טרנסג'נדר

ערך זה הוא חלק מסדרת ערכים בנושא זהות מגדרית

מגדר טרנסקסואליות טרנסג'נדר אג'נדר ביג'נדר טריג'נדר פאנג'נדר ג'נדרקוויר סיסג'נדר גבר טרנס אישה טרנסית

עוד בנושא התאמה מגדרית ניתוח להתאמה מגדרית הבדלי מגדר בגיל הרך תפקידי מגדר קרוס-דרסינג זהות מינית הצהרת האו"ם בדבר נטייה מינית וזהות מגדרית טומטום ואנדרוגינוס שינוי מין בהלכה דיספוריה מגדרית חרטה על הליך התאמה מגדרית

פורטל להט"ב

טְרַנְסְגֶ'נְדֶּר (באנגלית: Transgender, לעיתים טרנסקסואל או בקיצור טרנס) הוא מונח הכולל קשת רחבה של זהויות שקשורות לחווית אי הלימה בין זהותו המגדרית של אדם לבין ייעודו המגדרי או לבין זוויגו. אצל מרבית האנשים ישנה הלימה בין הפרמטרים הללו, וההערכה היא כי בין 0.3% ל-3% מהאוכלוסייה חשים חוסר התאמה כזו בעוצמות שונות.

סקירה כללית

ההגדרה המקובלת ביותר למושג זה, הנמצא בתהליכי שינוי נמשכים, מתייחסת לאנשים שהוגדרו כבעלי מגדר מסוים בעת לידתם, בהתבסס על המאפיינים המיניים הראשיים שלהם, אך חשים כי תיאור זה אינו מייצג נאמנה את זהותם המגדרית.

אנשים טרנסג'נדרים עשויים לעבור או לא לעבור טיפולים רפואיים להתאמה מגדרית. בכל אופן, זהות המגדר נקבעת על פי תחושתו האישית של האדם, ואנשים טרנסג'נדרים מעוניינים שיפנו אליהם במגדר המתאים, מבלי לפלוש לפרטיותם הפיזיולוגית.

שלוש הקבוצות העיקריות של טרנסג'נדרים הם גברים טרנסים, נשים טרנסיות וא-בינאריים. בעבר הניחו כי מספר הנשים הטרנסיות עולה באופן ניכר על מספר הגברים הטרנסים, אולם היחס הוא 1:1 בקירוב^{[דרוש מקור]}.

לפי הערכה של Williams Institute, ב-UCLA, משנת 2016, גרים בארצות הברית כ-1.4 מיליון טרנג'נדרים, והם מהווים כ-0.6% מכלל האכולוסייה שם. במחקר זה כ-80% מהמשיבים היו נשים טרנסיות. ובממוצע, הם הפכו מודעים לזהותם הטרנסג'נדרית בגיל חמש. [1][2]

במקור, המונח טרנסג'נדר נטבע בשנות ה-70 של המאה ה-20 על ידי וירג'יניה פרינס בארצות הברית, ביחס למונח טרנסקסואל המתייחס לאנשים טרנסג'נדרים השואפים לעבור או עברו טיפולים רפואיים להתאמה מגדרית.

בדרך כלל לא נכללים תחת קשת זו קרוס-דרסרס, דראג קווינז ודראג קינגס, מכיוון שבמרבית המקרים אין מדובר בנושא הקשור לזהות המגדרית אלא במעבר על תפקידי המגדר. גם אנשים אינטרסקס לא בהכרח נכללים בקשת הטרנסג'נדרית, מאחר שלא כולם חווים קושי עם תפקיד המגדר שהוצמד להם בלידתם או עם מינם הביולוגי. עם זאת, הקשיים אותם חווים בני קבוצות אלה לעיתים קרובות חופפים לקשיים שחווים אנשים טרנסג'נדרים, מאחר שבשני המקרים מעורערות הנורמות החברתיות העוסקות במין ובמגדר.

התפתחות הזהות המגדרית והבדל ממונחים אחרים

זהות מגדרית היא תחושת זהות הנתונה להגדרה עצמית של הפרט, דבר המבדיל אותה ממין ביולוגי. זהות מגדרית שונה גם מנטייה מינית, שהיא השאלה למי אנחנו נמשכים ולא כיצד אנחנו מזדהים. נטיות מיניות בקרב אנשים טרנסג'נדרים הן מגוונות כמו בקרב אנשים שאינם טרנסג'נדרים. לפי מחקרים שנעשו בנושא, טרנסג'נדרים נוטים יותר להיות בעלי נטייה מינית שאינה הטרוסקסואלית, בהשוואה לאוכלוסייה כמכלול. כלומר, נשים טרנסיות נוטות יותר להימשך לנשים, וגברים טרנסים נוטים יותר להימשך לגברים. טרנסג'נדרים רבים הנמשכים לאחרים מאותו מגדר יזדהו כהומוסקסואלים, לסביות או ביסקסואלים.

זהות טרנסית יכולה לבוא לידי ביטוי בכל גיל. כאשר מדובר בילדים צעירים, הדעה המקובלת כיום בקרב אנשי מקצוע היא שהתנהגות ספציפית שמיוחסת למגדר מסוים יכולה להיות מושפעת מהזדהות עם גברים ונשים בחייהם, אבל התחושה של זהות מגדרית אינה דבר שניתן לשינוי על אף שיכולה להשתנות בהמשך חייהם.[3] אי וודאות זו היא דבר קשה עבור הורים רבים. פסיכולוגים ורופאים מדגישים כי חשוב שהורים יצרו סביבה משפחתית שבה הילד מרגיש אהוב וכי בחירותיו מקובלות ללא תנאים מוקדמים, ויתנו לילד לבחור את הזהות שלו בכוחות עצמו.[4]

הסיבות לטרנסג'נדריות

הסיבות לטרנסג'נדריות נחקרות מזה מספר עשורים, ועדיין יש אי-ודאות רבה בנוגע להן. לפי האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה (APA), אין הסבר יחיד לשאלה מדוע יש אנשים טרנסג'נדרים. מגוון של ביטוי הטרנסג'נדריות והחוויות השונות של טרנסג'נדרים שונים, הם עדות נגד הסבר מאחד או פשוט. מומחים רבים מאמינים שגורמים ביולוגיים כגון השפעות גנטיות ורמות הורמונים ברחם, יחד עם חוויות מוקדמות וחוויות בגיל הנעורים או בבגרות עשויים כולם לתרום להתפתחות זהויות טרנסג'נדריות.

