הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1844

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
‹ 1840 ארצות הבריתארצות הברית 1848 ›
הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1844
1 בנובמבר4 בדצמבר 1844

 
מועמד ג'יימס פולק הנרי קליי
מפלגה המפלגה הדמוקרטית המפלגה הוויגית
מדינת מוצא טנסי קנטקי
סגן ג'ורג' דאלאס תאודור פרלינגהויסן
אלקטורים 170 105
מספר הקולות 1,339,494 1,300,004
אחוזים 49.5% 48.1%

חלוקת האלקטורים לפי מדינה
הזוכה: ג'יימס פולק

הבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-1844 היו הבחירות ה-15 במספר בארצות הברית, ונערכו החל מיום שישי, 1 בנובמבר, עד ליום רביעי, 4 בדצמבר 1844. בבחירות ניצח ג'יימס נוקס פולק הדמוקרט את הנרי קליי הוויגי בתחרות צמודה שהתרכזה בנושא השנוי במחלוקת של הרחבת העבדות תוך כדי סיפוח רפובליקת טקסס.

הבחירות ב-1844 התרחשו בזמן עימותים גדולים בנושא העבדות, שחשפו עד כמה שביר היה השלום בין המדינות ללא העבדות והמדינות בהן העבדות הייתה חוקית. הנושאים המרכזיים במסע הבחירות נבעו מרצונו של הנשיא היוצא, ג'ון טיילר, לספח את טקסס כמדינת עבדות כדי לפלג את המפלגות ולנסות לשמור על הבית הלבן בידיו.

המועמד הוויגי, הנרי קליי, התנגד במצעו לסיפוח טקסס כדי לשמור על אחדות לאומית ולמנוע מלחמה בין ארצות הברית למקסיקו. עמדתו של קליי פגעה בו בדרום ובמערב, שם התמיכה בסיפוח הייתה גדולה, בעוד שכמה וויגים צפוניים תמכו במפלגת החופש, המתנגדת לעבדות.

מרטין ואן ביורן, הנשיא לשעבר, לא הצליח לזכות בתמיכת מפלגתו כיוון שסירב לתמוך בסיפוח טקסס ואיבד את תמיכת הדרום. במקום ואן ביורן, ג'יימס פולק הפך למועמד "סוס שחור" (אדם לא ידוע שפורץ אל תודעת הציבור) הראשון בארצות הברית. הוא רץ עם מצע שתמך בהתפשטות ובהתרחבות אמריקנית, שכונה רעיון הייעוד הגלוי. פולק הצליח לקשור בהצלחה את נושא סכסוך הגבול באורגון בין האמריקנים לבריטים יחד עם נושא סיפוח טקסס. בכך, המפלגה הדמוקרטית הצליחה לאחד בין תומכי ההתרחבות מהצפון שהתנגדו לעבדות, ודרשו את אורגון כמדינה חופשית, וגם את תומכי ההתרחבות הדרומיים, שדרשו את טקסס כמדינה בה העבדות חוקית. כך פולק הצליח לנצח בניצחון דחוק את קליי בהפרש של 38,000 קולות.

המחלוקת על טקסס פגעה באחדות המפלגתית, אבל הדמוקרטים הצליחו להעביר החלטה לאחר ניצחונו של פולק על סיפוח טקסס, והיא הפכה למדינה ה-28 ב-1846.

הבחירות הללו הן הבחירות האחרונות שקרו בימים שונים במדינות שונות, כיוון שהחל מהבחירות הבאות, כל המדינות יצביעו באותו יום בנובמבר. אלו גם הבחירות היחידות בהן המנצח, פולק, הפסיד במדינה בה נולד, קרוליינה הצפונית, ומדינת מגוריו, טנסי (בהפרש של 123 קולות), לפני היבחרו של דונלד טראמפ ב-2016. אלו הבחירות היחידות בהן שני המועמדים המרכזיים היו דוברי בית הנבחרים של ארצות הברית לשעבר.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחלוקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוויגים והדמוקרטים ביצעו את מסע הבחירות במהלך מחלוקת שנגעה לענייני "החלטת סתימת פיות" (gag rule) שמנעה עצומות צפוניות נגד עבדות. הצפון שלח עצומות נגד סיפוח טקסס שגם הן נאסרו. שאלת העבדות הפכה למרכזית בפוליטיקה.

