הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1888

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חלוקת האלקטורים לפי מדינה

הבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת 1888 הרחשו ב-6 בנובמבר 1888. מכסי המגן היה אחד הנושאים המרכזיים בבחירות. בנג'מין הריסון, המועמד הרפובליקני, התנגד להפחתה במכסים. גרובר קליבלנד והמפלגה הדמוקרטית לא ניהלו קמפיין באופן רציני. גישתו הכלכלית של קליבלנד לא הייתה פופולארית בקרב המפלגה. המדיניות שלו לגבי הפנסיה, שוק הכספים והרפורמה במכסים גרמו לאיבוד קולות אצל ותיקים, חוואים ותעשיינים. אפילו עם האויבים הללו, קליבלנד קיבל יותר קולות מהריסון. למרות זאת, הריסון קיבל יותר קולות אלקטורליים וזכה בבחירות.

זאת הייתה מערכת הבחירות השלישית מבין ארבע שבה הנשיא הנבחר התמודד ולא קיבל את רוב או את מירב הקולות. הפעם הראשונה שזה קרה היה ב-1824, הפעם השנייה רק 12 שנים לפני כן ב-1876, והפעם הבאה תהיה 112 שנים לאחר מכן, ב-שנת 2000.

מועמדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועמדים דמוקרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כרזת בחירות דמוקרטית

האסיפה הדמוקרטית הלאומית שהתרחשה בסנט לואיס ביוני 1888 הייתה מאוחדת. הנשיא היוצא קליבלנד נבחר להיות המועמד הנשיאותי פה אחד בלי סיבוב הצבעה. זאת הייתה הפעם הראשונה שנשיא דמוקרטי יוצא נבחר להיות מועמד פעם נוספת מאז מרטין ואן ביורן ב1840.

אחרי שקליבלנד נבחר מחדש, הדמוקרטים היו צריכים למצוא מחליף לתומאס הנדריקס. הנדריקס היה מועמד לא מוצלח לתפקיד סגן הנשיא ב-1876 לפני שזכה בתפקיד יחד עם קליבלנד ב-1884. הנדריקס שירת בתפקיד רק שמונה חודשים לפני שמת ב-25 בנובמבר 1885. הסנאטור לשעבר אלן ת'רמן מאוהיו נבחר להיות המועמד כשהוא גובר על אייזיק גריי. גריי הפסיד בהצבעה בגלל שהיה רפובליקני לשעבר.

המצע הדמוקרטי הגן על ממשל קליבלנד, תמך בהפחתת המכסים הכלליים ובמיוחד בהפחתה עבור הטריטוריות המערביות.

מועמד לסגנות הנשיאות סיבוב ראשון סיבוב שני
אלן ת'רמן 684 822
אייזיק גריי 101 0
ג'ון בלק 36 0
לא הצביעו 1 0

מועמדים רפובליקניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בנג'מין הריסון, סנאטור לשעבר מאינדיאנה
  • ג'ון שרמן, סנאטור מאוהיו
  • ראסל אלג'ר, מושל לשעבר ממישיגן
  • וולטר גרשם, מזכיר האוצר לשעברר מאינדיאנה
  • ויליאם אליסון, סנאטור מאיווה
  • צ'אנסי דפיו, נשיא רכבת הניו יורק סנטרל מניו יורק
כרזת בחירות רפובליקנית

כשהרפובליקנים התכנסו בשיקגו ביוני 1888, המועמד המוביל, ג'יימס בליין, פרש מהמירוץ כיוון שהאמין שרק אסיפה רפובליקנית מאוחדת תוכל להביא מועמד רפובליקני חזק מספיק שינצח את קליבלנד. בליין הבין שהמפלגה תיאבק בעצמה אם הוא ינסה להיבחר. אחרי שפרש, בליין תמך בבנג'מין הריסון ובג'ון שרמן. הריסון נבחר בסיבוב השמיני.

הרפובליקנים בחרו בהריסון בגלל ניסיונו במלחמה, הפופולאריות שלו בקרב הוותיקים, יכולתו להביע את השקפת העולם הרפובליקנית ובגלל שהוא גר באינדיאנה. הרפובליקנים קיוו לזכות ב-15 האלקטורים של אינדיאנה שקליבלנד זכה בהם לפני ארבע שנים. לוי פ. מורטון, בנקאי מניו יורק, נבחר להיות המועמד לסגנות הנשיאות.