לפי סקירת מחקרים משנת 2015, המנגנון הביולוגי שמקשר בין מבנה המוח לזהות מגדרית עוד לא ברור, אבל יש ראיות חזקות לכך שקיים בסיס ביולוגי לזהות מגדרית. מחקר משנת 2014 מצא כי קיימים הבדלים בשטחים של חומר לבן של בין גברים ונשים סיסג'נדרים בשני קצוות ואילו גברים ונשים טרנסג'נדרים נמצאים ביניהם.

במחקר שנערך בשנת 2012, נבדקו תאומים שלפחות אחד מהם הוא טרנסג'נדר. בתאומים זהים, בעלי מטען גנטי זהה, 39% היו שניהם טרנסג'נדרים. מבין זוגות התאומים הלא זהים שהיו במחקר, כאשר אח אחד היה טרנסג'נדר אחיו לא היה טרנסג'נדר בכל המקרים. ההבדל בין תאומים זהים לבין לא זהים מרמז כי גנים מסוימים מגבירים סיכוי להתפתחות טרנסג'נדר. מחקר נוסף מצא אלל שמקושר עם הסיכוי להיות אשה טרנסית.

לפי הפסיכולוגית הקלינית Ellen Hendriksen, מין אנטומי (אברי המין), זהות מינית ונטייה מינית נקבעים בזמן שהאדם הוא עובר, במספר שלבים בזמן ההריון. האנטומיה המינית מתרחשת לאחר כשישה שבועות של התפתחות. לאחר תקופה זו יש פער של כשישה חודשים עד שהתפחות המוח מגיעה לשלב של הגדררתו כנשי או גברי. בנקודת זמן זו, אם המוח נחשף להורמון טסטוסטרון תאי המוח מתפתחים לכיוון זהות גברי, ואחרת - לכיוון זהות נשי. נקודת זמן נוספת מתרחשת בין שישה חודשים לבין הלידה ובה נקבעת הנטייה המינית באמצעות קומבינציה לא ידועה עדיין של גנטיקה, הורומונים ותנאי הסביבה שמתקיימים באותו זמן ברחם. לא תמיד איברי המין של האדם תואמים את מבנה המוח של האדם.

מספר מחקרים מצאו תימוכים לכך שזהות מגדרית מתפתחת עקב קשרי גומלין בין התפתחות המוח בתקופת ההריון לבין הורמוני מין. מחקר ראשון מסוג זה פורסם על ידי Jiang-Ning Zhou ועמיתיו בשנת 1995. לפי המחקר אזור במוח המכונה stria terminalis או BSTc, שקשור בתגובות למין ולעקה, הוא גדול יותר בקרב זכרים לעומת נקבות, דבר שהוא דוגמה לדו-צורתיות זוויגית. המחקר מצא כי לנשים טרנסג'נדריות היה BSTc בגודל נקבי. גודל ה-BSTc לא הושפע מהורמוני מין שנלקחו בתקופת הבגרות ואינו קשור לנטייה מינית. במחקר המשך משנת 2000, חקרו Kruijver ועמיתיו את מספר הניורונים ב-BSTc במקום את נפח האיבר. הם הגיעו למסקנות זהות - מבנה המוח של נשים טרנסג'נדריות היה דומה לזה של נשים סיסג'נדריות. בשנת 2008 נמצאו תוצאות דומות עבור אזור אחר במוח - INAH 3 שהוא חלק מההיפותלמוס.

בשנת 2013, נערך מחקר על זוגות תאומים שלפחות אחד מהם עבר תהליך שינוי מגדרי, יחד עם מחקר איכותני על חוויות התאומים בילדותם ובבגרותם. התאומים שנבחרו למחקר לא נדגמו באופן עיוור אלא מתוך סקירת ספרות וכן סרטוני יוטיוב ומקורות אחרים במרשתת. המחקר מצא כי מקצת התאומים הזהים הללו היו זוגות תאומים ששניהם טרנסג'נדרים: 13 מתוך 39 זוגות (33%) מתוך תאומים זהים מבין הגברים ו-8 מתוך 35 (23%) של תאומים זהים בנות. בין תאומים לא זהים שיעור הזוגות הטרנסג'נדרים עמד עד 1 מתוך 38 בלבד (2.6%). מסקנת החוקרים היא כי הזהות המגדרית מושפעת על ידי גנטיקה הרבה יותר מאשר החינוך.

לפי חלק מהחוקרים, סיבה אפשרית להבדלים בין תאומים זהים היא התנאים ברחם האם. בעוד הקוד הגנטי של התאומים הזהים הוא זהה, ייתכנו הבדלים באפיגנטיות - בשאלה איזה גנים באים לידי ביטוי. תאומים זהים הם בעלי חבלי טבור נפרדים, הם בדרך כלל בעלי שקי שפיר נפרדים, והם מתפתחים במקומות שונים ברחם. גורמים אלה יכולים להשפיע על הפיזור של חומרי הזנה, כימיקלים וחשוב מכל על הורמונים. סביבה שונה של הרחם יכולה להשפיע על התפתחות שונה של המוח אפילו בקרב תאומים זהים.

הסטרואיד אנדרוסטאדינואין, שהוא אות כימי גברי משוער, מעורר הבדלים בפעילות ההיפותלמוס בין גברים ונשים הטרוסקסואלים בוגרים. ריח אנדרוסטאדינואין השפיע על רמות ההורמונים של הנשים ועל תגובות ההתנהגות שלהן, כתלות בשלב המחזור החודשי. פעילות ההיפותלמוס בהקשר זה תלויה בנטייה מינית ובזהות מגדרית. גברים מבוגרים עם דיספוריה מיגדרית היו בעלי תגובה היפותלמית דומה לנשים. בשנת 2014 בדקו חוקרים כיצד מגיבים ילדים לפני גיל ההתבגרות וילדים בגיל ההתבגרות לגירוי ריח עם אנדרוסטאדינואין. החוקרים מצאו כי ההבדלים בין המינים בתגובה לריח קיימת כבר אצל ילדים לפני גיל ההתבגרות. נערות ונערים עם דיספוריה מגדרית הגיבו לריח בהתאם למגדר שלהם, ולא לפי המין שנקבע בלידתם. לעומת זאת, ילדות לפי גיל ההתבגרות עם דיספוריה לא הראו תבנית הפעלה היפותלמית טיפוסית או נשית, ולילדים לפני גיל ההתבגרות עם דיספוריה מגדרית היו פעילות היפותלמית שהיו דומות לבנים רגילים, ולכן היו אופייניים למין. החוקרים מקשרים בין תפקוד שונה של המוח בקרב ילדים עם דיספוריה מגדרית עם התמיינות מינית שונה של המוח.