ב-1836, רפובליקת טקסס נוסדה בידי מהגרים לבנים מהדרום, רובם בעלי עבדים. הם דרשו להצטרף לארצות הברית. נושא סיפוח טקסס לא זכה להתייחסות בתחילה, למרות שריבונות טקסנית הוכרה. הנשיאים אנדרו ג'קסון ומרטין ואן ביורן לא ניסו לספח את טקסס, בעיקר בגלל הנושא של צירוף מדינת עבדות נוספת לאיחוד. הדמוקרטים והוויגים לא חשבו שטקסס שווה מלחמה עם מקסיקו או את העימותים שהיא תגרום.

הסכם טיילר-טקסס[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנשיא היוצא ב-1844 היה ג'ון טיילר, שהגיע אל משרת הנשיא אחרי מותו של הנשיא הקודם ויליאם הנרי הריסון. למרות שטיילר היה מועמד וויגי, המדיניות שלו התנגדה לוויגים, ותמכה בזכויות המדינות ובעבדות. לאחר שביטל חוקים וויגיים, הוא סולק מהמפלגה ב-13 בספטמבר 1841. בלי בית באחת מהמפלגות הראשיות, טיילר היה חופשי ממגבלות והחליט להתחבר עם תומכי סיפוח טקסס בניסיון להיבחר שוב ב-1844.

טיילר היה משוכנע שבריטניה מנסה לפייס בין טקסס למקסיקו ולשחרר את העבדים. הוא שלח נציגים לשיחות עם הטקסנים בנוגע לסיפוח. טיילר הביא את ההסכם לסנאט ב-22 באפריל 1844, כשהיה נחוץ רוב של שני שלישים לאישורו. מזכיר המדינה החדש, ג'ון קלהון, כתב מכתב בו טען שהעבדות היא ברכה ושטקסס תגן על ארצות הברית. הדרום התאחד והציג לצפון אולטימטום: סיפוח טקסס או אובדן הדרום. הוויגים שהתנגדו לעבדות כעסו על כך, כיוון שמקסיקו אסרה על עבדות בטקסס ב-1829, לפני הכרזת העצמאות.

הבחירות ב-1844 התרחשו בנוגע לסיפוח טקסס, שנקשר לנושא הרחבת העבדות והביטחון הלאומי. כל המועמדים ב-1844 נאלצו להכריע את עמדתם בנושא זה.

מועמדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועמדים וויגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כרזת בחירות וויגית

האספה של הוויגים נערכה ב-1 במאי. קליי, המנהיג של המפלגה, נבחר בסיבוב הראשון למרות שהפסיד בשתי בחירות נשיאותיות לפני כן: ב-1824 לג'ון קווינסי אדמס כדמוקרט-רפובליקני וב-1832 לאנדרו ג'קסון כרפובליקני לאומי. תיאודור פרלינגהויסן נבחר כשותפו של קליי.

הסנאטור לשעבר, הנרי קליי מקנטקי, היה מנהיג המפלגה מאז הקמתה, ונבחר להיות המועמד בוועידה הלאומית של הוויגים בבולטימור, מרילנד ב-1 במאי. קליי, שהיה בעל עבדים, שלט במפלגה שיכלה להתפרק בנוגע לנושא העבדות. הוויגים היו בטוחים שקליי ישחזר את ניצחונו של הריסון מ-1840.

