דב שיאון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דב שיאון
1 דב שיאון.png
לידה 18 באוקטובר 1920
אוז'הורוד, צ'כוסלובקיה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 22 במרץ 2003 (בגיל 82)
ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך עלייה 1941
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג יעל דיין עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות ההגנהההגנה ההגנה
הצבא הבריטיהצבא הבריטי הצבא הבריטי
Badge of the Israeli Defense Forces 2022 version.svg צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות ? – 22 במרץ 2003 עריכת הנתון בוויקינתונים
דרגה תת-אלוף  תת-אלוף
תפקידים בשירות
פעולות ומבצעים
מלחמת העולם השנייה
מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
מלחמת סיני  מלחמת סיני
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
מלחמת לבנון הראשונה  מלחמת לבנון הראשונה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
משמאל דב שיאון, מימין דב וויט, באיטליה, 1944
משמאל לימין: אסי דיין, אהרונה לבית מלכין, יעל דיין ואל"ם דב שיאון (במדים) ביום חתונתם, בבית דיין בצהלה, 23 ביולי 1967

דב שיאון (18 באוקטובר 192022 במרץ 2003) היה תת-אלוף בצה"ל, שימש כדובר צה"ל וראש הוועדה המשותפת לישראל ומצרים לאכיפת הסכם השלום בין המדינות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בשם דב שטייגר ב-1921 באוז'הורוד שבטרנסקרפטיה, אז בצ'כוסלובקיה. בגיל 20 עלה לארץ ישראל, התנדב לארגון "ההגנה", ובמלחמת העולם השנייה שירת בצבא הבריטי. במלחמת העצמאות השתייך לחטיבת עציוני, ולחם עמהּ בקרבות בירושלים. לאחר המלחמה סיים את קורס הקצינים הראשון שנערך בצה"ל. ב-1951 יצא לשנת לימודים באנגליה, ואחר כך מילא תפקידי מטה והדרכה. במלחמת סיני שירת במטה חטיבת הצנחנים בפיקודו של אריק שרון.

ב-1959 יצא שיאון לשליחות מטעם משרד החוץ בשגרירות ישראל בלונדון, תפקיד שבו כיהן עד 1963. לאחר שובו ארצה למד במכללה לביטחון לאומי ושירת בהּ כמדריך. במלחמת ששת הימים הצטרף למטה אוגדה 38 בפיקודו של שרון

באוגוסט 1967 מונה כקצין הקישור לכוחות האו"ם[1]. ביוני 1968 מונה לנספח צבאי במערב אירופה שמקום מושבו בצרפת[2]. בסוף 1972 מונה לעוזר ראש אגף התכנון. לאחר מלחמת יום הכיפורים שימש עוזרו של אהרן יריב בדיוני הפרדת הכוחות עם מצרים בק"מ ה-101 והיה סגנו של מוטה גור במשלחת הישראלית לועידת ז'נבה (1973)[3]. שיאון התמנה לדובר צה"ל ביוני 1974 לאחר שקודמו בתפקיד אפרים פורן נקרא לשמש כמזכיר הצבאי של ראש הממשלה הטרי יצחק רבין[4].

ב-1976 מונה לעמוד בראש צוות ההקמה של המכללה לביטחון לאומי, לאחר שזו נסגרה ב-1967 והוחלט להקים אותה מחדש[5]. לסגן מפקד המכללה

במרץ 1979 פרש מצה"ל והתמנה למנהל מרכז המחקר והתכנון במשרד החוץ[6], אולם מיד התבקש לחזור לצה"ל ומונה כנציג ישראל בוועדה המשותפת ליישום הסכם השלום בין ישראל למצרים[7]. שיאון שימש בתפקיד עד 1984[8]. בתחילת 1985 מונה למפקד יחידת הקישור לכוחות זרים של צה"ל, שהוקמה באותה עת, והשתתף בשיחות עם מצרים לפתרון המחלוקת לגבי טאבה[9]. השתחרר ב-1986 ומונה לעמוד בראש צוות ההקמה של מכללה להכשרת דיפלומטים במשרד החוץ[10].

שיאון נפטר ב-2003 לאחר שסבל שנים ארוכות ממחלת פרקינסון[11].

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיאון היה נשוי ליעל דיין, שאותה הכיר בתקופת ההמתנה לפני מלחמת ששת הימים כששירתה באוגדת שרון. חתונתם נערכה ב-23 ביולי 1967, כחודש לאחר תום המלחמה בבית אביה משה דיין, ובאותו אירוע נישאו גם אהרונה ואסי דיין. את החופה ערך הרב הצבאי הראשי שלמה גורן, בין אורחי החתונה היו דוד בן-גוריון, אריאל שרון ועזר ויצמן[12]. נולדו להם בן ובת.