בעבר הדעה המקובלת הייתה שחינוך או טראומה בשנות הילדות, עשויים לגרום לאדם להפוך לטרנסג'נדר. דבר זה הוביל להאשמת ההורים, ובמיוחד אמהות. ככל שמתקדם המחקר, התפקיד שניתן להשפעה חינוכית על זהות מגדרית מתכווץ. בעוד שההתנהגות הנוגעת למגדר (ביטוי מגדרי) יכולה להשתנות עקב סטריאוטיפים או הזדהות שלהם עם אנשים שונים בחייהם, התחושה של זהות פנימית לפיה אדם הוא אשה, גבר, משהו באמצע או משהו אחר - זהות מגדרית מגובשת הוא דבר שלא ניתן לשנות.

קשיים בריאותיים וחברתיים

בחברות מערביות רבות כיום יש פרוצדורה כלשהי שבה הפרט יכול לשנות את שמו, ואת המגדר החוקי שלו, על מנת לשקף את זהותו המגדרית. פרוצדורות רפואיות לטרנסג'נדרים גם זמינות במרבית הארצות המערביות ובמדינות לא מערביות רבות. עם זאת, מכיוון שלתפקידי מגדר חלק חשוב בתרבויות רבות, פרטים המאתגרים את המערכת המגדרית – כפי שעושים אנשים טרנסג'נדרים – נאלצים להתמודד לעיתים קרובות עם דיכוי מצד החברה והמוסדות הרשמיים.

אנשים טרנסג'נדרים בכל הגילאים חשופים לטרנספוביה - רתיעה רגשית, פחד, כעס, כלפי טרנסג'נדרים. טרנספוביה מבוססת על התייחסות למגדר בהתאם למין הביולוגי, וראיית חריגה מכך כהפרעה נפשית או סטייה בעלת השלכות שליליות. אף כי דעה זו כבר אינה מקובלת בקרב אנשי חוקרים רופאים ופסיכולוגים. הטרנספוביה מובילה למגוון של התנכלויות כמו מחיקת זהות, הדרה חברתית, הטרדה, אלימות מילולית ופיזית, התעללות בבית הספר, אפליה בשוק העבודה ומגוון פשעי שנאה.

ילדים ונערים טרנסג'נדרים פגיעים למגוון בעיות חברתיות, בריאותיות ונפשיות. בעיה אפשרית אחת היא אי-נוחות, אומללות או מצוקה על רקע השוני במגדר או על רקע היחס החברתי לכך - דיספוריה מגדרית. סיכונים נוספים כוללים מעשי בריונות, התעללות בילדים מצד בני משפחה, ניצול או תקיפה מינית, התמכרות לסמים, והתאבדות. נערים טרנסג'נדרים רבים עלולים להזרק מהבית ולהפוך לחסרי בית. חלקם פונים לזנות כדי לשרוד. היבטים אלה מביאים לסיכונים בריאותיים נוספים. מחקר שפורסם בשנת 2016 ונערך בקרב 250 טרנסג'נדרים בוגרים במקסיקו, מצא כי 83% מתוכם חוו מצוקה נפשית על רקע זהות מינית בהיותם בני-נוער, וכי מצוקה זו נובעת בעיקר כתוצאה מדחייה חברתית ואלימות כלפיהם.

לפי מחקר שנערך בארצות הברית על כ-6,400 אנשים טרנסג'נדרים ופורסם ב-2014, כ-38% מהנשים הטרנסג'נדריות וכ-44% מהגברים הטרנסג'נדרים דיווחו שניסו להתאבד במהלך חייהם, לעומת 4.6% באוכלוסיית ארצות הברית הכללית. באופן מפורט יותר, נמצא ששיעור הניסיונות האובדניים המדווח גדול יותר אצל צעירים, מגזע מעורב, אינדיאני, או אסקימוסי, בעלי השכלה או הכנסה נמוכה, אצל המגלים לכולם שהם טרנסג'נדרים, אצל נשאי נגיף ה-HIV, אצל בעלי מוגבלויות, במיוחד בעיות נפשיות, ואצל הסובלים מדחייה של המשפחה והחברים, מאפליה, או מאלימות. מספר מחקרים הראו כי תמיכה מהחברה והמשפחה מורידים משמעותית את שיעורי האובדנות בקרב הקהילה הטרנסית. מחקר שנערך בשנת 2012 מצא כי 57% מבני נוער טרנסג'נדרים שלא היו להם הורים תומכים ניסו להתאבד בשנה האחרונה, לעומת 4% מקרב בני נוער טרנסג'נדרים עם הורים "תומכים מאד". [5] [6]

היסטוריה

אנשים טרנסג'נדרים תועדו בתרבויות ובחברות רבות, כולל בקרב עמים ילידיים, תרבויות מערביות ותרבויות מזרחיות מימי קדם ועד ימינו. עם זאת, המשמעות של אי-קונפרמיות ביחס למגדר עשויה להשתנות בין תרבויות.

דוגמאות מוקדמות לטרנסג'נדרים בחברה המערבית המודרנית כוללות את Jennie June שנולדה בקונטיקט בשנת 1874. היא הוציאה שני ספרי אוטוביוגרפיה בשם "אוטוביוגרפיה של אנדרוגן" (1918) ו"חקייני הנשים" (1922). היא תארה עצמה כקשורה לנשיות אף על פי שזוהתה בלידתה כגבר, כאנדרוגנית, שכן המונח טרנסג'נדר עוד לא הומצא.

כריסטין יורגנסן, 1954. האשה הראשונה שהתפרסמה בעקבות ניתוח להתאמה מגדרית

לילי אלבה הייתה טרנסג'נדרית דנית שנולדה ב 1882 ואחת מהראשונות שעברו ניתוח להתאמה מגדרית בשנת 1930. אלבה נולדה בשם איינר מגנוס אנדראס וגנר והצליחה מאוד כציירת בשם זה. לעיתים הציגה את עצמה כלילי, בת דודתו של איינר. לאחר שהחלה לזהות את עצמה כאישה, שינתה את שמה החוקי ללילי אילזה אלבנס והפסיקה לצייר. היא מתה מסיבוכים הקשורים להשתלת הרחם שעברה. האוטוביוגרפיה שכתבה, "מגבר לאישה", פורסמה בשנת 1933.

