הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1920

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חלוקת האלקטורים לפי מדינה

הבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת 1920 הושפעו מתוצאות מלחמת העולם הראשונה והתגובה העוינת כלפי וודרו וילסון, הנשיא הדמוקרטי. השגשוג של זמן המלחמה קרס. פוליטיקאים התווכחו בנוגע להסכמי השלום ובנוגע לשאלת כניסת ארצות הברית לחבר הלאומים. מעבר לים היו מלחמות ומהפכות. בבית, 1919 הייתה רוויה בשביתות בתעשיות הבשר והפלדה, ומהומות גזעיות גדולות בשיקגו ובערים אחרות. פיגועים בוול סטריט גרמו לפחד מרדיקלים וטרוריסטים.

הנשיא היוצא, וילסון, הפך למאוד לא פופולרי, ולאחר השבץ שלקה בו ב-1919 כבר לא יכול היה לדבר בעצמו. הכלכלה הייתה במיתון, הציבור היה עייף מהמלחמה ומהרפורמה, הקהילות האיריות-קתוליות והגרמניות זעמו על וילסון, ותמיכתו בחבר הלאומים גרמה לתגובה בדלנית.

הנשיא לשעבר, תיאודור רוזוולט, היה המועמד הרפובליקני המוביל, אך בריאותו קרסה ב-1918 והוא מת ב-1919, בלי יורש למורשת הפרוגרסיבית שלו. שתי המפלגות הגדולות הריצו מועמדים לא ידועים יחסית מהמדינה העשירה בקולות, אוהיו. הדמוקרטים בחרו במו"ל ובמושל, ג'יימס מידלטון קוקס. הרפובליקנים בחרו בתגובה בסנאטור וורן הרדינג, גם הוא מו"ל מאוהיו. קוקס התחיל בקמפיין אנרגטי נגד הרדינג, ועשה כל שביכולתו כדי לנצח אותו. כדי לעזור למסע הבחירות שלו, הוא בחר כסגן הנשיא המיועד את פרנקלין דלאנו רוזוולט, לימים נשיא ארצות הברית. הרדינג כמעט התעלם מקוקס וניהל קמפיין נגד וילסון, וקרא ל"חזרה לנורמליות". עם תקציב גדול פי ארבעה מהדמוקרטים, הרדינג ניצח ניצחון סוחף. הרדינג זכה בהפרש הגדול ביותר בין אחוזי הקולות (60.3% לעומת 34.1%) בבחירות נשיאותיות מאז "עידן הרגשות הטובים" שכלל את ניצחונו של ג'יימס מונרו בבחירות בשנת 1820.

מועמדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועמדים רפובליקניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-8 ביוני, הוועידה הרפובליקנית הלאומית נפגשה בשיקגו. המירוץ היה פתוח, והאסיפה התחלקה בין הגנרל ליאונרד ווד מניו המפשייר ובין פרנק לואדן, המושל מאילינוי.

אחרים שרצו לקבל את המועמדות היו וורן הרדינג מאוהיו, חירם ג'ונסון מקליפורניה, מיילס פוינטדקסטר מוושינגטון, המושל קלווין קולידג' ממסצ'וסטס, הרברט הובר, וניקולס באטלר. רוברט לה פולט לא ניסה להתמודד, אך המשלחת מוויסקונסין תמכה בו בכל מקרה. הרדינג קיבל את המועמדות בסיבוב העשירי. הצירים בחרו בקולידג' להיות המועמד לתפקיד סגן הנשיא, בגלל הפופולאריות שלו בעקבות שביתת השוטרים בבוסטון.

