנית החדשה של קרעי לפגיעה בתאגיד: איסור על פרסומות וחסויות והפרטת תדרי הרדיו | כלכליסט, באתר calcalist, ‏2023-02-13
  7. ^ אייכנר, איתמר (2023-01-05). "הליכוד בוחן פיטורים של עובדי מדינה שהועסקו בתקופת בנט ולפיד". Ynet. נבדק ב-2023-07-16.
  8. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:קישור כללי
    פרמטרי חובה [ כותרת ] חסרים         {{{כותרת}}}, באתר www.makorrishon.co.il
  9. ^ הכלכלנית הראשית: ההפיכה המשטרית עלולה למחוק מחצית מהגידול בצמיחה לנפש בחמש שנים | כלכליסט, באתר calcalist, ‏2023-03-21
  10. ^ שלמה טייטלבאום,הכלכלן הראשי בפורום קהלת: "אם הרפורמה תפגע בדמוקרטיה הליברלית, תהיה פגיעה קשה בכלכלה", 08.03.23 כלכליסט, Ynet
  11. ^ יובל נח הררי: "תעצרו את ההפיכה או שנעצור את המדינה!" / ההפגנה בקפלן נגד ההפיכה המשטרית 4.3.23, נבדק ב-2023-07-16
  12. ^ יובל נח הררי - נאום בהפגנה נגד ההפיכה המשטרית מרץ 2023
  13. ^ מנדלבליט בראיון לתוכנית "עובדה" עם אילנה דיין, באתר https://restart-israel.co.il/resist1
  14. ^ Brett Meyer, Repel and Rebuild: Expanding the Playbook Against Populism, TONY BLAIR INSTITUTE FOR GLOBAL CHANGE, ‏5.1.2023
  15. ^ דר' עמיר פוקס, 61 Cats Guarding the Cream, המכון הישראלי לדמוקרטיה, ‏4.12.2022
  16. ^ דו"ח החירות בעולם של ארגון "Freedom House" לשנת 2020
  17. ^ The Economist Intelligence Unit, Democracy Index 2019
  18. ^ אתר למנויים בלבד אקונומיסט והארץ, מדד הדמוקרטיה של אקונומיסט לשנת 2022: ישראל בירידה ונותרה "דמוקרטיה פגומה", באתר הארץ, 2 בפברואר 2023.
  19. ^ Roznai, Yaniv (2018-04-27). "Israel – A Crisis of Liberal Democracy?".
  20. ^ שתי דקות על פופוליזם ושחיקת הדמוקרטיה, בביצוע פרופ' יניב רוזנאי, סרטון באתר יוטיוב
  21. ^ קים ליין שפלי, רודנות בחסות החוק, 2023
  22. ^ סרגיי גורייב, דניאל טריזמן, ספין-דיקטטורים, 2022
  23. ^ איילת שני, "כשאומרים פשיזם, אנשים חושבים על חיילים ברחובות. לא. זה לא ייראה ככה", ראיון עם ההיסטוריון דניאל בלטמן, מוסף הארץ, 1 בפברואר 2023
  24. ^ שפלי, רודנים בחסות החוק, עמ' 11
  25. ^ אטילה שומפלבי, השר לוין בראיון לערוץ 14, אפריל 2023, טוויטר
  26. ^ 1 2 רונן אברהם, עילת הסבירות היא התירוץ של הקואליציה להחלשה גורפת של בית המשפט העליון, מקור ראשון, 06.07.2023
  27. ^ יונתן לוי, בספר "רודנים בחסות החוק", 2023
  28. ^ גד ליאור, יועמ"ש האוצר נגד המינוי של סמוטריץ' ליו"ר רשות ני"ע: "אין כישורים מתאימים", באתר YNET, ‏12.7.2023
  29. ^ 1 2 3 מיכאל שמש, הדרישה החריגה של נתניהו למינוי פוליטי בתפקיד כלכלי בכיר, כאן 11, 22 בפברואר 2023
  30. ^ צבי זרחיה, משרד רה"מ דורש לעצור מינויים בלמ"ס עד לבחירת הסטטיסטיקן הלאומי, כלכלסיט, 13.03.23
  31. ^ 1 2 עידן ארץ, נתניהו בדק אפשרות למנות מקורב לתפקיד ממלא מקום ראש הלמ"ס - ונסוג גלובס 22.02.2023
