גדעון בן-ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גדעון בן-ישראל
Gideon Ben-Yisrael.jpg
תאריך לידה 6 במרץ 1923
כנסות 4 - 5
סיעה מפא"י, רפ"י
תפקידים בולטים
  • יו"ר הסתדרות הגמלאים

גדעון בן-ישראל (נולד ב-6 במרץ 1923 בחיפה), עורך דין, חבר הכנסת הרביעית והחמישית ופעיל במוסדות ההסתדרות.

נשוי משנת 1955 לרות לבית משפחת נאמן, לימים פרופסור למשפטים וכלת פרס ישראל. לזוג שתי בנות, מרית וסביון.

שנים מוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בן-ישראל נולד בשנת 1923 בשם גדעון פריזר.

בשנת 1937 הצטרף לארגון "ההגנה". במסגרת פעילותו ב"נוער העובד" בירושלים פעל כאחראי לגיוס הנוער לגדנ"ע, ומרבית בני דורו הירושלמים גויסו על ידו. בשנים 1940-1938 היה קצין הגיוס של "ההגנה" בירושלים.

בפרוץ מלחמת העולם השנייה, עוד בטרם מלאו לו שמונה עשרה שנה, התגייס לצבא הבריטי ושירת בבריגדה היהודית בשנים 1945-1942. במסגרתה היה פעיל מטעם "ההגנה" ועשה רבות למען ניצולי השואה. בתום מלחמת העולם השנייה, נשאר באירופה ושירת בהתנדבות במשך שנתיים נוספות ברומניה ובהונגריה, כשליח הבריחה ו"ההגנה" להצלת היהודים ולהעלאתם ארצה. שליחותו האמורה נתאפשרה היות שהוא היה חלק ממבצע "הכפילים", במסגרתו קבוצת פרטיזנים ופליטים יהודים החליפה קומץ מחיילי הבריגדה שחבריה השתחררו מהצבא הבריטי במקומם.

במלחמת העצמאות שירת כמ"פ בגדוד 68 (חטיבת עציוני), בירושלים ובסביבתה, ולחם עד שנפצע.

פעילות ציבורית - תקופה ראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר סיום מלחמת העצמאות למד כלכלה ויחסים בינלאומיים בבית הספר לכלכלה של לונדון. בתום לימודיו באנגליה חזר לישראל בשנת 1953, ועל אף שהוצעו לו משרות בכירות במשרד החוץ ועוד, העדיף לעבור לנגב, ולהקים את התשתית ההסתדרותית שם. תוך כדי כהונתו כמזכיר מועצת הפועלים, בשנים 1953-1959, עשה רבות על מנת לקלוט עלייה ולשלב את העולים החדשים בתעשייה ובשירותים שהוקמו באזור. עשייתו בהקשר זה הייתה הרבה מעבר למה שהתחייב מתפקידו כמזכיר ההסתדרות. כך, למשל, הקים והפעיל עשרות קבוצות כדורגל של נערים כדי שלא יהפכו לנערי רחוב, קידם את התרבות בעיר שעה שהקים את ניצניו הראשונים של תיאטרון באר שבע, ליווה את העובדים בתקופות הקשות של פעילות הפדאיון, ועוד. בפעילותו תרם רבות להפיכתן של קבוצות עולים חדשים, בני עדות שונות, לחברה הבונה עיר וכובשת את המדבר. במהלך שבע-עשרה שנה התגורר עם משפחתו, רעייתו ושתי בנותיו, בבאר שבע. באותן שנים קיים קשר הדוק עם דוד בן-גוריון שהתגורר בשדה בוקר, ועל פי בקשתו המיוחדת טיפל בפתרון בעיית קהילת "בני ישראל".

כיהן כחבר הכנסת מטעם מפא"י בכנסת הרביעית ובכנסת החמישית, מסוף 1959 עד סוף 1965. היה חבר פעיל בוועדת חוקה חוק ומשפט, ועדת הכלכלה וועדת העבודה והרווחה. בכנסת הרביעית מונה ליו"ר ועדה משותפת לטיפול בהצעה לסדר-היום בעניין מצב הספורט בישראל. לאחר הקמתה של רפ"י, בשלהי כהונתה של הכנסת החמישית, עבר לשורותיה.

במגזר הפרטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בן-ישראל קיבל בשנת 1960 תואר בוגר במשפטים מהשלוחה התל אביבית של האוניברסיטה העברית בירושלים ובשנת 1962 קיבל רישיון לעריכת דין. בשנים 1962-1969 ניהל משרד עורכי דין עצמאי בבאר שבע (כולל שני סניפים), שהתמחה בתחומי המשפט האזרחי, דיני עבודה וביטחון סוציאלי, דיני נזיקין, דיני חברות ודיני חוזים. בתחילת תקופה זו כיהן כחבר הכנסת במקביל לפעילותו כעורך דין, מצב שהיה מותר באותה עת.

פעילות ציבורית - תקופה שנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 1969-1973 שימש במשרד העבודה כממונה ראשי על יחסי עבודה, יועץ משפטי של משרד העבודה (לתקופת מעבר של שנה בקירוב), מתאם הבטיחות והגיהות מטעם השר ויושב ראש הנהלת המוסד לבטיחות ולגיהות.

