הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1844

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חלוקת האלקטורים לפי מדינה

בבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת 1844, ג'יימס נוקס פולק הדמוקרטי ניצח את הנרי קליי הוויגי בתחרות צמודה שהתרכזה במדיניות חוץ, כשפולק תומך בסיפוח טקסס וקליי מתנגד.

המועמד הדמוקרטי, ג'יימס פולק, רץ עם מצע שתמך בהתפשטות והתרחבות אמריקנית. באסיפה שלהם, הדמוקרטים קראו לסיפוח טקסס וקבעו שלארצות הברית יש טענה "בעלת תוקף מוסרי ובלתי ניתנת לערעור" על אורגון. בכך שהם קשרו את סכסוך הגבול באורגון אל סיפוח טקסס השנוי במחלוקת, הדמוקרטים הצליחו לזכות במצביעים צפוניים (שהתעניינו יותר בגבול אורגון) ובמצביעים דרומיים (שהתרכזו בסיפוח טקסס כמדינה בה העבדות חוקית). פולק ניצח את הנרי קליי בניצחון צמוד במיוחד, בגלל התנגדותו של קליי להתרחבות האמריקנית.

הבחירות הללו הן הבחירות האחרונות שקרו בימים שונים במדינות שונות, כיוון שהחל מהבחירות הבאות, כל המדינות יצביעו באותו יום בנובמבר.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנשיא היוצא ב-1844 היה ג'ון טיילר, שהגיע אל משרת הנשיא אחרי מותו של הנשיא הקודם ויליאם הנרי הריסון. למרות שטיילר היה מועמד וויגי, המדיניות שלו התנגדה לוויגים והם הוציאו אותו מהמפלגה ב-13 בספטמבר 1841. בלי בית באחת מהמפלגות הראשיות, טיילר חיפש נושא שיצליח ליצור מפלגה שלישית שתתמוך בו כנשיא.

טיילר מצא את סיפוח טקסס. כשטקסס קיבלה את עצמאותה ב-1836, טקסס ביקשה להסתפח אל ארצות הברית. ההתנגדות ממדינות הצפון מנעה מממשלת ארצות הברית לתמוך בנושא זה, וב-1838 טקסס ויתרה על בקשתה. המצב נשאר כך עד 1843, שם אבל אפשור, מזכיר המדינה של ארצות הברית, החליט לנהל משא ומתן על הסיפוח. כשאפשור נהרג בתאונה ב-28 בפברואר 1844, ההסכם כמעט הושלם. טיילר מינה את ג'ון קלהון למזכיר המדינה, והוא השלים את ההסכם והציג אותו לסנאט ב-22 באפריל. אך קלהון שלח מכתב לשר הבריטי ריצ'רד פארקנהאם, ולכן בריטניה ניסתה לגרום לטקסס לבטל את העבדות בתחומי מדינתה, מה שגרם לסיפוח להיראות כמו מהלך לשימור העבדות במדינות הדרום. לפיכך, בבחירות, סיפוח טקסס נקשר לנושא העבדות ולכן עלה לראש סדר היום.

מועמדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועמדים וויגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כרזת בחירות וויגית

האסיפה של הוויגים נערכה ב-1 במאי. קליי, המנהיג של המפלגה, נבחר בסיבוב הראשון למרות שהפסיד בשתי בחירות נשיאותיות לפני כן: ב-1824 לג'ון קווינסי אדמס כדמוקרט-רפובליקני וב-1832 לאנדרו ג'קסון כרפובליקני לאומי. תיאודור פרלינגהויסן נבחר כשותפו של קליי.

המועמד לנשיאות סיבוב ראשון המועמד לסגנות הנשיאות סיבוב ראשון סיבוב שני סיבוב שלישי
הנרי קליי 275 תיאודור פרלינגהויסן 101 118 154
ג'ון דיוויס 83 75 79
מילארד פילמור 53 51 40
ג'ון סרג'נט 38 33 0
נעדרו 0 0 2

מועמדים דמוקרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדמוקרטים נפגשו בבולטימור ב-27 במאי.