מועמד לסגנות נשיאות סיבוב ראשון
קלווין קולידג' 674.5
אירווין לינרוט 146.5
הנרי אלן 68.5
הנרי אנדרסון 28
אסל גרונה 24
חירם ג'ונסון 22.5
ג'טר פריצ'רד 11
נעדרו 9

מועמדים דמוקרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות שויליאם מקאדו (חתנו של וילסון ומזכיר האוצר לשעבר) היה המועמד החזק ביותר, וילסון חסם את מועמדותו בתקווה שוועידה מחולקת תדרוש שירוץ לכהונה שלישית (למרות שהיה מוגבל פיזית). הדמוקרטים, שנפגשו בסן פרנסיסקו, בחרו במו"ל אחר מאוהיו, המושל ג'יימס מידלטון קוקס, בתור המועמד הנשיאותי, ובסגן מזכיר הצי בן ה-38, פרנקלין דלאנו רוזוולט, בן דוד מדרגה חמישית של הנשיא המנוח תיאודור רוזוולט, בתור המועמד לתפקיד סגן הנשיא.

אנשים בעלי סיכוי גדול לזכות במועמדות בתחילת הועידה כללו את מקאדו ואת התובע הכללי אלכסנדר פאלמר. אחרים היו מושל ניו יורק אל סמית', השגריר בבריטניה ג'ון דיוויס ומושל ניו ג'רזי, אדוארד אדוארדס.

בחירות כלליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חזרה לנורמליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסלוגן הראשי בקמפיין של הרדינג היה "חזרה לנורמליות", סלוגן שדיבר אל האמריקנים העייפים לאחר המהפך החברתי של העידן הפרוגרסיבי. בנוסף, מלחמת העולם הראשונה והסכמי ורסאי היו לא פופולאריים, וגרמו לעוינות כלפי וילסון שתמך בהסכמים.

בעיות גזעיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

האירים האמריקניים היו חזקים במיוחד במפלגה הדמוקרטית והתנגדו ליציאה למלחמה לצד בריטניה, במיוחד לאחר מרידת חג הפסחא. וילסון הצליח לשכנע אותם לצאת למלחמה לאחר שהבטיח שילחץ על בריטניה לתת לאירלנד עצמאות. וילסון זכה בבחירות של 1916 באמצעות תמיכה מצד הגרמנים האמריקניים והאירים בגלל הבדלנות שלו. ב-1919 הוא חזר בו מהבטחתו לאירים והם גינו אותו. החיבור שלו לבריטניה, והתחושה שגרמניה מוכנה לתת לאירים עצמאות, הרחיקו את האירים מהדמוקרטים.

בריטניה כבר העבירה חוק ממשל עצמי לאירלנד ב-1914 וניסתה להעביר עוד אחד ב-1920. האירים רצו עצמאות מלאה במסגרת הרפובליקה האירית.

וילסון האשים בתורו את האירים והגרמנים בהתנגדות להצטרפות ארצות הברית לחבר הלאומים. האירים גייסו 5,500,000$ למען הרפובליקה האירית, והפרלמנט האירי קבע ש-500,000 דולר ייתרמו למערכת הבחירות. רוב האירים פשוט לא הצביעו במערכת הבחירות, מה שאיפשר לרפובליקנים לזכות בניצחונות גדולים בערים הגדולות. הגרמנים לא הצביעו או בחרו ברפובליקנים ובכך נתנו לרפובליקנים ניצחונות במערב-התיכון הכפרי.

קמפיין[עריכת קוד מקור | עריכה]

וילסון קיווה לערוך משאל עם על ההצטרפות לחבר הלאומים, אך לא עשה זאת. הרדינג התנגד לחבר הלאומים ואילו קוקס, לאחר שגילה שרוב הציבור אינו תומך בהצטרפות, החליט להתנגד לסעיף שדרש מארצות הברית להצטרף בכל מלחמה שיכריז חבר הלאומים. נפוצו שמועות שהרדינג הוא צאצא למשפחה שחורה אבל הן לא תפסו תאוצה.

קוקס נאם בפני תומכיו ברחבי המדינה. הרדינג ערך קמפיין ממרפסת ביתו כמו ויליאם מקינלי. בליל הבחירות, ה-2 בנובמבר, תחנת רדיו מסחרית דיווחה על הבחירות בפעם הראשונה, כשהקריינים קוראים תוצאות בטלגרף בזמן אמת.

