אונן (דמות מקראית)

אוֹנָן הוא דמות מקראית, בנו השני של יהודה ובת־שוּעַ, ובעלה השני של תמר, שנישא לה בהתאם לנוהג הייבום לאחר מותו של אחיו הבכור ער.

בבראשית ל"ח, פס' ז-י מסופר:

	וַיְהִי, עֵר בְּכוֹר יְהוּדָה--רַע, בְּעֵינֵי יְהוָה; וַיְמִתֵהוּ, יְהוָה. וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְאוֹנָן, בֹּא אֶל-אֵשֶׁת אָחִיךָ וְיַבֵּם אֹתָהּ; וְהָקֵם זֶרַע, לְאָחִיךָ. וַיֵּדַע אוֹנָן, כִּי לֹּא לוֹ יִהְיֶה הַזָּרַע; וְהָיָה אִם-בָּא אֶל-אֵשֶׁת אָחִיו, וְשִׁחֵת אַרְצָה, לְבִלְתִּי נְתָן-זֶרַע, לְאָחִיו. וַיֵּרַע בְּעֵינֵי יְהוָה, אֲשֶׁר עָשָׂה; וַיָּמֶת, גַּם-אֹתוֹ.

אונן סירב להפרות את תמר ושפך את זרעו ארצה (אף שמדובר במשגל נסוג, מכאן צמח הביטוי "אוננות" בעברית ובשפות אחרות) – היות שעל פי מהות הייבום, הילד שהיה אמור להיוולד מזיווגם לא יישא את שמו אלא את שם אחיו. על פי המסופר, הדבר לא מצא חן בעיני אלוהים, ועל כן נענש אונן בידי שמים במוות: "וַיֵּרַע בְּעֵינֵי יְהוָה, אֲשֶׁר עָשָׂה; וַיָּמֶת, גַּם-אֹתוֹ" (בראשית ל"ח, פס' י). לדעת פרשנים אחדים, ציון המילה 'גם' רומז כי גם ער חטא בהוצאת זרעו לבטלה.