בזמן שואן ביורן עדיין החזיק ברוב הצירים, התומכים שלו התנגדו לסיפוח מיידי של טקסס ולכן ספג ביקורת. בתחילת האסיפה, הצירים החליטו שכדי לחסום את ואן ביורן, הם יקבעו שמועמד חייב לקבל שני שלישים מקולות הצירים באסיפה כדי להיבחר. מכיוון שהמון צירים התנגדו לואן ביורן, הוא לא הצליח לעבור את סף הקולות ובסיס התמיכה שלו קרס.

בסיבוב השמיני, שם חדש התגלה: ג'יימס פולק, שרצה להיות סגן נשיא. הוא לא הצליח להשיג מספיק קולות כדי לזכות בסיבוב, אבל המומנטום היה לצידו, ובסיבוב הבא הוא זכה במספר הקולות הדרוש, וכך נהיה מועמד "סוס שחור" (אדם לא ידוע שפורץ אל תודעת הציבור).

הדמוקרטים ביקשו שסילס רייט יהיה שותפו של פולק, אך רייט סירב לכך. ג'ורג' דאלאס, שסיים אחרי רייט, קיבל את התפקיד.

כרזת בחירות דמוקרטית
המועמד לנשיאות סיבוב ראשון סיבוב שני סיבוב שלישי סיבוב רביעי סיבוב חמישי סיבוב שישי סיבוב תשיעי סיבוב שמיני סיבוב תשיעי (לפני החילופים) סיבוב תשיעי (אחרי החילופים)
מרטין ואן ביורן 146 127 121 111 103 101 99 104 0 0
לואיס קאס 83 94 92 105 107 116 123 114 29 0
ריצ'רד ג'ונסון 24 33 38 32 29 23 21 0 0 0
ג'ון קלהון 6 1 2 0 0 0 0 0 0 0
ג'יימס ביוקנן 4 9 11 17 26 25 22 0 0 0
לוי וודבארי 2 1 2 0 0 0 0 0 0 0
צ'ארלס סטיוארט 1 1 0 0 0 0 0 0 0 0
ג'יימס פולק 0 0 0 0 0 0 0 44 231 266
נעדרו 0 0 0 1 1 1 1 4 6 0
המועמד לסגנות הנשיאות סיבוב ראשון סיבוב שני סיבוב שלישי
סילאס רייט 258 0 0
ג'ון פיירפילד 0 107 30
לוי וודבארי 8 44 6
לואיס קאס 0 39 0
ריצ'רד ג'ונסון 0 26 0
צ'ארלס סטיוארט 0 23 0
ג'ורג' דאלאס 0 13 230
וויליאם מרסי 0 5 0
נעדרו 0 11 0

המפלגה הלאומית של טיילר[עריכת קוד מקור | עריכה]

המפלגה הלאומית של טיילר ערכה את האסיפה שלה בבולטימור בין ה27- במאי ל-28 במאי, כמו האסיפה הדמוקרטית. היא העמידה את טיילור לבחירה מחודשת אבל לא המליצה על סגן נשיא. טיילר קיבל את המועמדות.

עוד מפלגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'יימס בירני ממפלגת החופש המתנגדת לעבדות קיבל 2.3% מהקולות ומעל 8% מהקולות במסצ'וסטס, ניו המפשייר ווורמונט. פרשנים אומרים שהתמיכה בבירני בקרב הוויגים מניו יורק, שהתנגדו לעבדות, סייעה לפולק לזכות בניו יורק.

ג'וזף סמית ג'וניור רץ כמועמד עצמאי שתומך בשיחרור עבדים, סגירת בתי כלא, והקמה מחדש של הבנק הלאומי. מסע הבחירות שלו הסתיים כשהוא נרצח ב-27 ביוני 1844.

בחירות כלליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קמפיין[עריכת קוד מקור | עריכה]

כרזה וויגית שחוזה את הפסד הדמוקרטים

טיילר פורש[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיילר בילה את רוב הקיץ בירח דבש עם כלתו בניו יורק סיטי. שם הוא גילה שהתמיכה בו נמוכה מאוד. הדמוקרטים לחצו עליו לפרוש. ב-25 באוגוסט, טיילר הכריז על פרישתו מהמירוץ, מתוך חשש שמועמדותו תפצל את הקולות של פולק ותעלה לו בניצחון.

