בית חרות
| בית חרות | |
 |
|
| מחוז | המרכז |
| מועצה אזורית | עמק חפר |
| גובה ממוצע | 18 מטר |
| תאריך ייסוד | 1933 |
| תנועה מיישבת | תנועת המושבים |
| סוג יישוב | מושב שיתופי |
| נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף דצמבר 2010: | |
| - אוכלוסייה | 882 תושבים |
 בית חרות
|
|
בית חרות הוא מושב בעמק חפר בין הערים נתניה וחדרה השייך למועצה אזורית עמק חפר.
[עריכה] היסטריה
היישוב הוקם בשנת 1933 על ידי עולים מארצות הברית אשר קראו לו על שם הארגון שעזר להעלותם. שם היישוב היה במקור "חרות אמריקה ב'", (חרות אמריקה ג' הוא מושב הדר עם). השם המחודש, בית חירות, ניתן למושב על ידי תושב היישוב עמנואל לבס, אחד משבעת מקימי היישוב.
[עריכה] ממושב עובדים למושב שיתופי
האסיפה הראשונה של ארגון חרות אמריקה ב התקיימה ב-27–28 באוגוסט 1932 בעיר צ'לסי ליד דטרויט מישיגן. באגודה היו 65 חברים מתשע עשרה ערים שונות בארצות הברית. ארגון חרות אמריקה ב' התקשר עם חברת יכין שקיבלה על עצמה לפתח את אדמות הארגון למשך שש שנים, המועד שנקבע לעליית החברים להתיישבות בארץ. הארגון נועד להקים מושב עובדים בו כל אחד מעבד רק את חלקתו.
באביב 1937 הגיע תום תקופת כל החוזים עם יכין והוחלט לכנס ועידה לדון בהמשך הטיפול באדמות האגודה בארץ. ב-29 באוגוסט 1937 התכנסה ועידה בקליבלנד. שם הוחלט לא לחלק את האדמות לחלקות פרטניות ולהעביר את עיבוד הפרדס כולו לידי מספר חברים שהקדימו לעלות לארץ והתיישבו כבר על אדמת חרות אמריקה ב'. החברים בארצות הברית קיבלו על עצמם לפעול כגוף שיתופי. לאור המצב החדש שנוצר החליטו להחליף את הייסוד של מושב עובדים ולהיהפך למושב שיתופי. הארגון באמריקה קיבל על עצמו את החובות שכל חבר וחבר בנפרד נשאר חייב ליכין, ועל ידי כך שלא נתנו לכושלים ליפול, יצרו גוף אחד מלוכד. עם סיום מלחמת העולם השניה בשנת 1945 חל מפנה. החלו להגיע ולהתיישב בישוב בעיקר בנים של חברי הארגון, שהפכו לבעלי משפחות בעצמם. בהגיעם החלו לחפש במושב מקורות תעסוקה נוספים, פרט לפרדסים, וכך החלו ענפי בריכות הדגים, חקלאות ונגריה. כל מסגרת העבודה בישוב בוצעה בהתאם לרעיון השותפות שנקבע כבר בתחילת ההתיישבות בשנת 1938, רעיון שהיה שונה ויוצא דופן בכך שלא דמה לא לקיבוץ ולא למושב. מסגרת של מושב שתופי לא הייתה קיימת בארץ ישראל, עד אז. העקרונות המובילים היו: כל החברים עובדים מכסת שעות מוקצבת בענפי המשק השיתופי. אסור להם לעסוק בכל עבודה נוספת שהכנסה בצידה. כל החברים, ללא התחשבות במקום עבודתם במשק, יקבלו שכר זהה. חובות וזכויות שווים לכל החברים. עקרונות עזרה הדדית וביטחון סוציאלי.
בין השנים 1946-1950 ובעיקר בתקופה שלאחר מלחמת השחרור, הגיעו ארצה רוב חברי הארגון. בשנת 1949 החל התיעוש במושב בית חרות, עם הקמתו של מפעל "שהר" - שיטת הדפסה רשתית. המפעל ייצר הדפסות של מזכרות לתיירים וצעצועים. כמו כל יתר ישובי עמק חפר קיבל המושב, לאחר מלחמת השחרור, שטח אדמה נוסף בעמק חפר המזרחי שעליו נטעו פרדס נוסף ומטעים סובטרופיים: אבוקדו, אפרסמון, מנגו וכו'. בשנת 1953 החלו במושב בפיתוח ענף נוסף: גידול תרנגול הודו (הוד לבן). הרעיון לגידול תרנגולי הודו בהיקפים מסחריים גדולים הובא מארה"ב, ולשם כך הקימו במושב חוות רביה, מדגרה מפטמות. היה זה מפעל חלוצי שהצלחתו הביאה לכינוי המושב כ"מושב ההוד הלבן". תרנגולי ההודו של בית חרות הפכו לשם דבר במדינת ישראל ובייצוא גם כן.
באותם הימים החלו לבנות סככות לגידול תרנגולי הודו במגרשי החברים, על כך הוחלט על מנת ליצור תעסוקה נוספת וכן מקור הכנסה נוסף למשפחה. הגידול נעשה בצורה מאורגנת כשהגידול והשיווק היו משותפים. כהמשך לענף ההודים החלו בשנת 1970 לתכנן מפעל לעיבוד מוצרים מבשר תרנגולי הודו. בעזרת קבוצת משקיעים מארה"ב גוייסו סכומי כסף וידע והמפעל קיבל מעמד של מפעל מאושר, תוך התחייבות לייצא את מוצרי המפעל לארופה ולארה"ב. השם "הוד לבן" הועבר גם למפעל ועם תחילת הייצור בשנת 1972, הוקמה על יד המפעל רשת שיווק עצמאית המשווקת את מוצרי המפעל בארץ. הייצוא לארה"ב ולארופה בוצע באמצעות "אגרסקו". המפעל התפרסם בארץ בזכות הקבנוסים, פסטרמות ונקניקים אבל בעיקר בזכות "מיס לוסי" - נקניקיה שקיבלה פרסום נרחב בארץ. לשם מכירה ישירה של תוצרת ענפי המשק ומפעליו הוקמה חנות מכירה - "חנות בכפר", אשר מוקמה באזור הקרוב לכביש החוף. עם השנים התרחבה החנות והחלו למכור בה גם מוצרים שאינם מתוצרת המושב כמו מזכרות לתיירים, ביגוד, מתנות, אוכל וכדומה.
שרותי הבריאות, החינוך והספורט מרוכזים בעזרת המועצה האזורית ומשותפים למושב ולישובים שכנים.
[עריכה] לקריאה נוספת
- עמנואל (מני) לבס, תולדות מושב בית חרות, 1994 (חוברת).
- ארכיון מושב בית חרות
|
||||||||||||