הוויגים מהדרום חששו שסיפוח טקסס ירחיב את שוק העבדים ויוריד את מחירי העבדים שלהם, בעוד שהוויגים הצפוניים התנגדו להרחבת העבדות. קליי הבהיר את עמדתו שבועיים לפני הוועידה: הוא גינה את ניסיון הסיפוח של טיילר בטענה שזה יגרום למלחמה מול מקסיקו, שממשלתה לא הכירה בעצמאות הטקסנית. קליי הבטיח שגם אם מקסיקו תאשר את הסיפוח, הוא לא יבצע אותו אם תהיה התנגדות רצינית.

הוויגים הבינו שכל חקיקה שתתמוך בעבדות תגרום לפילוג בין הדרום והצפון, אז כדי לשמור על מפלגתם, הוויגים התנגדו לסיפוח מדינת עבדות חדשה, ודיברו בעיקר על נושאים כגון שיפורים פנימיים ומימון ממשלתי. הם בחרו בתאודור פרלינגהויסן מניו ג'רזי כשותפו של קליי. הוא היה מקובל בקרב הדרום כמתנגד לביטול העבדות ואיזן את קליי.

המועמד לנשיאות סיבוב ראשון המועמד לסגנות הנשיאות סיבוב ראשון סיבוב שני סיבוב שלישי
הנרי קליי 275 תאודור פרלינגהויסן 101 118 154
ג'ון דייוויס 83 75 79
מילרד פילמור 53 51 40
ג'ון סרג'נט 38 33 0
נעדרו 0 0 2

מכתב אלבמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-27 ביולי, קליי שחרר הצהרה ("מכתב אלבמה"). שם הוא טען שהתנגדותו לסיפוח טקסס היא שלב קטן לקראת ביטול העבדות. הוא טען שאינו מתנגד לסיפוח באופן אישי. בספטמבר הוא כבר חזר לתוכניתו המקורת. הוויגים הצפונים זעמו עליו. למרות זאת, קליי המשיך לטעון שלא יספח את טקסס בלי תמיכת הצפון. הצהרתו של קליי פגעה בוויגים הדרומיים.

מועמדים דמוקרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרטין ואן ביורן, הנשיא לשעבר, היה המועמד המוביל. לאחר שקלהון פרש ב-1844, רבים ציפו שמסע הבחירות יעסוק בענייני פנים. ההסכם של טיילר עם טקסס שינה את הכל. ואן ביורן טען שמדובר בתוכנית כדי למנוע ממנו לשוב לבית הלבן. התמיכה בסיפוח אילצה גם דמוקרטים צפוניים לתמוך בו.

ואן ביורן הבין שדבר זה עלול לפגוע בדמוקרטים בצפון, והתנגד לסיפוח. הוא טען שינסה למנוע כל סיפוח שיגרום למלחמה במקסיקו, אבל שישקול פעולה צבאית אם תהיה תמיכה בסיפוח, בניגוד לקליי. רבים קיוו שדבר זה יעזור לואן ביורן לזכות בתמיכת הדרום, אולם אחרים עדיין תמכו בסיפוח מידי. אפילו בעלי בריתו של ואן ביורן סירבו לתמוך בו בשל כך.

אנדרו ג'קסון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ון קלהון קיבל אמינות כשאנדרו ג'קסון הודיע שהוא תומך בסיפוח מידי של טקסס. הוא טען שיש לכבד את רצונם של הטקסנים להסתפח לארצות הברית ולמנוע שליטה בריטית באזור שתבטל את העבדות ותאיים על הדרום.

הגנרל לשעבר הלך רחוק עוד יותר, ודרש שתומכיו יחסמו את ואן ביורן ויבחרו במועמד שהתחייב לסיפוח. ג'קסון נטש את הנוסחה המסורתית שדרשה פשרה בין הצפון לדרום בנוגע לענייני העבדות. טקסס חיסלה את שאיפותיו של ואן ביורן.

