ערב אל-עראמשה
 | |
| שם בערבית | عرب العرامشة |
| מדינה |  ישראל
|
| מחוז | הצפון |
| מועצה אזורית | מטה אשר |
| גובה ממוצע[1] | 428 מטר |
| סוג יישוב | יישוב כפרי אחר |
| נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2023[1] | |
| - אוכלוסייה | 1,742 תושבים |
| - שינוי בגודל האוכלוסייה | -0.5% בשנה |
(למפת הגליל המערבי רגילה)   ערב אל-עראמשה  באדום - עראמשה בירוק - מיקום בניין המועצה | |
| מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2021[2] |
3 מתוך 10 |
עַרַבּ אֶל-עַרַאמְשֶׁה (בערבית: عرب العرامشة) הוא כפר בדואי ישראלי בגליל המערבי, ליד גבול ישראל–לבנון. היישוב שייך למועצה אזורית מטה אשר.
שם היישוב
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנים הראשונות נקרא הכפר "מזרעה".[3] זהו שם נפוץ בערבית לחווה או לציון אתר חקלאי, זמני או קבוע. השמות ג'ורדיה, ג'וריידה, וג'ורדיח מתייחסים למקומות קרובים מאוד, וייתכן שאף לאותו מקום. עם השנים שונה שם הכפר לשם השבט, "ערב אל-עראמשה".
שבט ערב אל-עראמשה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בני השבט הבדואי ערב אל-עראמשה התגוררו באזור מבודד שבו נמצא כיום גבול ישראל–לבנון. האזור היה מחובר בשבילים נסתרים אל אזורים אחרים וכמעט לא הגיעו אליו אנשי שלטון. ביוני 1938 פשטו פלוגות הלילה של אורד וינגייט על הכפר ג'ורדיה שבו שהתה כנופיה וחיסלו שניים מהם. בעקבות זאת כרתו אנשי השבט ברית שלום עם שכניהם בחניתה.[4] יהודי הסביבה, בהם דב ירמיה שהיה מוכתר חניתה והאזור, יצרו קשרי ידידות עם בני השבט,[5] שבעקבותם נמנעו מהשתתפות בקרבות נגד היהודים.[6][7]
לאחר מלחמת העצמאות נמצאו כ-400 מבני השבט בישראל.[8] הם התפרסו בין הכפרים חירבת אדמית, הנמצאת צפונית לקיבוץ אדמית, ג'וריידה, הנמצאת על הגבול עם לבנון וחלקה בתחום לבנון, וא-נווקיר הנמצאת ביניהם. בני השבט לא נתפקדו ברישום התושבים תש"ט וקיבלו תעודות זהות ישראליות רק ארבע שנים לאחר מכן.[7] בעשור הראשון לקיומה של מדינת ישראל ניהלו בני השבט את חייהם בהתעלם מהשלטון הישראלי ועיקר קשריהם היו עם אחיהם בלבנון.[9] נטען שהם עסקו הרבה בהברחות[8] ושילמו מיסים לממשלת לבנון.[10] האזור נקבע בשנת 1954 כשטח צבאי סגור שהכניסה אליו מותרת רק באישור הרמטכ"ל.[11]
בפברואר 1955 נפצע בן השבט, לטענתו מיריות מעבר לגבול לבנון.[12] במרס 1956 שוב נורה אחד מבני השבט. בתחילה סברו שהיורים הגיעו מלבנון, אך בעקבות חקירה משטרתית נעצרו מספר אנשים מבני השבט בישראל.[13] ביוני 1956 פוצצו מפגעים מלבנון שלושה בתים של בני השבט בישראל. בעיתונות פורסם שהפיצוצים היו תוצאה של סכסוך תוך שבטי בין הפלג הישראלי לפלג הלבנוני.[14] בתחילת אוגוסט 1956 דווח על עזיבה של 70 מבני השבט ללבנון, כהמשך של גל עזיבה שבו כבר עזבו קודם לכן כ-100 מבני השבט.[15][16]
בני השבט התפרנסו מגידול טבק ומרעה. בשנת 1957, בעקבות סלילת כביש 8993, נפתח הקשר של בני השבט עם היישובים האחרים בסביבה ואנשי השבט החלו למכור שם את הזבל האורגני של המקנה שלהם.[17] בנוסף, יצאו רבים מאנשי השבט לעבוד בעבודה שכירה בסביבה.
