שמיר (קיבוץ)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שמיר
KibbutzShamir Park.jpg
מחוז הצפון
מועצה אזורית הגליל העליון
גובה ממוצע ‎191‏ מטר
תאריך ייסוד 1944
תנועה מיישבת התנועה הקיבוצית
סוג יישוב קיבוץ
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף דצמבר 2014:
  - אוכלוסייה 904 תושבים
  - שינוי בגודל האוכלוסייה ‎0.3%‏ בשנה עד דצמבר 2014
מיקום שמיר
שמיר
שמיר

33°09′58″N 35°39′37″E / 33.165990315656°N 35.6602781531802°E / 33.165990315656; 35.6602781531802קואורדינטות: 33°09′58″N 35°39′37″E / 33.165990315656°N 35.6602781531802°E / 33.165990315656; 35.6602781531802

http://www.shamir.org.il

שמיר הוא קיבוץ הנמצא באצבע הגליל. הוא שוכן על גבעה בשיפולים המזרחיים של עמק החולה, כ-10 ק"מ מזרחית לעיר קריית שמונה. הקיבוץ שייך לתנועת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר שהיא כיום חלק מהתנועה הקיבוצית ונמצא בתחום השיפוט של מועצה אזורית הגליל העליון.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגרעין[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקיבוץ נוצר מאיחוד של שני גרעיני חלוציים: גרעין "אנשי המחרת" של חברי השומר הצעיר מרומניה וגרעין "שמיר" בפולין, שעברו הכשרה בעין שמר ובשריד[1].

ראשוני הקיבוץ עלו לארץ ישראל בשנת 1935 ושאר המייסדים עלו ב-1936. הקיבוץ התאגד ליד רמת יוחנן במקום בו שוכנת היום חוות הצופים ובמשך שנים רבות נקראה "גבעת שמיר" על שם הקיבוץ.

ב-1938 עזבו אנשי הגרעין שעלו מפולין את הגרעין שהורכב ברובו מיוצאי רומניה והצטרפו לגרעין "גבעת גנים" ששנה לאחר מכן ייסד את נגבה[2]. ב-1939 הצטרפו לגרעין שמיר אנשי "משמר הדרום" - חברי "קיבוץ ב'" של תנועת ורקלויטה שישבו בגן יבנה. אולם ב-1942, אחרי עזיבת חלק ניכר מהחברים ומשברים רבים שנבעו מיחסי אנוש לקויים, עזבו 43 חברים - מרבית הנותרים מאנשי "משמר הדרום" - את שמיר ועברו להזורע. במקומם הגיעה קבוצת יסעור המורכבת מאנשי הגרעינים "עמל" ו"גזית".

הקמת הקיבוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקיבוץ התיישב במקומו הנוכחי בנובמבר 1944[3].

במלחמת העצמאות ולאורך כל התקופה שעד מלחמת ששת הימים ב-1967 סבל הקיבוץ מהקירבה לגבול עם סוריה. בשנים הראשונות התעוררו בעיות שונות בעקבות חוסר הבהירות לגבי הגבול. ביוני 1949 דנה ועדת שביתת הנשק במיקום המדויק של הגבול ליד שמיר[4]. בפברואר 1951 עברו שני חברי הקיבוץ את הגבול לאחר שהוזמנו על ידי חיילים סורים להתקרב אליהם[5]. חילוקי דעות על מיקום הגבול היו גם בשנת 1953[6]. כן אירעו מקרים רבים של ירי על קיבוץ שמיר וחדירות של חיילים[7]. אחד משיאיה של התנכלות זו הייתה ההפגזה על שמיר ועל יישובים נוספים בעמק החולה המזרחי ב-3 בדצמבר 1958. ההפגזה גרמה לנזקים כבדים ברכוש אך לא היו נפגעים בנפש[8].

לאחר מלחמת ששת הימים קיבל קיבוץ שמיר שטחי מרעה על רמת הגולן בהמשך לשטחים שהיו בידיו עד אז, וגידל בהם בקר לבשר.

ב-13 ביוני 1974 חדרה חוליית מחבלים מלבנון לתוך הקיבוץ. לאחר שנתקלה בשני חברים, ירתה עליהם ופצעה אחד מהם, נסוגו חברי החוליה והתבצרו במכוורת של הקיבוץ. חברי הקיבוץ התארגנו להתקפה וחיסלו את המחבלים לפני הגעת כוחות צה"ל, אולם 3 נשים שעבדו במכוורת - שתי חברות הקיבוץ ומתנדבת מחו"ל - נהרגו. חבר הקיבוץ עוזי צור קיבל את צל"ש הרמטכ"ל על חלקו בחיסול המחבלים.

מים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיבוץ שמיר השתמש במים שזרמו בנחל ירדינון ממעיין דופיילה בקרבת הקיבוץ בצדו המזרחי, כ-300 מטר ממזרח לגבול. מים אלו זרמו באופן לא מוסדר והתפזרו על פני שטח גדול במורד הרמה. האזור הוא סלעי וקשה לעיבוד, ועל כן לא נעשה שימוש רב במים בצד הסורי של הגבול[9]. בשנת 1949 נחפרה בריכה לאגירת 4500 ממ"ק ממי הדופיילה שהגיעו מעבר לגבול[10]. בשנת 1950 הקימו חברי הקיבוץ סכר בסמוך לגבול לצורך ניצול כמות גדולה יותר של מי הדופיילה[11].