מועמד לנשיאות סיבוב ראשון סיבוב שני סיבוב שלישי סיבוב רביעי סיבוב חמישי סיבוב שישי סיבוב שביעי סיבוב שמיני
בנג'מין הריסון 80 91 94 217 213 231 278 544
ג'ון שרמן 229 249 244 235 224 244 231 118
ראסל אלג'ר 84 116 122 135 142 137 120 100
וולטר גרשם 111 108 123 98 87 91 91 59
ויליאם אליסון 72 75 88 88 99 73 76 0
צ'אנסי דפיו 99 99 91 0 0 0 0 0
ג'יימס בליין 35 33 35 42 48 40 15 5
ג'ון אינגלס 28 16 0 0 0 0 0 0
ג'רמיה ראסק 25 20 16 0 0 0 0 0
ויליאם פלפס 25 18 5 0 0 0 0 0
אדווין פיטלר 24 0 0 0 0 0 0 0
ויליאם מקינלי 2 3 8 11 14 12 16 4
רוברט לינקולן 3 2 2 1 0 0 2 0
סמואל מילר 0 0 2 0 0 0 0 0
ג'וזף פורסייקר 0 0 0 1 0 1 1 0
פרדריק דאגלס 0 0 0 1 0 0 0 0
פרדריק גרנט 0 0 0 0 0 1 0 0
קריד היימונד 0 0 0 0 0 0 1 0
מועמד לסגנות הנשיאות סיבוב ראשון
לוי פ. מורטון 591
ויליאם פלפס 119
ויליאם ברדלי 103
בלאנש ברוס 11
וולטר תומאס 1

מועמדים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפלגת האיסור בחרה בקלינטון פיסק וג'ון ברוקס. המפלגה השיגה כמעט רבע מיליון קולות, כשהתמיכה בחקיקת חוק היובש צוברת תאוצה. נוצרה עוד מפלגה, מפלגת איגוד העובדים, כשאליסון סטריטר הוא המועמד. מפלגת איגוד העובדים הצליחה להשיג כמעט 150,000 קולות אבל לא קיבלה תמיכה רחבה.

קמפיין[עריכת קוד מקור | עריכה]

קליבלנד התחיל את הבחירות בכך שהציע הורדה דרמטית של תעריפי המכס בנאומו השנתי לקונגרס ב-1887. קליבלנד אמר שמכסי המגן גבוהים מדי ושמיסוי לא נחוץ הוא לא חוקי. הרפובליקנים אמרו שמכסים גבוהים מגנים על התעשייה האמריקנית מפני תחרות זרה, ומבטיחים משכורות גבוהות, רווחים גבוהים וצמיחה גבוהה. הוויכוח בין תומכי הפרוטקציוניזם לתומכי הסחר החופשי סביב גובה המכס היה ויכוח עתיק, עוד מאז חקיקת חוקי מכס ב-1816. בפועל, המכס לא השפיע על תעשיות, כיוון שארצות הברית הציעה מחירים נמוכים ברוב התעשיות (חוץ מתעשיית הצמר) והתעשיות האירופאיות הפחות יעילות לא יכלו לנצח אותה בתחומים אלו. אך למרות זאת המכס הניע את הקמפיין של שתי המפלגות.

חוץ מהוויכוח הכלכלי, בעיית מכסי המגן כללה גם ויכוח אתני. באותה תקופה, מדיניות הסחר החופשי נתמכה על ידי האימפריה הבריטית, ולכן לכל מועמד פוליטי שתמך בסחר החופשי הייתה סכנה שיתוייג כפרו-בריטי ולפיכך יאבד קולות מהקהילה האירית. קליבלנד ביטל את התיוג הזה על ידי יזימת סכסוך עם קנדה הבריטית על שטחי דיג.

הריסון קיבל מימון מפעילי המפלגה וניהל קמפיין מאוד אנרגטי יחסית לאותו הזמן, ונאם נאומים ממרפסת ביתו באינדיאנפוליס שזכו לתשומת לב תקשורתית. קליבלנד, באופן מסורתי, סירב לעשות קמפיין ואסר על חברי הקבינט שלו לעשות קמפיין. לכן ת'רמן היה צריך לעשות את הקמפיין בעצמו.