בשנת 1959 הצביעו בני השבט לראשונה בבחירות לכנסת.[16]
תולדות היישוב
[עריכת קוד מקור | עריכה]היישוב הוקם כיישוב קבע לישראלים מהשבט הבדואי ערב אל-עראמשה, לאחר סלילת כביש הגישה לאדמית[18] בסוף שנות ה-50 של המאה ה-20.[19] השלטונות הפקיעו את הבתים הישנים של התושבים והעבירו אותם לבתים חדשים ביישוב החדש.[20][21][22] העברת בני השבט ליישוב נמשכה לאורך שנות ה-60.[23]
בשנת 1962 נעצרו מספר מבני השבט כחשודים בריגול.[24][25] מעצרים נוספים התבצעו בשנת 1972.[26]
בתחילת 1963 צורפה ערב אל-עראמשה למועצה אזורית סולם צור.[27] באוקטובר 1963 הוסרו רבות מההגבלות של הממשל הצבאי על ערביי ישראל ברחבי הארץ, אך ההגבלות נותרו בעינן בכפר, שנחשב למרוחק ממרכזי האוכלוסייה הערביים ועל כן דורש פיקוח מיוחד.[28]
בשנת 1965 נתקלו רועי עיזים מהיישוב בנמר והרגו אותו.[29] היה זה הנמר האנטולי האחרון בארץ ישראל.
מאז תקופת מלחמת לבנון הראשונה החל הכפר להתפתח. התושבים משרתים בצה"ל וחלקם בעלי מקצועות חופשיים. נבנו בתי אבן ונעשתה השקעה מרובה בתשתיות הכפר.
בשנת 1993 היו בכפר כאלף תושבים.[30] הכפר היה מפוזר על שלוש גבעות: ג'ורדיח, נואקיר ועראמשה. בשנים האחרונות עברו המשפחות להתגורר בגרעין המרכזי של הכפר. מספר משפחות נותרו בג'ורדיח, שם נמצאת נקודת תצפית על דרום לבנון.
ב־5 באוגוסט 2006, במהלך מלחמת לבנון השנייה, הופגז היישוב במטח רקטות קטיושה וכתוצאה מכך נהרגו בו שלוש נשים בנות אותה משפחה.[31]
ב-17 באפריל 2024, כחלק מתקיפות חזבאללה על הצפון בעת מלחמת חרבות ברזל, נפגעו במבנה המרכז הקהילתי ביישוב 13 לוחמי צה"ל של חטיבה 6, שני חברי כיתת כוננות, ושלושה אזרחים. התקיפה נעשתה בשילוב טיל נ"ט, רקטות ושני כטב"מים מתאבדים, וחזבאללה קיבל עליה אחריות.[32][33] ב-21 באפריל 2024, התיר דובר צה"ל לפרסום כי רס"ן (מיל') דור זימל סגן מפקד פלוגה מחטיבת עציוני, מת מפצעיו לאחר שנפצע באורח קשה כתוצאה מתקיפת הכטב"ם ב-17 באפריל.[34]
גלריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
גבעת ג'ורדיח בערב אל-עראמשה על גבול לבנון -
כביש ביישוב סמוך לגבול עם לבנון
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אמנון גופר: חמש דקות מהצימר, הוצאת עם עובד, 2012
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אביעד טל, ביקור בכפר שחציו האחד נמצא בישראל וחציו השני בלבנון, באתר הארץ, 28 ביוני 2018- ניצן שפיר, בר לביא, להתעורר מול חיזבאללה: הכפר הבדואי שתושביו לא מוכנים לנטוש, באתר גלובס, 9 במאי 2024
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף אוגוסט 2024 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2023.
- ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2021
- ^ יונה כהן, קרקע מניין תמצא?, הצופה, 24 ביולי 1964
- ^ כריסטופר סייקס, פלוגות הלילה המיוחדות נכנסות לקרב, פרק שני, מעריב, 22 במאי 1959
- ^ ערכה של שכנות טובה, משמר, 7 במאי 1945
- ^ מנחם גולן, אישיות לא רצויה, מעריב, 8 באוקטובר 1982
- ^ 1 2 יואל דר, הגבול מתחיל מן הטרסה, דבר, 12 בנובמבר 1965
- ^ 1 2 השבט בגבול הלבנון, למרחב, 6 בינואר 1963
- ^ מרדכי חלמיש, והיה מידבר לכרמל, על המשמר, 3 ביולי 1964
- ^ התיישבות דה לוקס בגבול הצפון, הצופה, 12 באוגוסט 1966
- ^ הקלות התנועה לחושבים הערבים, קול העם, 28 בפברואר 1954
- ^ בדואי נפצע מיריות מעבר לגבול, על המשמר, 15 בפברואר 1955
- ^ מסתננים מלבנון חדרו לישראל, על המשמר, 26 במרץ 1956
נאשמים בנסיון לרצח, הצופה, 29 במרץ 1956 - ^ סכסוך בתוך שבט בדואי גרם להתקפות בגבול לבנון, מעריב, 17 ביוני 1956
פקודת מעצר נגד שני נעדרים המעורבים בפיצוץ הבתים בגליל, על המשמר, 25 ביוני 1956 - ^ משפחה ערבית ברחה ללבנון, הארץ, 25 ביוני 1956
עוד 70 בדואים עבדו ללבנון, על המשמר, 3 באוגוסט 1956 - ^ 1 2 יהודה אריאל, חיים ומוות בגבול הלבנון, הארץ, 1 בינואר 1963
- ^ יוסף אורי, הזבל הפך לכסף, למרחב, 24 בספטמבר 1957
- ^ אלי לנדאו, צא לטיול לאורך הגבולות, מעריב, 8 באפריל 1965
- ^ מנחם תלמי, מסע לאורך גבול הלבנון, מעריב, 27 ביוני 1958
- ^ יהודה אריאל, התנחלות באדמית 1958, הארץ, 10 באוקטובר 1958
- ^ מזכירות אדמית, הנחיות לא מהקיבוץ, מעריב, 29 במרץ 1962
- ^ שפי גבאי, כפרים חצויים ותיקוני גבול, דבר, 15 ביוני 1964
- ^ ע. הראובני, הבדואים משבט אל עראמשה ישוכנו במרוכז במזרעה, מעריב, 14 באפריל 1966
- ^ חשוד באיתות אל מעבר לגבול, הַבֹּקֶר, 10 ביולי 1962
- ^ נעצרו עשרה חשודים בריגול, על המשמר, 31 בדצמבר 1962
- ^ יואל דר, חייו המפוצלים של שבט אל ערמשה משני צידי גבול לבנון, דבר, 27 בספטמבר 1972
- ^ בדווים למועצה אזורית, דבר, 25 בפברואר 1963
- ^ שמואל שגב, שש תקנות נשארו בתוקפן, מעריב, 23 באוקטובר 1963
- ^ רועה שנאבק עם נמר ניצל ממוות, למרחב, 14 בפברואר 1965
- ^ מה נעשה נלך למערות?, חדשות, 28 ביולי 1993
- ^ עראמשה: "הכפר הוא משפחה, זה אסון כבד", באתר ynet, 5 באוגוסט 2006
- ^ אדר גיציס, הכטב"ם מתרסק - ואז נראה פיצוץ אדיר | התיעודים מרגע הפגיעה בערב אל-עראמשה, באתר מאקו, 17 באפריל 2024
- ^ בר פלג, עדי חשמונאי, פאדי אמון ועידו אפרתי, שישה חיילי מילואים נפצעו באורח קשה מפגיעת כטב"ם וירי טילים לערב אל-עראמשה, באתר הארץ, 17 באפריל 2024
- ^ רענן בן צור, יואב זיתון, מת מפצעיו קצין צה"ל, שנפצע בתקיפת כטב"ם הנפץ בגליל בשבוע שעבר, באתר ynet, 21 באפריל 2024
| ||||||||||||||||||
