הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1880

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חלוקת האלקטורים לפי מדינה

הבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת 1880 היו מעין משאל עם בנוגע להפסקת תקופת השיקום במדינות הדרום. לא היו נושאים חשובים שעמדו על הפרק מלבד מכסי המגן, כשהרפובליקנים תמכו במכסים גבוהים והדמוקרטים תמכו במכסים נמוכים.

הנשיא היוצא, רתרפורד הייז לא ניסה להיבחר מחדש, וקיים את ההבטחה שהבטיח בבחירות הקודמות. המפלגה הרפובליקנית החליטה לבחור במועמד נוסף מאוהיו, ג'יימס גרפילד. המפלגה הדמוקרטית בחרה בווינפילד הנקוק, גנרל במלחמת האזרחים האמריקנית. למרות שההפרש בין השניים עמד על פחות מ-2,000 קולות לטובת גרפילד, גרפילד נבחר בקלות, כשקיבל 214 אלקטורים מתוך 369. זה היה הניצחון עם ההפרש הקטן ביותר בהיסטוריית הבחירות האמריקנית.

מועמדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועמדים רפובליקניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כרזה של גרפילד וארתור

הייז לא רצה להיבחר מחדש, אך הנשיא לשעבר, יוליסס סימפסון גרנט, היה מעוניין בבחירה חוזרת. באסיפה הלאומית בשיקגו, היה גרנט מועמד מוביל, אבל יריביו תמכו במספר מועמדים אחרים כמו ג'יימס בליין וג'ון שרמן. ג'יימס גרפילד, שייצג את הצירים של אוהיו, נאם וקרא לתמוך בג'ון שרמן, אבל אז מצא את עצמו מקבל קולות מהצירים. בסיבוב ה-36, גרפילד השיג 399 קולות, כשהוא מנצח את גרנט (306 קולות) בליין (42) ושרמן וזוכה במועמדות. לאחר שלוי פ. מורטון החליט להוציא את עצמו מהמירוץ כדי למנוע מחלוקת, צ'סטר ארתור נבחר להיות המועמד לתפקיד סגן הנשיא כשהוא מנצח את אליהוא וושבורן. האסיפה הזאת הייתה האסיפה עם מספר סיבובי הבחירות הגדול ביותר למינוי מועמד לנשיאות.

מועמד לסגנות הנשיאות סיבוב ראשון
צ'סטר ארתור 468
אליהוא וושבורן 193
מרשל ג'ול 44
הוראס מיינארד 30
בלאנש ברוס 8
ג'יימס אלקורן 4
אדמונד דיוויס 2
תומאס סיאטל 1
סטיוארט וודפורד 1

מועמדים דמוקרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוסטר של הנקוק ואינגליש

באסיפה הדמוקרטית בסינסינטי ביוני 1880, ווינפילד הנקוק הפך למועמד המוביל לאחר שסמואל טילדן מניו יורק פרש מההתמודדות. בסיבוב הראשון, הנקוק הוביל עם 171 קולות, לעומת 153.5 לתומאס בייארד, 81 להנרי פיין, 68.5 לאלן ת'רמן ו-6 לסמואל רנדל בסיבוב הבא, תומכי טילדן העלו את סמואל רנדל למקום השני עם 128.5 קולות, אבל הנקוק הצליח להגיע ל-320 קולות, ולכן נציגים רבים עברו לתמוך בו, וכך הוא קיבל 705 קולות. ויליאם אינגליש נבחר להיות המועמד לתפקיד סגן הנשיא.

המועמד לנשיאות סיבוב ראשון סיבוב שני לפני החילופים סיבוב שני אחרי החילופים
ווינפילד הנקוק 171 320 705
תומאס בייארד 153.5 112 2
סמואל רנדל 6 128.5 0
הנרי פיין 81 0 0
אלן ת'רמן 68.5 50 0
אחרים 247.5 124.5 31
נעדרו 10.5 3 0
מועמד לסגנות הנשיאות סיבוב ראשון
ויליאם אינגליש 738

מועמדים ממפלגת גרינבק[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנשי מפלגת גרינבק, שהיו כוח משני בבחירות הקודמות לא היו מרוצים מהמדיניות הפיזיקלית של שתי המפלגות, ובחרו בג'יימס וייבר בתור מועמד לנשיאות ובבנג'מין צ'יימברס בתור המועמד לתפקיד סגן הנשיא.