במקביל, בקשו הסורים לנצל את מי הדופיילה ובמיוחד בחודשי הקיץ השתמשו בהם לצרכים שונים, בהם השקיית שדות אורז. לאחר מספר תקריות סביב השימוש במים[12] נקבע הסכם בין ישראל וסוריה על פיו הקיבוץ יקבל את מי המעיין בלילות ובמחצית המים במהלך היום. אולם בימי הקיץ, כאשר שפיעת המעיין נמוכה יותר, היטו הסורים את רוב המים דבר שהביא למחאות חוזרות של ישראל[13][14]. בשנת 1954 הוקמה תעלה שהעבירה לשדות שמיר מים מהבנייאס. אולם תעלה זאת אפשרה את השקיית השטחים הנמוכים יותר של הקיבוץ ולא את האזורים הגבוהים יותר[15]. באחת השנים הרסו הסורים את הסכר ואנשי שמיר הקימו אותו מחדש[16].

בתחילת 1959 ביצעו בקיבוץ עבודות להגדלת הצינור שהוביל את המים מהסכר לקיבוץ[17]. בשלב זה התגברה המלחמה על המים והתנקלויות לאספקת המים אירעו לעתים קרובות[18]. הסורים נהגו לסתום את הצינור בשטח ישראל[19][20][21] או לסתום את המעיין עוד בשטחם לפני מעבר המים לשטח ישראל[9][22][23][24] ואז לפתוח אותו בלחץ משקיפי האו"ם[25].

בנובמבר 1966 הסורים פעלו להטות את מי הדופיילה הטיית קבע[26]. בעקבות זאת, הוחלט באפריל 1967 על הקמת מפעל מים חדש שיביא לקיבוץ מים מנחל דן[27].

הקיבוץ כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמיר הוא קיבוץ מתחדש (מופרט) הנותן לחבריו רשת ביטחון כלכלית.

עיקר פרנסתו של הקיבוץ על שני מפעלי תעשייה: שמיר אופטיקה לייצור ושיווק עדשות מתקדמות ושלא"ג המייצר בדים לא ארוגים.

המשק החקלאי שלו כולל - בין השאר - מכוורת, בקר לבשר ולול פיטום.

ילדי שמיר לומדים בבית הספר היסודי "לב העמק" בנאות מרדכי ובבית הספר העל-יסודי "עינות ירדן" בעמיר.

ליד הקיבוץ הוקמה שכונת הרחבה קהילתית.

בקיבוץ פועלת קבוצת הכדורמים הפועל שמיר/גליל עליון.

הצייר משה כגן הקים בקיבוץ מוזיאון אזורי לעתיקות וכן גלריה לאמנות.

אנשים ידועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ משולם פרלמן, בקיבוץ שמיר, דבר, 15 באוקטובר 1936
  2. ^ אורי דרומיהלוחמת מעמדה 6, באתר הארץ, 10 ביולי 2007
  3. ^ קיבוץ השומר הצעיר "שמיר" עלה על הקרקע באזור החולה, משמר, 1 בדצמבר 1944
  4. ^ לסורים נאסר להלך בתחום שמיר, דבר, 9 ביוני 1949
  5. ^ הסורים התחייבו למנוע אינצידנטים בגבול, דבר, 8 בפברואר 1951
  6. ^ הסורים מנסים לתקן את הגבול בקרבת שמיר, משמר, 8 בינואר 1954
  7. ^ ראו למשל: יריות על טרקטור משק שמיר, דבר, 15 בפברואר 1955
    חיילים סורים המטירו אש על נציג ישראל בועדת שבה"נ ומשקיף או"ם, דבר, 8 ביולי 1957
    הסורים מחישים תגבורת לגבול, דבר, 26 ביוני 1957
  8. ^ דוד שליו, 7 ישובים בחולה הופגזו קשה על ידי תותחים סוריים, דבר, 4 בדצמבר 1958
  9. ^ 9.0 9.1 צבי לביאשדות שמיר צמאים למים, מעריב, 15 ביולי 1959
  10. ^ נחום זכאי, אגדת האדמה הטובה, על המשמר, 16 בדצמבר 1949
  11. ^ נחום זכאי, הסכר בהרי הגולן, משמר, 11 בינואר 1951
  12. ^ משק שמיר זקוק לאספקת־מים, על המשמר, 6 באוגוסט 1950
  13. ^ הסורים חסמו מי המעין למשק "שמיר", דבר, 30 בספטמבר 1953
  14. ^ נזקים קשים לשמיר, על המשמר, 4 באוקטובר 1953
  15. ^ במערכה על המים - מול מזימות הסורים, על המשמר, 9 באוגוסט 1954
  16. ^ הסורים חיבלו באספקת המים לקיבוץ שמיר, דבר, 18 במאי 1958
  17. ^ סורים פירקו חלק מהגדר של גונן, מעריב, 5 בינואר 1959
  18. ^ צבי לביארועי גוגן יצאו לעבודה, מעריב, 28 בינואר 1959
  19. ^ חודשה אספקת המים לשמיר, מעריב, 31 במאי 1959
  20. ^ נמשך ניתוק המים למשק שמיר, חרות, 10 ביולי 1959
  21. ^ הסורים חיבלו שוב במימי משק שמיר, חרות, 4 בדצמבר 1959
  22. ^ הסורים היטו את מי הירדינון, חרות, 2 במרץ 1960
  23. ^ שוב נסתם מעיין דופילה, דבר, 2 במרץ 1960
  24. ^ הסורים היטו שוב את מעיין דופילה, דבר, 9 ביוני 1960
  25. ^ הסורים הזרימו קצת מים למשק שמיר, מעריב, 9 ביולי 1959
  26. ^ הסורים החלו בהטיית מעיין המספק מים לקיבוץ שמיר, מעריב, 6 בנובמבר 1966
  27. ^ מפעל מים חדש יוקם בשמיר, דבר, 9 באפריל 1967