פדאיון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
9 באפריל 1956, שוטרים ישראליים לצד גופות חמישה פדאיון שנהרגו ליד ניר גלים
12 בדצמבר 1956, תוצאות התקפת פדאיון בתל מונד

הפֶדַאיוןערבית: الفدائيّون) הוא כינוי משותף לקבוצות שונות, לא בהכרח קשורות זו בזו, של מחבלים פלסטינים שהופעלו בידי גורמים ממלכתיים במדינות ערב והסתננו לישראל למטרות טרור וגרילה החל מאמצע שנות החמישים ועד שהוחלפו בארגוני הטרור הפלסטיניים באמצע שנות השישים.

כבר לאחר מלחמת העולם הראשונה, בראשית השלטון הבריטי בארץ ישראל, נקראו חברי אגודות מחתרתיות טרוריסטיות ערביות בשם הכולל אל פדאיה, שמשמעו "המוכנים למסור את נפשם". חברי האגודות נקראו "פדאיון" ולעתים כינו את עצמם בשמות כגון "אל-כף א-סודא" שמשמעו "היד השחורה".

הפדאיון החלו לפעול יחד עם תופעת ההסתננות לתחומי מדינת ישראל של ערביי ארץ ישראל ואחרים שנטשו את הארץ במלחמת העצמאות. מטרות ההסתננות היו בתחילתה, בין היתר, ניסיונות לחזור לבתים שננטשו או על מנת להציל רכוש או יבול שנותר. הפעולות התמימות הראשונות החריפו במהלך המחצית הראשונה של 1950 וכללו גניבות[1] ואף רצח של תושבים יהודים ישראלים באזורי הספר. ישראל הגיבה בפעולות צבאיות כנגד המסתננים ומחנות הפליטים מהם הגיעו. פעולות צבאיות אלו כונו פעולות התגמול.

המצרים הקימו את יחידות הפדאיון שהורכבו ממגויסים פלסטינים מרצועת עזה, תחילה לשם פעילות כנגד הבריטים ששלטו בתעלת סואץ‏[2], ולאחר מכן נגד ישראל, לאחר פעולת התגמול הישראלית חץ שחור ברצועת עזה.

יחידות הפדאיון היו כפופות באופן מנהלי לדיוויזיה בעזה ומנו בסוף 1955 כ־600 איש בארבע פלוגות ויחידת גששים.

אנשי יחידות הפדאיון ביצעו סידרה של חדירות לישראל בין השנים 1955-1956. חלקם הופעלו מתחום ירדן. רבים מפעילי היחידות נהרגו במהלך מבצע קדש שהביא להפסקת פעולתן.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חלק מהדיווחים על גניבות בקר מרפתות ביישובי הספר בידי פדאיון היו למעשה כיסוי להעלמת בשר מפקחי משרד האספקה והקיצוב, כדי למכרו בשוק השחור, ראה: ינון רויכמן, מי אמר שוק שחור?, באתר ynet‏, 21 בספטמבר 2006
  2. ^ חיה רגב, אביגיל אורן, "פעולות התגמול בראשית שנות החמישים", הקמת המדינה ושנותיה הראשונות, המרכז לטכנולוגיה חינוכית, 1995