הוועידה הדמוקרטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפוח טקסס היה הנושא המרכזי. בזמן שואן ביורן עדיין החזיק ברוב הצירים, התומכים שלו התנגדו לסיפוח מיידי של טקסס ולכן ספג ביקורת. בתחילת האספה, הצירים החליטו שכדי לחסום את ואן ביורן, הם יקבעו שמועמד חייב לקבל שני שלישים מקולות הצירים באספה כדי להיבחר. מכיוון שהמון צירים התנגדו לואן ביורן, הוא לא הצליח לעבור את סף הקולות ובסיס התמיכה שלו קרס.

בסיבוב השמיני, שם חדש התגלה: ג'יימס פולק, דובר בית הנבחרים לשעבר, שרצה להיות סגן נשיא. הוא לא הצליח להשיג מספיק קולות כדי לזכות בסיבוב, אבל המומנטום היה לצידו. פולק טען שטקסס ואורגון שייכות לארצות הברית בזכות, וקרא לסיפוח מחדש של טקסס ולכיבוש מחדש של אורגון. בסיבוב הבא הוא זכה במספר הקולות הדרוש, וכך נהיה מועמד "סוס שחור" (אדם לא ידוע שפורץ אל תודעת הציבור).

הצירים בחרו בסילאס רייט מניו יורק כסגנו, אבל רייט, תומך ואן ביורן, היה הראשון שדחה את המועמדות. במקומו נבחר ג'ורג' דאלאס, עורך דין מפנסילבניה.

כרזת בחירות דמוקרטית
המועמד לנשיאות סיבוב ראשון סיבוב שני סיבוב שלישי סיבוב רביעי סיבוב חמישי סיבוב שישי סיבוב תשיעי סיבוב שמיני סיבוב תשיעי (לפני החילופים) סיבוב תשיעי (אחרי החילופים)
מרטין ואן ביורן 146 127 121 111 103 101 99 104 0 0
לואיס קאס 83 94 92 105 107 116 123 114 29 0
ריצ'רד ג'ונסון 24 33 38 32 29 23 21 0 0 0
ג'ון קלהון 6 1 2 0 0 0 0 0 0 0
ג'יימס ביוקנן 4 9 11 17 26 25 22 0 0 0
לוי וודבארי 2 1 2 0 0 0 0 0 0 0
צ'ארלס סטיוארט 1 1 0 0 0 0 0 0 0 0
ג'יימס פולק 0 0 0 0 0 0 0 44 231 266
נעדרו 0 0 0 1 1 1 1 4 6 0
המועמד לסגנות הנשיאות סיבוב ראשון סיבוב שני סיבוב שלישי
סילאס רייט 258 0 0
ג'ון פיירפילד 0 107 30
לוי וודבארי 8 44 6
לואיס קאס 0 39 0
ריצ'רד ג'ונסון 0 26 0
צ'ארלס סטיוארט 0 23 0
ג'ורג' דאלאס 0 13 230
ויליאם מרסי 0 5 0
נעדרו 0 11 0

הסכם טיילר-טקסס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההסכם לסיפוח טקסס שהוגש לסנאט נוצח בידי הוויגים, בעיקר בגלל התנגדות לטיילר. כל הצפוניים הצביעו נגד, ורק סנאטור דרומי אחד תמך בחוק. הדמוקרטים תמכו בהסכם, כשרוב הצפון מתנגד אליו. רק סנאטור דרומי אחד התנגד לחוק. כעבור שלושה ימים, טיילר ותומכיו בקונגרס ניסו לעקוף את הרוב המיוחס שנדרשו כדי לאשר את החוק. טיילר ניסה למצוא דרך נוספת להכניס את טקסס לאיחוד. זאת על אף העובדה שבעבר תמך בשמירה על זכויות המיעוט באמצעות רוב מיוחס.

המפלגה הלאומית של טיילר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר דחיית ההסכם, הנשיא טיילר רצה להפוך להיות מועמד לנשיאות. הוא השתמש בשם "המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית". המפלגה ערכה את הוועידה שלה בבולטימור בין ה27- במאי ל-28 במאי, כמו הוועידה הדמוקרטית. היא העמידה את טיילור לבחירה מחודשת אבל לא המליצה על סגן נשיא. טיילר קיבל את המועמדות.