  32. ^ 1 2 מיכאל שמש, תחקיר ההשתלטות על הלמ"ס: כך נתניהו ומקורבו מנסים לשלוט על הנתונים של ישראל, כאן 11, 22 מרץ 2023
  33. ^ נעמי נידם, נתניהו רוצה להשתלט על הלמ"ס, איך זה ישפיע עליך? שקוף, 16 במרץ, 2023
  34. ^ טל שלו ומירב כהן, הצעד הראשון של מאי גולן - לפטר את יו"ר הרשות למעמד האישה, באתר וואלה, ‏13.6.2023
  35. ^ מערכת את, מאי גולן מחרטטת את דרכה דרך תקרת הזכוכית, באתר מגזין את, ‏14.6.2023
  36. ^ הדס יום טוב, הכנסת אישרה בטרומית את פירוק הרשות לקידום מעמד האישה כגוף עצמאי, באתר דבר, ‏12.7.2023
  37. ^ יובל בגנו, ח"כית מהקואליציה מבקשת לבטל את עצמאות רשות מעמד האישה, באתר מעריב, ‏9.7.2023
  38. ^ חן ארצי סרור, שלא בדרך הר-מלך, באתר YNet, ‏14/7/2023
  39. ^ נדב איל, גבעת הלחישות - דוקטרינת ההלם של אמסלם, באתר YNet, ידיעות אחרונות מוסף השבת, ‏21.7.2023
  40. ^ חיים זיסוביץ, על חורבות רוממה, ישראל היום, 30/1/2023
  41. ^ ועדת החינוך, התרבות והספורט. דיון בהצעת חוק פיקוח על בתי ספר (תיקון - איסור העסקת מורשעי ותומכי טרור ופיקוח על תכני הלימוד למניעת הסתה), התשפ"ג-2023, באתר הכנסת, ‏4.7.2023
  42. ^ ועדת החינוך, התרבות והספורט - הצעת חוק פיקוח על בתי ספר (תיקון - איסור העסקת מורשעי ותומכי טרור ופיקוח על תכני הלימוד למניעת הסתה), תשפ"ג-2023, באתר הכנסת, ‏18.7.2023
  43. ^ גיל גרטל, הממשלה רוצה פיקוח שב"כ מלא על מורות ומורים. השב"כ מתנגד., באתר שיחה מקומית, ‏21.7.2023
  44. ^ גיל גרטל, עזוב את החינוך, קיש. זה גדול עליך., באתר השיחה, ‏13.7.2023
  45. ^ ראו הספר - ספין דיקטטורס מאת סרגיי גורייב ודניאל טריזמן
  46. ^ עמית סגל, הרמטכ"ל לשעבר שאול מופז: "הדיקטטורה כבר התחילה, מאוד מודאג ממה שקורה", באתר N12, ‏11.3.2023
  47. ^ גלעד כהן, בני בגין בהפגנה מול הכנסת: "הליכוד מפלגה לאומנית ודורסנית", באתר YNET, ‏24.7.2023
  48. ^ יותר מ-100 אלף מפגינים בקפלן, שר המשפטים לשעבר דן מרידור: "יש סכנה של הרס וחורבן", באתר כלכליסט, ‏15.7.2023
  49. ^ קרין אלבז-אלוש, אולמרט נגד המהפכה המשפטית: "צריך לעבור למלחמה שלא מנהלים בנאומים", באתר YNet, ‏13.2.2023
  50. ^ אביעד גליקמן, וינשטיין: "זו לא רפורמה - זה פוגרום"; ריבלין: "ריח רע של נקמנות", באתר רשת13, ‏17.1.2023
  51. ^ לימור לבנת בהפגנה בבאר שבע: "הממשלה היהירה מקדמת הפיכה משטרית, אסור להירדם", באתר YNet, ‏27.5.2023
  52. ^ רבבות הפגינו בת"א, על איילון. לבני לממשלה: "אתם שיכורים מכוח, זה פאשיזם", באתר YNet, ‏11.2.2023
  53. ^ ענת דוידוב וניסים משעל, סער: "את הממשלה לא מעניין כלום חוץ מלרסק את מוסדות השלטון", באתר 103FM, ‏8.2.2023
  54. ^ מאיר שטרית במחאה בחיפה: "מתבייש בשתיקת הכבשים של חבריי בליכוד" (וידיאו), באתר mynethaifa, ‏2023-04-08
  55. ^ אריה יואלי, עמרי שרון נגד הרפורמה המשפטית: "כוחנית ודורסנית", באתר סרוגים, ‏25.2.2023
