שבט יהודה

ערך זה עוסק באחד משנים עשר שבטי ישראל המוזכרים בתנ"ך. אם התכוונתם לספר מאת שלמה אבן וירגה, ראו שבט יהודה (ספר).

שבט יהודה הוא אחד משבטי ישראל המוזכרים בתנ"ך. על פי התיאור המקראי, השבט נקרא על שם יהודה, בנו הרביעי של יעקב, אשר כל בני השבט הם צאצאיו. שבט יהודה הוא שבט מרכזי בסיפור המקראי.

ברכות לשבט

ברכת יעקב

יעקב אבינו ראה ביהודה דמות מנהיגה, ובברכתו נאמר כי השבט מיועד למלכות.

”יְהוּדָה, אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ--יָדְךָ, בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ; יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ, בְּנֵי אָבִיךָ. גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה, מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ; כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא, מִי יְקִימֶנּוּ. לֹא-יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה, וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו, עַד כִּי-יָבֹא שִׁילֹה, וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים. אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה, וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ; כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ, וּבְדַם-עֲנָבִים סוּתֹה. חַכְלִילִי עֵינַיִם, מִיָּיִן; וּלְבֶן-שִׁנַּיִם, מֵחָלָב. ” (ספר בראשית, פרק מ"ט, פסוקים ח'–י"ב).

ברכת משה

בברכת משה לשבטים בפרשת וזאת הברכה נאמר ”וְזֹאת לִיהוּדָה: וַיֹּאמַר שְׁמַע ה' קוֹל יְהוּדָה וְאֶל עַמּוֹ תְּבִיאֶנּוּ, יָדָיו רָב לוֹ וְעֵזֶר מִצָּרָיו תִּהְיֶה.” (ספר דברים, פרק ל"ג, פסוק ז').

השבט במדבר

משפחות השבט

ערך מורחב – רשימות היחש של יהודה

ליהודה נולדו שני בנים שמתו ללא העמדת צאצאים, ער ואונן.^[1] משלושת בניו הבאים אחריהם, שלה, פרץ וזרח, יצאו חמש משפחות השבט: משפחת שלה, זרח ומשפחת פרץ שממנה יצאו משפחות חצרון וחמול.^[2]

סמלי השבט

אבן החושן של שבט יהודה היא נופך ודגלו היה ציור של אריה על רקע תכול שמיים.^[3] החודש המקושר לשבט יהודה הוא תמוז^[4] או ניסן.^[5]

נשיאי השבט

בספר במדבר, פרשת נשא נזכר נשיא שבט יהודה במדבר: נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב, ובמפקד השני בסוף ספר במדבר כלב בן יפונה.

נציג השבט בשנים עשר המרגלים היה: כלב בן יפונה.^[6]

קריעת ים סוף

בזמן יציאת מצרים שבט יהודה היה הגדול ביותר והלך בראש מחנה ישראל.

לפי רבי יהודה בתלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף ל"ז, עמוד א', נשיא שבט יהודה נחשון בן עמינדב קפץ לים סוף עוד בטרם נקרע להם הים. בעקבות אגדה זו הפך השם נחשון לסמל לחלוציות.

המסע במדבר

בזמן מסעם של בני ישראל במדבר, חנה השבט ממזרח למשכן.

במפקד הראשון שערך משה מנה השבט 74,600 איש ובמפקד השני 76,500 איש.

נחלת השבט

ערך מורחב – נחלת שבט יהודה

נחלת שבט יהודה נקבעה על ידי יהושע בן נון, לאחר סיום הכיבוש של ארץ כנען יחד עם קביעת שאר נחלות השבטים. הגבול הדרומי של הנחלה, שהוא גבול הדרומי של שבטי ישראל כולל תיאור עצמים גאוגרפיים - כמו "הימה" או "נחל מצרים", אזורים - כמו "מדבר צין" ותחומים כמו: "גבול אדום". נחלת השבט כוללת בתוכה גם את נחלת שבט שמעון. בנחלת שבט יהודה נמנו 48 ערים, המספר הגדול ביותר של ערים, אשר ניתנו לשבט אחד.

בהתאם לברכת יעקב נחלת השבט מזוהה כמקום המתאים לגידולי גפנים רבים וליצירת יין.

השבט בארץ ישראל

לאחר תקופת ההתנחלות שבט יהודה התיישב בדרום הארץ, על שמו הרי יהודה, שפלת יהודה ומדבר יהודה, שנמצאים כולם בחבל ארץ יהודה.