הרעיון של התאמה מגדרית לא היה מוכר לרוב הציבור עד שהחדשות על כריסטין יורגנסן הגיעו לכותרות ב-1952. היא הייתה האשה הראשונה שהתפרסמה בעקבות ניתוח להתאמה מגדרית שעברה בדנמרק. היא השתמשה במעמדה כסלבריטאית לקדם נראוּת וזכויות לאנשים טרנסג'נדרים. בחייה המקצועיים, היא הופיעה כשחקנית וזמרת, ואף הקליטה מספר שירים.

בערך באותו זמן, החלו להתארגן ארגונים ומועדנים למען טרנסג'נדרים בארצות הברית, אך אלו פעלו בצללים, כמו גם בתת-תרבות ההומואים של אותה תקופה. הומופוביה וטרנספוביה ברחבי ארצות הברית בשנות ה-50 וה-60 הייתה הן במערכת החוק, שאיפשרה ענישה על התנהגות שנחשבה כ"סוטה"; והן ביחס החברתי שהתיר אלימות ולמעשה התיר את דמם של להט"בים. בשנות השישים התעוררה בחברה האמריקאית פעילות של תנועות חברתיות אחרות, כגון מאבק התנועה לזכויות האזרח, ילדי הפרחים, וההפגנות לסיום מלחמת וייטנאם. השפעות אלה, יחד עם הסביבה הליברלית במרכזי הערים הגדולות שימשו כזרז חברתי לשינוי.

עקב הפליה טרנספובית בדיור ותעסוקה בשנות ה-60, התרכזו חלק ניכר מהטרנסג'נדרים מסן פרנסיסקו בשכונת העוני טנדרלוין ועבדו לרוב בזנות. בעבודה זו היו חשופות לאלימות מצד המשטרה והלקוחות ופעמים רבות נעצרו. כיוון שמבחינה חוקית הן הוגדרו כגברים, הן הוכנסו לכלא גברים, מה שעשה אותן חשופות במיוחד לתקיפה מינית, אונס ורצח. הארגונים ההומופיליים לא פעלו על מנת לסייע לטרנג'נדריות שבשכונת טנדרלוין. בקיץ 1966 הקימו פעילים מהשכונה את ארגון ונגארד (Vanguard), שהיה ארגון הנוער הלהט"בי הראשון בארצות הברית. פעילות הארגון הובילה למהומות קפיטריית קומפטון באותה שנה. האירוע נחשב לרגע מפתח בתולדות זכויות טרנסג'נדרים בסן פרנסיסקו, ובעקבותיה חלה ירידה משמעותית באלימות המשטרתית הרשמית נגד אוכלוסייה זו, וכן הדבר היווה זרז להקמת ארגונים אקטיביסטים טרנסג'נדרים שונים.

סטונוול אין, ניו יורק בשנת 2016. התמונה צולמה יום למחרת ההכרזה של ברק אובמה על המקום כאתר מורשת לאומית, ושבועיים לאחר פיגוע הירי במועדון הלהט"ב באורלנדו

ב-28 ביוני 1969 התרחשו מהומות סטונוול, בגריניץ' וילג' בניו יורק. הייתה זו סדרת עימותים ספונטניים אלימים כלפי משטרת העיר ניו יורק, במחאה על הומופוביה, טרנספוביה ואלימות קבועה ומתמשכת מצידה, כלפי הומואים וטרנסג'נדרים. הבר "סטונוול אין" (Stonewall Inn) נחשב מקום "לא ראוי", אליו נהגו להגיע בעיקר טרנסקסואליות, שנחשבו כנחותות גם בקרב הומוסקסואלים. פשיטה של המשטרה הובילה לפרוץ מהומות אלימות נגד השוטרים. מהומות סטונוול מהוות נקודת ציון בתולדות המאבק לזכויות להט"ב, בארצות הברית ובעולם כולו. המהומות מציינות סיומה של תקופה בה קיבלו לסביות, הומוסקסואלים, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים את עמדת הממסד והחברה שראתה בהם פרטים עם בעיה אישית, שיש להתבייש בה. זו גם הייתה הפעם הראשונה שהם התקוממו באופן מאורגן כנגד התעמרות שלטונית על רקע נטייה מינית וזהות מגדרית.

שינוי יחס הממסד הרפואי לטרנסג'נדרים

בתחילת המאה ה-20 רוב העוסקים במקצועות הרפואה ומקצועות טיפוליים התייחסו לטרנסג'נדריות כאל מחלת נפש. [7] ההמשגה של הזהות הטרנסג'נדית כהפרעה נפשית, תרמה למעמד המשפטי בעייתי של טרנסג'נדרים, להפרת זכויות אדם שלהם, וליצירת חסמים של טיפול רפואי הולם.

הרופא והסקסולוג היהודי-גרמני מגנוס הירשפלד היה מראשוני החוקרים שכפרו ברעיון זה. הירשפלד חילק את האנושות לשלושה מינים: זכר, נקבה והמין השלישי, שבו כלל הומוסקסואלים, לסביות, טרנסקסואלים, אינטרסקסואלים וטרנסווסטיטים, שבכולם ראה דרגות ביניים בין המינים, ושייך את כולם לאותה הקטגוריה. בשנת 1918 הוא טבע את המונח "טרנסווסטיט" [8] כרצון של אנשים לבטא מגדר הפוך למין שהוגדר להם בלידה (הגדרה זו כוללת גם אנשים שאינם טרנאסים, כמו קרוס-דרסינג ונחשבת מיושנת). הירשפלד היה גם הראשון שטבע המונח טרנסקסואליות. גם אם כיום נראות התאוריות של הירשפלד מיושנות ואפילו מגוחכות, באותה עת הן היו חלוציות ומהפכניות, בכך שהפקיעו את המיעוטים המיניים מתחום הדת והקרימינולוגיה והעבירו אותם לתחום המדע. ב-1919 הקים הירשפלד את המכון לסקסולוגיה בברלין, שהיה הגוף הראשון בעולם שהוקדש לחקר המין. מדיניותו המפורשת של המכון הייתה, שאין לנסות לשנות את נטייתו המינית של אדם, אלא יש לתת לו טיפול המסייע לו לקבל עצמו כמות שהוא. Dora Richter היתה האדם הראשון שידוע שעבר ניתוחים להתאמה מגדרית בשנים 1922-31. לאחר השתלטות הנאצים על גרמניה ב-1933, נהרס המכון על ספריותיו, כחלק מתוכנית הצנזורה הממשלתית. [9]

האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית שינתה את היחס שלה לטרנסג'נדררים לאורך השנים, בדומה לשינוי שביצע ביחס להומוסקסואליות. ה-DSM, ספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי, תייגת בשנת 1968 את הטרנסג'נדריות בקטגוריה של "סטיות מיניות". בדומה לנושאים אחרים בתחום, חלו שינויים בהגדרת הנושא עם התקדמות המחקר. בשנת 1980 שונה התיוג של זהות הטרנסג'נדרית ל- "הפרעות פסיכו־סקסואליוּת" ובשנת 1994 התיוג שונה שוב להיות "הפרעות זהות מיניות ומגדריות".[10]

המהדורה האחרונה של הספר, DSM-5, שיצא לאור בשנת 2013, שינתה את ההגדרה בצורה משמעותית לדיספוריה מגדרית. האגודה מבהירה כי "אי-נוחות מגדרית, אינה בפני עצמה הפרעה נפשית. המרכיב הקריטי בדיספוריה מגדרית הוא נוכחות קלינית של מצוקה שמשויכת למצב זה".[11] האגודה מבחינה כי מצב נפשי נחשב הפרעה נפשית רק עם הוא גורר מצוקה או לקות משמעותית. אבל טרנסג'נדרים רבים לא חווים את המגדר שלהם כדבר מעורר מצוקה או לקות. עבור אנשים אלה הבעיה היא גישה לטיפולים, לייעוץ ותמיכה חברתית הנחוצה כדי לבטא בחופשית את העדפה המגדרית וכדי למזער הפליה. [12] הבעיה היא לא הזהות המגדרית של האדם אלא המצוקה שהוא עלול לחוות בחברה עויינת.

ICD הוא קטלוג ארגון הבריאות העולמי שמסווג את כל המחלות הידועות, כולל הפרעות נפשיות. הגרסה הנוכחית של הקטלוג, ICD-11, שפורסמה ביוני 2018, הסירה את הטרנסג'נדריות מסעיף הבעיות הנפשיות. ניתן סיווג חדש בשם "מצבים הקשורים לבריאות מינית", ושם הנושא מופיע בשם "Gender incongruence" [13]

חלק ניכר מהתמיכה של אנשי מקצוע בשמירת זהות הטרנסג'נדרית כהבחנה בריאותות ב-DSM וב-ICD נובע מכך שהדבר מסייע לנושאים מעשיים כמו מתן כיסוי ביטוחי לשירותי ייעוץ, טיפולים רפואיים וביצוע של מחקרים בתחום. [14] [15]

מצב משפטי

חוקים הנוגעים לביטוי של זהות מגדרית לפי מדינה או טריטוריה

  שינוי הזהות המשפטית

  אין שינוי בזהות המשפטית

  לא ברור\ נתון לויכוח

רוב מערכות המשפט ברחבי העולם מכירות בשתי הזהויות המגדריות המסורתיות, גבר ואשה, אבל נוטות לא לכלול זהויות מגדריות או ביטויים מגדריים אחרים. עם זאת ישנן מדינות שמכירות על פי חוק מגדר שלישי. כיום יש הבנה רחבה יותר של מגוון הזהויות מחוץ לקטגוריות הטיפוסיות של "גבר" ו"אשה", וסיווגים אחרים נכנסים בשנים האחרונות. מבחינה רפואית וחברתית, המונח "טרנסקסואליות" מוחלף במונחים הנוגעים לזהות מגדרית או לדיספוריה מגדרית, ומונחים כמו אנשים טרנסג'נדרים, גברים טרנסג'נדרים ונשים טרנסג'נדריות מחליפים את הקטגוריה של אנשים טרנססקסואלים.

שינויים אלה מעלים סוגיות משפטיות רבות בעיקר בתחום של דיני משפחה בתחומים כמו נישואים ושאלות הנוגעות ליכולת של טרנסג'נדר להנות מזכויות ביטוח או ביטוח לאומי של בן הזוג. דרגת ההכרה המשפטית שניתנת לטרנסג'נדרים שונה מאד בין מדינות. מדינות רבות מכירות כיום בשינוי מגדר על ידי מתן אישור לשנות את המונח "מין" בתעודת הלידה. חלק מהטרנסג'נדרים עוברים ניתוח להתאמה מגדרית או טיפול הורמונלי. במדינות רבות טיפולים אלה הם דבר נדרש כדי לקבל הכרה משפטית. בחלק מהמדינות, ההיבטים המשפטיים קשורים בצורה ישירה לסוגיות רפואיות, כלומר אותם גופים רפואיים או רופאים מחליטים האם אדם כלשהו יכול להמשיך הלאה בטיפול הרפואי והתהליכים שנלווים לכך מקיפים את שתי הסוגיות באופן אוטומטי.

מספר מדינות מכירות מבחינה משפטית בחלוקה לא-בינארית של מגדר או במגדר שלישי. בחלק מהמדינות הגדרות כאלה זמינות רק לאינטרסקס שנולדו עם מאפייני מין שלא מתאימים בהכרח להגדרות טיפוסיות של זכרים ונקבות. במדינות אחרות הגדרות אלה זמינות גם לאנשים עם זהות מגדרית שונה מהמין ששויך להם בלידה. כמה חברות לא-מערביות זיהו זה מכבר טרנסג'נדרים ו\או אנשים לא בינאריים כמגדר שלישי, אם כי דבר זה לא תמיד כולל הכרה משפטית. מבין המדינות המערביות, אוסטרליה היא כנראה המדינה הראשונה שהכירה בסיווג שלישי, בעקבות המקרה של Alex MacFarlane בשנת 2003. בשנת 2014 בית המשפט באוסטרליה הכיר בפעילה הטרנסית Norrie May-Welby כבעלת מין לא-מוגדר. בשנת 2014 הכריז בית המשפט העליון בהודו כי טרנסג'נדר הוא "מגדר שלישי" בחוק ההודי. בארצות הברית, בית משפט באורגון קבע בשנת 2016 כי Jamie Shupe יכול לשנות את המגדר שלו למגדר לא בינארי.

בשנת 2012 הקונגרס בארגנטינה העביר את "חוק המגדר" (Ley de Género) שמאפשר לאנשים מעל גיל 18 לשנות את רישום המגדר שלהם בתעוזת הזהות, על בסיס של הצהרה כתובה בלבד.[16] ארנגטינה היא המדינה הראשונה שמאמצת מדיניות של זיהוי מגדרי המבוססת רק על האטונומיה של הפרט, ללא דרישה לדיאגנוזה מצד צד שלישי.

