עוזיהו

עוזיהו

ציון עוזיה. ציון זה, כך משערים, הושם על קברו של עוזיה בימי בית שני, כאשר התרחבה ירושלים וקברו של עוזיה הועבר למקום אחר כדי לפנות מקום להקמת בתים חדשים. מוזיאון ישראל
ציון עוזיה. ציון זה, כך משערים, הושם על קברו של עוזיה בימי בית שני, כאשר התרחבה ירושלים וקברו של עוזיה הועבר למקום אחר כדי לפנות מקום להקמת בתים חדשים. מוזיאון ישראל
לידה	801 לפנה"ס ירושלים, ממלכת יהודה
פטירה	733 לפנה"ס (בגיל 68 בערך) ירושלים, ממלכת יהודה
מדינה	ממלכת יהודה
שושלת בית דוד
תואר מלך יהודה אב אמציה אם יכליהו צאצאים יותם יורש העצר יותם
מלך יהודה ה־10 785 לפנה"ס – 733 לפנה"ס (כ־52 שנים) מנהיג דת בתקופה ישעיהו, הושע, עמוס וזכריהו → אמציה יותם ←

עֻזִּיָּהוּ או עֲזַרְיָהוּ (באכדית: az-ri-ya-ú או az-ri-ya-a-ú) היה מלך יהודה, בנו של אמציה, שימש כעוצר בשנים 785 לפנה"ס עד 769 לפנה"ס, וכמלך בשנים 769 לפנה"ס עד 733 לפנה"ס. כמעט כל המידע המקראי על מלכותו מגיע מספר דברי הימים.

עזיהו הוא חלק מרשימה בת 53 דמויות מקראיות, שאושרו במחקר מבחינה ארכאולוגית כדמויות היסטוריות.

מלוך עוזיהו

עוזיהו עלה בגיל 16 לכס המלוכה, ומלך 52 שנה. בחלק מהתקופה הזאת מלכו בנו יותם ונכדו אחז, כעוצרים. ההכתרה נעשתה על ידי "כל עם יהודה": ”וַיִּקְחוּ כָּל עַם יְהוּדָה אֶת עֻזִּיָּהוּ וְהוּא בֶּן שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וַיַּמְלִיכוּ אֹתוֹ תַּחַת אָבִיו אֲמַצְיָהוּ ” (ספר דברי הימים ב', פרק כ"ו, פסוק א').

ספר מלכים עובר על תקופת שלטונו הארוכה של עוזיהו בשתיקה כמעט מוחלטת:

הוּא בָּנָה אֶת אֵילַת וַיְשִׁבֶהָ לִיהוּדָה אַחֲרֵי שְׁכַב הַמֶּלֶךְ עִם אֲבֹתָיו"

— ספר מלכים ב', פרק י"ד, פסוק כ"ב

"וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה אֲמַצְיָהוּ אָבִיו. רַק הַבָּמוֹת לֹא סָרוּ עוֹד הָעָם מְזַבְּחִים וּמְקַטְּרִים בַּבָּמוֹת. וַיְנַגַּע ה' אֶת הַמֶּלֶךְ וַיְהִי מְצֹרָע עַד יוֹם מֹתוֹ וַיֵּשֶׁב בְּבֵית הַחָפְשִׁית וְיוֹתָם בֶּן הַמֶּלֶךְ עַל הַבַּיִת שֹׁפֵט אֶת עַם הָאָרֶץ

— ספר מלכים ב', פרק ט"ו, פסוקים ג'–ה'

ספר דברי הימים מוסיף כנגד זאת פרטים נוספים על פעולותיו של עוזיהו (להלן).

התפשטות דרומה

ספר מלכים מספר רק על כיבוש אילת שבראש מפרץ אילת, ובנייתה. ספר דברי הימים מוסיף על כך את הפרטים הבאים:

וַיֵּצֵא וַיִּלָּחֶם בַּפְּלִשְׁתִּים וַיִּפְרֹץ אֶת חוֹמַת גַּת וְאֵת חוֹמַת יַבְנֵה וְאֵת חוֹמַת אַשְׁדּוֹד וַיִּבְנֶה עָרִים בְּאַשְׁדּוֹד וּבַפְּלִשְׁתִּים. וַיַּעְזְרֵהוּ הָאֱלֹהִים עַל פְּלִשְׁתִּים וְעַל הָעַרְבִים הַיֹּשְׁבִים בְּגוּר בָּעַל וְהַמְּעוּנִים. וַיִּתְּנוּ הָעַמּוֹנִים מִנְחָה לְעֻזִּיָּהוּ וַיֵּלֶךְ שְׁמוֹ עַד לְבוֹא מִצְרַיִם כִּי הֶחֱזִיק עַד לְמָעְלָה

— ספר דברי הימים ב', פרק כ"ו, פסוקים ו'–ח'.