לאחר מכן חזר לפעילות בהסתדרות הכללית וכיהן בה בתפקידים הבאים: חבר הוועדה המרכזת של ההסתדרות (1973 - 1989); יו"ר המחלקה לאיגוד מקצועי של העובדים האקדמאים (1973 - 1977); נציג ההסתדרות לארגון העבודה הבינלאומי (ILO) בשנים 1973 - 1985 וחבר הוועד המנהל של הארגון בשנים 1973 - 1983; יו"ר האגף לארגון ומועצות הפועלים בשנים 1981 - 1990; יו"ר לשכת הקשר של ההסתדרות עם הכנסת בשנים 1990 - 1994; יו"ר הסתדרות הגמלאים משנת 1996 ואילך; חבר הנהגת ההסתדרות משנת 2005 ואילך.

היה חבר דירקטוריון בנק לאומי למשכנתאות ויו"ר ועדת הביקורת.

שימש כמורה בחוג ללימודי עבודה באוניברסיטת תל אביב, ובית הספר למנהל עסקים באוניברסיטה העברית בירושלים, יו"ר חכלי"ת, עמותת חברי הכנסת לשעבר.

פעילותו למען הגמלאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

משנת 1996 מקדיש את כל זמנו למען קידומם ורווחתם של האזרחים הוותיקים והגמלאים, ומשמש בהתנדבות כיו"ר הסתדרות הגמלאים. במסגרת זו גייס מערכת שלמה של פעילים, הפזורה על פני כל ישראל. יחד עם פעילים מתנדבים אלה הוא מקדם את האינטרסים של בני הגיל השלישי גם במישור הפרטני באמצעות דאגה אישית לפרט, וגם במישור הקבוצתי על דרך של חיזוק וביסוס מעמד האזרחים הוותיקים. בן-ישראל פועל לשכנע את חברי הכנסת שלא לתת ידם לגזרות הכלכליות, שמנסה הממשלה להטיל על ציבור הגמלאים והאזרחים הוותיקים, ולתמוך ביוזמות חקיקה שהוא מעלה בפניהם. בכך נכללים חוק האזרחים הוותיקים והניסיונות לכרסם בו שהוא הצליח לסכל; מלחמה בפגיעה בקצבת הזקנה מאז 2001. לא עלה בידו לסכל גזרות אלה לחלוטין אלא רק לצמצמן במעט או לבטל בשלב מאוחר יותר את חלקן. ניהול המאבק האמור כרוך בנסיעות מרובות לירושלים ולסניפי הסתדרות הגמלאים הפזורים על פני כל ישראל. הוא עושה זאת ללא רכב צמוד אלא בתחבורה ציבורית.

פעילותו של גדעון בן-ישראל רצופה יוזמות חדשות שבאו על מנת להזכיר למדינה את דור מייסדיה, ולקידום עניינם של האזרחים הוותיקים והגמלאים, ובכלל זה: יוזמה לכינוס בבית הנשיא של נציגי המחתרות והלוחמים להקמת המדינה (לח"י, אצ"ל, פלמ"ח, ההגנה ועוד); יוזמה לפעולת ההתנדבות שנועדה לעזור לקשישים עריריים המתקשים לטפל בעצמם במצבי החירום של היום; ארגון הפגנות כנגד אפליה של אזרחים ותיקים, כדוגמת ההפגנה שערך נגד בית קפה שמנע מקשישים להיכנס בטיעון כי הוא מעוניין בלקוחות צעירים; העלאת הצעת חוק לתיקון החוק בכנסת האוסר אפליה בכניסה לשירותים ציבוריים כך שיאסור גם אפליה מטעם גיל; רעיונות בנושא הפנאי המתארך של האזרחים הוותיקים וכיצד להפכו לאיכותי, אותם העלה בספר "מי מפחד מהגיל השלישי" שכתב ביחד עם רעייתו; עתירות לבית המשפט הגבוה לצדק, לקידום ענייני האזרחים הוותיקים והגמלאים בנושא הקיצוץ בקצבת הזקנה או בנושא השירות הרפואי הפרטי; נושא ההכרח בהתארגנות המקצועית של האזרחים הוותיקים על מנת שיהיה להם מספיק כוח לקידום ענייניהם, שהעלה במאמר שפורסם בדו-ירחון של ארגון העבודה הבינלאומי, וזאת על מנת לנסות וליזום אמנה בינלאומית שתסדיר זאת.

בשנת 1999 הריץ גדעון בן-ישראל רשימת גמלאים בשם כח לגמלאים לכנסת. הוא עשה זאת מתוך מחשבה שנחוץ כוח פוליטי על מנת להבטיח את קיומם בכבוד של האזרחים הוותיקים. אולם, על אף שקיבלה עשרות אלפי קולות לא עברה הרשימה את אחוז החסימה.

בבחירות לעיריית תל אביב-יפו בשנת 2008 ו-2013 הוא שובץ במקומות האחרונים והסמליים (28 ו-25 בהתאמה) ברשימת כח לגמלאים. בבחירות 2006 הוצב במקום ה-26 ברשימת עבודה-מימד לכנסת‏[1], ובבחירות 2009 ובאלה שב-2013 הוצב במקומות ה-111 וה-95 הסמליים ברשימת מפלגת העבודה הישראלית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]