בתחילת ספר שופטים מסופר ששבט יהודה יוצא יחד עם שבט שמעון לסיום כיבוש אזורי הארץ שבהם שלטו הכנענים. בהמשך הספר^[7] שבט יהודה מוכן למסור לידי הפלשתים את שמשון.

כמו כן בסיום ספר שופטים מסופר את סיפור פילגש בגבעה ואת המלחמה שנערכה בעקבות מאורע זה, בתחילה שבט יהודה יוצא לקרב ונוחל תבוסה קשה משבט בנימין אך לאחר מכן שבט יהודה מביס את שבט בנימין ומשאיר ממנו מספר מועט של גברים.

התמזגות עם שבט שמעון

בספר שופטים^[8] מתואר שאחרי מות יהושע בני ישראל שאלו את ה' איזה שבט יעלה להילחם בכנעני וה' ענה להם ששבט יהודה יעלה להילחם. שבט יהודה הזמין את שבט שמעון לעלות להילחם עמו "וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְשִׁמְעוֹן אָחִיו עֲלֵה אִתִּי בְגֹרָלִי, וְנִלָּחֲמָה בַּכְּנַעֲנִי, וְהָלַכְתִּי גַם-אֲנִי אִתְּךָ, בְּגוֹרָלֶךָ" ושמעון הולך איתו ומאז לשמעון יש חלק בנחלת יהודה. מהכתוב עולה כי לשבטים יהודה ושמעון הייתה שותפות צבאית. שיתוף פעולה זה בא לידי ביטוי בכיבוש כמה ערים.^[9] לפי רשימות הערים בספר יהושע, פרק ט"ו, נטמעו ערי שמעון בערי שבט יהודה. לדעת יאירה אמית אין ללמוד מכך על כיבוש משותף.^[10]

המלוכה

משבט זה בא דוד, שנתפס כחשוב במלכי ישראל. משבט זה גם יבוא על פי המסורת היהודית משיח בן דוד. על פי המסופר בתנ"ך, לאחר מות שלמה, בנו של דוד ומלכה הרביעי של ממלכת בני-ישראל, התפלגו שבטי ישראל לשתי ממלכות: האחת ממלכת יהודה והשנייה ממלכת ישראל. ממלכת ישראל היא הצפונית מבין השתים, והיא איגדה בתוכה את "עשרת השבטים".

קיים סכסוך חד לאורך הסיפור המקראי בין שבט יהודה לשבט אפרים הנובע מכך שדוד, הבא משבט יהודה, לקח את המלוכה משאול, הבא משבט בנימין. ירבעם בן נבט, משבט אפרים, עמד בראש "עשרת השבטים" וממלכת ישראל לאחר הפילוג.

ממלכת יהודה היא הדרומית וכללה בתוכה את יהודה, שמעון ובנימין. בכתבים התנ"כיים נפוץ הייחוס של שבט יהודה לבדו לממלכת יהודה, וזאת משום קטנותו של שבט בנימין, שמאוחר יותר נטמע בתוך שבט יהודה.

חוקרים בתחום ביקורת המקרא מניחים כי רוב הספרים בקובצי הנביאים והכתובים כתובים מנקודת מבט "יהודאית" ומחבריהם היו משבט יהודה, וזאת משום היחס המועדף שניתן לשבט זה בסיפור המקראי ופיאור מעשיו ומעמדו על פני יתר השבטים.

בתקופת שיבת ציון

בתיאור שיבת ציון בספר דברי הימים,^[11] מתוארים החוזרים לארץ ישראל כאנשים מהשבטים יהודה, בנימין, לוי, מנשה ואפרים.

שבט יהודה, יחד עם שבט בנימין, וכן הלוויים והכוהנים, מוזכר גם בתיאור השבים ארצה בספרי עזרא ונחמיה, אל היישובים שבהם התגוררו לפני ההגלייה הכפויה, כמו באר שבע ומולדה.

גלות בבל

צאצאי בני שבט יהודה, שהוגלו על ידי נבוכדנאצר בגלות יהויכין בשנת 597 לפנה"ס וכן לאחר חורבן-הבית בשנת 586 לפנה"ס, הגיעו לבבל (אזור עיראק של ימינו) ושם הכו שורשים. לאחר חורבן-הבית בידי טיטוס בשנת 70 ולאחר דיכויו של מרד בר כוכבא בשנת 135 באו פליטים נוספים מארץ-ישראל לבבל.^[12] בבבל היו ערים שאוכלוסייתן הייתה כמעט יהודית לגמרי, כגון נהרדעא על נהר פרת, סורא, פומבדיתא ועוד. בערים אלו נוסדו ישיבות, כגון ישיבת סורא וישיבת פומבדיתא, שנוהלו על ידי האמוראים, הסבוראים והגאונים. בתחילת המאה ה-1 מנו יהודי בבל כ-1,000,000 תושבים, והערכה היא כי עלה מספרם בין המאה ה-3 ותחילת המאה ה-6 ל-2 מיליון.^[13]

