הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1824

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חלוקת האלקטורים לפי מדינה

בבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת 1824, ג'ון קווינסי אדמס נבחר לנשיא ב-9 בפברואר 1825, אחרי שהבחירות הוכרעו על ידי בית הנבחרים. השנים הקודמות עמדו בסימן מערכת חד-מפלגתית בארצות הברית, כשהמפלגה הפדרליסטית התפרקה, והשאירה רק את המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית. בבחירות אלו, המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית התפצלה כשארבעה מועמדים נפרדים ביקשו להיות הנשיאים. הפיצול הזה עדיין לא הוביל ליצירת מפלגות חדשות, אך מאוחר יותר הפלג בהנהגת אנדרו ג'קסון התגלגל למפלגה הדמוקרטית, בעוד שהפלג שהונהג על ידי ג'ון קווינסי אדמס והנרי קליי יהפוך למפלגה הרפובליקנית הלאומית, אשר לימים התגלגלה למפלגה הוויגית.

כמו כן, היו אלה הבחירות היחידות מאז התיקון ה-12 לחוקת ארצות הברית, בשנת 1804, שבהן אף מועמד לא זכה לרוב בחבר האלקטורים, וההכרעה עברה לבית הנבחרים; יתר על כן, אלה הבחירות היחידות בתולדות ארצות הברית שבהן המועמד שזכה לריבוי (plurality) הקולות בחבר האלקטורים לא נבחר לנשיאות.

ההכנות לבחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במערכת הבחירות על תפקיד נשיא ארצות הברית התמודדו:

ב-1822, ג'קסון הועמד לנשיאות באמצעות בית המחוקקים של טנסי. כנס של דמוקרטים-רפובליקנים מפנסילבניה העמיד אותו לנשיאות ב-1824. הועידה המפלגתית המסורתית הציעה את קרופורד לנשיאות ואת אלברט גלטין לסגנות הנשיאות, אבל מעט מאוד נוכחו בו והוא הוקע כלא דמוקרטי. גלטין פרש מהמועמדות לסגנות הנשיא. ב-1823, קרופורד סבל משבץ. אפילו שהוא החלים ב-1824, זה סתם את הגולל על שאיפות הנשיאות שלו. גם, לג'ון קווינסי אדמס הייתה יותר תמיכה מאשר להנרי קליי בגלל הפופולאריות העצומה שלו בקרב מצביעים פדרליסטים בניו אינגלנד.

הבחירות היו יותר תחרות בין מועמדים אזוריים מאשר ויכוח מהותי על מדיניות הממשל (מכסי המגן ושיפורים פנימיים בארצות הברית זכו לוויכוחים רבים באותם ימים), כשהמועמדים גובו על ידי אזורים שונים במדינה: אדמס היה חזק בצפון-מזרח, ג'קסון בדרום, במערב ובמיד אטלנטיק, קליי בחלקים במערב, וקרופורד בחלקים במזרח.

ג'ון קלהון מדרום קרולינה, שר המלחמה, גם היה מועמד לנשיאות, אך החליט לרוץ לסגנות הנשיאות וגיבה את ג'קסון אחרי שראה את הפופולאריות של קרופורד בדרום. גם התומכים של אדמס ושל ג'קסון תמכו בקלהון, ונתנו לו רוב קל של אלקטורים כדי להיבחר לסגן הנשיא.

הקמפיין לבחירות הופיע בהמון צורות. השתמשו בשירים בשביל לקדם אג'נדות פוליטיות. השיר "ציידי קנטקי" מ-1815 שומש כשיר שקידם את אנדרו ג'קסון. גם קריקטורות פוליטיות וטורים מפלגתיים נהפכו לנפוצים בקרב ההמונים. קלהון, שהיה חבר בצוות העריכה של עיתון "הפטריוט", היה מעורב מאוד בבחירות באמצעות טורים בעיתון שקידמו אותו, דבר לא נפוץ באותה תקופה.

הבחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרכב חבר האלקטורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניגוד לשיטת "המנצח לוקח הכל" הנהוגה היום כמעט בכל המדינות, באותה תקופה למדינות שונות היו שיטות שונות למינוי הנציגים שלהן לחבר האלקטורים.