הרדינג ניצח ניצחון גדול בכל מקום מלבד בדרום. האירים והגרמנים שתמכו בוילסון ב-1916, עכשיו הצביעו נגד וילסון. הגרמנים הצביעו להרדינג והאירים לא הצביעו בכלל.

זאת הייתה מערכת הבחירות הראשונה בה כל אישה מכל מדינה יכלה להצביע, לאחר העברת התיקון ה-19 לחוקת ארצות הברית.

טנסי הצביעה להרדינג, ובכך הרדינג היה למועמד הרפובליקני הראשון מאז סיום תקופת השיקום שקיבל קולות ממדינה שהייתה בקונפדרצייה בעבר.

למרות שקוקס נוצח בקלות, שותפו, פרנקלין רוזוולט, הפך ידוע מאוד. ב-1928 הוא נבחר להיות מושל ניו יורק, וב-1932 נבחר להיות הנשיא, ונשאר בתפקיד עד מותו ב-1945, והיה הנשיא שכיהן התקופה הארוכה ביותר.

מועמדים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוג'ין דבס היה שוב המועמד של המפלגה הסוציאליסטית, וקיבל 3.4% מהקולות, למרות שהיה בכלא בגלל שהביע ביקורת על המלחמה. בבחירות הללו, המפלגה קיבלה את מספר הקולות הגבוה ביותר בהיסטוריה שלה (913,664 קולות, 3.4%). בבחירות 1912, דבס קיבל 6.8% מהקולות, ואחוזי התמיכה בו ירדו בגלל התיקון ה-19, שהעלה מאוד את מספר האנשים שיכלו להצביע. זאת הייתה הפעם החמישית והאחרונה שדבס רץ לנשיאות.

פרלי כריסטנסן, ממפלגת העבודה החקלאית, קיבל כאחוז אחד מכלל הקולות ואילו מועמד מפלגת האיסור, אהרון ווטקינס, קיבל 0.7% מהקולות, התוצאה הכי גרועה למפלגת האיסור מאז 1884. כשהתיקון ה-18 לחוקת ארצות הברית עבר, והתחיל את תקופת היובש, המפלגה נראתה פחות רלוונטית.

תוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המועמד לנשיאות מפלגה מדינה כמות האלקטורים השותף מדינת השותף כמות האלקטורים של השותף
וורן הרדינג רפובליקנית אוהיו 404 קלווין קולידג' מסצ'וסטס 404
ג'יימס מידלטון קוקס דמוקרטית אוהיו 127 פרנקלין דלאנו רוזוולט ניו יורק 127
יוג'ין דבס הסוציאליסטית אינדיאנה 0 סימור סטדמן אילינוי 0
פרלי כריסטנסן העבודה החקלאית אילינוי 0 מקס הייז אוהיו 0
אהרון ווטקינס האיסור אינדיאנה 0 דיוויד קולווין ניו יורק 0
ג'יימס פרגוסון אמריקנית טקסס 0 ויליאם האף ניו יורק 0
ויליאם קוקס העבודה הסוציאליסטית מיזורי 0 אוגוסטוס גילהאוס ניו יורק 0
רוברט מקולי המס היחיד פנסילבניה 0 ריצ'רד בארנום 0


הבחירות לנשיאות ארצות הברית
1789 - 1792 - 1796 - 1800 - 1804 - 1808 - 1812 - 1816 - 1820 - 1824 - 1828 - 1832 - 1836 - 1840 - 1844 - 1848 - 1852 - 1856 - 1860 - 1864 - 1868 - 1872 - 1876 - 1880 - 1884 - 1888 - 1892 - 1896 - 1900 - 1904 - 1908 - 1912 - 1916 - 1920 - 1924 - 1928 - 1932 - 1936 - 1940 - 1944 - 1948 - 1952 - 1956 - 1960 - 1964 - 1968 - 1972 - 1976 - 1980 - 1984 - 1988 - 1992 - 1996 - 2000 - 2004 - 2008 - 2012 - 2016 Seal of the President of the United States.svg