עוזיהו בנה את אילת, אותה יש לזהות עם תל אל-חלייפה שעל הגדה הצפונית של מפרץ אילת, בין עקבה לאילת. השרידים במקום מעידים שבאתר זה ניצבה מצודה או אכסניה מבוצרת ששמרה על צומת הדרכים החשוב מפני תוקפים מחצי האי ערב ומסיני, מהרי אדום ומן הערבה. המצודה של עין חצבה הוקמה במרכז הערבה, משום שמיקום זה הבטיח כנראה את השליטה על הדרכים משני צדי המפרץ המזרחי, מצד שבטים בנגב ובסיני. ייתכן שיש ליחס לעוזיהו גם הקמת מצודה בקדש-ברנע. קדש שימשה פרשת דרכים חשובה, והשליטה בה הבטיחה פיקוח על תנועת השיירות - הן השיירות מערב לחוף פלשת, והן אלה שבין מצרים לארץ ישראל. מצודת אילת שמרה כנראה גם על דרכי המסחר בין מצרים לאדום, דרכים שלא עברו דרך קדש ברנע.

פיקוח זה הביא לכך שעוזיהו שלט על הערבים והמעונים. המעונים היו שבט ערבי שישב בצפון סיני ונדד עד למבואות מצרים, כפי שנתברר מתעודה אשורית. מקומה של גור-בעל, בה ישבו הערבים, טרם זוהה.

תמיכתו של עוזיהו בפיתוח המסחר ובהגדלת הכנסות המדינה מהשליטה בנתיבי מסחר, הביאו את עוזיהו לצאת למלחמה נגד פלשת. לראשונה מאז פילוג המלוכה, לכדה יהודה את אשדוד ואת יבנה. עוזיהו בנה יישובים גם "באשדוד ובפלשתים", כלומר יישובים ומצודות לאורך נתיב שעבר בחוף הים. שליטה זו הקנתה לעוזיהו לא רק פיקוח על נמלי מוצא וכניסת סחורות, אלא גם פיקוח על דרך פלשת שבין מצרים לארץ ישראל, ובנוסף איפשרה לו אחיזת-מה בקטע מן הנתיב הימי שקישר בין מצרים לחופי הלבנט. שליטה בפלשת, קדש ואילת היקנו לעוזיהו לא רק שליטה על הנתיב שהוליך סחורות בין ראש מפרץ אילת לפלשת וקישר את פלשת עם ארצות חצי האי ערב, אלא גם שליטה על כל נתיבי המסחר היבשתיים שהוליכו ממצרים צפונה. מכאן יובן גם הפסוק - "וַיִּתְּנוּ הָעַמּוֹנִים מִנְחָה לְעֻזִּיָּהוּ וַיֵּלֶךְ שְׁמוֹ עַד לְבוֹא מִצְרַיִם כִּי הֶחֱזִיק עַד לְמָעְלָה" (ספר דברי הימים ב', פרק כ"ו, פסוק ח').

נשאלת השאלה - האם מצודות אלה נועדו רק להשיג שליטה בנתיבי הסחר, או שהיה להם גם תפקיד נוסף. המצודות על הדרכים הראשיות, אליהן נוספה כנראה עוד מערכת של מצודות אחרות, היו יכולות לשמש גם עמדות קדמיות לסיכול פשיטות של נוודים, ולעיכוב חיילות צבא מצרים במקרה של תקיפה מצרית כנגד יהודה.

מלחמה נגד אשור

בכתובת קטועה של האנאלים של תגלת-פלאסר השלישי, נזכר az-ri-ya-a-ú כמי שעמד בראש ברית נגד אשור והובס באזור חמת בסוריה. יש מחלוקת אם מדובר בעוזיהו או במלך אחר בסוריה. אם מדובר בעוזיהו, הרי שממלכת יהודה בתקופת שלטונו כבשה שטחים בעבר הירדן ובדרום סוריה, ואפשר לקשור את מפלתו של מלך יהודה מידי מלך אשור, למס שהעלה מנחם. השערה זו גם מסבירה את היעדר שמו של מלך יהודה (בין אם עוזיהו או יותם) מרשימת מעלי המס באנאלים, משום שהללו לא חברו לברית של אזריא ובתשלום המס הביעו את כניעתם למלך אשור.