בישראל הממשלה התירה לשנות את רישום המין בתעודת הזהות, אבל תוך חיוב ביצוע של ניתוח להתאמה מגדרית. בשנת 2015 עתרו לבג"צ שתי טרנסג'נדריות (אחת מהן היא רונית לירן־שקד) כנגד משרד הפנים בדרישה לבטל את הדרישה לניתוח כתנאי מקדים לשינוי הרישום. בתגובה הודיע פרקליטות המדינה כי ניתן יהיה לשנות את המין הרשום בתעודת הזהות ללא צורך בביצוע ניתוח לשינוי מין. לפי המתווה שהוצע, ועדת מומחים של משרד הבריאות, תקבע את הקריטריונים שיגדירו שינוי מין ללא ניתוח.

יחס הדתות כלפי טרנסג'נדרים

ביהדות ובנצרות קיים איסור קרוס-דרסריות, שמקורו בפסוק: "לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלֹהֶיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה" (ספר דברים, כ"ב, ה'). מסיומו של פסוק אחר נלמד איסור סירוס: "וּמָעוּךְ וְכָתוּת וְנָתוּק וְכָרוּת לֹא תַקְרִיבוּ לַה' וּבְאַרְצְכֶם לֹא תַעֲשׂוּ". בעקבות זאת, ההלכה אוסרת ניתוחים לשינוי מין וכן אוסרת על לבישת בגדי המגדר השני. אף על פי שפוסקים אחדים דנו באפשרות התאורטית שמינו של אדם ישתנה באופן נסי, הניתוחים הקיימים להתאמת מגדר באמצעות יצירת איבר מין מלאכותי אינם משנים את מגדרם ההלכתי. עם זאת, ניתוחים המבוצעים באינטרסקס (המכונה בספרות הרבנית אנדרוגינוס) ומאבדים את אחד מאיברי מינו תוך השארת איבר המין הזכרי או הנקבי הטבעי, מועילים לשינוי המגדר ההלכתי. בשנים האחרונות גדל היקף הספרות והפעילות בנושא, בעיקר ביהדות המודרנית בארצות הברית.^{[דרוש מקור]}

הברית החדשה מתבטאת בעמימות רבה יותר מהתנ"ך לגבי טרנסג'נדריות. בנצרות, בספר הברית החדשה יש התייחסות נרחבת לנושא כריתת אברי המין ושם הדבר נאסר לחלוטין. לקתכיזם של הכנסייה הקתולית, אין דוקטרינה מקיפה או ספציפית לטרנסג'נדרים. עם זאת, באופן מסורתי הכנסייה משווה את המגדר של אדם עם האנטומיה החיצונית שלו. ישנם זרמים נוצריים המקבלים את הטרנסג'נדריות כגון אוניברסליזם אוניטריאני. בשנים האחרונות יש עוד זרמים בנצרות שמקבלים טרנסג'נדרים כחברים וככמרים. בשנת 2003 הזרם United Church of Christ החליט על קבלת טרנסג'נדרים. בשנת 2005 הפכה Sarah Jones להיות הכומרית הראשונה בכנסייה האנגליקנית.

לשיטת מנהיגי העולם המוסלמי-שיעי (בעיקר באיראן) הטכנולוגיה הנוכחית מספקת כדי לשנות את מינו של אדם, אם אכן חל היפוך במצבו ההורמונלי, האסתטי והסוציאלי. הם מגלים סובלנות רבה יחסית כלפי אנשים טרנסג'נדרים, אך מצד שני הומוסקסואלים נרדפים עד כדי עונשי מוות, לכן תיתכן הפעלת לחץ עליהם לעבור שינוי מגדרי, על-מנת להתיר להם את הזוגיות הנבחרת שלהם.

הבודהיזם, הדת השלטת במזרח אסיה, היא נייטרליות של ביחס לנושא זה. היא אינה מעודדת או מחרימה טרנסג'נדריות. בתאילנד קיים מושג בשם קתאוי שמתאר בדרך כלל נשים טרנסג'נדריות וזכרים המתלבשים ומתנהגים כמו נשים. הם מכונים גם "סאו" או "פואיינג", "פארפט סונג" (סוג שני של אישה) או "פט טהי סאם" (המין השלישי).

הדת ההינדית וכן הסיקית, לא אוסרות טרנסג'נדריות מכל סוג שהוא, ובתרבויות אלו קיימים מיתוסים דתיים המתייחסים לבני המגדר השלישי וכן קהילות שבנותיהן נקראות היג'רות ובהן בעלות זהות מגדרית נשית שנולדו כזכרים.

טרנסג'נדריות בספורט

ערך מורחב – טרנסג'נדריות ואינטרסקסואליות בספורט

קייטלין ג'נר. במשך 65 שנים, היא הייתה מוכרת בתור ברוס ג'נר וחייתה כגבר. כגבר הייתה ג'נר אתלט אמריקאי, אלוף אולימפי (מונטריאל 1976) ושיאן עולם בקרב עשר.

הפרדה מגדרית בין גברים לנשים היא הפרקטיקה הנהוגה בעולם הספורט. בספורט קיימת תפיסה תרבותית דיכוטומית לגבי מין ומגדר לפיה נשים הן נקבות וגברים הם זכרים. ספורטאים טרנסג'נדרים מאתגרים את החלוקה הבינארית בספורט, ומאלצים את עולם הספורט לבחון מחדש את הנחות היסוד שלו על מין ומגדר, ולגבש עקרונות העוסקים בשילובם ובהדרתם. התפיסה הבינארית מציבה מגבלות גדולות להשתתפות ספורטאים טרנסג'נדרים בספורט, שהתמודדו בעבר עם הדרה גלויה מגופי הספורט, אולם בזכות ביקורת גוברת מהקהיליה המדעית ומגורמים נוספים, החלו גופי הספורט לגבש עקרונות העוסקים בזכאותם של ספורטאים אלו להתחרות. ההתנגדות לשילוב אנשים טרנסג'נדרים בספורט נשענת בעיקר על ערך ההוגנות, ולפיה שילובם פוגע בעקרון המשחק ההוגן בטענה שיש להם מאפיינים המעניקים להם יתרון לא הוגן מול היריבים שלהם. התמיכה לשילוב אנשים טרנסג'נדרים בספורט נשענת בעיקר על ערך שוויון ההזדמנויות ואי האפליה תוך ביטול הטענה ליתרון לא הוגן. משום שההפרדה המגדרית בספורט מתבססת על ההנחה לפיה לגברים סיסג'נדרים יש יתרון ספורטיבי משמעותי על נשים סיסג'נדריות, כמעט לא קיים חשש לגבי יתרון לא הוגן בשילוב גברים טרנסג'נדרים בתחרויות גברים, ולכן רוב תשומת הלב והביקורת של קהילת הספורט, האקדמיה והציבור בנושא זה מתרכזות בנשים טרנסג'נדריות שמתחרות בתחרויות נשים, משום שספורטאיות אלו עשויות להיתפס כספורטאיות בעלות יתרון פיזי משמעותי על פני היריבות שלהן.

