לדלג לתוכן

פורמולה 1 עונת 1957

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פורמולה 1 עונת 1957
1957 Formula One season
חואן מנואל פנג'יו זכה באליפות בפעם החמישית
חואן מנואל פנג'יו זכה באליפות בפעם החמישית
סוג תחרות מרוץ מכוניות
תאריך התחלה 13 בינואר 1957
תאריך סיום 8 בספטמבר 1957
מספר עונה 8
מספר מרוצים בעונה 8
זוכה באליפות הנהגים חואן מנואל פנג'יו
נקודות הנהג הזוכה 40 (46)
פיטר קולינס, חואן מנואל פנג'יו ומייק הות'ורן על הפודיום בגרנד פרי גרמניה

עונת 1957 היא העונה השמינית בה התקיימה אליפות הפורמולה 1 שאורגנה על ידי הפדרציה הבינלאומית לרכב (FIA). שמונה מרוצים התקיימו במהלך העונה - מרוץ בארגנטינה, מרוץ האינדינפוליס 500, שהתקיים בארצות הברית ושישה מרוצי פורמולה ברחבי אירופה. חואן מנואל פנג'יו, שעבר לנהתחרות בקבוצת מזארטי, זכה בתואר בפעם הרביעית ברציפות.

המרוצים בעונה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מרוץ תאריך פול פוזישן הקפה מהירה מנצח יצרן
1 ארגנטינהארגנטינה גרנד פרי ארגנטינה 13 בינואר בריטניהבריטניה סטירלינג מוס בריטניהבריטניה סטירלינג מוס ארגנטינהארגנטינה חואן מנואל פנג'יו איטליהאיטליה מזארטי
2 מונקומונקו גרנד פרי מונקו 19 במאי ארגנטינהארגנטינה חואן מנואל פנג'יו ארגנטינהארגנטינה חואן מנואל פנג'יו ארגנטינהארגנטינה חואן מנואל פנג'יו איטליהאיטליה מזארטי
3 ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) אינדינפוליס 500 30 במאי ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) פט אוקונור ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) ג'ים רת'מן ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) סאם הנקס ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) אפרלי-אופנהאוזר
4 צרפתצרפת גרנד פרי צרפת 7 ביולי ארגנטינהארגנטינה חואן מנואל פנג'יו איטליהאיטליה לואיג'י מוסו ארגנטינהארגנטינה חואן מנואל פנג'יו איטליהאיטליה מזארטי
5 בריטניהבריטניה גרנד פרי בריטניה 20 ביולי בריטניהבריטניה סטירלינג מוס בריטניהבריטניה סטירלינג מוס בריטניהבריטניה טוני ברוקס
בריטניהבריטניה סטירלינג מוס
בריטניהבריטניה ונוול
6 גרמניה המערביתגרמניה המערבית גרנד פרי גרמניה 4 באוגוסט ארגנטינהארגנטינה חואן מנואל פנג'יו ארגנטינהארגנטינה חואן מנואל פנג'יו ארגנטינהארגנטינה חואן מנואל פנג'יו איטליהאיטליה מזארטי
7 איטליהאיטליה גרנד פרי פסקארה 18 באוגוסט ארגנטינהארגנטינה חואן מנואל פנג'יו בריטניהבריטניה סטירלינג מוס בריטניהבריטניה סטירלינג מוס בריטניהבריטניה ונוול
8 איטליהאיטליה גרנד פרי איטליה 8 בספטמבר בריטניהבריטניה סטיוארט לואיס-אוונס בריטניהבריטניה טוי ברוקס בריטניהבריטניה סטירלינג מוס בריטניהבריטניה ונוול

תקציר העונה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
רכבי קבוצת מזארטי לפני הזינוק לגרנד פרי הבריטי

חואן מנואל פנג'יו, שזכה באליפות בעונה הקודמת, שב להתחרות עבור מזארטי. בהיעדרו קבוצת פרארי לא הצליחה לנצח אף מרוץ במהלך העונה. בנוסף, במהלך העונה איבדה הקבוצה שני נהגים: יוג'ין קסטלוטי ואלפונסו דה-פורטגו, שנהרגו בתאונות במהלך מרוצים. המתחרה המרכזי של פנג'יו על התואר היה סטירלינג מוס, שעזב את מזארטי ועבר להתחרות עבור וונוול. פנג'יו ניצח ארבעה מרוצים וזכה באליפות הרביעית ברציפות והחמישית בקריירה.