חיזוק הצבא וביצור ירושלים ויהודה

ספר דבה"י מספר על פעולותיו הנוספות של עוזיהו:

וַיִּבֶן עֻזִּיָּהוּ מִגְדָּלִים בִּירוּשָׁלִַם עַל שַׁעַר הַפִּנָּה וְעַל שַׁעַר הַגַּיְא וְעַל הַמִּקְצוֹעַ וַיְחַזְּקֵם. וַיִּבֶן מִגְדָּלִים בַּמִּדְבָּר וַיַּחְצֹב בֹּרוֹת רַבִּים כִּי מִקְנֶה רַּב הָיָה לוֹ וּבַשְּׁפֵלָה וּבַמִּישׁוֹר אִכָּרִים וְכֹרְמִים בֶּהָרִים וּבַכַּרְמֶל כִּי אֹהֵב אֲדָמָה הָיָה. וַיְהִי לְעֻזִּיָּהוּ חַיִל עֹשֵׂה מִלְחָמָה יוֹצְאֵי צָבָא לִגְדוּד בְּמִסְפַּר פְּקֻדָּתָם בְּיַד יְעִיאֵל הַסּוֹפֵר וּמַעֲשֵׂיָהוּ הַשּׁוֹטֵר עַל יַד חֲנַנְיָהוּ מִשָּׂרֵי הַמֶּלֶךְ. כֹּל מִסְפַּר רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְגִבּוֹרֵי חָיִל אַלְפַּיִם וְשֵׁשׁ מֵאוֹת. וְעַל יָדָם חֵיל צָבָא שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וְשִׁבְעַת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת עוֹשֵׂי מִלְחָמָה בְּכֹחַ חָיִל לַעְזֹר לַמֶּלֶךְ עַל הָאוֹיֵב. וַיָּכֶן לָהֶם עֻזִּיָּהוּ לְכָל הַצָּבָא מָגִנִּים וּרְמָחִים וְכוֹבָעִים וְשִׁרְיֹנוֹת וּקְשָׁתוֹת וּלְאַבְנֵי קְלָעִים. וַיַּעַשׂ בִּירוּשָׁלִַם חִשְּׁבֹנוֹת מַחֲשֶׁבֶת חוֹשֵׁב לִהְיוֹת עַל הַמִּגְדָּלִים וְעַל הַפִּנּוֹת לִירוֹא בַּחִצִּים וּבָאֲבָנִים גְּדֹלוֹת וַיֵּצֵא שְׁמוֹ עַד לְמֵרָחוֹק כִּי הִפְלִיא לְהֵעָזֵר עַד כִּי חָזָק

— ספר דברי הימים ב', פרק כ"ו, פסוקים ט'–ט"ו

כאן מסופר - מלבד על חיזוק הצבא וביצור ירושלים, גם על בניית מגדלים במדבר, ועל חציבת בורות מים. ה"מגדלים במדבר" היו, למעשה, ביצורי קו-הגנה והתראה שני, שאיבטח את השטח השומם יחסית שבין קו הביצורים הראשון (קדש ברנע - אילת) לבין ביצורי השפלה ואזור הר יהודה. הדבר מעורר שאלה: עד היכן הגיע תחום ההתיישבות הישראלית בנגב?

לא ידוע בבירור היקף ההתיישבות הישראלית בפועל בהר הנגב בימי דוד ושלמה. אך מימי רחבעם ואילך, גבול היישוב הישראלי בדרום היה כנראה בגבול שבין אזור ההר לנגב הצפוני (לכיש-מרשה-אדורים-חברון-זיף, ואולי: דביר-יתיר-אשתמוע-יוטה). על יהושפט נאמר: "וַיִּבֶן בִּיהוּדָה בִּירָנִיּוֹת וְעָרֵי מִסְכְּנוֹת" (דה"ב יז,יב) ואולם לא בנגב; ועל תחום היישוב היהודי בימיו מסופר בדה"ב יט,ד: "וַיֵּשֶׁב יְהוֹשָׁפָט בִּירוּשָׁלִָם וַיָּשָׁב וַיֵּצֵא בָעָם מִבְּאֵר שֶׁבַע עַד הַר אֶפְרַיִם וַיְשִׁיבֵם אֶל ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם".