יהודים מיוחסים לשבט יהודה

במגילות יוחסין שבאו מתימן ושרדו עד ימינו רואים את השתלשלות הדורות מאב לבן עד יהודה בן יעקב. חלקם התפרסמו על ידי יהודה לוי נחום וד"ר משה גברא. דבר זה מחזק את המסורת שבפי יהודי תימן והמצויה בתכלאל שם נכתב כי גולי תימן הם בני שבט יהודה שגלו לתימן עוד בשלהי בית ראשון. עד היום מונים יהודי תימן בתשעה באב את השנים מאז חורבן בית ראשון בעוד שאר עדות ישראל מונים רק לחורבן בית שני. ברבות השנים התברר כי בחורבן בית ראשון לאחר שהוגלה לשם שבט יהודה ואירע חורבן בבל על ידי האימפריה האחמנית ששלטה באזור בקווקז (כיום אזרבייג'ן) גלו לשם גולי שבט יהודה והתפשטו עד דרבנט ובהמשך גם להרים.

דמויות נודעות משבט יהודה

ראו גם

רשימות היחש של יהודה

לקריאה נוספת

גרשון גליל, תהליכי התהוותו והתנחלותו של שבט יהודה, הקונגרס העולמי היהודי למדעי היהדות, 10, א, תשמ"ט-1989, עמ' 1–8.

קישורים חיצוניים

מפת נחלת שבט יהודה, אדריכם, 1590. אוסף המפות ע"ש ערן לאור, הספרייה הלאומית.
מפת נחלת שבט יהודה, פולר, 1650. אוסף המפות ע"ש ערן לאור, הספרייה הלאומית.

הערות שוליים

^ ספר בראשית, פרק מ"ו, פסוק י"ב
^ ספר במדבר, פרק כ"ו, פסוק י"ט; ספר דברי הימים א', פרק ב', פסוק ג'
^ במדבר רבה, פרשה ב', פסקה ז'.
^ רבי פינחס ברבי יעקב הכהן, קידוש ירחים לחודש תמוז.
^ רבי אברהם בן עזריאל, ערוגת הבושם, חלק א' עמוד 289. רבי יוסף ג'יקטיליה, שערי אורה, סוף שער ה'.
^ ספר במדבר, פרק י"ג, פסוק ט"ו
^ ספר שופטים, פרק ט"ו
^ ספר שופטים, פרק ז', פסוקים א'–ג'
^ ראו לדוגמה העיר צפת, ספר שופטים, פרק א', פסוק י"ז
^ יאירה אמית, ספר שופטים: אמנות העריכה, ירושלים, מוסד ביאליק, 1999, עמ' 135.
^ ספר דברי הימים א', פרק ט'
^ מרדכי וורמברנד ובצלאל ס. רות, עם ישראל - תולדות 4000 שנה - מימי האבות ועד חוזה השלום, עמ' 95.
^ Dr. Solomon Gryazel, History of the Jews - From the destruction of Judah in 586 BC to the preset Arab Israeli conflict, p. 137

[1] ספר בראשית, פרק מ"ו, פסוק י"ב

[2] ספר במדבר, פרק כ"ו, פסוק י"ט; ספר דברי הימים א', פרק ב', פסוק ג'

[3] במדבר רבה, פרשה ב', פסקה ז'.

[4] רבי פינחס ברבי יעקב הכהן, קידוש ירחים לחודש תמוז.

[5] רבי אברהם בן עזריאל, ערוגת הבושם, חלק א' עמוד 289. רבי יוסף ג'יקטיליה, שערי אורה, סוף שער ה'.

[6] ספר במדבר, פרק י"ג, פסוק ט"ו

[7] ספר שופטים, פרק ט"ו

[8] ספר שופטים, פרק ז', פסוקים א'–ג'

[9] ראו לדוגמה העיר צפת, ספר שופטים, פרק א', פסוק י"ז

[10] יאירה אמית, ספר שופטים: אמנות העריכה, ירושלים, מוסד ביאליק, 1999, עמ' 135.

[11] ספר דברי הימים א', פרק ט'

[12] מרדכי וורמברנד ובצלאל ס. רות, עם ישראל - תולדות 4000 שנה - מימי האבות ועד חוזה השלום, עמ' 95.

[13] Dr. Solomon Gryazel, History of the Jews - From the destruction of Judah in 586 BC to the preset Arab Israeli conflict, p. 137

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: יהודה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: שבט יהודה