מלחמת סיני גרמה לעלייה במחירי הדלק באירופה. הדבר השפיע גם על לוח המרוצים המתוכנן בעונה. הגרנד פרי ההולנדי, הבלגי והספרדי, שתוכננו כחלק מתוכנית המרוצים לעונה, בוטלו עקב עליית מחירי הדלק.

בסיום העונה הודיע פנג'יו על פרישתו מהאליפות. גם קבוצת מזארטי סיימה את פעילותה עקב קשיים פיננסיים.

דירוג האליפות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיטת הניקוד

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנקודות בכל מרוץ הוענקו לנהגים שסיימו באחד מחמשת המקומות הראשונים. הניקוד ניתן בהתאם למופיע בטבלה. בנוסף, ניתנה נקודת בונוס לנהג שקבע את זמן ההקפה המהירה בכל מרוץ, במידה ויותר מנהג אחד קבע את זמן ההקפה המהירה ביותר, מחולקת הנקודה באופן שווה בין כל הנהגים שקבעו את ההישג. נהגים שחלקו רכב במהלך מרוץ, קיבלו מחצית מהנקודות, כל אחד. בחישוב נקודות האליפות הובאו בחשבון 5 התוצאות הטובות ביותר בלבד. הנקודות המופיעות בסוגריים כוללות את סך הנקודות שהושגו בעונה.

מיקום 1 2 3 4 5
נקודות 8 6 4 3 2

דירוג הנהגים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטבלה כוללת רק נהגים שצברו נקודות במהלך העונה

מיקום נהג ארגנטינהארגנטינה מונקומונקו ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) צרפתצרפת בריטניהבריטניה גרמניה המערביתגרמניה המערבית איטליהאיטליה איטליהאיטליה נקודות
1 ארגנטינהארגנטינה חואן מנואל פנג'יו 1 1 1 פרש 1 2 (2) 40 (46)
2 בריטניהבריטניה סטירלינג מוס 8 פרש 1† / פרש† 5 1 1 25
3 איטליהאיטליה לואיג'י מוסו פרש 2 2 4 פרש 8 16
4 בריטניהבריטניה מייק הות'ורן פרש פרש† / פרש 4 3 2 6 13
5 בריטניהבריטניה טוני ברוקס 2 1† / ה† 9 פרש 7 11
6 ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) מסטן גריגורי 3 8 4 4 10
7 ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) הרי של 4 פרש† / פרש 5 פרש 7 3 5† / פרש 10
8 ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) סאם הנקס 1 8
9 בריטניהבריטניה פיטר קולינס 6† / פרש פרש 3 פרש / 4†‡ 3 פרש 8
10 ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) ג'ים רת'מן 2 7
11 צרפתצרפת ז'אן ברה 2 6 פרש 6 פרש פרש 6
12 בריטניהבריטניה סטיוארט לואיס-אוונס 4 פרש 7 פרש 5 פרש 5
13 צרפתצרפת מוריס טריטגננט 5 פרש 4† 5
14 גרמניה המערביתגרמניה המערבית וולפגנג פון טריפס 6† פרש† 3 4
15 ארגנטינהארגנטינה קרלוס מנדיטגוי 3 פרש פרש פרש 4
16 ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) ג'ימי בראיין 3 4
17 ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) פול רוסו 4 3
18 בריטניהבריטניה רוי סלוודורי DNQ פרש 5 פרש 2
19 ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) אנדי לינדן 5 2
20 איטליהאיטליה ג'יורג'ו סקארלטי פרש† 10 6 5† 1
21 ספרד (1945-1977)ספרד (1945-1977) אלפונסו דה-פורטגו 5† 1
22 ארגנטינהארגנטינה חוסה פרוילאן גונזלס 5† 1
מיקום נהג ארגנטינהארגנטינה מונקומונקו ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) צרפתצרפת בריטניהבריטניה גרמניה המערביתגרמניה המערבית איטליהאיטליה איטליהאיטליה נקודות

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פורמולה 1 עונת 1957 בוויקישיתוף



הקודם:
חואן מנואל פנג'יו
פורמולה 1 - אלוף העולם לנהגים 1957
חואן מנואל פנג'יו
הבא:
מייק הות'ורן