בימי יהושפט נזכרים לראשונה הערבים: "גַּם הָעַרְבִיאִים מְבִיאִים לוֹ צֹאן..." (דה"ב יז,יא), וכן נזכרים הם בכתובות האשוריות אצל שלמנאסר ג' (בקרב קרקר), היינו בזמנו של יהושפט. הד ראשון מהם בספרי הנביאים מופיע אצל ישעיהו, שהחל לנבא בימי עוזיהו. לכן יש מקום להניח, שלאחר הרס יישובי העמלקים בהר הנגב על ידי דוד פלשו לשם שבטים חדשים מדרום-מזרח, בסביבות המאה ה-9. יהושפט פרש שלטונו עליהם אך היישוב היהודי עצמו לא התפשט לעבר הר-הנגב. גם בימי עוזיהו ספק רב אם בנוסף למצודות הבודדות שהקים, היה גם ישוב בהר הנגב. "המדבר" הנזכר לגבי פעולותיו - עשוי להיות הנגב הצפוני, או אף מדבר יהודה, וגם שם היו רק רועים.

את הביצורים הללו של הקו הראשון ואלה "במדבר" נוספו על הביצורים בפלשת, ששמרו על מבואותיה של ארץ יהודה מכיוון השפלה. ביצורים אלו כללו בוודאי את ביצור אזור הגבעות ("השפלה"), ובהם תלים כמו תל אל-נג'ילה, תל א-צאפי ותל בטאשי.

מידע נוסף על פעולות עוזיהו המובאות בדה"ב כו, קיים בדה"ב כז בתיאורים על פעולות יותם: "וְעָרִים בָּנָה (=יותם) בְּהַר יְהוּדָה וּבֶחֳרָשִׁים בָּנָה בִּירָנִיּוֹת וּמִגְדָּלִים" (דה"ב כז,ד). אזור החורשים הוא שטח הגבעות המיוערות שבמערב ארץ יהודה; ביצורים אלו היוו קו ביצורים שלישי, ואליו נוסף גם ביצורה של ירושלים העיר.

התייחסויות דתיות: הדרישה באל, הסכסוך בשאלת הקטרת הקטורת, ועונש הצרעת

ספר מלכים וספר דברי הימים שותפים בהתייחסותם הבסיסית להיבט הדתי של מלכות עוזיהו:

"וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה אֲמַצְיָהוּ אָבִיו" (דה"ב כו,ד). לכך מוסיף ספר מלכים את ההבהרה שנוספה גם לגבי אמציהו: "רַק הַבָּמוֹת לֹא סָרוּ עוֹד הָעָם מְזַבְּחִים וּמְקַטְּרִים בַּבָּמוֹת" (מל"ב טו,ד).

המלך ובני ביתו היו אמנם נאמנים למצוות האל - לפחות בכל הנוגע לפולחן הרשמי במקדש, אך לצד הפולחן הרשמי רווחו גם פולחנים עממיים ברחבי הארץ.

לעומת זאת ספר דברי הימים מוסיף את המידע הבא: "וַיְהִי לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים בִּימֵי זְכַרְיָהוּ הַמֵּבִין בִּרְאֹת הָאֱלֹהִים וּבִימֵי דָּרְשׁוֹ אֶת ה' הִצְלִיחוֹ הָאֱלֹהִים" (דה"ב כו,ה). זהו ציון חריג לנושא בתפקיד מנהלי מלכותי: משרת מומחה לאותות, אליו אמור לפנות המלך בחזיון העתיד ורצון האל - מוסד הידוע היטב מתרבויות המזרח הקדום. בעל ספר דברי הימים מייחס את הצלחותיו המדיניות של עוזיהו בכך שבטרם נקט צעד כלשהו שאל באותות לעצת האל ורצונו, ובכך נמנע משגיאות.
תוספת משמעותית יותר מוסר ספר דברי הימים בהקשר למחלתו של עוזיהו: בעוד שספר מלכים מציג את עניין מחלתו של עוזיהו כעובדה ללא פירושים דתיים, ספר דברי הימים מוסיף לכך את הפרטים הבאים:

וּכְחֶזְקָתוֹ גָּבַהּ לִבּוֹ עַד לְהַשְׁחִית וַיִּמְעַל בַּ-ה' אֱלֹהָיו וַיָּבֹא אֶל הֵיכַל ה' לְהַקְטִיר עַל מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת. וַיָּבֹא אַחֲרָיו עֲזַרְיָהוּ הַכֹּהֵן וְעִמּוֹ כֹּהֲנִים לַ-ה' שְׁמוֹנִים בְּנֵי חָיִל. וַיַּעַמְדוּ עַל עֻזִּיָּהוּ הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֹא לְךָ עֻזִּיָּהוּ לְהַקְטִיר לַ-ה' כִּי לַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן הַמְקֻדָּשִׁים לְהַקְטִיר צֵא מִן הַמִּקְדָּשׁ כִּי מָעַלְתָּ וְלֹא לְךָ לְכָבוֹד מֵ-ה' אֱלֹהִים. וַיִּזְעַף עֻזִּיָּהוּ וּבְיָדוֹ מִקְטֶרֶת לְהַקְטִיר וּבְזַעְפּוֹ עִם הַכֹּהֲנִים וְהַצָּרַעַת זָרְחָה בְמִצְחוֹ לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים בְּבֵית ה' מֵעַל לְמִזְבַּח הַקְּטֹרֶת. וַיִּפֶן אֵלָיו עֲזַרְיָהוּ כֹהֵן הָרֹאשׁ וְכָל הַכֹּהֲנִים וְהִנֵּה הוּא מְצֹרָע בְּמִצְחוֹ וַיַּבְהִלוּהוּ מִשָּׁם וְגַם הוּא נִדְחַף לָצֵאת כִּי נִגְּעוֹ ה'. וַיְהִי עֻזִּיָּהוּ הַמֶּלֶךְ מְצֹרָע עַד יוֹם מוֹתוֹ וַיֵּשֶׁב בֵּית הַחָפְשִׁית מְצֹרָע כִּי נִגְזַר מִבֵּית ה' וְיוֹתָם בְּנוֹ עַל בֵּית הַמֶּלֶךְ שׁוֹפֵט אֶת עַם הָאָרֶץ

— דה"ב כו,טז-כא.

הרעש בימי עוזיהו

ערך מורחב – הרעש בימי עוזיהו

ככל הנראה, מתוך ההצלחות הכלכליות והמדיניות של עוזיהו הוא תבע לעצמו זכויות גם בפולחן המקדש, זכויות שהותרו לכוהנים בלבד. המקרא קישר את חטאו זה של עוזיהו לצרעת שדבקה בו. ייתכן שיש כאן הד כלשהו לעוצמתה של הכהונה שהיוותה ללא ספק מוסד חזק מבחינה פוליטית, ולמאבקו של בית המלוכה במוסד זה, מאבק שאת הדיו ניתן למצוא עוד קודם לכן בתקופת יהואש. על כך מספר גם יוסף בן מתתיהו (קדמוניות היהודים ט, י, ד), ברגע שעוזיהו עמד להקטיר קטורת על מזבח הזהב בעזרה "רעש גדול הרעיש את האדמה, והמקדש התבקע, ונוגה שמש מבריק הבהיק ונפל על פני המלך, שהוכה מיד בצרעת". ביטוי ל"רעש הגדול" מופיע אף במסורת היהודית בספר זכריה, פרק י"ד: "כַּאֲשֶׁר נַסְתֶּם מִפְּנֵי הָרַעַשׁ בִּימֵי עֻזִּיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה", בספר עמוס אֲשֶׁר חָזָה עַל-יִשְׂרָאֵל בִּימֵי עֻזִּיָּה מֶלֶךְ-יְהוּדָה, וּבִימֵי יָרָבְעָם בֶּן-יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל--שְׁנָתַיִם, לִפְנֵי הָרָעַשׁ, וכן בתחילת פרק ו בספר ישעיהו. 'הרעש' מתייחס לרעידת האדמה שהתרחשה ביהודה בשנת 760 לפני הספירה, לערך. בנו יותם יתקן אחרי כן את החלקים שנפגעו באזור בית המקדש (מלכים ב, טו לה; דברי הימים ב כז, ג).