אופן בחירת האלקטורים המדינות שבהן התקיים
כל מדינה מחולקת למחוזות, ונבחר אלקטור אחד לכל מחוז על ידי בוחרי המחוז אילינוי, קנטקי, מרילנד, מיזורי, טנסי
כל אלקטור נבחר בבחירות כלליות במדינה אלבמה, קונטיקט, אינדיאנה, מסצ'וסטס, מיסיסיפי, ניו המפשייר, ניו ג'רזי, צפון קרוליינה, אוהיו, פנסילבניה, רוד איילנד, וירג'יניה
האלקטורים ממונים על ידי בית המחוקקים של המדינה דלאוור, ג'ורג'יה, לואיזיאנה, ניו יורק, דרום קרוליינה, ורמונט
שני אלקטורים נבחרים בבחירות כלליות במדינה, והיתר - לפי מחוזות בחירה לבית הנבחרים מיין

הצבעת האלקטורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האלקטורים הצביעו כמפורט להלן בטבלה (שימו לב שבניגוד למצב הרגיל, אין קשר הדוק בין מועמדים לנשיאות וסגנות-הנשיא):

ההצבעה לנשיא ההצבעה לסגן-הנשיא
המועמד מדינה מפלגה מספר קולות האלקטורים שקיבל המועמד מדינה מפלגה מספר קולות האלקטורים שקיבל
אנדרו ג'קסון טנסי רפובליקנית-דמוקרטית 99 ג'ון קלהון דרום קרוליינה רפובליקנית-דמוקרטית 182
ג'ון קווינסי אדמס מסצ'וסטס רפובליקנית-דמוקרטית 84 נתן סנפורד ניו יורק רפובליקנית-דמוקרטית 30
ויליאם קרופורד ג'ורג'יה רפובליקנית-דמוקרטית 41 נתניאל מסון צפון קרוליינה רפובליקנית-דמוקרטית 24
הנרי קליי קנטקי רפובליקנית-דמוקרטית 37 אנדרו ג'קסון טנסי רפובליקנית-דמוקרטית 13
מרטין ואן ביורן ניו יורק רפובליקנית-דמוקרטית 9
הנרי קליי קנטקי רפובליקנית-דמוקרטית 2
סך הכול 260 סך הכול 260

ג'ון קלהון נבחר בהסכמה רחבה למדי להיות סגן הנשיא. אולם אף מועמד לנשיאות לא קיבל רוב מוחלט בחבר האלקטורים, ולכן, על-פי התיקון ה-12 לחוקה, בית הנבחרים נקרא להכריע בין שלושת המועמדים עם המספר הרב ביותר של קולות: ג'קסון, אדמס וקרופורד, כאשר ההצבעה היא לפי מדינות (רוב הצירים מכל מדינה קובע את הצבעתה).

ההכרעה בבית הנבחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנרי קליי, יושב ראש בית הנבחרים, קיבל את מספר הקולות הקטן ביותר ולכן לא היה מועמד לבחירה על ידי הבית. כיוון שתיעב את ג'קסון וראה אותו בלתי-מתאים לתפקיד, וכן משום שדעותיו הכלכליות של אדמס היו הרבה יותר קרובות לו, תמך קליי באדמס, אשר זכה בנשיאות לאחר סיבוב הצבעות אחד בלבד. ג'קסון מצידו היה נזעם, שכן הוא חשב שבתור בעל המספר הגבוה ביותר של קולות תומכים בחבר האלקטורים היה הוא הראוי להיבחר. לאחר שאדמס מינה את קליי להיות מזכיר המדינה ולמעשה יורשו, החלו תומכיו של ג'קסון לטעון כי השניים כרתו ברית שחיתות (corrupt bargain), וטענות אלה, שחזרו ונאמרו במשך ארבע שנים, היו חלק מהגורמים ל"נקמתו" של ג'קסון על אדמס ארבע שנים מאוחר יותר.

המועמד אנדרו ג'קסון ג'ון קווינסי אדמס ויליאם קרופורד
הצביעו אלבמה, אינדיאנה, מיסיסיפי, ניו ג'רזי, פנסילווניה, דרום קורליינה, טנסי קונטיקט, אילינוי, קנטקי, לואיזיאנה, מיין, מרילנד, מסצ'וסטס, מיזורי, ניו המפשייר, ניו יורק, אוהיו, רוד איילנד, ורמונט דלאוור, ג'ורג'יה, צפון קרוליינה, וירג'יניה
סך הכל 7 13 4

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבחירות לנשיאות ארצות הברית
1789 - 1792 - 1796 - 1800 - 1804 - 1808 - 1812 - 1816 - 1820 - 1824 - 1828 - 1832 - 1836 - 1840 - 1844 - 1848 - 1852 - 1856 - 1860 - 1864 - 1868 - 1872 - 1876 - 1880 - 1884 - 1888 - 1892 - 1896 - 1900 - 1904 - 1908 - 1912 - 1916 - 1920 - 1924 - 1928 - 1932 - 1936 - 1940 - 1944 - 1948 - 1952 - 1956 - 1960 - 1964 - 1968 - 1972 - 1976 - 1980 - 1984 - 1988 - 1992 - 1996 - 2000 - 2004 - 2008 - 2012 Seal Of The President Of The United States Of America.svg