באוקטובר 2003, הוועדה הרפואית של הוועד האולימפי הבינלאומי התכנסה בסטוקהולם כדי לגבש מדיניות לשילוב ספורטאים טרנסג'נדרים. המדיניות שהתגבשה זכתה לכינוי 'הסכם סטוקהולם' (באנגלית: Stockholm Consensus), והיא נכנסה לתוקף בשנת 2004, לקראת אולימפיאדת אתונה. הסכם סטוקהולם נחשב להסכם חלוצי בתחום שילוב אנשים טרנסג'נדרים בספורט, ולפני כינונו, טרנסג'נדרים לא הורשו להשתתף בתחרויות אולימפיות במגדר עמו הם מזוהים. ההסכם עורר תשומת לב ציבורית רבה וזכה לתגובות מעורבות.

הוועדה החליטה שכדי שספורטאי טרנסג'נדר יתחרה במגדר עמו הוא מזוהה עליו לעמוד בתנאים הבאים:

א. ספורטאי או ספורטאית שעברו ניתוח להתאמה מגדרית לפני גיל ההתבגרות, יכולים להתחרות עם המגדר עמו הם מזוהים ללא תנאים.
ב. ספורטאי או ספורטאית שלא עברו ניתוח להתאמה מגדרית לפני גיל ההתבגרות, חייבים לעמוד בתנאים הבאים על מנת להתחרות במגדר עמו הם מזוהים:

1. על הספורטאים לעבור את הניתוח לפחות שנתיים לפני מועד התחרות.
2. על הספורטאים להיות מוכרים בחוק של מדינתם במגדר עמו הוא מזוהים.
3. על הספורטאים להיות תחת טיפול הורמונלי לתקופת זמן שתקטין ככל הניתן את היתרון שעשוי להיות להם (ההמלצה היא לתקופה של שנתיים לפני מועד התחרות). בתנאי זה, כל מקרה ייבחן לגופו, ולרופא מטעם הוועד האולימפי יש את הסמכות לנקוט בכל האמצעים הנדרשים כדי לקבוע את המגדר של הספורטאים.

מדיניות זו ספגה ביקורת רבה בטענה שהיא מפלה ספורטאים טרנסג'נדרים ומקשה עליהם להתחרות משום שהיא מחייבת הכרה בחוק עם המגדר עמו הם מזוהים, ניתוח להתאמה מגדרית וטיפולים הורמונליים לתקופה של שנתיים. בשנת 2015, ניסח הוועד האולימפי מדיניות חדשה לשילוב אנשים טרנסג'נדרים. לפי מדיניות השילוב החדשה:

א. גברים טרנסג'נדרים יכולים להתחרות במגדר עמו הם מזוהים ללא שום מגבלה.
ב. נשים טרנסג'נדריות שמעוניינות להתחרות בקטגוריית הנשים חייבות לעמוד בתנאים הבאים:

1. על הספורטאית להצהיר כי היא מזוהה עם המגדר הנשי. הצהרה זו לא יכולה להשתנות לשנתיים לפחות.
2. רמות הטסטוסטרון של הספורטאית חייבות להיות מתחת לרמת הטסטוסטרון הזכרית הטיפוסית (מתחת ל-10 ננומול לליטר) לתקופה של לפחות 12 חודשים בטרם מועד התחרות.
3. רמת הטסטוסטרון של הספורטאית חייבת להשאר מתחת ל-10 ננומול לליטר לאורך כל התקופה בה היא מתחרה.

טרנסג'נדרים בתרבות הפופלארית

בשנים האחרונות יש יותר ייצוג לדמויות טרנסיות בתקשורת ההמונים כולל סדרות טלוויזיה וסרטי קולנוע. הסטיגמות לגבי טרנסג'נדרים יכולה להשפיע על רעיונות, דעות והחלטות בנושא. היבטים אלה הן בעלי השפעה על התהוות רעיונות למי שיש לו מעט ידע על אנשים טרנסים. מחקרים מצאו כי צפייה בדמויות טרנסיות שונות בטלוויזיה ובסיפורים שיפרו את היחס של הצופים ביחס לאנשים טרנסים וביחס לסוגיות פוליטיות.

סיפורה של כריסטין יורגנסן הוא סרט ביוגרפי-עלילתי משנת 1970 , המבוסס על חייה של האישה הטרנסקסואלית הראשונה שהתפרסמה בארצות הברית, כריסטין יורגנסן. באותה שנה יצא גם הסרט העלילתי מיירה ברקינרידג' המתבסס על רומן באותו שם מאת גור וידאל. אחד היצוגים הראשונים לנושא של הקושי הכלכלי והנפשי הקשור בניתוח להתאמה מגדרית בתרבות מופיע בסרט אחר צהריים של פורענות משנת 1975, וכן בדמותה של סופיה ברסט בסדרה "כתום זה השחור החדש" משנת 2013.

בשנת 1990 יצא הסרט התעודי פריז בוערת שתעד את "תרבות הנשפים" בעיר ניו יורק ושל הקהילות הטרנסג'נדריות, האפרו-אמריקאיות, הלטינו והגיי שהיו מעורבות בתרבות זו. בשנת 1992 הוקרן הסרט משחק הדמעות שעוסק ביחסים בין גבר לבין אשה טרנסית על רקע הטרור באירלנד. אחת מ-3 הדמויות הראשיות בסרט הרפתקאותיה של פריסילה, מלכת המדבר שיצא בשנת 1994, היא טרנסית בשם ברנדט בסינג'ר . הסרט השיג מעמד של סרט פולחן בקרב קהילות להט"ב. בשנת 1999 ביים פדרו אלמודובר את הסרט הכל אודות אמא שעוסק בחיפוש של אשה אחר בעלה לשעבר שהפך לאישה טרנסקסואלית, ולא ידע על הולדת בנו ועל חייו. הנושא הופיע גם בסרטים אחרים של אלמדובר. סרט הדרמה העצמאי בנים אינם בוכים שיצא בשנת 1999, מבוסס על סיפור חייו של ברנדון טינה, גבר טרנסג'נדר שנאנס ונרצח על ידי חבריו, על רקע טרנספוביה. הילרי סוונק, שגילמה בסרט את ברנדון טינה, זכתה על משחקה בפרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר.