מחקר מדעי כמותי, ארכיאוסייסמי ומאקרוסייסמי שפורסם בשנת 2000, מתארך את הרעש לשנת 750 לפני הספירה עם טווח שגיאה של 30 שנה. על פי ממצאי המחקר גודל רעידת האדמה היה כ-8 בסולם ריכטר. הם סבורים שהרעש היה בימי מלכותו של יותם, דבר שיכול להתקבל על הדעת, מכיוון שיותם שימש כמלך בפועל שנים רבות לפני מותו של אביו עוזיה. על פי הניתוח שלהם מוקד הרעש סביר שהיה בבקעת הלבנון. הם מציינים שלפי בן מנחם ממכון ויצמן למדע המוקד היה באזור תל חצור, אך הם מראים שרעידת האדמה הזו גדולה מידי מכדי שמוקדה יהיה ממוקם שם, וזאת לנוכח ניתוח ממדי ההרס ומסקנותיהם בדבר התפרושת המרחבית של העוצמה הסייסמית ברעידה זו.

גישת חז"ל להקטרת עוזיהו

חז"ל מקשרים את מעשה עוזיה לחטא קורח ועדתו, בהדגישם את שייכות עבודת המקדש והקודש לצאצאי אהרון כפי שנקבע על ידי הבורא בתקופת הנדודים במדבר:

...אמר לו הקב"ה למשה: חלוק לו כבוד (לאהרון) כנגד כל ישראל, כדי שיראו אותו שהוא נכנס לכהונה גדולה ותתרה בהן, שלא יחלוקו על הכהונה כקרח וכעדתו, שאני יודע שעתיד עוזיה לעמוד ולחלוק על הכהונה

— מדרש תנחומא צו, טו.

במדרש נוסף הם אף מדגישים שהעונש לעוזיה היה צריך להיות זהה לעונשו של קרח ועדתו:

ביום שעמד עוזיה להקטיר בהיכל רעשו שמים וארץ ובאו השרפים לשרפו בשריפה כמו שנאמר (במדבר טז) ואש יצאה מאת ה' ותאכל את החמשים ומאתים איש מקריבי הקטרת, על שהקריבו קטורת זרה, וזהו שקראם שרפים שבאו לשורפו, ובאו שמים כמו כן לשורפו, והארץ לבולעו כסבורים דינו להבלע כקרח שערער על הכהונה

— מדרש תנחומא פרשת צו יג.

בכך רצו חז"ל להדגיש שהבורא קבע תפקידים שונים בעם ישראל, והמנסה לפלוש לתחום חברו הרי הוא כופר בסמכות ובחכמה האלוהית.

נבואת ישעיהו על עוזיהו

בספר דברי הימים מצוין כי את יתר דברי עוזיהו, הראשונים והאחרונים, כתב ישעיהו בן אמוץ הנביא (דה"ב כו, כב), אולם אין קטע מוכר בספר ישעיהו שנראה כניסיון ליצור תיאור היסטורי של ימי עוזיהו. הקטע היחיד בספר ישעיהו שנראה קשור לפרשת עוזיהו ומחלתו הוא הקטע המוכר בישעיהו נ"ג, שלרוב מפורש על ידי הנוצרים כנבואה המדברת על ישו:

מִי הֶאֱמִין, לִשְׁמֻעָתֵנוּ; וּזְרוֹעַ ה', עַל-מִי נִגְלָתָה. וַיַּעַל כַּיּוֹנֵק לְפָנָיו, וְכַשֹּׁרֶשׁ מֵאֶרֶץ צִיָּה--לֹא-תֹאַר לוֹ, וְלֹא הָדָר; וְנִרְאֵהוּ וְלֹא-מַרְאֶה, וְנֶחְמְדֵהוּ. נִבְזֶה וַחֲדַל אִישִׁים, אִישׁ מַכְאֹבוֹת וִידוּעַ חֹלִי; וּכְמַסְתֵּר פָּנִים מִמֶּנּוּ, נִבְזֶה וְלֹא חֲשַׁבְנֻהוּ. אָכֵן חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא, וּמַכְאֹבֵינוּ סְבָלָם; וַאֲנַחְנוּ חֲשַׁבְנֻהוּ, נָגוּעַ מֻכֵּה אֱלֹהִים וּמְעֻנֶּה. וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵנוּ, מְדֻכָּא מֵעֲו‍ֹנֹתֵינוּ; מוּסַר שְׁלוֹמֵנוּ עָלָיו, וּבַחֲבֻרָתוֹ נִרְפָּא-לָנוּ. כֻּלָּנוּ כַּצֹּאן תָּעִינוּ, אִישׁ לְדַרְכּוֹ פָּנִינוּ; וַ-ה' הִפְגִּיעַ בּוֹ, אֵת עֲו‍ֹן כֻּלָּנוּ. נִגַּשׂ וְהוּא נַעֲנֶה, וְלֹא יִפְתַּח-פִּיו, כַּשֶּׂה לַטֶּבַח יוּבָל, וּכְרָחֵל לִפְנֵי גֹזְזֶיהָ נֶאֱלָמָה; וְלֹא יִפְתַּח, פִּיו. מֵעֹצֶר וּמִמִּשְׁפָּט לֻקָּח, וְאֶת-דּוֹרוֹ מִי יְשׂוֹחֵחַ: כִּי נִגְזַר מֵאֶרֶץ חַיִּים, מִפֶּשַׁע עַמִּי נֶגַע לָמוֹ. וַיִּתֵּן אֶת-רְשָׁעִים קִבְרוֹ, וְאֶת-עָשִׁיר בְּמֹתָיו; עַל לֹא-חָמָס עָשָׂה, וְלֹא מִרְמָה בְּפִיו. וַ-ה' חָפֵץ דַּכְּאוֹ, הֶחֱלִי--אִם-תָּשִׂים אָשָׁם נַפְשׁוֹ, יִרְאֶה זֶרַע יַאֲרִיךְ יָמִים; וְחֵפֶץ ה', בְּיָדוֹ יִצְלָח. מֵעֲמַל נַפְשׁוֹ, יִרְאֶה יִשְׂבָּע--בְּדַעְתּוֹ יַצְדִּיק צַדִּיק עַבְדִּי, לָרַבִּים; וַעֲו‍ֹנֹתָם, הוּא יִסְבֹּל. לָכֵן אֲחַלֶּק-לוֹ בָרַבִּים, וְאֶת-עֲצוּמִים יְחַלֵּק שָׁלָל, תַּחַת אֲשֶׁר הֶעֱרָה לַמָּוֶת נַפְשׁוֹ, וְאֶת-פֹּשְׁעִים נִמְנָה; וְהוּא חֵטְא-רַבִּים נָשָׂא, וְלַפֹּשְׁעִים יַפְגִּיעַ.

— ישעיה נג,א-יב.

אם אמנם מתייחס קטע זה של ישעיהו אל המלך עוזיהו בעת שישב ב"בית החופשית" (באוגריתית הביטוי משמש ככינוי לשאול - עולם המתים - ומכאן אולי הפסוקית "כִּי נִגְזַר מֵאֶרֶץ חַיִּים, מִפֶּשַׁע עַמִּי נֶגַע לָמוֹ"), נראה כי הנביא לא קיבל את הפרשנות של בני דורו אשר גרסו כי מחלתו של עוזיהו הייתה עונש על חטאיו שלו, אלא חשב כי הנגע בא לו בגלל מעשי בני עמו שנעשו בימיו - ולפי הפסוקים האחרונים אולי אף סבר כי בבוא היום יחלים עוזיהו באורח נס ממחלתו, ירש מחדש את כס המלוכה, ואף יעניש את הפושעים.^{[דרוש מקור]}

סופו של עוזיהו

בשל הצרעת שפגעה בו נאלץ עוזיהו לשכון בבידוד ב"בית החופשית" עד סוף ימיו. מובנו של השם "חופשית" מתבאר מן השפה האוגריתית, בה ח'פת'ת הוא אחד מכינויי השאול. ונראה ש"בית החופשית" היה כינוי לבית אשר שוכניו משולים למתים. מפרשים שונים מסבירים כי בית החופשית הוא מבנה מבודד בסמוך לבית קברות, מקום מבודד למצורעים.חופשית משמעותו חופשי,לבד,מבודד מן האנשים החיים כפי שכתוב בתהלים פח 'במתים חפשי'.מקומו של מבנה זה אינו ידוע כיום, אך המסורת העממית זיהתה אותו עם קבר בני חזיר. את מקומו של עוזיה מילא יותם בנו, שעל פי המקרא היה שופט את עם הארץ בזמן שעוזיה היה מצורע, ככל הנראה, עוזיה הדריך את יותם בחלק מפעולותיו ויותם היה נציגו של עוזיה שלא היה יכול לתפקד כמלך. הדים לכך יש בדברי חז"ל שאמרו שבזמן צרעת עוזיה - כל דין שהיה יותם דן היה אומר בשם עוזיה אביו.

