הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1928

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חלוקת האלקטורים לפי מדינה

בבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת 1928, הרברט הובר הרפובליקני התמודד מול אל סמית' הדמוקרטי. הרפובליקנים זוהו עם הכלכלה המשגשגת של שנות העשרים בזמן שסמית', נוצרי קתולי, סבל מהתנגדות אנטי-קתולית, מעמדתו נגד חוק היובש ומהקישור שלו לטמאני הול המושחת. הובר ניצח ניצחון סוחף. במהלך מערכת הבחירות הכינוי כלב דמוקרטי צהוב קיבל חשיבות לאומית.

מועמדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועמדים רפובליקניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשהנשיא קולידג' בוחר לא לרוץ לעוד תקופת כהונה, המירוץ היה פתוח. למרות לחצים מכמה חברי מפלגה על קולידג', הוא סירב לרוץ ובמקומו התמודדו שלושה מועמדים: הרברט הובר, פרנק לואדן וצ'ארלס קרטיס.

בפריימריז המעטים שהיו אז, הובר לא הצליח כמצופה והוצע שסגן הנשיא, צ'ארלס דוז, יהיה המועמד במקרה של קיפאון. אבל לואדן פרש ממש לפני שהועידה הרפובליקנית התחילה, ובכך סלל את הדרך לניצחונו של הובר.

הוועידה התכנסה בקנזס סיטי מה-12 ביוני עד ה-15 ביוני. הוועידה בחרה בהובר בסיבוב הראשון. הובר לא רצה להתערב בבחירת המועמד לתפקיד סגן הנשיא, והוועידה שקלה לבחור בדוז לכהונה נוספת. אך קולידג' שלח לוועידה מברק שם כתב שאם יבחרו בדוז, שאותו לא חיבב, קולידג' יראה זאת בתור עלבון אישי. כדי למשוך מצביעים מחקלאים שהיו מודאגים לגבי עמדותיו הפרו-עסקיות של הובר, הוחלט לבחור בצ'ארלס קרטיס כמועמד לתפקיד.

מועמדים דמוקרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשהזכרונות מהשחיתויות בממשל וורן הרדינג נעלמים, וכשהמדינה משגשגת, הדמוקרטים חשבו שאין להם סיכוי בבחירות הללו ורבים מהמנהיגים הדמוקרטים לא התמודדו. מנהיג אחד שכן התמודד היה המושל של ניו יורק, אל סמית', שכבר ניסה פעמיים לפני כן להיבחר להיות המועמד. הוועידה הדמוקרטית התכנסה ביוסטון מה-26 ביוני עד ל-28 ביוני ובחרה בסמית' להיות המועמד לנשיאות ובג'וזף רובינסון מארקנסו להיות המועמד לתפקיד סגן הנשיא.

סמית' היה הקתולי הראשון שמפלגה גדולה בחרה בו להיות מועמד לנשיאות. ודתו הייתה נושא מרכזי בקמפיין. כמה פרוטסטנטים חששו שסמית' ימלא פקודות מהכנסייה בנוגע להחלטות שישפיעו על המדינה.

מועמדים ממפלגת האיסור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפלגת האיסור ערכה את הועידה שלה בשיקגו מה-10 ביולי עד ל-12 ביולי. סמית' התנגד לחוק היובש, ולכן כמה חברי מפלגה רצו לתמוך בהובר כדי למנוע פילוג שיטה את הבחירות לטובת סמית'. המפלגה בחרה בוויליאם וורני ולא בהובר.

תוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבחירות נערכו ב-6 בנובמבר 1928.

הובר ניצח ניצחון סוחף כשהוא מבטיח להמשיך את השגשוג של שנות קולידג'. סמית' זכה באלקטורים רק מהדרום הדמוקרטי ומשתי מדינות בניו אינגלנד. הובר אפילו ניצח את סמית' בניו יורק בהפרש זעום.

הקתוליות של סמית', יחד עם התנגדותו לחוק היובש והקשר שלו עם הטמאני הול פגעו בו בדרום, ולכן מספר מדינות בחרו ברפובליקנים בפעם הראשונה מאז תקופת השיקום. אך במדינות דרומיות עם אוכלוסייה אפרו-אמריקנית גדולה (שלא יכלה להצביע), המצביעים האמינו שהובר לא התכוון לשמור על ההפרדה הגזעית ושהוא ידידותי מדי לשחורים. דתו של סמית' עזרה לו בניו אינגלנד ובקרב מהגרים, מה שמסביר את הניצחונות הקטנים שלו במסצ'וסטס ורוד איילנד, שהיו רפובליקניות בדרך כלל, וגם את ההפסד הזעום שלו בניו יורק (בה מועמדים דמוקרטים קודמים הפסידו בהפרש של אחוזים דו ספרתיים, אולם סמית' הפסיד בהפרש של 2%).

זאת הייתה הפעם הראשונה בה טקסס בחרה במועמד רפובליקני.

תוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המועמד לנשיאות מפלגה מדינה כמות האלקטורים השותף מדינת השותף כמות האלקטורים של השותף
הרברט הובר רפובליקנית קליפורניה 444 צ'ארלס קרטיס קנזס 444
אל סמית' דמוקרטית ניו יורק 87 ג'וזף רובינסון ארקנסו 87
נורמן תומאס הסוציאליסטית ניו יורק 0 ג'יימס מורר פנסילבניה 0
וויליאם פוסטר הקומוניסטית אילינוי 0 בנג'מין גיטלו ניו יורק 0


הבחירות לנשיאות ארצות הברית
1789 - 1792 - 1796 - 1800 - 1804 - 1808 - 1812 - 1816 - 1820 - 1824 - 1828 - 1832 - 1836 - 1840 - 1844 - 1848 - 1852 - 1856 - 1860 - 1864 - 1868 - 1872 - 1876 - 1880 - 1884 - 1888 - 1892 - 1896 - 1900 - 1904 - 1908 - 1912 - 1916 - 1920 - 1924 - 1928 - 1932 - 1936 - 1940 - 1944 - 1948 - 1952 - 1956 - 1960 - 1964 - 1968 - 1972 - 1976 - 1980 - 1984 - 1988 - 1992 - 1996 - 2000 - 2004 - 2008 - 2012 Seal Of The President Of The United States Of America.svg