בשנת 2003 יצא הסרט Beautiful Boxer על המתאגרפת התאילנדית Parinya Charoenphol. הסרט טראנסאמריקה הוא דרמה קומית להט"בית עצמאית משנת 2005. הסרט שהיה מועמד לפרס האוסקר מספר את סיפורה של אישה טרנסקסואלית, אשר יוצאת למסע ביחד עם בנה האבוד. הסדרה פוזה שיצאה בשנת 2018 מכילה צוות טרנסג'נדרי הגדול ביותר אי פעם לסדרת טלוויזיה מתוסרטת. בשנת 2017 הסרט הצ'ילאני "אישה פנטסטית" זכה באוסקר בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר. הסרט הבלגי "נערה", על רקדנית בלט בת 15 שנולדה בגוף זכרי, זכה לארבעה פרסים בפסטיבל "קאן", כולל "הדקל הגאה" ופרס לשחקן הראשי ויקטור פולסטר.

בשנת 2009 יצא הסרט הישראלי נמס בגשם שמתאר הורות לילדה טרנסג'נדרית. ובשנת 2018 יצא הסרט הנשף. בסרט מככבת סתיו סטרשקו בהופעת בכורה קולנועית, עליה הייתה מועמדת לפרס אופיר לשחקנית הראשית הטובה ביותר. סטרשקו היא השחקנית הטרנסג'נדרית הראשונה המועמדת בקטגוריה זו.

הקהילה הטרנסית בישראל

על אף ההבדל בין זהות מגדרית לנטייה מינית, באופן היסטורי קהילות של הומואים, לסביות וביסקסואלים היו מקבלות כלפי אנשים שונים מגדרית. אוכלוסיות אלו סבלו ועודן סובלות מאפליה ומטרנספוביה מצד החברה על רקע דומה, ומכאן התאגדותן יחד תחת הקהילה הגאה. במסגרת קהילה זו קיימת תת-קהילה טרנסג'נדרית, אשר מתמודדת עם קשיים שחלקם בעלי אופי שונה מקשיי הקבוצות האחרות בקהילה הגאה. בישראל פועלים מספר ארגונים שמטרתם תמיכה וקידום שוויון זכויות לאנשים טרנסג'נדרים ולבני משפחותיהם, בנוסף לארגונים רבים בקהילה הגאה המקיימים פעילות ייעודית לקהילה הטרנסית.

רשימת ארגונים טרנסים בישראל

• מעברים - שינוי בר קיימא לקהילה הטרנסית - ארגון הפועל למען קידום תהליכים רחבים לחופש מגדרי ושינוי חברתי לחברות וחברי הקהילה הטרנסג'נדרית ומעניק תמיכה וסיוע לחברי/ות הקהילה בעניינים שונים.
• פרויקט גילה להעצמה טרנסית - ארגון חברתי לתמיכה, סיוע והעצמה בקהילה הטרנסג'נדרית.
• כרצונו - טרנסיות/ים דתיות/ים וחברים/ות - ארגון לאנשים טרנסג'נדרים דתיים.

דגלים וסמלים

ערך מורחב – סמלי להט"ב

• 
  סמל הטרנסג'נדריוּת - עיגול עם חץ המצביע לכיוון ימין ולמעלה (סמלו של כוכב מאדים באסטרולוגיה) לסימון זכר, צלב המצביע למטה (סמלו של כוכב נוגה באסטרולוגיה) לסימון נקבה, ושילוב של צלב וחץ המצביעים לכיוון שמאל ולמעלה המייצג את השילוב של שני המינים.
• 
  דגל הגאווה הטרנסג'נדרית שעוצב על ידי מוניקה הלמס, והונף לראשונה במצעד גאווה בפיניקס, באריזונה שבארצות הברית, בשנת 2000. הדגל מייצג את הקהילה הטרנסג'נדרית ומורכב מחמישה פסים אופקיים - שניים בצבע תכלת בקצוות, שניים ורודים בצמוד אליהם, ובאמצע פס לבן.
• 
  דגל הקהילה הטרנסג'נדרית בישראל. בקהילה הטרנסג'נדרית בישראל צועדים מאז שנת 2008 ב"בלוק הטרנסג'נדרי הירוק" תחת הצבע הירוק-זוהר. הצבע נבחר כיוון שהוא בולט גם במקומות צבעוניים כמו מצעד הגאווה.

ראו גם

• טרנסג'נדריות ואינטרסקסואליות בספורט
• סיסג'נדר

קישורים חיצוניים

• אתר הקהילה הטרנסג'נדרית בישראל
• טרנסג'נדרים וטרנסקסואליות, מאתר הרפואה GayMed
• The Science of Being Transgender סרטון המסביר על התפתחות איברים שונים במהלך ההריון והקשר לטרנסג'נריות, 2017
• JENNIFER GRUENKE, Rethinking the Conservative Approach to Transgenderism public discourse , JULY 29, 2015
• TIMELINE: TRANSGENDER THROUGH HISTORY
• נורה גרינברג, מילון הטרנסג'נדרים השלם, באתר GoGay,‏ 9 בספטמבר 2001
• עידו קטרי, "על רקע חוסר התאמה". אפליית טרנסג'נדרים על רקע תעסוקתי העוקץ, 29 ביולי 2011
• עדנה אברמסון, "מגיל 4 ידעתי: אני אישה בגוף הלא נכון", באתר ynet, 9 במרץ 2014
• הילו גלזר, שקופים | מפסיקים להתנצל: הטרנסים הצעירים יוצאים מהארון, באתר הארץ, 26 במרץ 2015מור שמעוני‏, המסע לחיים לחדשים: איך מבצעים שינוי מין בישראל?, באתר וואלה‏, 4 ביוני 2015
• איתי יעקב, הכי יפות שיש: הטרנסג'נדריות שעושות היסטוריה בעולם האופנה, באתר Xnet‏, 4 ביוני 2015
• עופר אדרת, האדם הראשון ששינה את מינו - סוכן ביטוח מבת ים, באתר הארץ, 3 בדצמבר 2015
• רות גופן, תכירו בנו: א/נשים טרנסג'נדרים/יות, באתר שירותי בריאות כללית, 14 בדצמבר 2015
• אתר הבית של בית דרור, בית זמני לנוער הומו לסבי בי וטרנס שנפלטו מהבית על רקע זה

• Lin Fraser, Depth psychotherapy with transgender people, Sexual and Relationship Therapy 24 (2), May 2009, 126–142