מקום קבורתו של עוזיהו - מקום הקבורה של מלכי יהודה - טרם זוהה בוודאות. אך אין זה מן הנמנע ששרידי הקברים החצובים בסלע שנתגלו בדרום גבעת העופל יש להם שייכות לקברי בית דוד. הללו הצטיינו בייחודם ובהידורם וזכו ליחס כבוד רב מצד תושבי ירושלים. לעומת זאת יחזקאל הנביא התריע על כך שקבורות אלו מטמאות את עיר הקודש, ותבע להרחיק את "פגרי מלכיהם" מן המקום אשר אלוהי ישראל ישכון בו בתוך עמו לעולם:

וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן אָדָם אֶת מְקוֹם כִּסְאִי וְאֶת מְקוֹם כַּפּוֹת רַגְלַי אֲשֶׁר אֶשְׁכָּן שָׁם בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם וְלֹא יְטַמְּאוּ עוֹד בֵּית יִשְׂרָאֵל שֵׁם קָדְשִׁי הֵמָּה וּמַלְכֵיהֶם בִּזְנוּתָם וּבְפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם בָּמוֹתָם. בְּתִתָּם סִפָּם אֶת סִפִּי וּמְזוּזָתָם אֵצֶל מְזוּזָתִי וְהַקִּיר בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם וְטִמְּאוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי בְּתוֹעֲבוֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ וָאֲכַל אֹתָם בְּאַפִּי. עַתָּה יְרַחֲקוּ אֶת זְנוּתָם וּפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם מִמֶּנִּי וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכָם לְעוֹלָם

— יחזקאל מג,ז-ט.

לאור תביעה זו של יחזקאל יש עניין רב בציון עוזיה מלך יהודה מתקופת בית שני, הכתוב בארמית:

"לכה התית טמי עוזיה מלך יהודה ולא למפתח" (="לכאן הועברו עצמות עוזיהו מלך יהודה ואין לפתוח").

היינו, עצמות עוזיהו הוצאו מקברו והועברו למקום קבורה אחר. הכתובת תוארכה למאה הראשונה לספירה, ומשערים שהסיבה לכך היא מפני שהרחבת העיר הצריכה פינוי הקברים למקום אחר.

לקריאה נוספת

• אברהם נחום, אנשי שוליים בתקופת המקרא, ירושלים: מוסד ביאליק, ה'תשע"א, עמ' 74–77.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא עוזיהו בוויקישיתוף

• "עֻזִּיָּה (עזיהו)", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק ח, עמודים 43–44, באתר היברובוקס
• הסופר ראובן קריץ פרסם רומן היסטורי על המלך עוזיהו וקודמיו בשם "עוזאי". סקירה מפורטת על רומן זה יש כאן: בימי יהואש ועוזיהו ובאתר במה החדשה
• רב-דוקטור בגרמניה פרסם מאמר בירחון היהודי על הרעש שהחריב בימי עוזיה את הארץ(הקישור אינו פעיל)
• זאב משל, ‏דיון: מי בנה את ה'מצודות ישראליות' בהר-הנגב, קתדרה 11, אפריל 1979
• עוזיהו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• עוזיה מלך יהודה, דף שער בספרייה הלאומית

• 
  המלך עוזיהו מוכה בצרעת. ציור מאת רמברנדט משנת 1635.
• 
  עוזיהו מוכה בצרעת. איור משנת 1553.
• 
  בור מים ביער יתיר, מתקופת עזיהו.
• 
  ציטוט מדברי הימים.

הערות שוליים

מלכי יהודה ושנת עלייתם (לפני הספירה) לכס המלוכה
רחבעם אביה אסא יהושפט יהורם אחזיהו עתליה יהואש אמציהו עוזיהו/עזריהו 928 911 908 867 846 843 842 836 798 769 יותם אחז חזקיהו מנשה אמון יאשיהו יהואחז יהויקים יהויכין צדקיהו 758 733 726 698 641 639 609 608 597 597–596