מועמדים מהמפלגה האמריקנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוינות כלפי תנועת הבונים החופשיים הובילה ליצירה של מפלגה פוליטית נייטיביסטית, שהשתמשה בשם הישן של המפלגה האמריקנית. גנרל מלחמת האזרחים לשעבר, ג'ון פלפס, המנהיג של התנועה המתנגדת לבונים החופשיים בורמונט נבחר להיות המועמד לנשיאות וסמואל פומרוי נבחר להיות המועמד לתפקיד סגן הנשיא.

בחירות כלליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קמפיין[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריקטורה שמראה את גרפילד מפלס את דרכו לבית הלבן

הדמוקרטים התחילו לתקוף את השחיתות בבחירות של 1876, בזמן שהרפובליקנים העלו את נושא מלחמת האזרחים שוב, אך הקמפיין עבר במהירות אל האישיות של שני המועמדים. גרפילד הציג את עצמו כאיש שעובד קשה ושמצליח לבדו. הרפובליקנים נמנעו מלתקוף את הנקוק, שנחשב אדם מכובד עקב חלקו בקרב גטיסברג, אך טענו שהוא יהיה בובת קש של הדמוקרטים המושחתים. הדמוקרטים חשפו מכתב שגרפילד כתב לכאורה ובו הוא תמך בהגירה הסינית, והתנגד להגבלתה. הדמוקרטים נקטו בקמפיין כנגד שחיתות, ותקפו את גרפילד ובמיוחד את ארתור.

תוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המועמד לנשיאות מפלגה מדינה כמות האלקטורים השותף מדינת השותף כמות האלקטורים של השותף
ג'יימס גרפילד רפובליקנית אוהיו 214 צ'סטר ארתור ניו יורק 214
ווינפילד הנקוק דמוקרטית פנסילבניה 155 ויליאם אינגליש אינדיאנה 155
ג'יימס וייבר גרינבק איווה 0 בנג'מין צ'יימברס טקסס 0
ניל דאו האיסור מיין 0 הנרי ת'ומפסון אוהיו 0
ג'ון פלפס אמריקנית וורמונט 0 סמואל פומרוי קנזס 0

הקולות מג'ורג'יה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי פרק 2, פסקה 1, סעיף 3 של חוקת ארצות הברית, "הקונגרס יכול לקבוע את זמן בחירת האלקטורים ואת התאריך בו הם יצביעו; התאריך יהיה באותו יום בכל ארצות הברית". ב-1792, הקונגרס אמר שחבר האלקטורים צריך להיפגש ביום רביעי הראשון של דצמבר, וכך היה גם ב-1880 שם יום רביעי הראשון של דצמבר היה 1 בדצמבר. אולם האלקטורים מג'ורג'יה לא הצליחו להצביע באותו תאריך, ובמקום זאת הצביעו ביום רביעי לאחר מכן, ב-8 בדצמבר. הקונגרס ספר את הקולות של ג'ורג'יה, אך יש מחלוקת האם הקולות באמת תקפים. אם הם לא היו תקפים, הנקוק היה זוכה ב-144 אלקטורים ולא ב-155.

הקולות מקליפורניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באותה שנה, הקולות האלקטוראליים מקליפורניה התפצלו בין שני המועמדים כשגרפילד קיבל קול אחד והנקוק קיבל 5, כך שגרפילד זכה ב-19 מדינות ועוד אלקטור אחד. השמועות אומרות שגרפילד הפסיד בקליפורניה בגלל המכתב שאמר שהוא תומך לכאורה בהגירה הסינית. רבים במדינות המערביות התנגדו להגירה וטענו שההגירה הסינית מגבילה את גדילת החוף המערבי.

למרות זאת, גרפילד זכה בנשיאות בלי הקולות מקליפורניה. אף מועמד נשיאותי לא הצליח לחזור על הישג זה עד וודרו וילסון ב-1912 ואף רפובליקני לא הצליח לחזור על הישג זה עד ג'ורג' ווקר בוש בשנת 2000.


הבחירות לנשיאות ארצות הברית
1789 - 1792 - 1796 - 1800 - 1804 - 1808 - 1812 - 1816 - 1820 - 1824 - 1828 - 1832 - 1836 - 1840 - 1844 - 1848 - 1852 - 1856 - 1860 - 1864 - 1868 - 1872 - 1876 - 1880 - 1884 - 1888 - 1892 - 1896 - 1900 - 1904 - 1908 - 1912 - 1916 - 1920 - 1924 - 1928 - 1932 - 1936 - 1940 - 1944 - 1948 - 1952 - 1956 - 1960 - 1964 - 1968 - 1972 - 1976 - 1980 - 1984 - 1988 - 1992 - 1996 - 2000 - 2004 - 2008 - 2012 Seal Of The President Of The United States Of America.svg