  56. ^ ינון מגל ובן כספית, זאב אלקין על הרפורמה המשפטית: "האם משם אפשר להגיע לדיקטטורה? כן", באתר 103FM, ‏19.3.2023
  57. ^ דף פייסבוק - אנשי ימין יוצאים נגד הממשלה, באתר Facebook
  58. ^ אור גואטה, באפרת מפגינים בכל שבת נגד הרפורמה: "גם ביהדות המלוכה היא עם מגבלות, וכפופה לסנהדרין", באתר דבר העובדים בארץ ישראל, ‏2023-03-10
  59. ^ מנדלבליט: "זו לא רפורמה, זו הפיכה משטרית" - המהדורה המרכזית 28.02.23 | קטעים קצרים | +12, באתר 12+
  60. ^ מנדלבליט בראיון לתוכנית "עובדה" עם אילנה דיין, באתר https://restart-israel.co.il/resist1
  61. ^ ללא הרפורמה המשפטית, דירוג האשראי של ישראל היה עולה, באתר www.maariv.co.il
  62. ^ דיון סוער בוועדת הכספים בנושא 'השפעת הרפורמה במערכת המשפט על כלכלת ישראל', באתר הכנסת, ‏20.2.2023
  63. ^ שלמה טייטלבאום, 270 כלכלנים בכירים מזהירים: "מהלכי הממשלה יגרמו נזק חסר תקדים למשק", באתר כלכליסט, ‏25.1.2023
  64. ^ דיון סוער בוועדת הכספים בנושא 'השפעת הרפורמה במערכת המשפט על כלכלת ישראל', באתר הכנסת, ‏20.2.2023
  65. ^ יובל נח הררי - נאום בהפגנה נגד ההפיכה המשטרית מרץ 2023
  66. ^ מחאה נגד הרפורמה גם בחו"ל: עשרות הפגינו נגד הרפורמה בכנס בניו ג׳רזי, באתר ערוץ 7, ‏2023-03-19
  67. ^ היהודים באים: הישראלים בחו"ל מגייסים תגבורת חשובה למחאה | מוסף כלכליסט, באתר newmedia.calcalist.co.il
  68. ^ ברק רביד, האריס שלחה לישראל מסר על המהפכה המשפטית; השר כהן: "מעריך שהיא לא קראה את החוק", באתר וואלה, ‏7.6.2023
  69. ^ לירן וינשטיין, הפרשן הבכיר: לבחון מחדש את יחסי ארה״ב ישראל, באתר סרוגים, ‏12.7.2023
  70. ^ משה גורלי, ביידן העביר מסר חד-משמעי, ספק אם נתניהו יקשיב לו, באתר כלכליסט, ‏19.7.2023
  71. ^ איתמר אייכנר, בבית הלבן מאשרים: המסר שהעביר ביידן לנתניהו - לעצור עכשיו את החקיקה, באתר YNET, ‏19.7.2023
  72. ^ אתר למנויים בלבד ג'ודי מלץ, בלינקן פגש נציגים של ארגונים אזרחיים וכינה אותם "כוכב הצפון שלנו", באתר הארץ, 31 בינואר 2023
  73. ^ איתמר אייכנר, החשש של נתניהו, הלחצים והפגישה ב-4 עיניים: מאחורי הצהרת בלינקן, באתר ynet, 30 בינואר 2023
  74. ^ ירון אברהם, ‏פרסום ראשון | מסרי ההרגעה של נתניהו לאמריקנים: "הרפורמה המשפטית תעבור בהסכמה רחבה", באתר ‏מאקו‏, 22 בינואר 2023
  75. ^ אוריאל בארי, ‏"מנותקת מהדמוקרטיה": מקרון נגד רפורמת המשפט, באתר "סרוגים", 3 בפברואר 2023
  76. ^ נינה פוקס, טובה צימוקי, מנדלבליט: זו הפיכה משטרית, חובתו של העליון היא לבטל את החוקים, באתר YNet, ‏28.2.2023
  77. ^ כתב הזכויות והחירויות הקנדי, ויקיפדיה העברית
  78. ^ נו, באמת: ההישענות של תומכי הרפורמה המשפטית על קנדה מופרכת מיסודה, אלן פלד, כלכליסט, 05.02.23

קטגוריה:ממשלת ישראל ה-37

אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=משתמש:האזרח_דרור/מהפכה_משטרית_בישראל&oldid=36993255"