המלחמה נגד הלגיון הערבי בתש"ח - מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיאון כתב בשנות ה-50 את ה"תיאור היסודי והמפורט ביותר של המלחמה נגד הלגיון הערבי במלחמת העצמאות"[13]. "במחקרו זה שהופקד בארכיון צה"ל ומעולם לא פורסם"[13] נקט שיאון עמדה נחרצת ולפיה בניגוד לפחד של ההגנה כי הלגיון מתכוון להתקדם אל ירושלים ואף עלול לתקוף את ירושלים המערבית ואת ישראל עצמה ובכך לסגת מהבטחתו של עבדאללה, מלך ירדן לגולדה מאיר בפגישתם הראשונה, פחד שהניע את מתקפות ההגנה בירושלים באמצע מאי 1948[14], הרי עבדאללה וגלאב פאשא, מפקד הלגיון, ולו בשל נחיתותו המספרית של הלגיון, לא תכננו את כיבושה של העיר כשם שלא תכננו כל מלחמה יזומה כנגד ישראל וכל מגמתם בפלישה לארץ ישראל הייתה לתפוס את השטחים במרכז הארץ שהוקצו לערבים בהתאם לתוכנית החלוקה[13].

אילן יוחסין[עריכת קוד מקור | עריכה]

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הרב פינחס דיין
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
דב קלימקר
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הרב אברהם דיין
 
 
 
 
 
 
 
 
אליהו דיין
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
צבי שוורץ
 
רחל שוורץ
 
דבורה דיין
 
שמואל דיין
(ח"כ)
 
 
בלה (ויונה) הורביץ
 
 
 
 
 
אריה דיין
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ראומה ויצמן
בעלה: עזר ויצמן
(נשיא המדינה)
 
רות דיין
 
משה דיין
(רמטכ"ל ושר חוץ וביטחון)
 
אביבה (וישראל) גפן
 
זוהר דיין
(לוחם הבריגדה)
יגאל הורביץ
(שר אוצר)
 
עמוס הדר
(ח"כ)
 
מרדכי דיין
 
משה דיין
(שגריר)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
דב שיאון
(דובר צה"ל)
 
יעל דיין
(ח"כ)
 
 
אודי דיין
(פסל)
 
 
 
 
עוזי דיין
(סגן הרמטכ"ל וח"כ)
 
אב: יגאל תלמי
תמר דיין
 
 
 
אילנה דיין
(עיתונאית)
 
דני דיין
(קונסול בניו-יורק)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
סב: יעקב שריד
אב: יוסי שריד
 
 
קרוליין לנגפורד
 
אסי דיין
(במאי, שחקן, וסופר)
 
מוקי בצר
(אלוף-משנה)
 
נורית גפן בצר
(מאיירת)
 
יהונתן גפן
(משורר ועיתונאי)
 
נורית גפן
 
ענת בן ארי
 
צפריר בן ארי
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ישי שריד
(עו"ד וסופר)
 
רחלי שריד
(רופאה)
 
ליאור דיין
(סופר, עיתונאי)
 
שאול בצר
(במאי, תסריטאי וסופר)
אביב גפן
(מוזיקאי)
 
שירה גפן
(שחקנית וסופרת)
 
אתגר קרת
(סופר ותסריטאי)
 
גון בן ארי
(סופר, תסריטאי ובמאי)
 
 
  • באילן יוחסין זה, מופיעים רק אישים שזכו לפרסום וחוליה המקשרת בין דורות ואבות המשפחה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דב שיאון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אל"מ שיאון - קצין קישור עם או"ם, למרחב, 20 באוגוסט 1967
  2. ^ אל"מ דב שיאון מונה נספח צה"ל במערב-אירופה, דבר, 15 באוגוסט 1968
  3. ^ א. רהט, הוועדה הצבאית בז׳נבה מתחילה מחר הדיון על הפרדת הכוחות, על המשמר, 25 בדצמבר 1973
  4. ^ אל״מ שיאון דובר צה״ל, על המשמר, 23 ביוני 1974
  5. ^ דובר צה"ל החדש - תא"ל יואל בן פורת, מעריב, 2 במאי 1976
    ביקור קציני המכללה הבריטית, מעריב, 29 בספטמבר 1976
  6. ^ דב שיאון - מנהל מרכז החקר והתכנון במשרד החוץ, דבר, 7 במרץ 1979
  7. ^ יעקב ארז, קצינים מישראל ומצרים יבדקו הפרות ההסכם, מעריב, 20 במאי 1980
    היום ייתתם הסכם הפיקוח המשותף בסיני, מעריב, 23 בינואר 1980
  8. ^ נתן זהבי, תת־אלוף שיאון: "לסגור דרום־סיני לקטינים", חדשות, 22 ביולי 1984
  9. ^ פרס - מובראק: פיסגה בפברואר. בינתיים - הפשרה בטאבה, כותרת ראשית, 9 בינואר 1985
    אייל ארליך, פרס ומצרים: המאבק שלו הוא לא רק נגד שמיר, כותרת ראשית, 6 בפברואר 1985
  10. ^ יוסף ולטר, דב שיאון יקים אקדמיה להכשרת דיפלומטים, מעריב, 22 ביוני 1986
  11. ^ אבי כצמן, מת דב שיאון, בעבר דובר צה"ל, באתר הארץ, 22 במרץ 2003
  12. ^ כלה וחתן בבית דיין, "העולם הזה", גיליון 1560 מ-26 ביולי 1967, עמוד 15
  13. ^ 1 2 3 , בני מוריס, הדרך לירושלים, ספריית אופקים עם עובד, 2007, עמ' 174-173
  14. ^ , בני מוריס, הדרך לירושלים, ספריית אופקים עם עובד, 2007, עמ' 162