פולק חשש שטיילר יגנוב ממנו מספיק קולות כדי שקליי ינצח. טיילר הבהיר שדאגתו המרכזית היא סיפוח טקסס, וטען שברגע שזה יובטח לו, יפרוש מהמירוץ. טיילר התמקד במדינות ניו יורק, פנסילבניה וניו ג'רזי, כדי לגרום לפולק לרצות שיפרוש. פולק לא רצה שיעלה חשד בנוגע לברית ביניהם, והבטיח לטיילר סיפוח. טיילר פרש ב-20 באוגוסט, ותומכיו עברו לפולק.

עוד מפלגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'יימס בירני ממפלגת החופש המתנגדת לעבדות קיבל 2.3% מהקולות ומעל 8% מהקולות במסצ'וסטס, ניו המפשייר ווורמונט. פרשנים אומרים שהתמיכה בבירני בקרב הוויגים מניו יורק, שהתנגדו לעבדות, סייעה לפולק לזכות בניו יורק.

ג'וזף סמית ג'וניור רץ כמועמד עצמאי שתומך בשחרור עבדים, סגירת בתי כלא, והקמה מחדש של הבנק הלאומי. מסע הבחירות שלו הסתיים כשהוא נרצח ב-27 ביוני 1844.

תוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמיכת פולק ברעיון היעוד הגלוי עזרה לו. הדמוקרטים המערביים יכלו לבדל את עצמם מהתמיכה בעבדות ולתמוך בסיפוח. הדמוקרטים נהנו מעלייה של 20% בתמיכה בהם, בעוד שהוויגים נהנו רק מ-4%.

הדמוקרטים זכו במישיגן, אילינוי ואינדיאנה, וכמעט ניצחו באוהיו, שתמכה ברעיון הייעוד הגלוי.

בדרום התחתון, קליי הפסיד בכל המדינות, אבל ניצח ברוב הדרום האמצעי ומדינות הגבול.

עמדתו של קליי בנוגע לטקסס יכלה לעלות לו באלקטורים של ניו יורק ומישיגן, כיוון שג'יימס בירני לקח ממנו אלקטורים בהתנגדותו לסיפוח. פולק זכה בהפרש זעום בניו יורק, וניצח בבחירות. אולם הוויגים הצפוניים תמכו בקליי בגלל התנגדותם להתפשטות מערבה.

המועמד לנשיאות מפלגה מדינה כמות האלקטורים שותף מדינת השותף כמות האלקטורים של השותף
ג'יימס פולק דמוקרטית טנסי 170 ג'ורג' דאלאס פנסילבניה 170
הנרי קליי וויגי קנטקי 105 תיאודור פרלינגהויסן ניו יורק 105
ג'יימס בירני החופש ניו יורק 0 תומאס מוריס אוהיו 0

בחירת האלקטורים לפי מדינות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אופן בחירת האלקטורים המדינות שבהן התקיים
האלקטורים ממונים על ידי בית המחוקקים של המדינה דרום קרולינה
כל אלקטור נבחר בבחירות כלליות במדינה כל שאר המדינות

השלכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחירתו של פולק אימתה את הרצון של הציבור האמריקני בהתרחבות מערבה. סיפוח טקסס הושלם ב-1 במרץ 1845, לפני שפולק אפילו נכנס לתפקידו. כפי שחששו, מקסיקו סירבה להשלים עם הסיפוח ומלחמת ארצות הברית–מקסיקו פרצה ב-1846. כשהנושא המרכזי במסע הבחירות של פולק, טקסס, הושלם, במקום לדרוש את כל אורגון, פולק הצליח להגיע להסכם עם בריטניה, שחילק את אורגון בין שתי המדינות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]