שוחד בחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויליאם דאדלי, עורך דין מאינדיאפוליס, החליט לתמוך במפלגה הרפובליקנית ולחשוף שערוריות במפלגה הדמוקרטית. ב-1888, הריסון מינה את דאדלי להיות הגזבר של הוועידה הרפובליקנית הלאומית. הקמפיין היה מתוח מאוד ובאינדיאנה היה שוויון בין שני המועמדים. דאדלי כתב מכתב שבו הוא הציע לשחד את הקולות הצפים באמצעות כסף. הדמוקרטים גילו את המכתב והפיצו אותו. בגלל המוניטין המפוקפק של דאדלי, מעט מאוד אנשים האמינו להכחשותיו. בסופו של דבר, לקולות המשוחדים באינדיאנה לא הייתה השפעה ממשית על הבחירות. הדמוקרטים הפיצו שמועה שהריסון מנסה לקנות את הבחירות, וכך התחילה תנועה לאומית למען מעבר להצבעה חשאית.

מכתב מורצ'יסון[עריכת קוד מקור | עריכה]

רפובליקני מקליפורניה בשם ג'ורג' אוסגודבי כתב מכתב לשגריר הבריטי בארצות הברית, סר ליונל סאקסביל ווסט תחת השם הבדוי "צ'ארלס פ. מורצ'יסון". "מורצ'יסון" כתב שהוא בריטי לשעבר שהתגורר בקליפורניה ושאל את השגריר למי הוא אמור להצביע. סר ליונל כתב בחזרה ואמר בפתיחות שקליבלנד הוא המועמד המועדף מבחינת בריטניה.

הרפובליקנים פירסמו את המכתב הזה שבועיים לפני בחירות, והוא השפיע על האירים-אמריקניים כמו אמרת ה"רום, רומאיות ומרד" האנטי קתולית בבחירות הקודמות. קליבלנד אכן הפסיד בניו יורק וסאקסביל-ווסט התפטר מתפקידו כשגריר.

תוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קליבלנד הפסיד. הוא אמנם קיבל יותר קולות מהריסון (48.6% מהקולות לעומת 47.8% להריסון) אך הריסון ניצח בחבר האלקטורים עם 233 אלקטורים לעומת 168, בעיקר הודות לניצחון שלו בהפרש של אחוז אחד במדינת מגוריו של קליבלנד, ניו יורק. אם קליבלנד היה זוכה בניו יורק, הוא היה מנצח בבחירות עם 204 אלקטורים לעומת 197. קליבלנד הרוויח 24 אלקטורים ממדינות שבהן ניצח בהפרש של פחות מאחוז (קונטיקט, וירג'יניה ומערב וירג'יניה).

קליבלנד הוא אחד מארבעה אנשים (אנדרו ג'קסון ב-1824, סמואל טילדן ב-1876, ואל גור בשנת 2000) שזכו במירב הקולות אך לא זכו בנשיאות. כשפרנסס קליבלנד והנשיא היוצא עזבו את הבית הלבן, היא הבטיחה לעיתונאים שהם יחזרו בתוך ארבע שנים, הבטחה שקליבלנד קיים.

המועמד לנשיאות מפלגה מדינה כמות האלקטורים השותף מדינת השותף כמות האלקטורים של השותף
בנג'מין הריסון רפובליקנית אינדיאנה 233 לוי פ. מורטון ניו יורק 233
גרובר קליבלנד דמוקרטית ניו יורק 168 אלן ת'רמן אוהיו 168
קלינטון פיסק האיסור ניו ג'רזי 0 ג'ון אנדרסון ברוקס מיזורי 0
אלסון סטריטר איגוד העובדים אילינוי 0 צ'ארלס קונינגהאם ארקנסו 0


הבחירות לנשיאות ארצות הברית
1789 - 1792 - 1796 - 1800 - 1804 - 1808 - 1812 - 1816 - 1820 - 1824 - 1828 - 1832 - 1836 - 1840 - 1844 - 1848 - 1852 - 1856 - 1860 - 1864 - 1868 - 1872 - 1876 - 1880 - 1884 - 1888 - 1892 - 1896 - 1900 - 1904 - 1908 - 1912 - 1916 - 1920 - 1924 - 1928 - 1932 - 1936 - 1940 - 1944 - 1948 - 1952 - 1956 - 1960 - 1964 - 1968 - 1972 - 1976 - 1980 - 1984 - 1988 - 1992 - 1996 - 2000 - 2004 - 2008 - 2012 - 2016 Seal of the President of the United States.svg