קליי ופולק[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוויגים ניצלו את אלמוניותו של ג'יימס פולק, ואחת מהסיסמאות שלהם הייתה "מי זה בדיוק ג'יימס קיי. פולק?".

פולק התחייב להתרחבות טריטוריאלית ותמך בסיפוח טקסס. כדי לנתק את סיפוח טקסס מנושא העבדות, פולק שילב בין נושא הסיפוח עם דרישתו לקבל את כל אורגון, שבאותו הזמן נשלטה במשותף על ידי ארצות הברית ובריטניה. המצע הזה היה פופולארי, במיוחד בהשוואה לתוכנית הכלכלית של הוויגים. קליי היה צריך להגיב על הסיפוח ולכן אמר שיתמוך בסיפוח אך רק בלי מלחמה וב"תנאים הוגנים".

תוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבחירות היו צמודות במיוחד. מפלגת החופש הטתה את הכף. בניו יורק, בירני קיבל 15,800 קולות- הרבה יותר מהפרש הניצחון של פולק (5,100 הצבעות). ניצחון בניו יורק היה נותן לקליי 141 אלקטורים לעומת 134 לפולק. כמה היסטוריונים אומרים שעמדתו המעורפלת של קליי בנוגע לטקסס עלתה לו בהצבעות שהתנגדו לעבדות בניו יורק, והטו את הבחירות לדמוקרטים. מצד שני, קליי זכה בניצחון ממש צמוד בטנסי שתמכה בטקסס (123 הצבעות יותר מפולק); אם הוא היה מאמץ עמדה שיותר מתנגדת לטקסס, הוא יכול היה להפסיד את 13 האלקטורים של המדינה, ולכן לתת את הבחירות לפולק בכל מקרה.

המועמד לנשיאות מפלגה מדינה כמות האלקטורים שותף מדינת השותף כמות האלקטורים של השותף
ג'יימס פולק דמוקרטית טנסי 170 ג'ורג' דאלאס פנסילבניה 170
הנרי קליי וויגי קנטקי 105 תיאודור פרלינגהויסן ניו יורק 105
ג'יימס בירני החופש ניו יורק 0 תומאס מוריס אוהיו 0

בחירת האלקטורים לפי מדינות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אופן בחירת האלקטורים המדינות שבהן התקיים
האלקטורים ממונים על ידי בית המחוקקים של המדינה דרום קרולינה
כל אלקטור נבחר בבחירות כלליות במדינה כל שאר המדינות

השלכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחירתו של פולק אימתה את הרצון של הציבור האמריקני בהתרחבות מערבה. סיפוח טקסס הושלם ב-1 במרץ 1845, לפני שפולק אפילו נכנס לתפקידו. כפי שחששו, מקסיקו סירבה להשלים עם הסיפוח ומלחמת ארצות הברית-מקסיקו פרצה ב-1846. כשהנושא המרכזי במסע הבחירות של פולק, טקסס, הושלם, במקום לדרוש את כל אורגון, פולק הצליח להגיע להסכם עם בריטניה, שחילק את אורגון בין שתי המדינות.


הבחירות לנשיאות ארצות הברית
1789 - 1792 - 1796 - 1800 - 1804 - 1808 - 1812 - 1816 - 1820 - 1824 - 1828 - 1832 - 1836 - 1840 - 1844 - 1848 - 1852 - 1856 - 1860 - 1864 - 1868 - 1872 - 1876 - 1880 - 1884 - 1888 - 1892 - 1896 - 1900 - 1904 - 1908 - 1912 - 1916 - 1920 - 1924 - 1928 - 1932 - 1936 - 1940 - 1944 - 1948 - 1952 - 1956 - 1960 - 1964 - 1968 - 1972 - 1976 - 1980 - 1984 - 1988 - 1992 - 1996 - 2000 - 2004 - 2008 - 2012 - 2016 Seal of the President of the United States.svg